מיט רומני, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, ובנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל (קריקטורה: DonkeyHotey, רישיון CC BY-SA 2.0)

שרביט קסמים

"אצלנו הכל כשורה", מספרת שרית בן-נתן, האחראית על לקוחות הפרימיום של בנק הפועלים, לכתב "כלכליסט" ארי ליבסקר. "האמידים ממשיכים להכניס כסף כרגיל. בחשבונות הבנק שלהם לא מרגישים את הצרות במשק. [...] יכול להיות שהם מושכים כספים מבנקים בחו"ל, אבל לא אצלנו".

גם הבוקר כדאי למי שרוצה להבין טוב יותר את הכוחות המשפיעים על חייו לזנוח את קריאת קונטרסי החדשות של היומונים ולקחת לידיו את עיתוני הכלכלה. בעוד עמודי החדשות מציעים תמהיל של אימה, פלילים, קש, גבבה ומצב רוח טוב, בעיתוני הכלכלה ניתן למצוא שפע של נתונים ועדויות על מצבם של תושבי ישראל.

אילנית חיות דיווחה אתמול ב"גלובס" כי העלות החודשית של סל מזון מינימלי בישראל עומדת על 4,500 שקל למשפחה. "במקרה ששני בני הזוג משתכרים שכר מינימום, עלויות המזון שלהם עשויות להגיע ליותר ממחצית מההכנסה המשפחתית", היא כותבת. "בפועל, במקרים כאלה אותן משפחות אינן צורכות את מרכיבי התזונה הבסיסיים החיוניים להן, ולמעשה נתונות בתת-תזונה".

אדריאן פילוט דיווח באותו עיתון כי לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 11% מאזרחי ישראל הבוגרים ויתרו בשנת 2010 על אוכל בשל קשיים כלכליים. פילוט מזכיר כי הנתונים מתייחסים ל"שנה של צמיחה כלכלית מוגברת שהגיעה לכ-5%".

הילה ויסברג מדווחת הבוקר ב"דה-מרקר" כי לפי הערכת עמותת קו-לעובד, כחצי מיליון עובדים בישראל יקבלו בחודשים ספטמבר ואוקטובר רק 75% משכרם, משום שהם מועסקים "לפי שעה" ובימי חג העובדים הללו אינם מקבלים שכר. אדם המזוהה בשם אסף, העובד כמאבטח גני ילדים בירושלים, מעריך ששכרו החודשי (3,000 שקל) ייחתך בחצי.

ב"כלכליסט" מדווח מיקי פלד כי הנהלת בתי-המשפט מעסיקה מתורגמנים בשכר הדומה לשכר המינימום שנקבע לעובדי ניקיון – כ-30 שקל לשעה. התשלום המזערי החל מאז שוועדת המכרזים של הנהלת בתי-המשפט החליטה לבטל את הסעיף במכרז לשירותי תרגום שבו נקבע כי שכר המתורגמנים יעמוד על 50 שקל לשעה, לא כולל זכויות סוציאליות כמו דמי הבראה וימי חופשה.

לפי הידיעה של פלד, בעוד שהמתרגמים מקבלים כ-30 שקל לשעה, החברה שמפעילה את מערך התרגום בבתי-המשפט, "פרוטוקול" שמה, מקבלת מהנהלת בתי-המשפט 88.9 שקל לשעת תרגום. "יש הוצאות גדולות לניהול הפרויקט", מסביר דורון כהן, מנכ"ל פרוטוקול.

באותו עיתון מנתח יניב רחימי את הדו"חות של החברות המובילות בשוק המזון ומגיע למסקנה כי בעוד רשתות השיווק סובלות מהאטה, יצרניות המזון שומרות על רווחיות נאה. במחצית הראשונה של 2012 עמד שיעור הרווח התפעולי הממוצע של תנובה, שטראוס ואוסם על 9.3%, שיעור זהה לתקופה המקבילה אשתקד.

בניתוחו מאמץ רחימי את ההגדרות שקבעה חברת שטראוס לתחומי פעילותה. כך, תחום מוצרי החלב, הסלטים ושמן הזית בחברה מכונה "בריאות ואיכות חיים". תחום החטיפים, השוקולד והעוגיות בחברה מכונה "תענוג והנאה". זו כניעה מיותרת לתכתיבי הניו-ספיק של מומחי השיווק בתאגיד המזון.

זוטות

המדור "דברים טובים לסופ"ש" שמתפרסם הבוקר במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" נפתח בהמלצה לרכוש כרטיסים למופע של הזמר שלמה ארצי בקיסריה (מחיר: 170–260 שקל). "עם הצלחה לא מתווכחים", קובעת שורת המחץ של ההמלצה. גם עם העורך הראשי של העיתון לא.

ב"ישראל היום" מדווחת נצחיה יעקב כי בתי חב"ד ברחבי העולם מסיימים בימים אלה את הסידורים האחרונים לקראת ראש השנה.

ידיעה קטנה מאת תלם יהב, המתפרסמת בתחתית עמ' 12 של "ידיעות אחרונות", מבשרת כי משרד הפנים הפיץ תזכיר חוק להקמת מאגר ביומטרי לכל הזרים שנכנסים לישראל. לפי התזכיר, תייר שיסרב למסור טביעות אצבע ותצלום של תווי פניו לא יקבל ויזה להיכנס למדינה.

עוד מדווח יהב כי לא רק עובדי משרד הפנים יהיו רשאים ליטול אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, אלא גם שוטרים, סוהרים, אנשי מוסד ושב"כ, חיילים, מאבטחים שהוסמכו, אנשי משמר הכנסת, עובדי קופות-חולים וכמה מעובדי הרשויות המקומיות. לפי תזכיר החוק, כדי להשיג טביעות אצבע ותווי פנים של מבקשי מקלט ושוהים בלתי חוקיים המסרבים לשתף פעולה עם ההליך ניתן יהיה להפעיל "כוח פיזי סביר" ("רק אם הזר נראה בן למעלה מ-14").

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות כולן, למעט זו של "הארץ", מוקדשות לרציחתו של שגריר ארה"ב בלוב במהלך מהומות שפרצו בתגובה לסרט אנטי-מוסלמי. הכותרת ב"מעריב" אינפורמטיבית: "שגריר ארה"ב נרצח במתקפת טרור".

רימון מרג'ייה וגבי גולדמן מדווחים בשתי הכפולות הפותחות של העיתון על המהומות, מות השגריר, התגובות למעשה והמניע. לפי הדיווח של מרג'ייה, "גורמים אמריקאיים רשמיים" טוענים כי המתקפה על הקונסוליה האמריקאית בלוב תוכננה מראש, וכי ההפגנה במחאה על הסרט האנטי-מוסלמי שימשה לה הסחת דעת. האצבע המאשימה מכוונת לארגון אל-קאעידה, שפעל לכאורה כנקמה על חיסולו של אבו-יחיא אל-ליבי, בכיר בארגון.

מקריאת הידיעות נראה כי הסרט, "תמימות המוסלמים", נוצר מראש כפרובוקציה. גבי גולדמן מדווחת כי הסרט משווה את הנביא מוחמד לעז ואת המוסלמים לפדופילים. בדיווח נוסף נכתב כי יוצר הסרט, המכנה את עצמו "סם באסילה", הזדהה כסוכן נדל"ן ישראלי לשעבר, אם כי מפיק הסרט טען אתמול שהיוצר אינו ישראלי וכי רוב המעורבים בהכנת הסרט היו "נוצרים אוונגליסטים".

הכותרת שנבחרה לשער "ידיעות אחרונות" זונחת את המידע לטובת התחושה. "סרט אימה", נכתב באותיות שחורות על רקע תצלום הקונסוליה האמריקאית הבוערת. אורלי אזולאי, איתמר אייכנר, סמדר פרי ובנימין טוביאס מציינים בדיווחם כי בבלוגים אמריקאיים נטען כי הבמאי "באסילה" הוא מצרי-קופטי. "בבלוגים אמריקאיים נטען" הוא הגילוי הנאות של כתבי העיתון שאין להם שמץ של מושג או יכולת אמיתית לבדוק אם המידע שהם מוסרים לקוראיהם אמיתי. יצוין כי הסרט מוגדר בידיעה החדשותית " סרט בזוי".

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת להתנחלויות. "הממשלה לבג"ץ: להתיר הרחבתן של 40 התנחלויות על קרקע פלסטינית פרטית", מדווח עקיבא אלדר. דיווח על הנעשה בלוב, מאת נטשה מוזגוביה ודנה הרמן, תופס את עמ' 3 בעיתון. לפי דיווח זה, כשהגיעו הידיעות הראשונות על האירוע בלוב, היה נשיא ארה"ב עסוק "בבקרת נזקים שנגרמו מהדיווחים על כך שהבית-הלבן דחה את בקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישה בשולי העצרת הכללית של האו"ם".

אל העיתון המודפס נכנס מאמר פרשנות מאת חמי שלו, שפורסם אתמול בבוקר באתר "הארץ", ובו הוא מבקר את נתניהו ש"בחר להשתלח במדיניות ארצות-הברית כלפי איראן דווקא באמצע טקסי הזיכרון לפיגועי ה-11 בספטמבר". מאמר פרשנות נפרד, שבו ניתח שלו את השפעת המתקפה בלוב על הבחירות לנשיאות ארה"ב, פורסם אתמול באתר "הארץ" בשעה 23:13. קוראי מהדורת הדפוס יוכלו לקרוא אותו, אולי, מחר.

ב"ישראל היום" מבליטים הבוקר את הביקורת שהתעוררה על נשיא ארה"ב המכהן, ברק אובמה, בעקבות המתקפה על בית השגריר בלוב. הביקורת על אובמה משתלבת יפה בעיתון זה עם העובדה שבימים אלה מתעמת ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארה"ב, ועוד יותר טוב היא משתלבת עם התמיכה הכלכלית המסיבית שמעניק פטרונו של נתניהו ומממנו של "ישראל היום" שלדון אדלסון למועמד הרפובליקאי לנשיאות מיט רומני (אדלסון, כך דווח אתמול ב"גלובס" והבוקר ב"דה-מרקר", צפוי להרוויח למעלה מ-2 מיליארד דולר מהקלות מס אם מועמדו רומני ייבחר לנשיאות).

"ארה"ב הופתעה שוב", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "אובמה מתקשה בהבנת המזה"ת", מדגישה כותרת בשער, המפנה לטור פרשנות מאת בועז ביסמוט. בכפולה הפותחת של העיתון תופס טור הפרשנות של ביסמוט את הבכורה, כשתחתיו ידיעה על הביקורת של רומני. הדיווח על הפעולה עצמה נדחק לכפולה השנייה.

"די מביך היה לראות אתמול כמה נשיא ארה"ב, המעצמה מספר 1 בעולם (עדיין), ברק אובמה, מתקשה בהבנת החומר", כותב ביסמוט בפתח טורו. "[...] אם ברק אובמה יזכה בבחירות הבאות, זה בוודאי לא יהיה הודות ליחסי החוץ של ארה"ב בארבע השנים האחרונות. [...] וכי מה משדר היום אובמה לעולם? רפיסות. [...] הבעיה היא שכנראה הוא טועה, אבל את מחיר הטעויות שלו – העולם, ואנחנו, נשלם".

דן מרגלית מוסיף בטור משלו כי "האירוע הטרגי המבעית בלוב אינו יותר מאשר עוד חוליה בשושלת של תגובה אלימה המאפיינת את הקיצונים בעולם הערבי", ומבקר אף הוא את יחס ממשל אובמה למדינות ערב.

עדיין לא נמסר לקוראי "ישראל היום" על הקשר הפיננסי הישיר בין מממן העיתון למועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב.

סולידריות

"המקצוענות העיתונאית נמדדת גם בסולידריות", קובעת לילך סיגן במאמר המתפרסם במדור הדעות של "מעריב". סיגן, פרילנסרית בעיתון על-פי הגדרתה, כותבת כי שמחה לראות עיתונאים מכלי תקשורת אחרים מצטרפים להפגנה למען זכויות עובדי "מעריב", שבה לא נכחה, אך דווקא הפגנת סולידריות זו מעוררת אצלה את השאלה, "איפה היתה הסולידריות הזאת בשנה האחרונה?".

לפי סיגן, "במהלך השנה האחרונה, אם שמענו משהו מעיתונאים אחרים על 'מעריב', זו היתה רק ביקורת. רק סכינים. [...] מלחמות אישיות ואג'נדות, עד כדי שמחה לאיד על כך שכלי תקשורת אחר נמצא במצב רע".

בתחתית עמוד השער של העיתון שמעסיק את סיגן כפרילנסרית מתפרסמת הבוקר הכותרת "הברית הלא קדושה וההידרדרות של 'הארץ'". הקורא מופנה למוסף "המגזין" היומי, שם מתפרסמת כתבה מאת שרה ליבוביץ-דר, התופסת את כל התוכן בעמוד השער ובשתי הכפולות הפותחות. הכתבה מוקדשת לעיתון "הארץ" ולשותפו הגרמני.

"חברות בתנועת הנוער הנאצית, תמיכה בצירופו של היטלר לשלטון ותרומות לגופים ציבוריים בישראל. הלבנת תדמית? מיהו אלפרד נבן דומונט, אחד משני האנשים שבהם תלוי גורלו של עיתון 'הארץ', שתחת ניהול עמוס שוקן הידרדר לקשיים קיומיים", נכתב בשער העיתון. נראה כי יממה בלבד לאחר שעיתון "מעריב" חזר לידי עובדיו, ההנהלה שוב תפסה את ההגה.

הכתבה של ליבוביץ-דר מצערת. בניסוחה, בתזמונה, בבולטות שהיא זוכה לה. לפי ליבוביץ-דר, דומונט אחראי לתוכנית הקיצוצים הנוכחית ב"הארץ" ומתנה בה את המשך הזרמת הכספים לעיתון. פרט לכך אין כמעט בכתבה כל מידע חדש. זו כתבה לקטנית, שמתבססת בעיקרה על פרסומי עבר בעיתונים זרים (וב"הארץ" עצמו), ונראית כמו חלק ראשון בסדרה של שני חלקים, שתבוא לידי סיום בכתבה דומה על השותף המפוקפק השני של שוקן – ליאוניד נבזלין.

להבדיל מדיווחים ב"דה-מרקר" על קשייו הכלכליים של "מעריב" ועל ההתנהלות העסקית הבעייתית של בעליו נוחי דנקנר, הכתבה של ליבוביץ-דר מתמקדת בעיתון פרטי, שאינו נהנה מסבסוד ציבורי עקיף, ובאיש עסקים זר בלי אינטרסים כלכליים במדינת ישראל. כדי בכל זאת לזעזע את אמות הספים של הקוראים, הכתבה פורטת על נימי העלבון הישראלי מעצם הכנסת שותף גרמני בעל עבר נאצי ("לא ראיתי שהאנשים האלה פרשו ממדינת ישראל כשישראל קיבלה צוללות גרמניות", מגיב שוקן בסיום הכתבה, וב"מעריב" פירסמו "סוללות גרמניות").

הכתבת שוחחה עם ד"ר אינגו נייבל, עיתונאי שכתב בעבר תחקירים על דומונט, שמספר לה כי בקרוב יערוך תחקיר נוסף על העבר הנאצי של החברה, כדי לגלות פרטים חדשים. אולי היה עדיף להמתין עם השיחה עם ד"ר נייבל והכתבה כולה עד למועד פרסום התחקיר החדש שלו. אולי היה עדיף לבצע תחקיר עצמאי אמיתי ולחשוף ב"מעריב" את העבר הנאצי של החברה.

אלא ששתי המשימות האלה גדולות על "מעריב" במצבו הנוכחי. לא בטוח שייצא לאור במועד שד"ר נייבל יפרסם את תחקירו, ואין לו היכולת להרים תחקיר עצמאי, אפילו לא על אויבו המר ביותר. כל מה ש"מעריב" מסוגל לו הוא להפקיע רצועה בשער וכמה עמודים במוסף לסגירת חשבון אישית וחסרת עניין של ממש לציבור הרחב עם מו"ל "הארץ".

"כעת מתברר כי ההווה של חברת הענק להוצאה לאור דומונט-שאוברג מדאיג לא פחות מהעבר הבעייתי", מציינת ליבוביץ-דר. מדוע מדאיג? מפני שגם עיתונים אחרים בחברה סובלים מהפסדים; מפני שדומונט הדיח את בנו מניהול כמה מהעיתונים בעקבות חשד ששלח תגובות מכפישות בשמות בדויים; ומפני שהבת איזבלה "העדיפה לגדל סוסים ערביים לפני שהצטרפה לאחרונה למועצת המנהלים של החברה". ברצינות, האם גידולם של סוסים ערביים יכול באיזשהו קנה מידה מציאותי להיחשב לסממן כי מצב חברת הענק מדאיג?

יותר משגידול סוסים ערביים מעיד על מצב בעייתי של חברת הוצאה לאור, דיווח על גידול סוסים ערביים כבעייתי מעיד על מצבו הקשה של מו"ל "מעריב" הנוכחי. ובהקשר רחב יותר, יותר משהכתבה של ליבוביץ-דר משרטטת פרופיל של דומונט ועסקיו עם שוקן, היא משרטטת פרופיל של "מעריב" בשנה האחרונה, עיתון שבעליו מכתיב את התוכן על-פי הגחמות והאינטרסים הפרטיים שלו, בלי קשר לחשיבות העיתונאית של המידע שמובא לציבור.

"מעריב" מפגין בכתבה הזו את כל מה שלילך סיגן מתארת במדור הדעות של העיתון: סכינאות, מלחמות אישיות ואג'נדות, עד כדי שמחה לאיד על מצבו הרעוע של עיתון אחר. למרבה הצער, אפילו את זה הוא מבצע גרוע יותר מ"הארץ". בלי תנופה, בלי מקוריות, בלי העבודה העיתונאית האמיתית שעומדת מאחורי המסע העיתונאי של "דה-מרקר" נגד הבעלים לרגע של "מעריב" – נוחי דנקנר.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך ורועי ברק דיווחו אתמול ב"גלובס" על קשיים בעסקה למכירת "מעריב". עוד דיווח אברבך כי בתו של מקים העיתון, תקומה קרליבך, תובעת מ"מעריב" 5 מיליון שקל.

ב"הארץ" מדווח רועי צ'יקי ארד על הפגנה שקיימו אתמול כמה עשרות מעובדי "מעריב" מול ביתו של הבעלים לשעבר עופר נמרודי. כדאי מאוד לקרוא את דיווחו המלא. ארד מזכיר כי גם בעיתון שלו התקיימה שלשום הפגנה נגד ההנהלה, ומספר: "גם עבור כתבה זו נדרשו שלוש שיחות – כדי לקבוע אם אוכל לקחת מונית לסביון ב-85 ש"ח. בסוף מסכמים שיש תקציב למונית לכיוון אחד. אני חוזר בטרמפ עם יואב ריבק, ושואל אותו איך הם מצליחים להוציא עיתון כשהסכין קרובה כל-כך לצוואר. 'באמת לא יודע, זה בא בטבעיות', הוא אומר".

"לצערי יש אנשים אצלנו בעיתון שאותם לא רואים באירועים האלה, וזה מאוד מפריע לי ואפילו מעציב אותי", אומר תחקירן "מעריב" קלמן ליבסקינד בראיון לארי פינס ב"טיים אאוט".

ב"הארץ" נותן יוסי קליין שורה של המלצות לשלמה בן-צבי.

בשער "ישראל היום" מבטיח העיתון לקוראיו כי ביום ראשון הקרוב יפרסם "ראיון מיוחד לחג" עם בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מקדם העיתון ראיון חגיגי משלו לקראת גליון ראש השנה. נחום ברנע יראיין את ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל (אם זה תלוי ב"ידיעות אחרונות") – יאיר לפיד.