הפגנה של התנועה לאיכות השלטון אתמול, מחוץ לביתו של הרב עובדיה יוסף בירושלים (צילום: יואב ארי דודקביץ')
הכשר הבית יוסף
"דרעי חזר להנהגה משותפת בש"ס", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "יכהן כראש מטה הבחירות של המפלגה. 'אני חוזר הביתה בשמחה גדולה', אמר אמש", מוסרת כותרת המשנה. גם ההפניה לטור הפרשנות של מזל מועלם, "כשהרב הזיל דמעה", עוסקת בהבעת רגשות (אם כי לאו דווקא מדייקת בפרשנות להן). כותרת הגג מסכמת את מעשה המרכבה הפוליטי שאיפשר את הכותרת הראשית: "מועצת חכמי התורה החליטה: לא יהיה יו"ר למפלגה". ב"מקור ראשון" מתמקדת הכותרת הראשית באותו שטיק: "פשרה בש"ס: דרעי, ישי ואטיאס ינהיגו יחד את התנועה בבחירות לכנסת"; "בתום סדרה של פגישות ומאבקים פוליטיים קיבלה מועצת גדולי התורה של ש"ס החלטה הקובעת כי נכון לעכשיו לא יהיה יושב-ראש לתנועה, והיא תונהג במשותף על-ידי שלושת מנהיגיה הבכירים". טוב שיש גדולי תורה. מי אמר שמורשת הפלפול התלמודי הביאה לנו רק זוכי נובל?
"משולש בש"ס" היא הכותרת הגיאומטרית הראשית של "ישראל היום". "הקרב על ש"ס נגמר בפשרה", נכתב בכותרת הגג. "בתום שנים של יריבות, התייצבו אריה דרעי ואלי ישי מול המצלמות והכריזו על פיוס", נכתב בכותרת המשנה; "דרעי: 'המחלוקות מאחורינו, מעכשיו אנחנו בצו 8 לבחירות'. ישי בירך על שובו: 'אריה, אתה חוזר הביתה'. עשרות הפגינו מול ביתו של הרב עובדיה: 'דרעי לא כשר'". לא רק מול ביתו של יוסף, גם על שער "ישראל היום": "מותה של הבושה" היא כותרת טור שחלק גדול ממנו מתפרסם צמוד לכותרת הראשית, והוא נפרש כטקסט המרכזי בכפולה הפותחת. חתום עליו העיתונאי מרדכי (מוטי) גילת, מי שבימיו כעיתונאי-חוקר, גולת הכותרת של עבודתו היתה התרומה שהרים לחשיפת פשעיו של אריה דרעי.
"אתמול נפל דבר בישראל", פותח גילת. "לראשונה מאז הקמת המדינה חוזר לחיים הפוליטיים שר שהיה עבריין סדרתי כבד [...] שר שהפשע והשחיתות היו אצלו לדרך חיים. לראשונה מאז נולדה המדינה ישוב לכנסת, ואולי חלילה לממשלה, שר לשעבר שהיה מכונת פשע, שהורשע בקבלת שוחד במקרים רבים, שהונה את מבקרת המדינה; ששיקר במשטרה ובבית-המשפט; שהוציא מיליוני שקלים במרמה מהמדינה לטובת חבריו; שרדף את חוקריו, תובעיו ושופטיו; שישב בכלא יותר משנתיים ועד היום לא הביע חרטה על מעשיו. [...] לא היה כדבר הזה במדינת ישראל. לא היה תקדים כזה בפוליטיקה הישראלית. גם לא במדינות אחרות, אפילו מפגרות, למעט איטליה [...] מהבוקר אנחנו אם כן איטליה, סיציליה, פאלרמו, באדיבות הרב עובדיה יוסף". דברים חריפים, אם כי לאו דווקא חריפים יותר ממה שכתבו השופטים על דרעי (בסגנון בוטה פחות, כמובן).
"דרעי הוא איש רע, אכזר [...] האיש החייכן מהטלוויזיה, הנראה חרדי נאור ונעים הליכות בראיונות איתו, הוא בחור עצבני, חצוף, השומר גם היום על קשרי ידידות עם עבריינים", כותב עוד גילת ומעריך כי ישי, שלרגל המעמד אפילו זוכה לחצי מחמאה, יינגף במהרה מפניו של דרעי. האיבה הגלויה של גילת לדרעי תואמת את עמדתו של החינמון בענייני חוק ומשפט, כמו גם בעניינים פוליטיים (חזרתו של דרעי לפוליטיקה היא איום על נתניהו). שאר הטקסטים בכפולה המוקדשת לש"ס ולדרעי בוטים פחות, אולם גם הם אינם נוטים חסד לאיש ולמפלגה: "הרב חיים אמסלם: 'במפלגת ש"ס דבק קלון'"; "עו"ד שרגא: אסור שעבריין מורשע ינהל את הקופה"; "אין שני מלכים" (דן מרגלית); ו"השלום נחתם, המלחמה החלה" (יהודה שלזינגר).
גם ב"ידיעות אחרונות" מגיעות ההתפתחויות בעיצוב צמרת ש"ס לכותרת הראשית. זו אינה מדווחת עליהן, אלא חולקת עם הקורא את תחושותיו של גיבורן: "חזרתי הביתה", נכתב בה, וכותרת המשנה ממשיכה: "אמר אתמול דרעי והוסיף, 'כולנו ניצחנו'. המרוויח הגדול: אריאל אטיאס, שתפר את הפשרה ויוביל את ש"ס יחד עם דרעי וישי. חשש בליכוד: 'עזיבת כחלון ושובו של דרעי לש"ס יעלו לנו במנדטים יקרים'". הדיווח, של עקיבא נוביק, מוסר כי ישי ודרעי הניחו מאחוריהם את משקעי העבר כדי "להתמקד בשיתוף הפעולה העתידי", מזכיר את ארון הקודש בבית הרב, את הברכה שבירך דרעי את ישי על הולדת נכדתו הראשונה ואת דברי הברכה ההדדיים.
"דרעי בסך-הכל עשה עסקה טובה", קובעת סימה קדמון בטור הפרשנות. מפלגה ללא יו"ר אינה רעיון מופרך, היא מוסיפה, משום ש"ש"ס היא לא מפלגה רגילה". דרעי רצה "לחזור ולהיות יו"ר ש"ס כאילו ב-12 השנים האחרונות הזמן עצר מלכת. כאילו לא קרה כלום בכל השנים שעזב", מוסיפה קדמון. מה באמת קרה באותן שנים? אם לשפוט על-פי הסיקור בגליון "ידיעות אחרונות", הרי שבאמת לא קרה כלום. המלים "שוחד" או "כלא" נעדרות מהדיווח בעיתון. ההתהדרות העצמית המגוחכת היא בכותרת משלשום על חזרתו של דרעי למפלגה, ולא בתחקירים המורכבים שהתפרסמו בעיתון לפני אותן תריסר שנים שבהן לא קרה, כנראה, כלום.
קדמון מזכירה את "החברים שלו רמון וליברמן": זו אינה "הסביבה הטבעית שלו", ולכן הרעיון להקים מפלגה חדשה, שתפנה גם לחילונים, היה מופרך מלכתחילה (בעיתונים האחרים ההתייחסות למפלגת הרפאים של דרעי היא כאל ספין שנועד להביא לו את הכיסא בש"ס). האם קוראי "ידיעות אחרונות" הם הסביבה הטבעית של בוחרי ש"ס? והאם נוסף לרמון ולליברמן יש לדרעי ידידים גם ב"ידיעות אחרונות"? בנושאים כאלו קדמון אינה נוגעת בטורה (ובכל זאת, מדובר בתמצות של הטור שיתפרסם מחר במוסף, יש למה לצפות).
"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", רקום על הפרוכת המבצבצת מאחורי חברי הטריומוויראט הש"סי, הנראים בתצלום המרכזי על שער "ידיעות אחרונות" כשפיהם מלא שחוק. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים", נכתב בנבואת ישעיהו, ובניסוח נוסף: "כי תורה מאיתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע". ובנבואת מיכה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ושפט בין עמים רבים והוכיח לגויים עצומים, עד-רחוק". הנה כי כן, לא רק תורה ודברי אלוהים יצאו מציון ומירושלים – גם משפט. אך זה עניינם רק של עמים רחוקים, מסתבר. ובדברי הימים נכתב: "ועתה, יהי פחד ה' עליכם: שמרו ועשו, כי אין עם ה' אלוהינו עוולה ומשוא פנים ומיקח-שוחד". הנה פסוק שראוי לרוקמו לא רק על הפרוכת בבית הרב יוסף, אלא גם בבית-הכנסת של "ידיעות אחרונות".
"דרעי חוזר לש"ס, ויעמוד בראש המפלגה במשותף עם ישי ואטיאס", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". כותרת המשנה, המפנה לידיעה של יאיר אטינגר, מסבירה כי יו"ר למפלגה ייבחר רק לאחר הבחירות ומעריכה כי יהיה זה ישי דווקא, ואחריו דרעי במקום השני. הכותרת הראשית מוקדשת בכלל למשולש אחר, לא של גדולי התורה אלא של גדולי "הארץ": "מפלגת מרכז בראשות אולמרט תגבר על הליכוד", היא מכריזה. לפי סקר שערך העיתון, מפלגה בראשותם של אהוד אולמרט, ציפי לבני ויאיר לפיד תזכה ל-25 מנדטים. ב"הארץ" לא מכריעים מי יהיה היו"ר במפלגה כזו.
"ואולם, גם אז לגוש הימין רוב שיאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לטור של יוסי ורטר. "בעוד המפה הפוליטית מיטלטלת ועוברת זעזועים, צירופים ועזיבות מדי יום, מתברר שגוש ליכוד-ימין-חרדים שומר על הרוב שלו בכל תרחיש אפשרי של איחוד, מיזוג או חיבור בשורות גוש המרכז-שמאל", כותב ורטר. נדמה שזו כותרת משמעותית יותר מהחיבור הפוליטי הדמיוני שנבחר לכותרת הראשית. הכותרת השלישית מעל לקפל בשער "הארץ" היא "המשתתפים בוועידת הליכוד: 'המפלגה אשכנזית מדי'" (רועי צ'יקי ארד).
חדשות מרגשות
"מרגש", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות" מתחת לתצלום של גלעד שליט. "היה זה רגע טלוויזיוני שלופת את הגרון. מהסוג הנדיר הזה שבו העיניים מתפקעות משמורותיהן וצפות להן על לחלוחית דקה של דמעות", נכתב מתחת לכותרת, הפניה נדירה לטור ביקורת הטלוויזיה (אסף וייס), העוסק בראיון עם שליט אתמול בערוץ 10.
גם כל הכותרות האחרות על שער העיתון עוסקות בעירוי רגשי מסוגים שונים. הכותרת הראשית חוזרת, כאמור למעלה, לאותה תימה אמוציונלית ידועה של חזרה הביתה – המרגשת תמיד, אפילו כשמדובר בהולכי על ארבע. שתי כותרות אחרות (לטקסטים שיתפרסמו בעיתון מחר) עוסקות בתימה המרגשת ההופכית: זו של הפרידה. "יאיר לפיד בטור פרידה מרגש", נכתב בכותרת בשולי עמוד השער של "ידיעות אחרונות" ("הטור האחרון") ו"החודש הסוער בחייו של שי אגסי" ("אני עוד אחזור").
את סדרת ההפניות לדרמות בכיכובם של בעלי טורים בעיתון (שליט, לפיד) חותמת הכותרת "דנה ספקטור יצאה ליום עבודה במפעל פניציה עם העובדים המתנדנדים בין ייאוש לתקווה". ייאוש! תקווה! התנדנדות בין ייאוש לתקווה! כותרת רביעית עוסקת במי שטרם קיבל ג'וב בעיתון, אולם גם היא מבטיחה הררי ריגושים, אולי גם לחלוחית דקה של דמעות: "המבצע להצלת מאיר דגן", נכתב בה, "מגילוי המחלה ועד השתלת הכבד: כך התגייסו החברים לשעבר לקרב על חייו" ("חוק ההשתלות הבלרוסי, הקובע כי כל אזרח מסכים לתרומת איבריו אלא אם דרש אחרת, הפך את הרפובליקה הסובייטית לשעבר למדינה שמשתילה למבקשים בהתאם לכסף שברשותם", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של המוסף היומי של "מעריב"). "ידיעות אחרונות", כך נדמה, הופך לעיתון שיש לו המון חברים, ומושא סיקור עיתונאי אחד (בנימין נתניהו). את אורגיית הרגשות הזו חותם רגע של גאווה: "רגע של גאווה", נדפס על גבי תצלום פניה של "הקצינה האתיופית הראשונה במשטרת ישראל. אחותה קצינה בחיל האוויר".
"ראיון שבו המלים עצמן פחות חשובות מהמבט, מהתנועות, מהמחוות הקטנות", ממשיכה תמצית טור הטלוויזיה על שער העיתון, ומסכמת את המוטו של "ידיעות אחרונות". "המבט, התנועות, המחוות הקטנות", וגם לחלוחית של דמעות, הרעות, רגע אחד של גאווה וההתרגשות, ההתרגשות, ההתרגשות. "כוחו לא היה בהכרח בפרטים החדשים שגלעד חשף, אלא בהאזנה לקולו המבויש, שסודק את שכבות הציניות", מסכמת תמצית הטור על שער "ידיעות", ומפגינה שוב את הבלבול הנפוץ באשר להגדרתה של מלה נפוצה בשיח. אם כן, אחת ולתמיד: ציניקן הוא מי שכופר במוסר החברתי ומזלזל בו, לא מי שמרגיש דחייה וגועל מניצולו הצבוע של אותו מוסר.
דו"ח המבקר
ההתרגשות הפוליטית מונעת מהטבלואידים להקדיש את מלוא תשומת הלב לדו"ח המבקר שהתפרסם היום (סתם, בדיחה), וקוראים המעוניינים במידע מפורט בנושא יצטרכו לעיין בעיתונים הכלכליים.
"השתיקה של שומרי הסף ניפחה את חשבון החשמל", נכתב בכותרת ראשית בגדלים משתנים, ארוכה במיוחד, על שער "דה-מרקר". "חברת החשמל העבירה לחשבון סודי 2 מיליארד שקל כדי לממן שי לחגים וחשמל חינם לעובדים – אף שאלה מומנו מהתקציב השוטף. היא גם שילמה להם במשך שני עשורים 3 מיליארד שקל בתוספות שכר מנופחות והטבות בלתי חוקיות. ובשיא המשבר העולמי – היא יצאה לגייס כסף בחו"ל, בריבית נשך, למרות ההתנגדות של סמנכ"ל הכספים (שהושמטה מהפרוטוקול של ישיבת הדירקטוריון). ומה עם הממשלה והרגולטורים? הם עצמו עין – וגילגלו את הבעיה לקדנציה הבאה. דו"ח מבקר המדינה חושף את ההפקרות שבה מנוהל המונופול הממשלתי הגדול ביותר".
ההפניה היא לדיווח של אבי בר-אלי, החתום גם על טור הפרשנות המתחיל כך: "את הכישלון בשוק הדיור מתרצת ממשלת נתניהו בכנסת לעומתית. את הגירעון היא תולה בהשפעות מאקרו-כלכליות. את העדר התקציב ל-2013 היא מנמקת בדרישות של השותפות הקואליציוניות. אבל כשמגיעים לכישלון המתמשך בטיפול בחברת החשמל, זו שראש הממשלה הטרי הגדיר לפני שלוש שנים כאחד משלושת היעדים של תוכנית 'בלימה ותנופה', וזו ששר האוצר נתניהו הגדיר לפני שמונה שנים כ'ספינת הדגל' הבאה של הרפורמות – פתאום נגמרים התירוצים". 13 העמודים הראשונים של העיתון מוקדשים לסיקור של דו"ח המבקר (ב"הארץ", עמוד נוסף). ב"כלכליסט" מוקדשים לכך עמ' 4–12.
"מבקר המדינה: ריבוי תאגידי המים גורם לבזבוז של חצי מיליארד שקל בשנה", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים", מוסף "מעריב". "המבקר יוסף שפירא חושף את הניהול הכושל של רשות המים ואת ניפוח המחיר לצרכן הפרטי. חברת החשמל, הסובלת מקשיים כספיים, שילמה לעובדיה תוספות שכר ופנסיה בלתי חוקיות בסך 3.4 מיליארד שקל. למשרד האנרגיה אין אסטרטגיה והוא אינו מקדם את הרפורמות ואת השינויים המבניים הנדרשים בענף. החברות הממשלתיות אינן פועלות כנדרש מחברות ציבוריות ורבות מהן אינן מגישות דו"חות כספיים. בבנק ישראל התגלו ליקויים בניהול יתרות המט"ח של המדינה", נכתב בכותרת המשנה. "כך ניפחו לנו את חשבונות המים", נכתב בכותרת הראשית של "ממון".
שמאל-ימין
"האחד מתנחל שבז לכל מה שמדינת תל-אביב מייצגת, השני שמאלני שממש לא חושב שכהנא צדק. אז מה בכל זאת מחבר בין אריאל זילבר לאבי בללי ולהקת נקמת-הטרקטור שלו", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות".
"נתניהו יביא לאישור הממשלה הכשרת מאחזים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". ברם, רק "חלקים" מדו"ח השופט לוי יובאו לאישור הממשלה. "הצעד של נתניהו נעשה בעקבות לחץ של שרי הימין, ומתוך כוונה לרצות את המתנחלים לקראת הבחירות הקרובות לכנסת", קובע ברק רביד.
"נתניהו מתכוון לאמץ את דו"ח המאחזים", נכתב בכותרת ידיעה ב"ישראל היום". "בימין מברכים", "בשמאל מתריעים", נכתב בין השאר בכותרת המשנה.
ובינתיים, בארה"ב
"בתום הערב התחושה היתה שאובמה הגזים בהתנהגותו, רומני הקרין ממלכתיות – והפעם זה נגמר בתיקו. ועדיין, לרומני יש יתרון", נכתב בכותרת המשנה לכפולת העמודים החגיגית ב"ישראל היום", שם שוטח עורך העיתון עמוס רגב את רשמיו מהעימות שנערך אתמול (שבו נכח) בין ברק אובמה למיט רומני. "וכשהאווירה התחממה, נדמה היה שבעוד רגע יהיו שם גם מכות. והמנחה, קנדי קראולי מ-CNN, אכן נאלצה להפריד ביניהם מדי פעם וגם, לטענת המבקרים, התערבה אישית, יותר מדי, בוויכוח", כותב רגב.
"אובמה התעשת ומחק את נזקי העימות הראשון", נכתב בכותרת על שער "הארץ". נטשה מוזגוביה קובעת כי לפי הסקרים, אובמה "ניצח". בטור פרשנות מתאר חמי שלו, מי שבתפקידו הקודם היה סגנו של רגב, כי "פרשני רשת פוקס עוטים פרצוף של תשעה באב ומכלים את זעמם במנחה של הערב, קנדי קראולי מרשת CNN, ובארבע הדקות של רשות הדיבור שגזלה מרומני והעניקה ליריבו. בקודים המקובלים של שדרני הרשת הימנית, מדובר בהודאה בתבוסה".
בטורו של רגב, זכות הדיבור האחרונה ניתנה לרומני, שציטוט שלו המצליף בנשיא המכהן סוגר את הטור. התצלומים המלווים את הטור: "רומני מקשיב לאובמה ומשועשע", "אובמה מאזין לרומני ונדהם".
פרשנות למושג רגיל
"אמנים מתחומים שונים התבקשו להציג פרשנות למושג 'רגיל', ועבודותיהם נעות בין הרצון לבלוט לבין הנטייה להיות כמו כולם" (כותרת משנה, "גלריה", "הארץ").
ענייני תקשורת
העיתונים מדווחים על כך שהעיתונאי מיקי רוזנטל יתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת.
"'ישראל היום' הגיש לנאמן 'מעריב' הצעה לרכישת בית-הדפוס של העיתון", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "שכר המגישים בחינוכית יקוצץ ב-20%", היא כותרת דיווח נוסף שלו באותו עמוד.
"הזוג נתניהו וערוץ 10 קרובים להבנות בתביעת 'ביבי-טורס'", מדווח ברק רביד ב"הארץ".