המדור "הכר את המומחה" מתפרסם במסגרת פרויקט "מדד הייצוג – ערבים בתקשורת העברית", בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון. התקשורת המשודרת ממעטת לראיין ערבים בשל מומחיותם ונסיונם, מטרת המדור היא להציג ולהכיר מומחים בתחומים שונים מן החברה הערבית בישראל ולייצר מעין "ספר הפקה" חי.

ביום שישי האחרון התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה מאת אמיר שואן על התלאות שעוברים פרות, עגלים וטלאים במסעם מאוסטרליה לישראל. לצד תנאי מחיה וסניטריה ירודים, סבל מתמשך, מחלות ומוות, עולה תמונה של מציאות אכזרית שבה החוק הישראלי אינו תקף, ומי שמשלם את המחיר הם בעלי החיים.

שרבל בלוטין הוא פעיל ותיק למען זכויות בעלי חיים ומחבר הספר "טבעונות – יחס נשגב של האדם כלפי האדמה והחיה". בשבוע הבא יוביל בחיפה יחד עם חבריו את הצעדה "כולנו קולם", צעדה ערבית-יהודית למען זכויות בעלי החיים. מבחינתו, הקפדה על תנאי מחיה טובים לפרות ולעגלים המובלים לשחיטה אינה פותרת את הבעיה שעומדת ביסוד תעשיית הבשר העולמית.

"כמובן שאפשר לעבוד ולהשקיע יותר כדי להוביל את בעלי החיים בלי התעללות גדולה מדי, אבל תמיד תהיה התעללות כיוון שהם מורחקים ממשפחותיהם וכלואים. הרי כל העניין הוא לא הומני. המטרה שלנו היא להפסיק להתייחס אליהם כאל אובייקטים, כאל מוצרים, אלא כאל בעל חיים. מגיעה להם הזכות שיתייחסו אליהם בכבוד ויעזבו אותם לחייהם. יש באמריקה מה שנקרא 'Happy Meat', כשהחיה גדלה בתנאים נאותים. הרבה אנשים חשים מצפון רגוע כשהם אוכלים את הבשר הזה, אבל לפי דעתי זה שיא האבסורד. אנחנו, הטבעונים האקטיביסטים, בכלל לא מדברים עם התעשייה. אנחנו מדברים עם העם שמפרנס את התעשייה ומקיים אותה".

שרבל בלוטין (צילום מסך)

תיאור מסע הייסורים ב"ידיעות אחרונות" מזכיר מאוד את התיאורים של מסעות העבדים מאפריקה לאמריקה, החל בלוגיסטיקה ובבעיות המתעוררות וכלה בקבוצת הכרישים שמלווה את הספינה למקרה שעבד, או במקרה הזה חיה, ימות ויושלך לים.

"כן, יש דמיון גדול. בכל פעם שאני מדבר עם אנשים על הפרספקטיבה הזו אומרים לי שאין מה להשוות כי אלה חיות, אבל כך בדיוק התייחסו לעבדים. היום, בפומבי, אין גזענות כלפי האחר או השחור, אבל הגזענות נמצאת שם תמיד כלפי בני אדם כל עוד אנשים לא מבינים שטבעונות היא הדרך היחידה לשלום עולמי. אם בן-אדם מחליט שהוא טבעוני אז הוא רואה בכל בעל חיים, אנושי או לא אנושי, כבעל זכויות שוות. כל עוד הוא לא רואה זאת כך הוא תמיד יתייחס לשונים ממנו בצורה אחרת".

אילו פעילויות אתה וחבריך עושים כדי לקדם את המטרות שלכם?

"הפגנות, הרצאות, פסטיבלים. הקמתי עמותה בשם 'עמותת האדם הטבעוני – אלאינסאן אלח'ודרי', ובמסגרתה אני פועל. יש בישראל גם פעילים שמשחררים ומפגינים מול התעשייה. כל הכבוד להם, אבל אנחנו קבוצה קטנה יחסית של 30 פעילים ואני חייב לרכז אותה בהשפעה ישירה על בני אדם, שזו גם הפעילות שאני הכי מאמין בה. כשאתה מדבר עם אנשים, אדם לאדם, אתה מצליח לשנות אותם, ואנחנו עושים את זה כל הזמן. אנחנו פותחים שולחן אוכל, מחלקים ומדברים עם כל אחד כמה דקות. זה עושה את כל ההבדל".

איך מקבלים אתכם בחברה הערבית?

"אני לא רואה שוני מאיך שמקבלים את הפעילים היהודים (צוחק). כמובן שיש זלזול והתקפות, במיוחד משני כיוונים: האחד הוא הכיוון הדתי, בטענה שאלוהים אישר שזה כשר ואתם לא רחומים יותר מאלוהים, והכיוון השני הוא הטענה שאנחנו לא פועלים למען בני-אדם כפלסטינים. 'היום הרגו צעיר פלסטיני', אומרים לנו, 'ואתם מפגינים למען העוף?'".

מה אתה משיב לטענה כזו?

"שהחמלה מתחילה מהחלשים ביותר. לפלסטינים יש קול, ועוד אחד כמוני לא ישפיע לרעה או לטובה על הפעילות נגד פלסטינים, אבל אני כן משפיע על הפעילות נגד בעלי חיים. זה לא סותר. אתה לא חייב לאכול עגל תוך כדי הגנה על פלסטינים, אתה יכול להיות טבעוני ולהילחם למען הפלסטיני, וזה יהיה גם יותר ישר, כיוון שכך אתה נמנע מלפגוע באף אחד. בעלי החיים לא צריכים לחכות עד שהבעיה הפלסטינית תיפתר".

השבוע חל עיד אל-פיטר, חג שבו יש הרבה צריכה של בשר. אתם מכינים משהו מיוחד לקראת המועד?

"האמת שאנחנו מאוד עסוקים עם המצעד הערבי-יהודי למען זכויות בעלי חיים, שיתקיים ב-15.7 בשדרות בן-גוריון בחיפה. אבל אנחנו מתכננים משהו לעיד אל-אדחא, שיתקיים בעוד כחודשיים, חג שבו שוחטים הרבה מאוד בעלי חיים".

מומחים ערבים נוספים אפשר למצוא באתר A-list.