לא אמרתי, אבל חשבתי על זה
הקו האדום שמתח ראש הממשלה בנימין נתניהו מעל בימת עצרת האומות-המאוחדות ביום חמישי האחרון טמון עכשיו, יש לשער, בגנזך המדינה, ואולי במכולת אשפה ניו-יורקית, יחד עם הבריסטול שעליו נמתח. "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", העיתונים המתנגדים (יותר או פחות) לתקיפה ישראלית קרובה של מתקני הגרעין של איראן, מותחים היום את הקו האדום הלאה מכותרותיהם הראשיות. "ישראל היום" ו"מקור ראשון", התומכים (יותר או פחות) באפשרות האמורה – ואיתם "מעריב", שלקראת סופו מיישר קו עם נתניהו באשר לאותו קו אדום – מעניקים לקו את הכותרת הראשית זה היום השני ברציפות (כלומר, מאז שנמתח בפועל. קדמו לכך כותרות ראשיות לא מעטות שהוקדשו לקו עוד כשהיה רק בגדר איום והבטחה לא ממומשים, ולא קו אדום ממש, עבה ובשרני, הנפלט בתנופה מלועו של טוש שמנמן אחוז ביד יציבה).
"ראש הממשלה: 'לא ויתרתי על הזכות להגנה בכל עת", מוסרת הכותרת הראשית של "מעריב", המעבירה לציבור מסר מלשכת ראש הממשלה שלפיו אותו קו אדום המסמן את התקיפה הבינלאומית של איראן (הסכמת העולם טרם הגיעה בדואר הדיפלומטי) בקיץ הבא (או אפילו באביב) מחייב רק את איראן (גם זו לא הסגירה כי היא מקבלת על עצמה את לוח הזמנים של ראש הממשלה; "איראן: איומי נתניהו באו"ם רק מחזקים את נחישותנו להמשיך בפיתוח הגרעין" היא כותרת ידיעה ב"הארץ"), אבל לא את ממשלת ישראל והעומד בראשה. "אף שקבע כי ישראל לא תוכל להבליג עם המשך העשרת האורניום לאחר אביב-קיץ 2013, נתניהו הבהיר אתמול כי אינו פוסל פעולה גם לפני מועד זה", נכתב בכותרת המשנה. ב"מעריב" זהו מסר המועבר בעברית לקהל הישראלי, אולם ברי כי נמענו המרכזי, אולי העיקרי, הוא נשיאה המכהן של ארצות-הברית ברק אובמה, שלפי הפרשנים מייחס חשיבות עליונה לכך שתקיפה ישראלית לא תצא אל הפועל לפני הבחירות המתקרבות, בנובמבר, שבהן יתמודד על כהונה שנייה.
כותרותיהם של "ישראל היום" ו"מקור ראשון" עוסקות במסרים המשלימים של אותה לשכה בירושלים, שלפיהם מתיחת הקו האדום – שנועדה להפעיל לחץ ציבורי על הקהילייה הבינלאומית בכלל והממשל האמריקאי בפרט, כשיאו של הפרק הנוכחי בסאגת הגרעין האיראני של נתניהו ("כשאתה רוצה לירות, תדבר, אל תירה", כותרתו, והפסקה המפותלת שאתם קוראים עכשיו היא מחווה צנועה לכבודו) – לא הביאה לניכור ולמתיחות עם אותם נמענים, אלא להפך: "ראש הממשלה סיכם בסיפוק את ביקורו בארה"ב", מודיעה כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום", המצטטת ראש הממשלה: "הושגו שתי המטרות – חידוד המסר בעניין האיראני והידוק התיאום עם הממשל".
"אובמה ונתניהו שוחחו על הקווים האדומים של ישראל בנוגע לאיראן", נכתב בכותרתו הראשית של "מקור ראשון". "במהלך השיחה נידונו בפירוט לוחות הזמנים של ישראל בנוגע לפרויקט הגרעין של טהרן. שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, אמר ל'מקור ראשון': 'הנאום הבהיר שלישראל ולארה"ב מטרה זהה'", נכתב בכותרת המשנה. השיחה עם אובמה מוזכרת גם בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" ("הבית-הלבן: מסכימים לחלוטין שיש למנוע גרעין מאיראן"), אולם הכותרת הראשית עצמה מכוונת גבוה יותר, או לפחות רחב יותר: "נתניהו: 'העולם הבין את המסר", נכתב בה.
חמשת העמודים הראשונים של החינמון מוקדשים לנשורת נאומו של נתניהו באו"ם. "מטרות הביקור הושגו", נכתב בכותרת שמנה לכל רוחב הכפולה הפותחת. בתמונות המצורפות נראה הנשיא אובמה יושב בבית-הלבן ומשוחח בטלפון ("אובמה משוחח בטלפון עם נתניהו"). רגליו של הנשיא האמריקאי מונחות מתחת לשולחן, ולא מעליו. בתמונה השנייה נראה נתניהו, עם חיוכו הזחוח הידוע, לוחץ את ידה של שרת החוץ האמריקאית קלינטון. "דברי מהדהדים בעולם" הוא כיתוב התמונה היומרני. בטורי הפרשנות מהלל בועז ביסמוט בצורה מביכה את כישוריו הרטוריים (או הגרפיים?) של נתניהו, ויואב לימור עושה סדר בנתונים ("קצת סדר בנתונים" היא כותרת הטור), ועל כך בהמשך.
בעמ' 5 מתפרסם טור של דרור אידר, מבקר התקשורת והמומחה לאוונגליסטים של "ישראל היום". הטור, ואידר עצמו, ממחישים במסירות מעוררת הערצה את נקודת העיוורון של "ישראל היום": כך יוצא אידר בחריפות נגד "עיתונות המפמפמת קו מפלגתי אחד ידוע", נגד "פרשנים נפוחים" ונגד "מכבש התודעה", נגד "אתרוג" של פוליטיקאים על-ידי עיתון ונגד עיתונאים המתיימרים להציג "עיתונות חופשית" בעודם "משמיעים את קול אדוניהם". הנמענים שלו הם כמובן "ידיעות אחרונות" ונחום ברנע, ובעוד שכמה מהטענות הללו שמטיח אידר אכן יאים לכמה מהנמענים, הרי שהן הולמות לא פחות, ואפילו הרבה יותר, את "ישראל היום" ואת אידר וחבר מרעיו. כדי להמחיש את המציאות הזו מופיעה, ממש צמוד לטורו של אידר, ידיעה חדשותית חשובה מלווה בתצלום: "שרה נתניהו ביקרה בגראונד זירו".
ב"ישראל היום" מתייחסים גם לגלי הגיחוך שעורר הגימיק הוויזואלי של נתניהו מעל בימת האו"ם. בטור צד בכפולה הפותחת מציג העיתון שערים של העיתונים "ניו-יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" האמריקאיים ו"אל-אהראם" המצרי, שתצלומו של ביבי, הבריסטול והקו האדום מככבים בשעריהם, ובמסגרת נפרדת במרכז כפולת העמודים כותבים שלמה צזנה ואלי לאון כי "נתניהו הודף את הביקורות נגדו, רואה את הפרסומים הרבים בחיוב ומבהיר כי הוא מרוצה מהאפקט שגרם האיור. 'ניסיתי לתרגם את היעד העקרוני שלנו לשפת מעשה, הדבר הזה מהדהד היום בעולם כולו. מאות מיליוני אנשים ראו את האיור, ועכשיו הם מבינים את מה שאולי לא הובן קודם – מה זה אומר לעצור את איראן, באיזה שלב, באיזה חלק של התהליך של ההתגרענות שלה. אני לא קורא לזה גימיק. אני קורא לזה דרך להעביר מסר, והמסר עבר טוב. יש תמיד משימה קשה, משימה שכלית אינטלקטואלית, של איך לקחת נושא מורכב ולעשות אותו פשוט".
ב"ישראל היום" מזכירים גם כי "העיתון 'ניו-יורק טיימס' התייחס בסוף-השבוע לתגובות שעורר נאומו של נתניהו בישראל. בכתבה צוין כי 'העיתון 'ידיעות אחרונות' פירסם פרשנות שונה באופן דרמטי והניח בטעות שמר נתניהו התייחס בדיאגרמה שלו לאחוז הממשי של העשרת אורניום (90%) ולא להתקדמות שנעשתה על-ידי איראן'. העיתון ציטט את הפרשנות השגויה של הפרשן נחום ברנע, שהסביר ל'ניו-יורק טיימס' כי עיתונו ביסס באופן חלקי את הפרשנות שלו על דברים שנאמרו לו על-ידי נציגים ישראלים".
אם הדיווח הזה מדויק, הרי שזו הפעם השנייה בתוך זמן קצר ש"ידיעות אחרונות" ונחום ברנע טועים טעות גסה בדיווחיהם (העוינים) על פעולותיו של נתניהו בסוגיית הגרעין האיראני. בפעם הראויה לציון שעברה היה זה בטורו של ברנע במוסף השבועי, שהציג את פירותיה של שיחת תדרוך עם שר הביטחון אהוד ברק (שיחה דומה עם "מקבל ההחלטות" הופיעה במדורו של ארי שביט ב"הארץ", מוסווית באופן מגוחך), והזכיר כגולת כותרת ישיבה מרתונית של ברק עם בכירי המערכת הצבאית, שבמהלכה לא הצליח לשכנע אותם בנחיצותה של תקיפה ישראלית קרובה באיראן. דא עקא שמדובר היה בבכירי המטכ"ל הקודמים, ולא הנוכחיים. גם אז נטען כי האשמה בדברים שנאמרו לפרשן "ידיעות אחרונות" על-ידי נציג ישראלי.
למה, אם כן, התכוון באמת הלורד של נתניהו? תחת הכותרת "טובעים במספרים" כותב עמוס הראל ב"הארץ" (בקיצור מתבקש): "דווקא המאמץ הלגיטימי של ראש הממשלה לפשט ולהבהיר את חומרת האיום האיראני בנאומו בעצרת האו"ם סיבך במקצת את היוצרות. סביר להניח שרוב הצופים זוכרים מהנאום בעיקר את האיור בנוסח הסרטים המצוירים, אבל הדברים יצרו כנראה בלבול גם אצל לא מעט פרשנים. מהידיעות בכמה כלי תקשורת הבוקר השתמע כאילו נתניהו מסמן את הקו האדום הישראלי באשר לטהרן בנקודה שבה יגיעו האיראנים להעשרת אורניום ברמה של 90% (למעשה, רמה של 93%). אבל זו לא היתה כנראה כוונתו של נתניהו.
"93% העשרה היא רמה המספיקה לייצור נשק גרעיני – וזה בלאו הכי קו אדום מבחינתה של הקהילה הבינלאומית כולה (בוודאי עבור המעצמות במערב), משום שהוא מעיד על יכולת מהירה לייצר מתקן נפץ גרעיני. אילו סימן נתניהו את הקו, היה בכך ביטוי דווקא לעמדה רכה יחסית מבחינתה של ישראל". לפי הראל, ה-90% שעליהם מדבר נתניהו אינם מציינים איכות (העשרה), אלא כמות: "90% מתוך הכמות הדרושה לייצור פצצה גרעינית (כרבע טון)". רמת ההעשרה שעליה מדבר נתניהו היא 20%, "רמת השיא שאליה הגיעה איראן עד עתה". עוד כותב הראל כי "ראש הממשלה לא מתייחס כלל לשלב שלאחר השגת הכמות המספקת. גם אם תעשיר איראן אורניום לרמה הגבוהה ביותר, עדיין יידרש לה זמן להתאים את הפצצה כך שתוכל להידחס לראש נפץ גרעיני, המותקן על טיל בליסטי. הערכות שונות אומדות את פרק הזמן הזה בחצי שנה עד שנתיים". ביום שישי הסבירו פרשנים כי פרק הזמן הזה הוא הפער בין עמדות ישראל וארה"ב.
אגב, ב"ישראל היום" יודעים לצטט דברים שאמר מיט רומני, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב ומי שחולק פטרון עם נתניהו. לפי החינמון, רומני התבדח בנוגע לאיור שהציג נתניהו באו"ם: "שיבחתי את נתניהו על הנאום באו"ם, אך הגרפיקה לא היתה ברמה שהכרתי ממנו". ב"הארץ", בידיעה תחת הכותרת "רומני התלוצץ על איכות האיור של נתניהו באו"ם", מצטטת נטשיה מוזגוביה את רומני כך: "החמאתי לו על הנאום שלו באו"ם ואמרתי שהגרפיקה לא עמדה בסטנדרטים של בוסטון קונסולטינג גרופ [החברה שבה עבדו רומני ונתניהו לפני כ-30 שנה]". ומוזגוביה מוסיפה: "רומני מיד תיקן את עצמו: 'לא, לא באמת אמרתי את זה. אבל חשבתי על זה".
"יש בעולם כמה אלפי אנשים שסוגיית הגרעין מעסיקה אותם לא כשיעור בקומיקס, אלא כבעיה אסטרטגית", כותב נחום ברנע בטור המודפס בחלקו על שער "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "הקו שהוחמץ" ולצד קריקטורה עולבנית של נתניהו. הטור מוקדש כולו למתקפה קטנונית ולא משכנעת על התנהלותו של נתניהו בימים האחרונים; "הם ממלאים תפקידים בכירים בממשל האמריקאי, בממשלות אירופיות, באיראן ובישראל. אלה האנשים שיקבלו בסופו של דבר את ההחלטות, לטוב ולרע. האנשים האלה יצאו מנאום נתניהו מבולבלים", כותב ברנע. הנה פריט מידע שפרשן "ידיעות אחרונות" מוסמך בהחלט למסור בעת הזאת.
מנהיגים אחרים
העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מקדישים את כותרותיהם הראשיות למנהיגים אחרים מנתניהו, כאלו החולמים אולי לרשת יום אחד את מקומו. לשניהם דבר מה מן המשותף: האחד הורשע בעבירות פליליות של שחיתות ציבורית ואף בילה זמן לא קצר בין כותלי הכלא, נגד השני עומד ותלוי כבר זמן רב איום בהגשת כתב אישום על עבירות דומות. בעוד שב"הארץ" דבריו של השני, שר החוץ אביגדור ליברמן, הם הערה עניינית על המציאות הגיאו-פוליטית, ב"ידיעות אחרונות" הראיון החגיגי עם אריה דרעי, שהפרשנות הפוליטית המקובלת ממקמת אותו כחלק מהחבורה הקשורה למו"ל העיתון ארנון (נוני) מוזס, הוא אקט מובהק של רהביליטציה לעבריין מורשע.
"ליברמן ל'הארץ': איראן בדרך למהפכת תחריר בשנה הקרובה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "שר החוץ קורא למערב לתמוך בהתקוממות של האופוזיציה בטהרן, ומעריך: נתניהו יקדים הבחירות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של ברק רביד. התחזית, למותר לציין, תואמת את עמדתו האידיאולוגית של העיתון, המונעת על-ידי אמונה (במובנה המקובל של המלה) ברוחו החופשית של האדם והזדהותו הבסיסית, גם אם הלא מודעת, עם הערכים המקובלים על מערכת "הארץ", שיגברו על כבלי העריצות גם ללא התערבות צבאית.
"דרעי חוזר", נכתב בגדול בכותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות", במפגן חנופה דוחה שלא נראה בעיתון כבר לפחות כמה ימים, מאז דיווח בגאווה על גזר דינו הקל יחסית של ראש הממשלה לשעבר והמורשע בעבירת שחיתות בהווה אהוד אולמרט. "בראיון ל'ידיעות אחרונות' מכריז אריה דרעי רשמית כי ירוץ לכנסת בבחירות הקרובות ('אני מבין שזה הייעוד שלי')", פותחת כותרת המשנה המפנה לראיון של אמירה לם במוסף (לפיד קיבל את ברנע. הנה בכל זאת יש סדרי עדיפויות בין מועמדי הבית).
שער המוסף עצמו מציב רף חדש לעוצמתו של המפגן שהוזכר בפסקה הקודמת. "אריה שוב שואג", נכתב בכותרת לצד תצלום פרופיל של דרעי המחייך, מוגש בתקריב השמור לכוכבי רוק (בימים שעוד היו כאלה). "מבין את הטעויות שלו, סולח לכולם, מעמיד את עצמו למבחן הציבור בבחירות הקרובות. עכשיו זה רשמי: אריה דרעי חוזר", מתלהבת כותרת המשנה אלי סיפוק אקסטטי. דרעי עצמו מספק בראיון כתב הכשר לשני עבריינים אחרים, חבריו, גם הם פוליטיקאים לשעבר שנדחו מהמערכת הפוליטית ורואים עצמם חוזרים אליה לתפקידים בכירים: חיים רמון ("היד של בית-המשפט היום מאוד קלה") ואהוד אולמרט ("ההתנפלות האדירה שהיתה עליו").
מהראיון עצמו עולה כי דרעי לא רק שאינו מתבייש לתבוע לעצמו שוב משרה ציבורית אחרי שמעל באמון הציבור באופן כה בוטה, אלא גם כי הוא כלל אינו מודה במעשיו וסבור כי "נעשה לו עוול", כותבת לם. עוד היא מתארת את האופן שבו מתראיין דרעי כ"זהירות של יהודי שניגש לארון הקודש". טוב לדרעי שלא התייצב לראיון בזהירות של שר מטעם ש"ס הניגש לקופה הציבורית. רע לקוראי "ידיעות אחרונות" שאנשי העיתון נוקטים אותה זהירות בדיוק כשהם ניגשים אל דעתם.
סוריה
העיתונים מדווחים היום גם על הנעשה בסוריה, שם ממשיכה להשתולל מלחמת אזרחים עקובה מדם שמגיעה לכותרות העיתונים במדינה השכנה לעתים לא מזומנות. "מבוכה לפוטין", נכתב בכותרת גג בתחתית שער "מעריב". "בהוראת רוסיה: סוריה הוציאה להורג שני טייסים טורקים", נכתב בכותרת. "מסמכים שפורסמו חושפים כיצד פועלת מוסקבה מאחורי הקלעים למען הישרדותו של משטר אסד", נכתב בכותרת המשנה. גם על שער "מקור ראשון" מתפרסמת הכותרת "מסמכים חדשים: רוסיה דרשה ואסד הורה להרוג את הטייסים הטורקים שהופלו".
סימנייה
עמ' 6 ב"הארץ" מוקדש לכתבה של דנה הרמן על כת הסיינטולוגיה ופעולותיה בישראל, על רקע חנוכת הבניין החדש והמפואר שלה ביפו. "הארגון הידוע בחשאיותו המוגזמת אינו מוותר על חבריו בקלות" היא לשון ההמעטה המשמשת בכותרת המשנה.
במוסף החג של "ידיעות אחרונות" (אחד מהם) מראיינת אריאלה רינגל-הופמן, במשותף, את מזכ"ל שלום-עכשיו יריב אופנהיימר ואת מייסדת ישראל-שלי איילת שקד.
"מעריב"
כותרת נחבאת בתחתית שער "מעריב" מפנה לדיווח לא גדול בעמ' 9 על הפגנת עובדי העיתון, בדגש על עובדי ההפצה, מול ביתו של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, הקונצרן השולט בעיתון. "עובדי 'מעריב' הפגינו מול ביתו של נוחי דנקנר ונתקלו בעשרות מאבטחים ושוטרים", נכתב בכותרת. דיווח דומה מופיע גם ב"דה-מרקר".
ענייני תקשורת
"פוקס-ניוז שידרה התאבדות בשידור חי – והתנצלה", נכתב לצד הפינה הימנית התחתונה של שער "הארץ". התקלה הטלוויזיונית אירעה כאשר גנב רכב שבחר לברוח במכונית מן המשטרה מצא עצמו משתתף בעל-כורחו בשידור חי של המרדף ששידר הערוץ, ולא טרח לעדכן את השדרן כי בכוונתו לסיים את האירוע באופן טרגי.
"אל קוראי 'הארץ'", נכתב במשבצת קטנה באותה פינה תחתונה של עמוד השער של העיתון, "החל מחודש אוקטובר 2012 יהיה מחיר העיתון בימים א'–ה' 12.50 ש"ח, וביום ו' 19.50 ש"ח. מחיר המנוי החודשי המעודכן יהיה 270 ש"ח. מחירים אלה כוללים מע"מ. הנהלת 'הארץ'".
דיווח מתורגם מ-AP ב"הארץ" מבשר על מותו של המו"ל לשעבר של ה"ניו-יורק טיימס", ארתור סולצברגר. רפי מן כתב עליו כאן.