המדור "הכר את המומחה" מתפרסם במסגרת פרויקט "מדד הייצוג – ערבים בתקשורת העברית", בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון. התקשורת המשודרת ממעטת לראיין ערבים בשל מומחיותם ונסיונם, מטרת המדור היא להציג ולהכיר מומחים בתחומים שונים מן החברה הערבית בישראל ולייצר מעין "ספר הפקה" חי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון סיכמו השבוע על תקציב דו-שנתי לשנים 2017–2018. ההסכמה באה לאחר ששר האוצר התנגד לאורך תקופה ארוכה למתכונת התקציב הדו-שנתי, וזאת בהתאם לעמדות אנשי המקצוע במשרדו.

הכלכלן ד"ר רמזי חלבי, יו"ר ארגון צופן להשתלבות ערבים בתעשיית ההייטק ולשעבר ראש המועצה המקומית דליית אל-כרמל, סבור שמדובר בעסקה גרועה, לפחות מהבחינה הכלכלית. "היתרון הגדול ביותר של תקציב דו-שנתי הוא ביציבות הפוליטית, וזה כידוע אינו פרמטר כלכלי", אומר ד"ר חלבי.

"מהבחינה המקצועית, התקציב הדו-שנתי הוא תקציב בעייתי. הוא לא מקובל בארצות המפותחות. המקום היחידי שיש בו תקציב דו-שנתי, עד כמה שידוע לי, הוא בחריין, מקום שהשליטה בו היא שליטה מרכזית של אדם אחד, כך שאנחנו לא יכולים לקחת דוגמאות חיוביות מהעולם במקרה הזה.

ד"ר רמזי חלבי (צילום מסך)

"הבעיה העיקרית של תקציב דו-שנתי הוא שאתה לא יכול לחזות את ההכנסות של המדינה בצורה מדויקת, ואם אנחנו מתייחסים לתקציב כאל תוכנית פעולה של הממשלה הרי ברגע שאתה קובע אותו לשנתיים אתה מכניס את הממשלה למצב של נוקשות. למה הכוונה? בחודש אוגוסט השנה צריך לעשות תחזיות לגבי 2018, זה מאוד מסוכן. כאיש כלכלה אני מתנגד לרעיון של תקציב דו-שנתי. אנחנו חיים בעולם דינמי, בכלכלה גלובלית, אנחנו מושפעים ממה שקורה בעולם. מנסיון העבר הסתבר שכאשר היה לנו תקציב דו-שנתי נוצר גירעון שהתקרב ל-40 מיליארד שקל.

"אני חושב שכחלון משחק משחק כפול. מצד אחד, שר האוצר אומר שהתקציב הדו-שנתי הוא לא משאת נפשו, כיוון שאנשי המקצוע שלו מתנגדים לתקציב הדו-שנתי. מצד שני הוא אומר שצריך לכבד הסכמים קואליציוניים. מה שנקרא – הוא רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מנגד, כולם יודעים למה ראש הממשלה רוצה תקציב דו-שנתי – הוא רוצה להבטיח את המשך קיומה של הממשלה הזו לעוד שנתיים נוספות".

התומכים בתקציב דו-שנתי אומרים שהוא יחסוך את תהליך בניית התקציב ואישורו, תהליך שצורך משאבים גדולים.

"זה לא טיעון רציני. ברור שכדי להכין את התקציב צריך לעבוד, אבל ממילא רובו ככולו בנוי על טייס אוטומטי. הרבה מאוד מהמרכיבים של התקציב, כמו משכורות לעובדי המדינה, הם כמעט אוטומטיים, ומה שנשאר זה לבוא ולהחליט על סדרי עדיפויות של הממשלה. עוד ראיתי למשל שהממשלה מקציבה את כל הדרוש לפי ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, כך שגם אם אנשי האוצר צריכים לעבוד קצת יותר קשה זה עדיין לא מצדיק את התקציב הדו-שנתי".

העובדה ששר האוצר כחלון הלך נגד המלצת אנשי המקצוע במשרדו מפתיעה?

"שר האוצר הוא גם איש פוליטי, וזו לא הפעם הראשונה שהוא יוצא נגד אנשי המקצוע במשרד. אולי זה בולט יותר, אבל כבר ראינו את זה בכל מה שקשור במלחמה שלו באורי יוגב, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. אני חושב שהשר כחלון מקפיד להצטייר כשר אוצר 'חברתי', וכשהוא רוצה לחלק לנזקקים אני לא חושב שהוא מתחשב בעמדת אנשי האוצר".

מה בכל זאת אפשר ללמוד מהתקציב הדו-שנתי הקודם, כדי שהפעם לא ניקלע לגירעון של 40 מיליארד שקל?

"ההישג של כחלון הוא ההכנסה של מה שנקרא נקודות השפעה. השיעור שנלמד מהפעם הקודמת הוא שיש לתת לשר האוצר גמישות מסוימת. אני לא בטוח שזה לגמרי ישים, אבל לפחות זה מופיע בהסכם בין ראש הממשלה לשר האוצר".

אז יש תקציב דו-שנתי או אין?

"אחד הדברים שמאפיינים את ישראל היא שאומרים שכל תוכנית היא בסיס לשינוי. התקציב הוא באמת דו-שנתי, אבל עדיין יש הסכמה על סעיפים מסוימים שבהם תהיה גמישות לשר האוצר, אם כי את בסיס התקציב הוא לא יוכל לשנות. למרות הניסיון שנלמד מהפעם הקודמת, יש שתי נקודות בעייתיות. האחת היא שכאמור קשה לצפות את הכנסות הממשלה שנתיים קדימה, והדבר השני הוא שתקציב הביטחון הוא פרה קדושה. יכולים לדבר הרבה על קיצוץ בתקציב הביטחון וכו', אבל כולנו יודעים שברגע שצה"ל יצטרך תוספת יתנו לו, ורק אחר-כך יבדקו מאיפה לקחת. אני לא רואה שהדברים האלה יכולים להשתנות. אם כבר, אלה הנושאים החברתיים בתקציב שמשלמים את המחיר. לכן אני מסופק אם הגמישות שמדובר עליה תהיה משמעותית".

ברשויות המקומיות יש דוגמה לתקציבים שהם דו-שנתיים?

"לא, אבל יש תקציבים שבנויים על תוכניות הבראה לכמה שנים, או כשהממשלה יוזמת תוכניות חומש ברשות מקומית. אם אני רוצה למצוא נקודת אור בתקציב הדו-שנתי, אפשר להגיד שיש בו אפשרות לתכנון ארוך טווח. נגיד מחליטים לתת בשנתיים וחצי הקרובות תקציבים למגזר כזה או אחר. אם יעמדו ביעדים האלה, זה יכול להיות יתרון של התקציב הדו-שנתי".