"אם יש משהו שמיליארדרים לא אוהבים, זה שמישהו מכריח אותם לסגור את הברז שמכניס להם כסף. בקיצור, החבר'ה של מיכל האמוניה הגישו ערעור". כך סיכמו ברדיו חיפה את ההתפתחות האחרונה בדרמת האמוניה במפרץ חיפה: הערעור של "חיפה כימיקלים" על ההחלטה הדרמטית של השופטת ג'אדה בסול, מבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, לרוקן את המיכל בתוך עשרה ימים. זאת, אגב, למרות שבאי כוחו של המפעל הצהירו כי יכבדו את החלטת בית המשפט.

בסרטי גנגסטרים, מאפיונרים מגינים על הרכוש שבזזו בכוח האגרוף והמקלע. אבל כאן מדובר הרי באנשי עסקים לגיטימיים ובמדינת חוק, ואת המלחמה מנהלים באמצעות עורכי דין ולוביסטים. אלו מרוויחים ואלו מרוויחים, רק הציבור מפסיד. והשריף? מסתתר הרחק מקו האש. "מישהו שמע מילה מראש הממשלה, משר הביטחון, או מכל שר אחר מבין אלה שמלהגים מהבוקר עד הלילה על נושאי ביטחון?", שאל אביב לביא היום בפתח התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. הממשלה, שמכנסת ישיבת קבינט מיוחדת אחרי כל דקירה, "דופקת נפקדות מטורפת" בכל מה שנוגע לסיפור האמוניה, ומשאירה אותו לבעלי המפעל, לראש העיר ולבית המשפט.

עיון בערעור מלמד שכצפוי, "חיפה כימיקלים" מסתמכת על אותם נתונים וטיעונים שכבר נידונו בבית המשפט ונדחו על ידו, תוך צירוף נייר עמדה קצר וסתמי מטעם התאחדות התעשיינים שמתיימר להראות את הפגיעה הצפויה במשק כתוצאה מביצוע ההחלטה. המשמעות של הגשת הערעור ובקשת העיכוב היא תחילתו של עוד הליך משפטי ארוך שאין לדעת מתי יסתיים, כשבמקביל החברה ממשיכה להפעיל את מכבש הלחצים תוך שהיא עוברת על החוק כבר שנים כשהיא פועלת ללא היתר בניה וללא רישיון עסק.

השר להגנת הסביבה זאב אלקין, מצידו, ממשיך את מסורת גרירת הרגליים רבת השנים של אנשי משרדו, ואינו מתערב ומורה באופן מיידי על שלילת היתר הרעלים של המפעל. זאת למרות שכבר מזמן היה יכול להפסיק לצפות מהצד בהתנהלות המבזה והמסוכנת של "חיפה כימיקלים", שמזלזלת גם בדרישות שהוא עצמו הציב לה בשימוע האחרון.

ההתנהלות הבריונית של "חיפה כימיקלים", שהפסיקה את אספקת האמוניה כדי לתדלק את טיעוניה המתוקשרים על משבר, ממחישה לנו היטב את מיסוך העשן שהתעשייה מצליחה לפזר על כל מה שמתרחש בתחומי מפרץ חיפה - בנוגע למיכל האמוניה וגם ביחס למפעלים אחרים, מזהמים ועבריינים. ומה שקורה בתעשייה - משליך על מה שמתרחש בתעשיית התקשורת. הפצה מכוונת של נתונים לא נכונים הפכה לסוג של טרנד, מה שב"גלובס" כינו "הקלות הבלתי נסבלת של הדיס-אינפורמציה".

מיכל הכלור כמשל

מנהלי מפעל "חיפה כימיקלים" מבינים שהאמת על התנהלותם הולכת ונחשפת - מהחשיפה של ראש עיריית חיפה יונה יהב לפיה "חיפה כימיקלים" היא מי שמימנה את דו"ח המועצה לביטחון לאומי שניסה לסכל את הוצאת המיכל מחיפה, ועד גילוי מסכת ההטעיות בנוגע למערך החירום הלאומי, שמשמש עלה תאנה לעסקי הייצוא שלהם. העובדה שהפסיקו את הספקת האמוניה, החיונית כל כך למשק לטענתם הם, מעידה שלא צרכי המשק של מדינת ישראל מעניינים אותם אלא הרצון להישאר מונופול. צרכי המשק, כמו מאות אלפי האזרחים הנתונים בסכנה מתמדת, הם רק בני ערובה.

מכיוון שב"חיפה כימיקלים" לחוצים מדעת הקהל השלילית ולהט החרב המתהפכת, הם יוצאים כעת בקמפיין איומים על השבתת המשק. ניסיון העבר מלמד, שהמשק נערך היטב לתרחישים כאלה, ויידע להמשיך ולפעול כפי שפעל גם לפני שחיפה כימיקלים השתלטה על התחום. לפני יותר מעשור נאבקנו לסגור את מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, שהחזיק מיכל כלור ענק שלידו מיכל האמוניה הוא גמד קטנטן. וגם אז היו איומים שיאזל הכלור, החיוני למשק לא פחות ואולי יותר מהאמוניה. והנה, ראו זה פלא, המפעל נסגר, מיכל הכלור המסוכן נעלם - והמדינה לא קרסה והכלור לא אזל אפילו לא לדקה.

פתרונות לייצור ואספקת אמוניה יש היום למכביר, והיו פה גם הרבה לפני שהוקם המיכל המסוכן. הסכנה בסגירת המיכל אינה לתעשייה ולכלכלה, אלא אך ורק לחשבון הבנק של בעלי המפעל.

היכולת של בעלי ההון להוביל את החיים של כולנו על פי המטרות והצרכים הכלכליים הצרים שלהם באמצעות כלי התקשורת ובתי המשפט מומחשת היטב בסיפור מחדל האמוניה המהדהד. אחרי שנים של היעדרות כמעט מוחלטת מהשיח הציבורי והתעלמות תקשורתית, אנו עדים למתקפה כוללת בנושא האמוניה. אבל האם העורכים יורו לכתבים להמשיך לעקוב אחרי הנושא גם בשבוע הבא, בעוד חודש? הרי לא יעלה על הדעת שמידע על חוליית טרור מסוכנת שמסכנת את תושבי גוש דן היה עולה לסדר היום ויורד משם מבלי שהבעיה תיפתר. אז מדוע איום קיומי חמור פי כמה על תושבי מטרופולין חיפה, כן נעלם?

"המשק ישתולל", כותרת ב"דה מרקר"

סיפור המלחמה על האמוניה, שמתרחשת במחשכים כבר הרבה שנים, פורץ בקושי רב לתודעה הישראלית באמצעות כלי התקשורת שנסחפים אחרי הודעות "מטעם" ובעלי עניין. "דה מרקר", למשל, מפרסם כותרת שמובלת על ידי מסע ההבהלה של המפעל: "חיפה כימיקלים עוצרת את מכירת האמוניה: 'בעוד שבועיים שלושה כל המשק ישתולל'". "כ-100 מפעלים בסכנת השבתה", זועקת כותרת הגג. לעומת זאת, רשת ב' ("חברת 'חיפה כימיקלים' מסרבת לבצע את פסיקת ביהמ"ש"), או nrg למשל ("משיבה מלחמה: 'חיפה כימיקלים' עצרה את אספקת האמוניה"), מציגים כותרות מתלהמות פחות ועובדתיות יותר, שמאזנות את הבהלה היזומה. ייתכן מאוד שהסיבה לפער הזה היא העובדה הפשוטה ששני הדיווחים האחרונים הם של עיתונאים תושבי הצפון, שחיים את השטח ולא מדווחים מתל אביב או ירושלים.

התקשורת המרכזית שרובה ממוקמת בתל אביב או בירושלים חייבת לשנות את דרך ההתנהלות הרגילה שלה בכל מה שקשור לאיום המתמיד על חייהם של מאות אלפי תושבים בצפון. האיום הקיומי הזה אינו קטן יותר מכל איום ביטחוני אחר על תושבי מדינת ישראל, ההתנהלות של התקשורת עד כה מנציחה מציאות של שקט תעשייתי, אינה חושפת באופן עקבי ועמוק את הקשרים והשקרים שמובילים אליו ואינה מאפשרת כמעט שום דרך לתושבים ולמי שפועל לקדם שינוי אמיתי ואפקטיבי.

התקשורת הישראלית יודעת להיות מנותקת וצינית בכל מה שקשור למפרץ חיפה, אולי "הבהלה לאמוניה" שנוצרה כעת בציבור ובמשק, יכולה לחולל תפנית חדה גם באופן שבו מתייחסת התקשורת לנושא שהוזנח על ידה בצורה בוטה במשך שנים ארוכות.

ליאורה אמיתי מלמדת במרכז להנהגת הבריאות, לשעבר מנהלת הקואליציה לבריאות הציבור ועמותת אזרחים למען הסביבה, המובילה קמפיין להצלת מפרץ חיפה