כתבת השער של המוסף "סופשבוע" של "מעריב" (8.10.10) עוסקת באישיותה, תפקודה ותסרוקתה של יו"ר קדימה, ציפי לבני. כתבת המוסף, שרי מקובר-בליקוב, מפרסמת כמה אלפי מלים בניסיון לפצח את האישיות של לבני. הנה כמה מהתובנות שהיא מביאה: לבני "מהוסה", "מדודה", "מאופקת", "מסרבת לאגף", "מוחה בשפה רפה", "מתפתלת לשני פנים", "ממעיטה להופיע בתקשורת", "חסרת ביטחון", "סובלת מפרנויה", "חתול עם נשמה אחת", "לא מדינאית דגולה".

לבני היתה "מסוגרת", "מופנמת", "דודתית", וכיום היא "רעננה", "מלאת חן", "פתוחה" ו"משוחררת" (אבל לא באמת). היא "אדם לא נחמד", "צריכה להיות מנהלת בית-ספר", "לא מסתכלת למטה לפשוטי העם", "ריכוזית", "חשדנית", "מתופפת על תופים", "אוהבת ג'חנון".

הכתבה מציגה את לבני כיו"ר אופוזיציה חלשה, שלא עושה צרות לראש הממשלה כיוון שקיבלה החלטה לא לעשות גלים ולחכות לטעויות של היריב. היא מצטטת בהרחבה יריבים, אך נותנת מקום לא מבוטל גם לתומכי לבני, שסותרים כל טענה והשמצה ומביאים עדויות מנסיונם האישי איתה.

מיד נחזור לתוכן הכתבה, אבל לפני כן כדאי לשאול מדוע בחר מוסף "סופשבוע" של "מעריב" להקדיש דווקא עכשיו את כתבת השער שלו ל"חידת לבני"? הבחירות לא בפתח, גם לא פריימריז בקדימה. האם לבני מאיימת להפיל את הממשלה ולכן דחוף לדעת מיהי האשה שעומדת לכבוש את המדינה? לבני החלימה מסרטן, חלתה בסרטן, בעלה התגרש ממנה, ילדיה נתפסו כשהם מעשנים סמים, התגלתה מאהבת שלה מהתיכון, הסתבר שהיא לא שילמה מסים, העסיקה עובדים זרים, הוגש נגדה כתב אישום, המשפט שלה מתחיל, המשפט שלה הסתיים, היא נכנסת לכלא, היא השתחררה מהכלא, היא מפרסמת ספר זכרונות, עשו עליה סרט, ניסו להתנקש בחייה, היא חוגגת יומולדת 50, היא חוגגת יומולדת 60, היא חוגגת ט"ו בשבט, משהו?

האם יש סיבה כלשהי לעיתוי שבגינו החליטו ב"מעריב" לבצע חיסול ממוקד דווקא עכשיו בציפי לבני? מה גרם לעיתון להקדיש כמה כפולות מכובדות ללבני, שבאחת מהן מופיעות תמונות של מנחם בגין, ביבי נתניהו ואפילו עמיר פרץ מול קהלים משולהבים, ובכפולה שלאחריה רואים את לבני עם מדונה, רצה בים או את דמותה כפי שהיא מגולמת על-ידי עלמה זק ב"ארץ נהדרת"?

ככל שניסיתי להפוך בסוגיה, לא הצלחתי למצוא אפילו בדל של תירוץ קלוש לעיתוי הכתבה. אלו מסוג כתבות המדף שתמיד אפשר להרים. איפה לימור לבנת? איפה דן מרידור? איפה דניאל בן-סימון? איפה חיים אורון? איפה ניצן הורביץ? הרי אפשר להמשיך ככה כל היום. יש קומץ פוליטיקאים שכל הזמן נמצאים במרכז העניינים בגלל תפקידם: ראש ממשלה, שר אוצר, שר ביטחון, שר חוץ וכדומה. כל השאר נדחקים לשוליים. מישהו זוכר את האופוזיציה הלוחמת שנתניהו היה לאולמרט, ש"מעריב" מתרפק עליה כעת?

נראה שסתם כך, מישהו התעורר בוקר אחד וסימן מטרה. כך לפחות אני מעדיף לחשוב, שכן האפשרות השנייה היא שיש אינטרס סמוי, שמפעפע ברובד עמוק הנסתר מעיני הקוראים ומפעיל את גלגלי המוסף, ובסופו מייצר מוצר עיתונאי מהסוג הזה.

מילא. לפחות יש לנו ביד כתבה שמפצחת את האישיות האניגמטית של לבני. אז זהו, שלא. הכתבה עמוסה בקביעות שלא ברור על מה הן נסמכות, סיפורים שמיד מוכחשים או נסתרים על-ידי מקורבים ואינספור הצהרות כאילו מכפישות אך למעשה חלולות. הסיבה לכך היא שכנראה אין בלבני משהו מיוחד. היא לא תאבת כוח ושררה כמו ברק, מבוהלת מהצל של עצמה כמו נתניהו, תתקע לך סכין בגב כמו סילבן שלום או אופורטוניסטית כמו מופז.

אלו הן התדמיות התקשורתיות המקובלות של האישים הללו, אך הן חלולות בדיוק כמו התדמית שמנסה מקובר-בליקוב לייצר ללבני. ברק מבוהל מהצל של עצמו לא פחות מנתניהו, ומופז תאב כוח ושררה לא פחות מברק. פואד לא יותר תכמן מאלי ישי ואלי ישי לא יותר שקרן משלום שמחון, שישמח לתקוע סכין גם בגבו של סילבן שלום.

אם נחליט מחר לערוך כתבת תחקיר על הירקן, השרברב או המוסכניק שלכם, יסתבר לכם שהוא "חונך על ערכי המדינה", "למד בדרך הקשה", "מתבטא לעתים בגסות", "יש לו לב זהב", "מחובר לעם", "יודע ליהנות מהחיים", "מתחמם מהר", "מוקף בחברים", "מסוגל לנתח סיטואציות במהירות", "חסר ביטחון" וכי "יש הטוענים שהוא כישלון".

את הכתבה של מקובר-בליקוב אפשר לכתוב על כל פוליטיקאי בכנסת, אלוף בצה"ל או איש תקשורת. זו כתבת ואקום ששואבת אליה את מושא הכתבה ואת האוויר שסביבו. היא נראית כמו כתבת תחקיר, אך בעצם היא הדבר הכי גנרי שאפשר להעלות על הדעת. היא פס ייצור צדקני של השמצות ורמזים מהסוג שאפשר לדלות ולהשליך על כל אדם; על ציפי לבני, עלי וגם עליך. למרבה המזל, אף אחד לא התעורר ב"מעריב" והחליט לסמן אותנו כמטרה. בינתיים.

הערה קצרה לסיום: בעמ' 19, בטורו השבועי ב"מוספשבת" של "מעריב", זועם (כרגיל) קלמן ליבסקינד על עיתון "הארץ" שפירסם ביום שישי שעבר ידיעה שלפיה "ספק החשיש של המתנחלים מואשם בסחר בסמים". ליבסקינד רותח על הרמיזה שלפיה אדם שמכר סמים ל-16 אנשים הפך, מעשה סמולנים ב"הארץ", לספק הסמים של 350 אלף מתנחלים.

שלושה עמודים אחר-כך, בעמ' 22 של אותו מוסף, מתפרסמת כתבתו של עמיחי אתאלי על יאיר קאופמן, שכותרת המשנה מסבירה כי "הציף את גוש עציון בסמים". בכתבה מסופר ש"בחודשים האחרונים עשתה היחידה מאמץ מיוחד ללכוד את אחד ממפיצי הסמים הגדולים בגוש, אם לא הגדול שבהם".

קלמן, הגיע הזמן שתעשה סדר בבית. משמיצים את המתנחלים שלושה עמודים ממך!