אחרי עשרות שנים שבהן ניצב במפרץ חיפה ומסכן את חייהם של רבבות התושבים באזור, ואחרי שנים של מאבק סיזיפי ונסיונות חוזרים לתפוס את תשומת לבה של התקשורת, הצטלבו הכוכבים במסילותיהם, מומחים השמיעו פתאום קול נוקב, עיריית חיפה והמשרד להגנת הסביבה הפכו מחתולים לנמרים ובית-המשפט פסק: מכל האמוניה יסולק. הסכנה תוסר.
המפגינים חזרו לביתם. מסיבת העיתונאים התפזרה. הצוותים קיפלו את הציוד. אבל המכל עדיין שם. הדקה ה-90, מתברר, לא היתה האחרונה. ובדקה ה-91, חיפה-כימיקלים, החברה שמחזיקה במכל האמוניה, משחקת, כך נראה, כמעט על מגרש ריק. וכך, הפרק הנוכחי בסאגת מכל האמוניה מאיר קו אופי בעייתי וחשוב מאין כמותו של התקשורת הישראלית, ואולי של תקשורת המונים בכלל: התזזיתיות, הכניעה לחדש על חשבון החשוב, חוסר היכולת ללוות תהליכים באופן מתמשך ורציני.
משחקי הבריונות של חיפה-כימיקלים על גבם של העובדים והציבור מראים שוב ושוב את אוזלת ידה של המדינה בפיקוח על גורמים מסחריים – אבל גם את אוזלת ידה של התקשורת. "הערעור של חיפה-כימיקלים הוא מבחן לתקשורת", כתבתי כאן בחודש שעבר, "האם תשנה את התנהלותה בכל מה שקשור לאיום המתמיד על חייהם של מאות אלפי תושבים בצפון?". למרבה הצער, נראה שהתשובה שלילית. התוצאה במבחן: בלתי מספיק.
במשך שנים ארוכות היה נושא התעשייה המזהמת והמסכנת במפרץ חיפה כזה שזכה לטיפול תקשורתי רק באופן אקראי. בשבועות שסביב ההחלטות הדרמטיות האחרונות של בית-המשפט ושל המשרד להגנת הסביבה ניכרה סוף-סוף נכונות תקשורתית לזנוח את סדר היום הרגיל של רכילות פוליטית ואקטואליה זמנית ולהקדיש משאבים וזמן מסך לסוגיית המכל. אבל מעט לאחר שהתקבלו ההחלטות, רק קומץ כתבים מסור ומקצועי ממשיך לעקוב ולסקר בקפדנות, בחלק קטן מכלי התקשורת הגדולים ובאתרי עיתונות עצמאית, כאילו מדובר בנושא שולי שנוגע רק לחלק קטן מהציבור.
החברה מנצלת את הוואקום ושופכת אל השדה את כל ארסנל הנשק שלה: עוד ועוד הליכים משפטיים בכל ערכאה אפשרית, איומים במשבר דמיוני במשק ביום שלא תהיה עוד אספקת אמוניה, תעלולים כמו השבתת המתקן בעת שנציג בכיר של הממשלה מגיע לבחון את פעולתו, וכמובן – העובדים המתוסכלים, החרדים לפרנסתם, שצצים בחזית ההפגנות והזעם.
אף גורם תקשורת מרכזי לא התגייס לחקור את הסיפור החמור הזה לעומק: איך הנהלת חיפה-כימיקלים הציגה במשך עשרות שנים כיצד ניתן לגרוף הון ולבנות מונופול תוך החזקת מאות אלפי אזרחים כבני ערובה, הפרה מתמשכת של החוק וניצול כוחה במסדרונות השלטון, ואיך כעת היא ממשיכה לדהור, בלי שום מעצור, גם על גבם של העובדים, כדי לא לפגוע ברווחיה ובמעמדה המונופוליסטי.
סאגת מכל האמוניה היתה צריכה להיות מסופרת ומהדהדת: איך הוקם המתקן בניגוד לחוק, וללא היתר. איך המשיכו להחזיק בו ללא רישיון, וכל זה תוך מעטה צנזורה, באופן אבסורדי – דווקא משום שמדובר בחשש אמיתי לבטחון כל האזור. איך הוצג המכל בתקשורת כמתקן הכי בטוח בעולם, למרות שלפי דו"ח המומחים לא נעשתה בו אף לא בדיקה אחת על-פי התקנות המקובלות בעולם. את ההצגה הזאת תפרו בין השאר באמצעות חוות דעת "אובייקטיבית" של המועצה לביטחון לאומי – שנחשף כי היתה מבוססת על חוות דעת של המפעל עצמו.
"כבר לפני ארבע שנים ידעו בעלי ומנהלי המפעל כי גורל מכל האמוניה נחרץ ולא טרחו על תכנון ומציאת חלופות מתאימות. מתוך רשלנות או אמונה כי בכוחם לשנות את ההחלטה המתהווה לא נעשה דבר בעניין. לאחרונה הולכת ומתבהרת התמונה כי ההנהלה מנצלת בצורה צינית את המשבר ובחסותו מאיימת לפגוע בעובדים", כתב אלברט סופר, רכז כוח-לעובדים, שם מאוגדים עובדי המפעל הצפוני, ב"שיחה מקומית". באתר "המקום הכי חם בגיהנום" מעלים עובדי המפעל הדרומי של חיפה-כימיקלים, המאוגדים בהסתדרות, טענות דומות.
בשבוע האחרון נחשפו עוד עובדות מדאיגות לגבי התנהלות המפעל והמדינה בפרשה: טענות העובדים לגבי מהלך מתוכנן של ההנהלה כדי לפגוע בהם – "סוגרים חברה אחת, ופותחים חברה אחרת שבה העובדים מקבלים תנאים פחותים", והעובדה שהמומחה הבינלאומי שהזמין המשרד להגנת הסביבה כדי לייעץ לגבי תהליך ריקון המכל קשור לחברה שחיפה-כימיקלים היא לקוחה שלה.
קבוצה של מומחים כבר הכינה מסמך ובו חלופות ישימות למתקן, וגם פרופ' אהוד קינן, מחבר דו"ח המומחים, טוען שוב ושוב כי "החברה יכולה להשתמש בחומצה חנקתית, שהיא מוצר המשך של אמוניה, ולא מסוכנת כמוה". אבל למה שההנהלה תשלח יד לכיס שלה כאשר המדינה לא מחייבת אותה?
עובדי החברה מאשימים את הנהלת המפעל ביצירת משבר מתוכנן ושימוש בהם כ"מגן אנושי" שנועד להפעיל לחץ על הרשויות לא לסגור את המכל המסוכן, בניסיון לסחוט מהמדינה עוד כסף כסיוע להקמת מפעל אמוניה בדרום, אשר לא רק ייצר אמוניה עבור החברה אלא בעיקר ישמר את המונופול של החברה על אספקת האמוניה במשק. מנהלי המפעל דורשים תקציב כדי להקים את מתקן האמוניה שהם עצמם הכשילו את הקמתו עד כה. האם המדינה תחזק ותנציח את המונופול המסוכן הזה? נראה שכן, כל עוד הנושא נדחק מהתקשורת המרכזית.
כחלק מהניסיון להביא את הנושא למרכז יזם פרופ' אלון טל, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עמותת אזרחים למען הסביבה, יום עיון שבו ישתתפו מומחים מרכזיים שעסקו בנושא, לרבות חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן, מחבר דו"ח המומחים פרופ' אהוד קינן, פרופ' עמוס נוטע ועוד אישי ציבור, בהם ראש עיריית חיפה יונה יהב, חברי-כנסת ונציגים מארגוני סביבה.
יום העיון יתקיים ביום ראשון הקרוב, 26 במרץ, בשעה 14:30 באוניברסיטת תל-אביב. הוא יעסוק גם בשאלות שהעלינו בטורים הקודמים בסדרה "אמוניה להמונים", וגם ינסה לבחון את ההשלכות על המאבק הציבורי במפרץ חיפה בכלל.