המדור "הכר את המומחה" מתפרסם במסגרת פרויקט "מדד הייצוג - ערבים בתקשורת העברית", בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון. התקשורת המשודרת ממעטת לראיין ערבים בשל מומחיותם ונסיונם, מטרת המדור היא להציג ולהכיר מומחים בתחומים שונים מן החברה הערבית בישראל ולייצר מעין "ספר הפקה" חי.

לפני שבועות אחדים הודיע משרד הכלכלה כי יגדיל את התקציב לתמרוץ מעסיקים של עובדים עם מוגבלויות. מטרתו המוצהרת של המהלך היא הגדלת שיעור העובדים עם מוגבלויות בשוק העבודה. התקציב החדש ממשרד הכלכלה בא בהמשך להסכם שנחתם בשנה שעברה בין המעסיקים להסתדרות ולפיו בכל מקום עבודה שבו יותר מ-100 עובדים תהיה חובה להעסיק לפחות 3% עובדים עם מוגבלויות.

עו"ד עבאס עבאס, בעל תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית עם התמחות בזכויות אדם, הוא יזם חברתי ומייסד ומנכ"ל "אלמנארה" (המגדלור), עמותה הפועלת לקידום אנשים עם מוגבלות. מתוקף תפקידו וניסיונו האישי עו"ד עבאס יודע כי יש הבדל משמעותי בין החוק היבש לבין יישומו בפועל.

עו"ד עבאס עבאס, מייסד ומנכ"ל עמותת אלמנארה

"ברמה התאורטית יש למדינת ישראל מערכת חקיקה טובה, בין הטובות אפילו, בכל מה שקשור להגנת הפרט, קידום זכויות נשים וגם קהילות מוחלשות כמו אנשים עם מוגבלות", אומר עו"ד עבאס.

מי אמור לפקח על חוקים המחייבים רשות מקומית או עירייה להנגיש מוסדות בתחומה?

"המפקח על יישום חוק הנגישות והתקנות לפיו הוא גוף בשם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שהוא חלק ממשרד המשפטים. אבל כשזה מגיע לחברה הערבית הפיקוח לא תמיד קיים. בגלל מחסור במשאבים, רשויות מקומיות בחברה הערבית פחות מקפידות על יישום החוק בטענה שאין להם משאבים לשירותים בסיסיים יותר.

"לדוגמה, היתה לי הרצאה באום אל פחם וסיפרתי על המהפכה בנגישות ותחבורה ציבורית נגישה ואוטובוס נגיש. פתאום אומרים לי: 'עו"ד עבאס, אבל אצלנו אין בכלל תחבורה ציבורית. לא מגיעה לתוך היישוב'. המשמעות היא שיש פער בין מה שהחוק דורש לבין מה שנמצא בשטח וזה נובע משתי סיבות. הסיבה העיקרית היא המחסור במשאבים, כי אלה חוקים שמצריכים משאבים, והסיבה השנייה היא חוסר המודעות".

חוסר משאבים של הרשויות המקומיות או של הנציבות המפקחת ממשרד המשפטים?

"לנציבות יש בערך שלושים עובדים, וזה נחשב למינימלי לצורך יישום של מערכת חקיקה ענפה. מה לעשות, יש דברים שממוקמים גבוה יותר בסולם העדיפויות ברמת המדינה, וכשבונים קואליציה מחלקים את העוגה התקציבית בהתאם לרצון המפלגות. ש"ס מבקשים כך, הבית-היהודי כך ורק אחר כך מתחילים להתעניין בדברים האחרים שהם מבחינתם פחות חשובים".

אבל בעלי מוגבלויות יש בכל החברה בישראל.

"נכון - אגב, אנחנו מעדיפים להגיד 'אנשים עם מוגבלות' ולא 'בעלי מוגבלות', אין לנו בעלות על המוגבלות - מדובר בקבוצה שהכוח הפוליטי שלה יחסית מצומצם, הקהילה של אנשים עם מוגבלות לא מספיק מועצמת. הקהילה היא עדיין, ואגיד את זה בעדינות, 'קהילה שייכת'. שייכת להורים שלהם, לאחראים עליהם, ופחות יש להם את היכולת להיות מובילים. אנשים כמוני או כמו יואב קריים אפשר לספור על יד אחת, לצערי".

מה ההגדרה החוקית בישראל לאדם עם מוגבלות?

"אדם עם מוגבלות מוגדר כאדם עם מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית, לרבות קוגניטיבית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי באחד מתחומי החיים העיקריים. בזכות ההגדרה הזו הורחב ספקטרום האנשים עם מוגבלות, כך שאפילו אם אתה נגיד שובר את היד שלך אתה יכול להיחשב כאדם עם מוגבלות זמנית. לפי ההגדרה הזו מספר האנשים עם מוגבלות בישראל הוא כ-1.5 מיליון איש. אבל חשוב לציין שאנחנו מדברים על ספקטרום של מוגבלות קלה, בינונית וחמורה".

הזכרת קודם את בעיית המודעות, למה אתה מתכוון?

"בישראל, לצערי, עדיין יש אנשים שלא מאמינים שאפשר לגור בשכנות לאנשים עם מוגבלות. וכשאנחנו מדברים על חברות שמרניות כמו החברה הערבית והחרדית, עדיין מתייחסים לאנשים עם מוגבלות כאל נטל, מתביישים בהם, לא כל כך ששים שיהיו חלק מהחיים החברתיים. אחד האתגרים האדירים של אנשים עם מוגבלות היא שאין מספיק סביבה נגישה. אתה יכול להסתובב בלא מעט מסעדות, כשאתה נתקל במדרגות זה אומר שאדם עם מוגבלות פיזית, שמסתייע בכיסא גלגלים, אין לו מה לחפש במקום. תאר לעצמך אילו תחושות קשות חש אדם עם מוגבלות, שמרגיש פשוט שהחברה דוחה אותו ומדירה אותו לשוליים. זה גורם לקהילה גדולה שהיא תרגיש שהיא כל הזמן מופלית, ושאין לה מספיק לגיטימציה חברתית, והיא מסתובבת ממורמרת".

מה אתם בארגון "אלמנארה" עושים כדי לשנות את המצב?

"מאז שנוסד ארגון 'אלמנארה' ב-2005 הגענו לתובנה שבלי הגברת מודעות, אפילו אם יהיו כל החוקים שבעולם לתמיכה בזכויות אנשים עם מוגבלות, לא ייעשה שינוי. האמונה שלנו היא שהדור הצעיר הוא הקהל הכי חשוב אסטרטגית, ולכן כבר יותר מעשור צוות של מדריכים ש'אלמנארה' מכשירה, שהם בעצמם אנשים עם מוגבלות, כובשים את בתי-הספר מהצפון לדרום, תחת הכותרת 'קבלת האחר, דע את האחר, גלה את היכולות של האחר'. כך, באמצעות סדנאות שאנחנו עושים בצורה אינטנסיבית, אנחנו משפיעים. יחד עם זאת, לפי מחקרים שעשינו אנחנו מודעים לכך שזה לא תהליך של שנה או שנתיים או שלוש, אלא יותר.

"אנחנו גם נעזרים באנשים מובילים מהחברה. למשל, עשינו קורסים עם אימאמים ואנשי דת נוצרים ודרוזים, כדי שבאמצעות הדרשות שלהם יגבירו מודעות. ותאמין לי - זה עבד יותר טוב מכל דבר אחר, כי לאימאם יש כוח אדיר בדרשה. הוא יכול להשפיע על מאות אנשים שבאים לתפילת יום השישי.

"פרויקט נוסף שלנו נקרא 'הידברות ונגישות', שבו אנחנו מפגישים בני נוער ערבים ויהודים, בלי מוגבלות, קודם כל כדי לשבור את המחסומים ביניהם ולקרב לבבות. אבל לא רק זה. אנחנו לוקחים אותם צעד אחד קדימה ומבקשים מהערבי מנצרת ומהיהודי מעפולה לשתף פעולה ביחד כדי לפתח פרויקט לקידום נגישות. בשנה שעברה הפרויקט עסק בהנגשת התפריטים במסעדות בנצרת ובעפולה.

"בנוסף יש לנו פרויקט אדיר, ברמה הבינלאומית - ספריית 'אלמנארה' הבינלאומית - שבאמצעותו אנחנו מבצעים הנגשה למידע. אנחנו מפיקים אודיו-בוקס באמצעות הקלטות באולפנים שלנו ומעלים אותם לאתר האינטרנט והאפליקציה. בין היתר אנחנו עושים הנגשה של ספרות עברית לקהל הערבי, לא רק בישראל אלא גם לגולשים ממדינות כמו מצרים וירדן. כך לדוגמה עשינו עם הספר 'בין חברים' של עמוס עוז, ידיד ספריית 'אלמנארה'. תרגמנו את הספר ואנחנו מקליטים אותו בשפה הערבית כדי שאנשים ממדינות האזור יוכלו להיחשף לתרבות הישראלית. כך ספריית 'אלמנארה' משמשת גשר להכרה בין-תרבותית וגשר לשלום".

אתה יוצר קשר בין היחס לאחר מבחינת הלאום לבין היחס לאחר עם מוגבלות.

"בוודאי, בוודאי. כי זו בדיוק אותה הנישה. אני מדבר עכשיו איתך וכשאתה שומע אותי ורואה שאני מכיר את התרבות שלך ואתה מכיר את התרבות שלי וכל המחסומים בינינו נמסים. אותו הדבר כשאדם עם מוגבלות פוגש אדם בלי מוגבלות והם רואים שיש הרבה דברים מן המשותף, כל המחסומים נעלמים. זה בדיוק אותו דבר".