מאמרו של חנוך מרמרי שפורסם ב"העין השביעית" ב-9.8.09 שימח אותי. שמחתי שנושא הסקר שפורסם ב"הארץ" ביום שישי זכה לניתוח ממצה בהרבה ממה שניתן להעיר בעיתון, צמוד לסקר. שמחתי גם שמרמרי הציג את ביקורתו הן לגבי נוסח השאלות והן לגבי הכוונות ה"צהובות" שעמדו כביכול מאחורי תכנון הסקר. מה עניין ביקורת לשמחה? כי אם מרמרי העלה את הטענות, לא מן הנמנע שאינו היחיד החושב כך, וזו ההזדמנות להבהיר.
חלק גדול ממאמרו של מרמרי מוקדש לביקורת על השאלה, "האם לדעתך הומוסקסואליות היא סטייה?". השאלה נשאלה בסקר, ותוצאותיה הוצגו ביום חמישי כפרומו לסקר של יום שישי. לדעתו, זו שאלה "מטה, שנועדה להפעיל מניפולציה על המשיב ולחדד את המגמה השלילית של התשובה". הוא מציג כ"שאלה הנכונה" את זו שנשאלה במספר רב של ארצות (כולל ישראל) בסקר PEW מ-2007. נוסח השאלה היה "האם הומוסקסואליות היא דרך חיים שצריכה להיות מקובלת על-ידי החברה?".
מרמרי סבור שכוונת העיתון היתה להבטיח את הכותרת "XX אחוזים מן הציבור רואים בהומוסקסואליות סטייה". לדעתו הכותרת שנבחרה – "46% מהציבור רואים בהומוסקסואלים סוטים"– היתה עוד יותר פופוליסטית. ובכן, לא היו הדברים מעולם. אינני מבין בכותרות בעיתון, אך אני יכול להעיד שנוסח השאלה לא הושפע כלל ממגמות פופוליסטיות.
השאלה "האם הומוסקסואליות היא דרך חיים שצריכה להיות מקובלת על-ידי החברה?" היא אמנם חשובה, אך אני חולק על דעתו של מרמרי שכל יתר השאלות בסקר "מתגמדות לעומתה". שתי השאלות הן חשובות וראויות.
בניגוד למה שניתן אולי להסיק מהמאמר של מרמרי, השאלה "האם הומוסקסואליות היא סטייה?" אינה נדירה. היא מופיעה באמירות ומחקרים רבים העוסקים ביחס להומוסקסואלים. היא מופיעה באנגלית הן בצורה החמורה במובן של התנהגות מושחתת (perversion) והן בצורה הקלה של סטייה מדרך הישר (deviation), ואפילו בצורה הדתית החמורה ביותר של חטא (sin). כך אנו מוצאים מחקר (שנערך גם הוא על-ידי PEW) שמצא כי 55% מהאמריקאים סבורים שהומוסקסואליות היא חטא, או אחר שמצא ש-66% מחיילי המרינס סבורים שהיא סטייה (Perversion), וכן הלאה.
אבל בואו נשווה בין תוצאות הסקרים שנערכו בישראל עם השאלה "הנכונה" לעומת השאלה "הלא נכונה". מבין המשיבים הישראלים בסקר העולמי של PEW מ-2007, 50% השיבו שלדעתם "הומוסקסואליות היא דרך חיים שאינה צריכה להיות מקובלת על-ידי החברה". בסקר שפורסם ביום שישי השיבו 46% שלדעתם "הומוסקסואליות היא סטייה". לא הבדל דרמטי בתוצאות, למרות ההבדל בנוסח השאלות.
אם נסכם נקודה זו, שתי השאלות מציגות אספקטים קצת שונים בהקשר ליחס הציבור לקהילה ההומו-לסבית, ושתיהן ראויות להישאל. אז מדוע בכל זאת לא נשאלה גם (גם, לא רק) השאלה בנוסח של הסקר של PEW? זאת היתה אשמתי. שקלתי, אך בלחץ הסקר לעיתון, לא מצאתי נוסח עברי מתאים לביטוי האנגלי הקצר והקולע "should be acceptable".
התרגום "האם ההומוסקסואליות צריכה להיות מקובלת?" נראה לא מתאים. ויתרנו על השאלה, במיוחד בהינתן העובדה ששאלנו שאלה נוספת על יחס הנשאלים להומוסקסואלים ולסביות (בסקאלה מ-1 עד 5, בדומה למחקר מגרמניה). עניין של שיקול דעת. אגב, הצעתו של מרמרי לתרגום את "should be acceptable" כ"דרך חיים שצריכה להתקבל על-ידי החברה" היא מצוינת. לא חשבתי על זה.
בהמשך טוען מרמרי ששתי השאלות שבסקר בעניין המגורים בשכנות להומו או לסבית ובעניין המכרים ההומו-לסבים הן קנטרניות. אבל מה לעשות שהשאלות הללו מופיעות לרוב במחקרים על היחס לקהילה. אם תרצו תוצאות, אז המחקר העולמי World Value Survey מצא שבארה"ב 23% לא רוצים שכן הומוסקסואל, בקנדה 17%, באנגליה 24%, וכך הלאה. וביחס לשאלה השנייה, בארה"ב ל-45% יש חבר או עמית בעבודה שהוא הומוסקסואל.
גם שאלות הסקר המתייחסות להסתה ולמיעוטים זוכות למנה של ביקורת. נטען שבשאלות הללו ל"דעתו של הנשאל אין משקל רב". לא כך הדבר. סברתי ועדיין אני סובר שהממצא בדבר התחושה במגזרים שונים שהם מושא להסתה הוא בעל עניין. הם מרגישים זאת בזמן שיחסם למגזרים אחרים אינו בין המשופרים.
מרמרי טוען במאמרו שהשאלה העיקרית (או זו שהפכה לעיקרית אחרי ההבלטה בפרומו של יום חמישי), השואלת "האם הומוסקסואליות היא סטייה?", היא הטיה. הוא מנתח את המונח סטייה, וקובע שבעברית הוא עשוי להיות ניטרלי כסטייה מן הנורמה או חמור כדבר משוקץ. הצדק איתו.
באותה המידה בסטטיסטיקה, הטיה יכולה להיות אי-התאמה לא מכוונת של המדגם לאוכלוסייה (למשל בגלל אי-הייצוגיות של המדגם) או הטיה מכוונת שהיא בגדר הטעיה. איני חושב שאני טועה בהנחתי שהמאמר רומז שבסקר שפורסם ב"הארץ" ההטיה היתה מהסוג השני.
ובכן, לא הטיה ולא הטעיה. אם בכלל, שיקול דעת שאפשר להתווכח עליו. בוודאי לא רצון לסנסציה ול"צהבת".
נתנחם אולי כולנו בכך שיש הרואים את השורה התחתונה בתוצאות הסקר בצורה קצת שונה מזו של מרמרי. בעצם, הם רואים אותם עין בעין עם הצורה שבה מרמרי רואה את המציאות בנושא הקהילה ההומו-לסבית. האתר Wikipedia מסכם שתוצאות הסקר מצביעות על כך שההומופוביה בישראל בירידה. אני מסכים, ואני חושב שגם מרמרי מסכים.
קמיל פוקס הוא פרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל-אביב
ועורך סקרי מכון דיאלוג עבור עיתון "הארץ"