צה"ל הוא צבא העם, כך מקובל לומר, אך עסקת אופק בוכריס מזכירה כי צה"ל הוא צבא הקשוב בעיקר לצורכיהם של גברים, ונשים בו הן עדיין רק ספקיות צורכיהם של הגנרלים רמי הדרג. בדיוק בשל כך, עסקת הטיעון המקלה שנחתמה עם הקצין הבכיר ששתי חיילות התלוננו שתקף אותן מינית, חורגת הרבה מעבר לעניינן של המתלוננות הספציפיות.

גם אם המתלוננות הסכימו לעסקה, משיקוליהן המובנים, הרי שאימהות ששולחות את בנותיהן הצעירות לצבא ההגנה לישראל, ונשים שיודעות מנסיונן כמה רווחת בצבא המסורת הלא מדוברת של החיילת-פילגש הצמודה לקצין בעל הסמכות – לא מוכנות להסכים עוד.

בנותיהן, הן טוענות, אינן בשר שעשועים. הן חייבות לקבל את מלוא ההגנה בשדה כה זכרי והיררכי באופיו. ענישה חמורה במקרים של ניצול מרות הכרחית ליצירת הרתעה מספקת, ומי כמו צה"ל מכיר את חשיבותה של הרתעה…

ואם צה"ל ומערכת המשפט לא מעניקים הגנה חיונית זו לחיילות, הופכים כעת ארגוני הנשים, ואיתם גם אתרי נשים ומגזינים חברתיים כמו "סלונה" ו"המקום הכי חם בגיהנום", לראשי החץ במאבק ההגנה וההרתעה. העורכות, הכותבות והקוראות משתפות פעולה בקמפיין לוחמני המסרב לציית עוד לנורמות ההשתקה המערכתיות.

הפלטפורמה התקשורתית הלא מסורתית משמשת כלי אקטיביסטי מהפכני. היא לא רק מדווחת וחוקרת, לא רק מרגשת או מבדרת, אלא נושאת באופן ברור ולא מתנצל את דגל המאבק בעסקת הטיעון המחפירה. "אנחנו אומרות לא גדול וברור לעסקת בוכריס" כותבת מערכת "סלונה", "את הסדר הטיעון עם בוכריס צריך לבטל ולהעמידו לדין, כדי שצה"ל יהווה סביבה בטוחה לחיילות ולחיילים" כותבת מערכת "המקום הכי חם בגיהנום".

כך מנתבות העורכות והכותבות את הקוראות לתודעה מעמדית ממוקדת. הן מבהירות את מה שהתקשורת המסורתית לא יכולה להרשות לעצמה להבהיר – שאם לא נצא כמעמד מוחלש ומושתק להילחם באופן אקטיבי על שלומנו ועל הגנת בנותינו, אף אחד אחר לא יחולל את המאבק הזה עבורנו.

"צה"ל אומר לנשים שאין להן קול", נכתב במאמר המערכת של "המקום". "יחד ניצור הד שאין להתעלם ממנו", כותבת מערכת "סלונה". שיתוף הפעולה הנשי בין מערכות המגזינים, בקמפיין לביטול עסקת הטיעון, מעניק תשובה ניצחת לצה"ל ולפרקליטות כשהוא מעניק לנשים קול איתן, בועט  וברור – לא לעסקת הטיעון של אופק בוכריס.