בית-המשפט דחה תביעת דיבה שהגיש מנהל בכיר במשרד החקלאות נגד העיתון "גלובס", והורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של העיתון הכלכלי. המנהל שהגיש את התביעה, חיים אנג'וני, כיהן בעבר כמנהל אגף הדיג במשרד החקלאות ועמד במרכזן של כמה כתבות שפרסם בשנים האחרונות העיתונאי החוקר משה ליכטמן.
הדיווחים של "גלובס", שפורסמו ב-2013, ציירו את דמותו של אנג'וני כמנהל שנכשל בתפקידו כמנהל אגף הדיג והעביר מידע כוזב למבקר המדינה – וגם קיבל עשרות אלפי שקלים מגוף הקשור לתחום עיסוקו באופן שהעמיד אותו בניגוד עניינים מתמשך. לפי פסק דין שנתן בשבוע שעבר שופט בית-משפט השלום בתל-אביב אילן רונן – מדובר בתיאור הוגן, ועל כן ראוי היה להימנע מהגשת התביעה.
על-פי אחת משתי הכתבות שבגינן הוגשה התביעה, אנג'וני נחשד במסירת מידע כוזב למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שקבע כי הוא "נושא באחריות להידרדרות במצב הכינרת". כמו כן הוזכר בה תחקיר שפרסם ליכטמן ב-2010, ולפיו אנג'וני "קיבל מארגון הקיבוצים המגדלים דגים בבריכות סביב הכנרת עשרות אלפי שקלים בכל שנה, שנועדו כביכול לסיוע ב'ניוד' הרכב שלו". הכתבה השנייה שבגינה הוגשה התביעה קשרה בין הממצאים שנחשפו ב"גלובס" ובין ההחלטה להעביר את אנג'וני מתפקידו.
אף שחלק ניכר מתוכן הדיווחים התבסס על ממצאים שפרסם מבקר המדינה, בכתב התביעה שהגיש אנג'וני נטען כי "גלובס" וליכטמן פגעו במעמדו המקצועי והכפישו אותו "תוך הצגת אמירות חוטאות לאמת, פוגעניות ומשפילות". בין היתר טען כי אזכור הכספים שקיבל מארגון הקיבוצים שקול להאשמתו בלקיחת שוחד; לדבריו, ההסדר הופסק ב-2007 והכספים לא הועברו לכיסו האישי אלא למשרד החקלאות. אף שהתובע העריך את הנזקים שנגרמו לו בכחצי מיליון שקל, הוא דרש מבית-המשפט לפסוק לו פיצויים בסך 150 אלף שקל.
חיים אנג'וני (צילום מסך)
עורכי-הדין של "גלובס", יורם מושקט ואוריין אשכולי-יהלום, טענו מנגד כי יש לדחות את התביעה משום שהכתבות של ליכטמן התבססו על פרסומים קודמים של מבקר המדינה – וגם משום שתוכנן נאמן למציאות, וכולל אמירות שהן בגדר הבעת דעה. לחיזוק הטענה הגישו לבית-המשפט את דו"ח המבקר שהוזכר בכתבות, וכן מכתבים ומסמכים ממשרד החקלאות וממשרד מבקר המדינה.
השופט רונן הסכים עם גישת ההגנה, וציין כי הדברים שנכתבו על המנהל הבכיר אמנם ביקורתיים, אך אינם מבזים או משפילים. "האמור בכתבות בכל הנוגע להימצאות התובע בניגוד עניינים וגם בכל הנוגע למסירת דיווחים כוזבים למבקר המדינה איננו אלא דיווח הוגן של מה שכבר פורסם קודם לכן על-ידי מבקר המדינה", כתב בפסק הדין, וציין כי דיווח הוגן על פרסומי מבקר המדינה מוגן על-פי חוק לשון הרע. "מבקר המדינה, לא מפרסם הכתבות, הוא שמצא ופרסם ממצאים חמורים אלו ביחס לתובע", הדגיש.
באשר להעברתו מתפקידו, אנג'וני ביקש לטעון כי הדבר נעשה מרצונו ולבקשתו – ולא בעקבות הפרסומים הביקורתיים על התנהלותו המקצועית. ב"גלובס", מנגד, הציגו דברים שאמר מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר יוסי ישי בדיון שנערך בכנסת ב-2012. לדברי המנכ"ל לשעבר, החלטתו להעביר את אנג'וני מתפקידו התקבלה בעקבות הכשלים שפורטו בדו"ח המבקר.
"המסקנה הסבירה המתבקשת מצירוף מקרים זה – הודעה על כוונה להעברת התובע מתפקידו והעברת התובע מתפקידו בפועל מספר חודשים לאחר מכן – הינה לקשר ברור בין האירועים", כתב השופט בהקשר זה. "ודוק, כתב עיתון איננו שופט ואין הוא חייב לתמוך עובדה שהוא מפרסם בראיות כנדרש בבית-המשפט", ציין.
השופט אילן רונן בפסק הדין: "כתב עיתון איננו שופט ואין הוא חייב לתמוך עובדה שהוא מפרסם בראיות כנדרש בבית-המשפט"
"כאשר מבקר המדינה מותח ביקורת נוקבת על התובע; כאשר על רקע ביקורת זאת נערך דיון מיוחד בוועדה של הכנסת; כאשר במהלך דיון זה מודיע מנכ"ל משרד החקלאות על הכוונה להעביר את התובע מתפקידו; וכאשר בסמוך לאחר מכן אכן מסיים התובע את תפקידו – הרי המסקנה שלפיה קיים קשר הדוק בין הדברים ברורה ומתבקשת, גם אם לא הוכחה ברמה הנדרשת בבית-המשפט", הוסיף השופט רונן.
לצד הטענות שנדחו על-ידי השופט, כתב התביעה של אנג'וני כלל גם כמה שגיאות טכניות. במקור הוגשה התביעה לא רק נגד "גלובס", אלא גם נגד החינמון "ישראל היום" (בגין פרסום הכתבות באתר nrg במסגרת הסכם סינדיקציה) ונגד רשות השידור (בגין כתבה של יפעת גליק ששודרה בתוכנית "יומן"). לאחר הגשת התביעה התברר לתובע ולעורך-דינו, ד"ר דוד סער, כי הכתבות פורסמו ב-nrg לפני רכישת האתר בידי "ישראל היום", וכי רשות השידור שרויה בהקפאת הליכים. לפיכך נמחקו שני הגופים מהתביעה.
בפסק הדין ציין השופט גם כי התביעה כלל לא הוגשה נגד החברה המוציאה לאור את העיתון הכלכלי, "גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ", אלא נגד החברה-האם "גלובס אחזקות תקשורת בע"מ". אף שאנג'וני הועמד על טעותו ויכול היה לבקש לתקן את כתב התביעה, הוא בחר שלא לעשות זאת. לפיכך, ציין השופט בפסק הדין, ניתן היה לדחות את התביעה על הסף בלי לעסוק בכלל בתוכן הכתבות.
מסיבות אלו קבע השופט כי "לא היה מלכתחילה מקום לבירור תביעה זו". לצד דחיית התביעה הוטל על התובע לשלם ל"גלובס" הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
34422-07-15
* * *
לעיון בפסק הדין