כתב תחבורה נשמע כמו ג'וב חביב ומלא פינוקים: סיורים במעבה האדמה, טקסי גזירת סרטים, מטוסים, רכבות ועוד. האם מוגזמת היא הציפייה, שלא לומר הדרישה, גם מכתבי תחבורה לבדוק את העובדות, לחקור את מושא כיסוים ולפקפק? האם כתבי תחבורה הם קודם כל כתבים, או שמא הם רק שלוחה של מחלקת יחסי-הציבור של משרד התחבורה?
לפני כשלושה שבועות נפתח לתנועה אחר כבוד קטע נוסף בפרויקט השדרוג של כביש מספר 1. הקטע שנפתח הוא גשר מוצא, אחד משני הגשרים (הצפוני מביניהם) שנבנו כדי "ליישר" את סיבוב מוצא. בעוד כמה חודשים ייפתח גם הגשר הדרומי. בדבריו בטקס גזירת הסרט (האם ייגזר סרט לכל קטע בכביש?) התייחס שר התחבורה לסיבוב מוצא וקרא לו "סיבוב המוות". אלא מאי? על-פי אתר האינטרנט Anyway של הסדנה לידע ציבורי, המרכז נתוני תאונות דרכים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וארגון איחוד הצלה, ב-12 השנים האחרונות (לפחות) לא אירעו תאונות קטלניות בסיבוב מוצא.
למרות זאת, אתרי חדשות שדיווחו על פתיחת הגשר, למשל "דה-מרקר" ו"ישראל היום", הביאו כלשונם את דברי השר, כולל השימוש במונח "סיבוב המוות" – לעתים אפילו בכותרת הכתבה. באתר "כיכר השבת" אף הגדילו לעשות והוסיפו את התגית "סיבוב המוות" לכתבה, אולם זוהי הכתבה היחידה בכל האתר המשתמשת בתגית זו. בדיקה פשוטה היתה עולה על הבלוף. "כלכליסט", למשל, לא נפל בפח, ונמנע מלהשתמש במונח "כביש המוות" בדיווח שלו על פתיחת הכביש.
אפס תאונות קטלניות בסיבוב מוצא, צילום מסך מאתר Anyway
עוד דוגמה קיבלנו באייטם בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי-צה"ל (14.6), שעסק בשריפה במבשרת-ציון ובהתארכות זמני ההגעה של רכבי הכיבוי מירושלים בעקבות פתיחת גשר מוצא. ניתאי ענבי, כתב התחבורה של גלי-צה"ל, הביא את תגובת חברת נתיבי-ישראל (לשעבר מע"צ), חברה ממשלתית המשמשת למעשה זרוע ביצועית של משרד התחבורה.
בתגובתה מביעה חברת נתיבי-ישראל תמיהה על תלונות התושבים ונציבות הכיבוי וההצלה על הפקקים שנוצרו עקב פתיחת הגשר, ומציינת שלמבשרת-ציון הוכשרה כניסה נוספת דרך יער ירושלים. החברה רק שוכחת לציין שאותה דרך אסורה בכניסה לרכבים כבדים – למשל רכבי כיבוי. ושוב – בדיקה פשוטה של הכתב יכולה היתה לחשוף את המגיבה במערומיה.
שי בנימין הוא תושב מבשרת ציון
עדכון, 22.6. לאחר הפרסום צייץ ענבי: "מבדיקה עם משטרת התנועה רכב ביטחון בתפקיד (כמו כבאית), רשאי לעבור בדרך, ואף במהירות מופרזת".