טראמפיתון

"אדלסון התמלא תסכול מהמהלכים של טראמפ במירוץ", דיווח שלשום כתב CNN תיאודור שלייפר. "גורמים ששוחחו עמו אמרו שקונן באוזנם על חוסר המיקוד של טראמפ, ומה שהוא רואה כבזבוז הזדמנויות". אחד האנשים שדיברו לאחרונה עם אדלסון, מדווח שלייפר, אמר כך: "הוא ממש כועס על הדרך שבה טראמפ מנהל את הקמפיין שלו". דובר מטעם אדלסון לא השיב לבקשת תגובה של CNN, וגם לא לבקשת תגובה מ-FOX Business, שם דווח כי אדלסון אמר לאחרונה שהוא "אוהב את טראמפ פחות ופחות".

בשני המקרים ציינו הכתבים כי אפשר להתרשם לגבי מידת מחויבותו של איל ההימורים למועמד הרפובליקאי על-פי היקף התרומות שהעניק לו. מנקודת מבט זו, נראה כי שלדון אדלסון ורעייתו ד"ר מרים מעדיפים להתמקד במאבקי רפובליקאים על מקומות בבית הנבחרים האמריקאי. רק חלק קטן מהתרומות שלהם הופנה לקמפיין של טראמפ.

למרות זאת, ב"ישראל היום", החינמון שייסד ומממן אדלסון, ממשיכים לתמוך בטראמפ ללא סייג.

בעוד ש"מעריב" מדווח היום על תלונות חדשות של נשים נגד טראמפ, "הארץ" מפרסם ידיעה מאת טלי קרופקין על מחאה של קומיקאים מוסלמים בארה"ב נגד האמירות הגזעניות של המועמד הרפובליקאי ו"ידיעות אחרונות" ממשיך לסקר את הבחירות באופן חד-צדדי לטובת קלינטון, ידידתו של ידיד המערכת חיים סבן (שגם תרם לה מיליונים), ב"ישראל היום" שומרים אמונים לטראמפ.

"ישראל היום", 20.10.16

"טראמפ: 'אתבע כל מי ששיקרה'", היא הכותרת שמתפרסמת בשער "ישראל היום", המחולק הבוקר חינם ב-400 אלף עותקים. "אצור מיליוני מקומות עבודה", מצוטט טראמפ בשער. "אובאמה הוא הנשיא השנוא ביותר בעולם". מתחת לתצלום של המועמד ("מפרט את תוכניתו, אתמול"), מופיעה הפניה לטור פרשנות מאת בועז ביסמוט: "גם כעת, הכל עוד אפשרי".

כל הכפולה השנייה מוקדשת לסיקור המירוץ לנשיאות ארצות-הברית. "כל אחת מהשקרניות האלו תיתבע כאשר הבחירות האלו יסתיימו", מצטט יוני הרש את טראמפ בידיעה המרכזית, ומזכיר תוצאות של סקר חדש שלפיו טראמפ צמצם את הפער מהילרי קלינטון ומפגר אחריה ב-4% בלבד (מדובר בסקר ארצי, ולא בסקר הבודק את המצב לפי שיטת הבחירות הנהוגה בארצות-הברית, של מדינות ואלקטורים).

הרש ו"ישראל היום" הוגנים דיים כדי להזכיר מיד בהמשך כי לפי סקר אחר, המבוסס על חישוב האלקטורים, נכון להיום יש לקלינטון סיכוי של 95% לזכות בבחירות. "מרוקו הבטיחה 12 מיליון דולר לקרן קלינטון תמורת הרצאה", מבשרת כותרת של ידיעה נפרדת בכפולת העמודים של "ישראל היום". בידיעה מוזכר כי אתר "ויקיליקס" טען אתמול ש"טראמפ הפך בעל כורחו לחלק מהקונספירציה [לניצחון בבחירות], משום שקלינטון והתקשורת רצו שטראמפ ינצח בפריימריז כדי להוביל את מפלגתו לשפל".

"טראמפ לא מרים ידיים", כותב בטור הפרשנות הנלווה בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של "ישראל היום" ומי שרק לאחרונה פגש וריאיין את טראמפ בלאס-וגאס. "אסור לשכוח שהוא מועמד השינוי", מסביר ביסמוט בהמשך הטור, "ושמיליוני אמריקנים מעוניינים בשינוי. בתקשורת אוהבים לשים את הדגש על השערוריות שלו, אולם עבור האמריקני ברחוב טראמפ נתפס ככזה שישפר את הכלכלה שלהם בבית. [...] מי שעוקב אחר הבחירות האלה וניזון מהתקשורת כבר מספיד את טראמפ. אבל מי שנמצא בארה"ב, במדינות השונות, ומדבר עם הציבור, מקבל את התחושה שהכל עוד פתוח".

האפשרות שטראמפ ינצח ושהסקרים מטעים כמו במקרה של בריטניה והברקזיט, או ישראל ושמעון פרס, שרירה וקיימת. אולם היא אינה מחייבת סיקור מחניף וחד-צדדי כמו שטראמפ מקבל בעיתון של אדלסון.

לאור הפער שנוצר באחרונה בין העמדה שאדלסון הביע בפני מקורביו, על-פי הדיווחים בתקשורת האמריקאית, לבין העמדה שבה מחזיק העיתון שלו בישראל, מסתמנות שלוש אפשרויות: אפשרות אחת היא שאדלסון אומר דבר אחד למקורבים ששוחחו עם CNN ו-FOX, ודבר אחר לעורכי העיתונים שבבעלותו.

אפשרות נוספת היא שב"ישראל היום" טרם קיבלו הוראה מאדלסון להפסיק את הסיקור החיובי לטראמפ, ועל כן הם פועלים על אוטומט: מבליטים את הטוב ומעלימים ככל הניתן את הרע, כמו שעשו למרקו רוביו לפניו, כמו שעושים לבנימין נתניהו מאז יומו הראשון של החינמון.

ויש גם אפשרות שלישית, מעוררת חלחלה במיוחד: יכול להיות ש"ישראל היום" פועל, בדיוק כפי שאדלסון שב ומצהיר, באופן עצמאי לחלוטין ובלתי תלוי ברצון בעליו. יכול להיות שאדלסון אינו מדבר כלל עם העורכים בעיתון, ובוודאי שלא מכתיב להם את עמדותיהם.

אם זהו אכן המצב, הרי שב"ישראל היום" העורכים פועלים כפי שהם פועלים משום שהם מאמינים באמת ובתמים כי טראמפ הוא המועמד הראוי ביותר לנשיאות ארצות-הברית. יש לקוות כי לא זה המצב. יש לקוות כי אדלסון דווקא מאיים על עמוס רגב ובועז ביסמוט שיחדל לממן את המיזם העיתונאי שלו ברגע שבו יעזו להציג את טראמפ כאוויל השוביניסטי שהוא.

סקרי אפרטהייד

בתחילת החודש צייץ כתב המדיה של "דה-מרקר", נתי טוקר, הודעה למועצה לשידורי כבלים ולוויין. הציוץ כלל צילום מסך של ממצאי סקר דעת קהל שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל (ללא חרדים וערבים), אשר נשלח לכתבי המדיה. לצדו כתב טוקר: "היי מועצת הכבלים, אתם מועצה של כוווולם, גם של ערבים וגם של חרדים. איו שום סיבה להדיר קהלים מסקרים. כמובן שלא ניתן במה לאף סקר אפרטהייד".

זו עמדה ראויה לכל שבח. כשדי עיתונאים יסרבו לפרסם ממצאי סקרים שעורכים גופים שונים תוך אפליה של מגזרים, הגופים הללו יבינו כי אם ברצונם לקבל פרסום עליהם להשקיע עוד מעט מתקציבם ולערוך סקר שייצג באופן מלא את האוכלוסייה בישראל. או שסוקרים את כולם, או שלא סוקרים בכלל.

דפנה מאור (צילום מסך)

הבוקר, לעומת זאת, "דה-מרקר" חוטא חטא כפול ומשולש. לא רק שהעיתון מפרסם סקר אפרטהייד, זהו סקר שהעיתון הזמין; לא רק שהסקר מפלה, הוא כולל שאלות שרלבנטיות לכלל האוכלוסייה בישראל (בסקר של המועצה לשידורי כבלים ולוויין ניתן עוד היה לטעון כי הוא אינו רלבנטי לחרדים, שאינם צופים בטלוויזיה, ולערבים, שאינם מחוברים ברובם לתשתית של HOT – בגין אפליה נטענת – ולצלחות של yes); בנוסף על כך, הדיווח על ממצאי הסקר מטעה וגורם לקורא לחשוב כי הממצאים מייצגים את עמדות הציבור הישראלי כולו.

הסקר מתפרסם בפתח מוסף שמחת תורה של "דה-מרקר", בעריכת דפנה מאור. המוסף מורכב בעיקרו מתרגומים של כתבות נבחרות מהעיתונות העולמית, שעוסקות בפערי הכנסה. הכפולה הפותחת, שעליה חתומה העורכת מאור, מתמקדת בישראל.

שלוש שאלות נכללו בסקר שהזמין העיתון באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי panel4all של מכון פאנלס. "האם אתם סבורים שיש לכם מספיק כסף כדי לכלכל את משפחתכם?", "מהו לדעתך מספר הילדים האידיאלי במשפחה?", ו"כמה ילדים אתם מתכננים להביא לעולם?". בגוף הידיעה מוזכר פעמיים כי נערך בקרב 301 אנשים בני 25 ומעלה שהם מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל.

אך מדוע, בעצם, הסקר נערך בקרב יהודים בלבד? האוכלוסייה הערבית, כחמישית מאוכלוסיית המדינה, נתונה באופן מובהק במצוקה כלכלית חריפה יותר מהאוכלוסייה היהודית, וגם שיעורי הילודה בה שונים. במלים אחרות, השאלות על התפיסה העצמית של מצבם הכלכלי של ערבים החיים בישראל, ועל המספר האידיאלי של צאצאים לעומת המספר המתוכנן, הן שאלות רלבנטיות ביותר לאוכלוסייה זו. הפניית השאלות למדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל היתה מאפשרת ניתוח מעמיק ומעניין יותר של מצב החברה בישראל. כרגיל, האפליה וההדרה אינן רק מחדל אתי, אלא גם חרפה מקצועית. התוצאה שמקבלים קוראי "דה-מרקר" לא רק מפלה, היא גם פגומה.

אם לא די בכך, העיתון אינו מבליט את העובדה כי הסקר נערך בקרב יהודים בלבד. נכון, הנתון מוזכר פעמיים בגוף הידיעה, אולם אין לו זכר בכותרת, כותרת המשנה, כיתובי התצלומים או האינפוגרפיקה. זאת ועוד, פעם אחר פעם מוצגות התוצאות כאילו הן מייצגות את כלל הישראלים. החל מניסוח בגוף ראשון רבים ("מה אנחנו צריכים כדי להרגיש שיש לנו מספיק?", נכתב בפתח כותרת המשנה) ועד להטעיות ממש: "שאלנו אנשים בישראל את השאלה הזאת", "המבוגרים בחברה הישראלית נוטים יותר", "מה חושבים הישראלים על מצבם המשפחתי", "מהו מספר הזהב בישראל?", ואפילו "מספר הילדים הנחשב אידיאלי למשפחה ישראלית הוא 3.5", כש"משפחה ישראלית" במקרה הזה היא בפועל "משפחה יהודית-ישראלית" בלבד.

סקר אפרטהייד נוסף מתפרסם הבוקר בפתח מוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות". המקרה של הסקר הזה, שערכו מינה צמח ומנו גבע ממכון מדגם, חריג יחסית. הסקר הניב שורה ארוכה של כותרות ("רק 13% מהנשים מרוצות מגופן", "1 מכל 4 נשים בישראל עושה התערבות אסתטית", "40% מהנשים שוקלות לעשות התערבות אסתטית בעתיד"), אבל נראה שכדי להגיע לממצאים הללו החליטו עורכיו להתעלם מחמישית האוכלוסייה שאינה יהודית.

בתחתית הכפולה שבה הוא מוצג נכתב כי "ממצאי הסקר מבוססים על תשובותיהם של 501 אנשים, מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל", ולכך נוספה ההערה הבאה:

ראוי לציין כי במקור תוכנן מדגם שכולל גם ערבים, אולם בבדיקה מוקדמת נמצא כי רק אחוז מועט מהערבים דיווחו על ביצוע התערבות אסתטית. לפיכך הנתונים להלן מתייחסים ליהודים בלבד"

נראה כי צמח, שהתחייבה בעבר בפני "העין השביעית" לא לערוך עוד עבור כלי התקשורת סקרים ליהודים בלבד כשנושא הסקר נוגע לכלל אזרחי ישראל, תכננה לעמוד במילתה. אולם אז הגיעו תוצאות הבדיקה המוקדמת, שבה נמצא כי התשובות של הנסקרים הערבים שונות במידה מהותית מאלו של הנסקרים היהודים.

ד"ר מינה צמח, "פגוש את העיתונות", 9.1.16

בשלב זה ניתן היה ללכת באחת משתי דרכים: להמשיך כמתוכנן ולהציג את ממצאי הסקר המלאים, או לוותר על סקירת כחמישית מאוכלוסיית המדינה ולהתמקד ביהודים בלבד. קשה להעלות על הדעת סיבה מקצועית לבחירה בדרך השנייה. האם יעלה על הדעת ביטול סקר בנושא כלשהו בקרב 20% מאוכלוסיית המטרה משום שבאוכלוסייה זו המשיבים סיפקו תשובות שונות בתכלית מאלו של יתר אוכלוסיית הנסקרים? כשהסוגיה הנבדקת נוגעת לכלל האוכלוסייה אין ברירה – או שסוקרים את כולם, או שלא סוקרים בכלל.

נכון, סקר בלתי מפלה על הפופולריות של הטיפולים האסתטיים בישראל לא היה מאפשר לעורכי "זמנים בריאים" להדפיס בגופן גדול כותרות על השיעור העצום של נשים שאינן מרוצות מגופן ועוברות התערבות אסתטית, אולם הוא היה מקצועי והוגן יותר, וגם מעמיק יותר, כולל נתונים מפורטים על הפערים בין האוכלוסייה היהודית והערבית בסוגיה זו. ההחלטה לוותר על סקירת ערבים, למרות הכוונה המקורית לעשות זאת, מעידה על ליקוי מודע בשיקול הדעת.

הכותרות הראשיות

"ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מקדישים את כותרותיהם הראשיות למבצע הצבאי בעיראק לכיבוש העיר מוסול מידי כוחות דאע"ש ("עשן במוסול: דאעש מצית בארות נפט, הכוחות מתקדמים", "הבריחה מהתופת", ו"דאע"ש מבעיר את מוסול", בהתאמה). לפי הידיעות בעמודי הפנים, יחד עם התקדמות הכוחות העיראקיים לעבר העיר מגיעים דיווחים על כך שדאע"ש הוציא להורג קרוב ל-300 איש, משתמש בעוד מאות משפחות כמגן אנושי ומשאיר אחריו "אדמה חרוכה".

הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת למשבר בינלאומי מסוג אחר: "האקרים שיבשו את הגישה למאות אתרים ברחבי העולם". עודד ירון מדווח כי במהלך סוף השבוע נחסמה הגישה למאות אתרים, בהם אתרים מרכזיים ופופולריים במיוחד, בשל מתקפת סייבר משולשת על שרתי ספקי אינטרנט אמריקאים. לצד הדיווח מתפרסמים שלושה מאמרי פרשנות.

"החידוש הגדול הוא בשימוש בתוכנת מיראי שמנצלת פרצות במוצרי 'האינטרנט של הדברים', כמו מצלמות רשת וגאדג'טים שונים שקשורים לבית החכם, כדי להדביק אותם בווירוס. אותו הווירוס הפך את המכשירים האלקטרוניים ל'זומבים' ששימשו כמפציצי מידע בשירות ההאקרים", מסביר ירון.

"נראה ששכחנו שכאשר אנחנו בונים צבא של עבדים שישרת אותנו, יימצא הגורם שישתמש בהם נגדנו", כותב יובל דרור (חבר מערכת "העין השביעית"). "[...] במקרה שלפנינו, הטכנולוגיה אמנם תמימה, אך היא לא יצאה מכלל שליטה; היא נחטפה כדי לייצר מתקפה יעילה".

"אירועי היומיים האחרונים נראים כטעימה מן העתיד לבוא", מוסיף עמוס הראל. "בטווח הקצר נותר עדיין לראות אם רוסיה או האקרים הקשורים אליה יתפתו להסתכן בניסיון לשבש את הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-8 בנובמבר. בטווח הארוך יותר, ברור כי מתקפת סייבר תהיה חלק בלתי נמנע בכל עימות עתידי בין שתי מדינות בעלות יכולת טכנולוגית מתאימה".

מזל טוב

משפחת נתניהו מטיילת בתל גזר, 21.10.16 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"בראיון של גוטמן ולימור עם ראש הממשלה לא היו אירוניה או הומור עצמי, רק התרפסות והתבטלות לא נעימה לצפייה", כותב עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", בטורו הבוקר. שיף מתייחס לראיון קצר שערכו גלית גוטמן ויואב לימור עם נתניהו במסגרת תוכנית הבוקר של קשת לרגל יום הולדתו (את התמליל המלא של הראיון ניתן לקרוא כאן).

"הדיווחים על רצונו של ראש הממשלה (המכהן גם כשר התקשורת) להכרית את תאגיד השידור הציבורי עוד בטרם בכלל הוקם", מוסיף שיף, "הם שצובעים את הקטע ב'הבוקר של קשת' בגוונים של סלידה".

כמו ב"קשת", גם מערכות החדשות של שלושת הטבלואידים מציינות הבוקר את יום הולדתו של ראש הממשלה. הטקסט הממלכתי והמקיף ביותר מתפרסם בעיתון הבית של נתניהו, "ישראל היום".

שלמה צזנה, שבעבר קיבל ברכה מצולמת מנתניהו לרגל צאת ספרו, מספק ידיעת תצלום המתפרסמת בכפולה השישית של העיתון. צזנה מצטט מהראיון הבלעדי שהעניק נתניהו לגוטמן ולימור (בלי להעניק קרדיט), ומדווח לקוראי "ישראל היום" כי בחמישי בלילה ישב נתניהו בביתו, לצד משפחתו, "עם כוס יין לבן, טוסט וגבינה". בהמשך מדווח צזנה על הטיול שערכה משפחת נתניהו בתל גזר מיד לאחר הענקת הראיון הבלעדי לערוץ 2, ומביא עוד ציטוט חגיגי מפי ראש הממשלה: "אשתי תמיד אומרת לי דבר אחד: תמצא זמן למשפחה ולילדים, כי זה בסוף מה שיישאר".

בתחתית עמוד 10 של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום עם כיתוב קצר בהרבה, מאת דנה סומברג. כתבת "מעריב" מדווחת כי משפחת נתניהו סיירה בתל גזר, אולם לא מצטטת מדברי ראש הממשלה.

ב"ידיעות אחרונות" מנצלים את ההזדמנות כדי להשפיל קצת את נתניהו. יובל קרני מדווח כי נתניהו צפוי לקבל היום מהשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, תעודת אזרח ותיק, כמו כל אזרח בישראל שהגיע לגיל 67. הידיעה מלווה בתצלום גדול של גמליאל, הנחשבת לאחד משרידי האופוזיציה הפנימית בליכוד, לצד תצלום תעודת האזרח הוותיק נתניהו.

מדינת קסרקטין

במוסף שמחת תורה של "ישראל היום" מראיינת נצחיה יעקב את סא"ל זאהי רחאל, "הבדואי הבכיר בצה"ל". רחאל אומר לה: "אני אישית חושב שיש לנו את הזכות והחובה לשמור על המדינה הזו", "אנשים כמוני וכמו הקצין הדרוזי תת-אלוף רסאן עליאן (קצין צנחנים ראשי), אנחנו ההוכחה שאפשר להתקדם לתפקידי מפתח ולהגשים את כל מה שרוצים", "ישראל היא המדינה הכי טובה במזרח התיכון. לתפארת".

עוד במוסף: יריב פלג מביא את סיפור חייהם של אתי ציונית-גושן ובעלה הושאנג, שעזרו ליהודים לברוח מאיראן אחרי עליית חומייני, והיום בנם הבכור הוא סא"ל בחיל האוויר. הצילום הראשי בכתבה הוא של האם ובנה לובש המדים.

במוסף שמחת תורה של "מעריב" מראיין אייל לוי את סא"ל בסאם עליאן, אחיו של תת-אלוף רסאן עליאן. "על בית אביו, בשפרעם", כותב לוי, "מונף דגל ישראל לאורך כל ימות השנה – וכשהוא מתבלה או מתלכלך, מתפקידו של עליאן לעלות לגג ולהחליפו בדגל נקי, ישר מהכביסה".

מגזין החג של "מעריב" מוקדש כולו ל"מבצע קדש", במלאות 60 שנה למלחמה המשותפת לישראל, צרפת ובריטניה, נגד מצרים (עורכת: ענת משה).

ענייני תקשורת

טרור. צחי דבוש מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי חברת הכנסת רויטל סוויד פנתה לחברת פייסבוק בדרישה כי זו תוסיף לצד כל פוסט כפתור שבאמצעותו ניתן יהיה לדווח על "הסתה לטרור".

גאולה אבן. כתבת השער במוסף שמחת תורה של "ידיעות אחרונות" היא ראיון שערכה סמדר שיר עם העיתונאית גאולה אבן. אבן, שנמצאת בהריון מתקדם לקראת לידת ילדה החמישי, מספרת לשיר כי היתה רוצה גם ילד שישי. כשהיא נשאלת על מה היא חולמת, היא משיבה "עוד ילדים". אבן מוסיפה: "לא נעים לי לומר את זה, אבל אני אוהבת את חדר הלידה, את הצירים ואת האפידורל, כמובן. בכאב הזה יש משהו מענג, מפני שאת יודעת שהתינוק בדרך. בשבילי זו באמת חוויה מדהימה ומרגשת. חדר לידה הוא המקום שבו אני מרגישה הכי שווה".

כשהיא נשאלת על הערוץ הראשון והאם קיבלה הצעה לעבור לתאגיד השידור הציבורי משיבה אבן: "בשנה האחרונה קיבלתי שתי הצעות מערוצים אחרים, וכל הצעה נבחנת בפרמטרים מקצועיים וכלכליים. אני נשארת בערוץ הראשון מפני שאני אוהבת את העבודה, את הראיון, אני באה עם חדוות עשייה ורצון להוציא כותרת, ואני לא חושבת במונחים של ספינה טובעת".

צאר התקשורת. הקריקטורה היומית של "הארץ", מאת ערן וולקובסקי, מתארת את ראש הממשלה בנימין נתניהו כמי שמנסה להשתלט על כל המיקרופונים שמניחים בפניו.

התשקורת. במדור הדעות של "הארץ" מזלזל גדעון לוי בזעקות של המוחים נגד סגירה אפשרית של תאגיד השידור הישראלי. "את התאגיד החדש, מגדלור חופש הביטוי שבדרך, בנו שני בוגרי גל"צ שמעולם לא הצטיינו בעיתונות אמיצה", הוא כותב על היו"ר גיל עומר והמנכ"ל אלדד קובלנץ. "נתניהו אומר להדיחם, אחרי כל החקיקה והחוזים, עניין חמור לכשעצמו, אך התאגיד שהתכוונו להקים לא יהפוך את מפת העיתונות על פיה. הוא יהיה עוד מאותו הדבר, בשיפורים קלים". לדברי לוי, "מי שחרד לחופש העיתונות, מוטב שיעסוק באמצעי התקשורת המשפיעים יותר", ומכוון בכך קודם כל לערוץ 2.