1 במרץ. הובא למנוחות הכתב אילן רועה ז"ל. אלפים ליוו למנוחות את העיתונאי אילן רועה ז"ל, כתב קול-ישראל בצפון, אשר נהרג מפגיעת מטען חבלה ברכב בעת סיור בדרום לבנון. יחד עם רועה ז"ל נהרגו בפיגוע גם מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) תת-אלוף ארז גרשטיין, סמ"ר עומר אלקבץ ורב-סמל-בכיר עימאד אבו-ריש ז"ל. בלוויה אמר מנכ"ל רשות השידור, אורי פורת: "אילן היה מופת של עיתונאי אמיתי, שרץ אחרי החדשות, ומצא את החדשות, ולא המציא אותן". רשות השידור החליטה להעניק מדי שנה פרס לזכרו של רועה ז"ל לעיתונאים מצטיינים (ראה כאן).
5 במרץ. החשד: הסתה בתחנה פיראטית. המשטרה פתחה בחקירה נגד שדרן תחנת הרדיו הפיראטית "קול המזרח", ישראל בונדק, בחשד להסתה לרצח ח"כ יוסי שריד. "אני הולך להרוג את יוסי שריד", אמר בונדק בשידור. הדברים נאמרו במסגרת תוכנית לפורים, ולטענת השדרן מדובר היה ב"סאטירה לפורים". התחנה הפיראטית "קול המזרח", המשדרת מירושלים היא אחת מן התחנות שתנועת ש"ס מבקש להעניק לה מעמד חוקי, במסגרת תיקון החוק שנועד להכשיר את ערוץ 7. למחרת הופסקו שידורי התחנה, אך מאוחר יותר היא חידשה את שידוריה. בשמונה במרץ הוגש כתב אישום נגד בונדק על הפעלת תחנת שידור ללא זיכיון וכן בתמיכה בארגון טרוריסטי.
8 במרץ. בג"ץ מעכב יישום חוק ערוץ 7. שופטי בג"ץ הוציאו צו ביניים, המורה שלא ליישם את החוק ל"הכשרת" ערוץ 7 הפיראטי. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירות שהגישו חברי-הכנסת איתן כבל, יוסי שריד וחיים אורון, עמותת אמיתי וכן תחנות רדיו אזוריות. נציג פרקליטות המדינה הביע באותו הזמן הסכמה למתן צווים אשר יקפיאו את המצב הקיים, "ולא מכשירים שום תחנה פיראטית".
8 במרץ. פיצוי על לשון הרע נגד הומוסקסואלים. 50 אלף ש"ח ישולמו פיצוי בגין דברים שהם לשון הרע נגד הקהילה ההומוסקסואלית – כך פסק רשם בית-משפט השלום בתל-אביב. הסכום ישולם על ידי הצייר אורי ליפשיץ, בעקבות דברים שאמר בראיון למוסף "הארץ". את התביעה הגיש ההומוסקסואל זלמן (שושי) וינדר.
9 במרץ. לא פליטת פה. שדרנית קול-ישראל שלי יחימוביץ' הפסיקה ראיון בשידור חי עם הבדרן דודו טופז, לאחר שזה השתמש בביטוי "שרמוטה". טופז התבקש להסביר מדוע כינה ערב קודם לכן בשידור בתוכניתו בטלוויזיה את ח"כ אריה דרעי "פושע" (לפני הכרעת הדין במשפטו). טופז הסביר כי הדברים נאמרו "בצחוק" והוסיף: "זה כמו שהייתי אומר לך עכשיו בשידור: בוקר טוב, שרמוטה". יחימוביץ' דרשה מטופז להתנצל, ואחר-כך הפסיקה את הראיון.
10 במרץ. תלונה נגד זהבי. ח"כ יצחק כהן מש"ס הגיש תלונה במשטרה נגד השדר נתן זהבי, בטענה שהסית לרצח. זהבי שידר בתוכניתו בתחנת הרדיו האזורית "רדיו ללא הפסקה" מה שהגדיר כפארודיה על ההסתה ב"קול המזרח" נגד ח"כ יוסי שריד. בשידור אמר זהבי כי אילו היו חילונים מדברים על הרב עובדיה יוסף כפי שמדברים החרדים נגד שריד "היו מפוצצים את התחנה הזו."
16 במרץ. דיווח על תיאום בין-ערוצי. רשות השידור וחברת החדשות של הערוץ השני התחייבו לדווח לממונה על ההגבלים העסקיים בכל מקרה שבו יתאמו מראש את דרך הסיקור של אירועים חדשותיים. בעקבות ההודעה בוטלה תביעה שהגיש הממונה, דוד תדמור, לבית-הדין להגבלים עסקיים.
17 במרץ. "תצא בחוץ!" הרב עובדיה יוסף גירש את כתב הערוץ הראשון, ניצן חן, ממסיבת-עיתונאים בביתו של ח"כ אריה דרעי. הסיבה: שאלה שהחל הכתב לשאול, בעקבות הרשעתו של דרעי בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. הרב עובדיה האשים את ניצן בהצגת שאלות עוינות, והורה לדרעי שלא להשיב עליהן. האירוע הועבר בשידור חי בשני ערוצי הטלוויזיה. חן הודיע אחר-כך כי החליט לפרוש מסיקור התחום (ראה כאן).
19 במרץ. חרם – גם על כתב ערוץ 2. פעילים בתנועת ש"ס מסרו כי קיבלו הוראה מן הרב עובדיה יוסף להחרים את כתב חברת החדשות של הערוץ השני, מתי כהן, האחראי על סיקור המגזר החרדי. הסיבה: שאלותיו של כהן לאחר הרשעתו של ח"כ אריה דרעי היו, לדעת הרב, עוינות. כהן הודיע כי בכוונתו להמשיך בעבודתו ולסקר את התנועה.
21 במרץ. מן התקשורת – לפוליטיקה. העיתונאי יוסף (טומי) לפיד הודיע על פרישתו מעיסוקיו העיתונאיים, כדי להתמודד בראש רשימת שינוי לכנסת. במרכז מצעו הפוליטי מעמיד לפיד את "המאבק נגד התחרדותה של מדינת ישראל".
21 במרץ. שופטים נגד יחצנים. שניים משופטי בית-המשפט העליון מתחו ביקורת על העסקת איש יחסי-ציבור כסיוע לחיילת לשעבר שהגישה עתירה נגד קידומו בצה"ל של תת-אלוף ניר גלילי. מדברי השופטים עלה כי לא היה מקום להעסקת יחצן, אשר מסר פרטים מטעם החיילת לשעבר לאמצעי התקשורת במקביל להגשת העתירה. איגוד יחסי-הציבור מחה על דברי השופטים. יושב-ראש האיגוד, אהרן לפידות, אמר כי הגיע הזמן שיבינו כי מקצוע יועץ התקשורת הוא חיוני.
23 במרץ. ייחקרו קשרי דרעי-חלבי. חוקר מיוחד מטעם רשות השידור יבדוק את הטענות בדבר הקשרים בין הח"כ המורשע, אריה דרעי, לבין מנהל מחלקת החדשות בערוץ הראשון, רפיק חלבי - כך החליט הוועד המנהל של רשות השידור. הטענות בעניין זה עלו בספרו של העיתונאי יואל ניר על דרעי, שבו נכתב, בין היתר, כי חלבי העביר לדרעי את ממצאי מדגם הבחירות בשנת 1992 לפני פרסומן. חלבי הכחיש בתוקף את כל הטענות שהעלה ניר, והודיע כי יגיש תביעת דיבה נגד מחבר הספר ונגד הוצאת "ידיעות אחרונות".
25 במרץ. איומים על משעל. מכתב איום על חייו של השדרן נסים משעל, מנחה התוכנית "משעל חם" בערוץ השני. כותב המכתב איים "לחסל" את השדר, ככל הנראה בשל העמדות הפוליטיות שהוא מייחס לו.
27 במרץ. נתניהו נגד התקשורת. ראש הממשלה בנימין נתניהו החריף את טון התקפותיו על התקשורת. "צריך לתקוף את התקשורת יותר – אל תאמינו לאף מלה שאתם קוראים שם", אמר נתניהו בעצרת בחירות. הוא תקף במיוחד את "ידיעות אחרונות", לאחר שזה פרסם תחקיר שחשף את קשריו ההדוקים של ראש הממשלה עם המיליונר האוסטרלי, איש חב"ד, יוסף גוטניק. נתניהו האשים כי "יש לנו צבא שלם של עיתונאים מגויסים לברק". למשתתפי העצרת המליץ לקרוא רק את מאמריו של העיתונאי ארי שביט ב"הארץ".
30 במרץ. נפתח משפט הכתבת. בבית-משפט השלום בתל-אביב נפתח משפטה של העיתונאית הדס שטייף, כתבת גלי צה"ל בשרון. שטייף נאשמת בסיוע להאזנת סתר לקציני משטרה ממרחב הירקון, האזנה שבוצעה על ידי כתב אחר של התחנה הצבאית, יריב בן-יהודה, באמצעות מספר טלפון סודי שנמסר לו על ידי שטייף.
אפריל 1999
1 באפריל. בלי אופנה למגזר הערבי. הופסק שידור ערוץ האופנה למנויי חברת הכבלים מת"ב במשולש. ההחלטה התקבלה ימים אחדים לאחר שמת"ב החלה בשידורי הערוץ, הכולל גם תצלומים רבים של דוגמניות חשופות. הסיבה: מנויים רבים מן המגזר הערבי טענו שהשידורים פוגעים ברגשותיהם.
2 באפריל. שוב: "קול המזרח". בפשיטה של המשטרה ומשרד התקשורת על דירה בירושלים הוחרמו שוב משדרים ששימשו את תחנת הרדיו הפיראטית "קול המזרח". התחנה חידשה את שידוריה שבועות אחדים קודם לכן, לאחר שפעילותה הופסקה לזמן קצר בעקבות חשד להסתה לרצח נגד ח"כ יוסי שריד.
8 באפריל. "אין החוטא נשכר". התיקון לחוק, המאפשר "הכשרת" תחנת הרדיו הפיראטית ערוץ 7 וערוצים נוספים, נוגד את ערכיה של מדינת ישראל, חותר תחת שלטון החוק ונוגד את הכלל שעל-פיו "אין החוטא נשכר" - כך קובע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בתשובתו לבג"ץ, לקראת הדיון בעתירות נגד התרת פעולתו של הערוץ. "החוק מעניק זכות חוקית, רשיון וזיכיון למי שהוכיח כי הפר את החוק בצורה מקסימלית", כותב רובינשטיין, "באורח אבסורדי ופרדוקסלי, ככל שהפרת החוק גלויה יותר, בוטה יותר ורחבה יותר, כך גדל הסיכוי לקבלת הזיכיון". בין הנימוקים הנוספים שמביא רובינשטיין: החוק שהתקבל פוגע בזכותם של משדרים פוטנציאלים להתמודד על הזיכיון, ויפגע ביכולת אכיפת החוק נגד תחנות פיראטיות.
9 באפריל. השופט קבע: הראיון ישודר. נדחתה בקשה לאסור שידור עם הנערה מרמת-השרון, אשר על-פי כתב האישום שהוגש לבית-המשפט בתל-אביב, נפלה קורבן להתעללות מינית מצד קבוצת תלמידים. הבקשה לאסור את השידור הוגשה על-ידי אחד הנאשמים בפרשה, בטענה כי השידור עלול להשפיע על מהלך המשפט. השופט דחה את הפנייה, בין היתר על רקע שורה ארוכה של פרסומים שכבר היו בפרשה.
13 באפריל. עימות בסגנון אחר. ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומנהיג מפלגת המרכז, יצחק מרדכי השתתפו בעימות לקראת הבחירות במסגרת התוכנית "משעל חם" בערוץ 2. יו"ר העבודה, אהוד ברק, העדיף שלא להשתתף בעימות. בניגוד לעימותים קודמים ערב בחירות, נערך העימות הפעם ללא כללים נוקשים באשר לדרך ניהולו, זמן התשובות וכדומה. העימות זכה לשיעורי צפייה גבוהים ביותר – 44.4 אחוז, אך עורר מחדש את הדיון על תרומת העימותים מסוג זה ליכולת השיפוט של האזרחים בבחירות.
14 באפריל. גידול במשתמשי אינטרנט. כ-300 אלף משתמשים פרטיים מחוברים בישראל בתשלום לרשת האינטרנט, אולם אין נתונים מדוייקים על מספר המשתמשים באמצעות ארגונים גדולים כדוגמת האוניברסיטאות. מתחזיות מומחים שפרסמה חברת התקשורת הבינלאומית "ברק" עולה כי תוך שנתיים יהיו בישראל מיליון מנויי אינטרנט.
18 באפריל. להוריד את נגבי. רשות השידור תפסיק את שידורה של תוכנית המשפט והחוק "דין ודברים" בקול-ישראל בעריכתו של פרשן המשפט משה נגבי – כך החליטה מליאת רשות השידור. התוכנית תורד מלוח השידורים יחד עם שורה של תוכניות שהוגדרו כ"תוכניות אישיות", בין היתר בהגשת נדב העצני, שולמית אלוני, גאולה כהן, חיים משגב, ויחיאל גוטמן. לטענת יו"ר הרשות, גיל סמסונוב, מדובר ב"החלטה מקצועית, לא פוליטית", אולם פרקליטו של נגבי אמר כי מדובר בהחלטה שמניעיה פוליטיים. לדבריו, ההחלטה מנוגדת לפסיקת בית-הדין לעבודה, שאסר לבטל את תוכניתו.
18 באפריל. מחריף מאבק כבלים-לוויין. עימות בין חברות הכבלים בטלוויזיה לבין מפעילי שידורי הלוויין, אשר יחלו בישראל בשנת 2000. חברת "די.בי.אס", אשר תפעיל את שידורי הלוויין, מאשימה כי הכבלים הם "מונופול מפונק" המנסה לפעול נגד תחרות בענף. הכבלים מצדם החלו במסע פרסום נרחב, בתביעה לאשר להם מכירת חבילות שידור (שבהן יוכל הצרכן לבחור את הערוצים שבהם הוא מעוניין, ולשלם רק עבורם).
16 באפריל. מקומון חדש בירושלים. "כל הזמן", מקומון של קבוצת "מעריב", החל להופיע בירושלים. העורך הוא אבי זילברברג. המקומון מתחרה בשוק שבו נמצאים "כל העיר" של רשת שוקן ו"ירושלים" של רשת "ידיעות אחרונות".
20 באפריל. תביעה נגד הכבלים. קבוצה של צרכני תקשורת פנתה לבית-המשפט בבקשה לאפשר הגשת תביעה ייצוגית נגד חברות הכבלים בישראל, בטענה שאלו מנצלות לרעה את מעמדן כמונופול וגובות מחירים "מופקעים ובלתי הוגנים". לתביעה מצורף מכתב של שרת התקשורת לימור לבנת, המאשרת כי החברות גובות מחירים גבוהים, אולם לדעתה הבעיה תיפתר, כאשר יכנסו לשוק ערוצי תקשורת נוספים, כדוגמת שידורי הלוויין.
המידע על אירועי התקשורת מתבסס בעיקר על דיווחי העיתונים
גיליון 20, מאי 1999