ל"מעריב" נולד בני ציפר משלו. תכירו את דורון ברוש – אחד הכותבים הקבועים והרציניים בספורט "מעריב", שביום שישי האחרון (18.3) הפריח טור לקראת משחק העונה בין הפועל באר-שבע למכבי תל-אביב. ברוש, אוהד של מכבי, ייצר טקסט ברוחו של התל-אביבי הצפונבוני המצוי, לפחות כפי שהוא מצטייר בעיני רוחו של ברוש, והחזיר לשיח הציבורי סגנון מתנשא, ארכאי, כמעט מביך, שהיחס הראוי לו היה צריך להיות לכל היותר נחירת בוז, אבל זכה, ברוח ימינו, לאינספור טוקבקים נעלבים ומאיימים.
"אליפות זה לא רק לנצח, זה גם למעוך", שורר ברוש. "מה הכיף למעוך את הפועל ב"ש? לב"ש אתה רוצה לעזור. בסופו של דבר הם אנשים מסכנים. עצובים. הם גרים בבאר-שבע. מה יש להם מסביב? קיקיון, סנה בוער, טרשים, גמלים. מקומות שעושים בהם מילואים. עיר הבה"דים. לאנשים כאלה אתה רוצה לסייד את הבית ביום המעשים הטובים, לא לפרק אותם במגרש".
עוד בטרם יבש הדיו מעל דפי העיתון מיהרו ב"מעריב" ופירסמו בדף הפייסבוק התנצלות גורפת, שהגדירה את דבריו של ברוש "אמירות חסרות בסיס וסרות טעם, הומור גרוע במיוחד". עוד נכתב כי הטור אינו על דעת המערכת, הדברים אינם מקובלים עליה, וכמובן, "המערכת מתנערת מהם מכל וכל ומתנצלת בפני כל מי שנפגע מהדברים". הטוקבקיסטים סירבו לאכול את ההתנצלות המקדיחה מרוב בישול חוזר, והעניקו לברוש - ולמערכת - שלל כינויי גנאי.
מתוך הטור של דורון ברוש בספורט "מעריב"
להתנהלות הזאת, הסמוכה באופן מעורר חשד לשערוריית ההתנצלות האחרונה ב"הארץ", שבה הדגים בני ציפר סללומים מוסריים שלא היו מביישים מתעמל על סטרואידים, יש מאפיינים סדרתיים ידועים. בעל הטור התורן יורה גוש טקסט ציני שנראה כאילו בושל במיוחד לצורכי באאז, הקוראים מעניקים לו יתר תוקף בתגובות מזועזעות ובקריאות לזרוק אותו הביתה, והמערכת ממהרת להנפיק הסתייגות קבועה שממנה עולה שהיציקה התורנית הסתננה לעיתונם מתחת לאף של כל כלבי השמירה. כולם – העורך, המשכתב, המגיה והגרפיקאי – לקו בתרדמה בזמן שפצצת הסירחון השתלטה על חצי עמוד, רק כדי להתעורר כאיש אחד ולהתנצל "בפני כל מי שנפגע" וכו'.
איש, כך נראה, לא דרש מברוש דין-וחשבון על המשך הטור, שכלל התייחסות סקסיסטית מבזה ל"אלונה", "שמבזבזת בכזו חריצות והתמדה את הכסף של בעלה". הכוונה לאלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר-שבע, הנשואה לאיש עסקים מצליח. ברזומה של ברקת שני תארים אוניברסיטאיים בהיסטוריה של המזרח התיכון, חברות בהנהלת קרן שמימנה מיזמים חברתיים, שותפות בהקמת מכון מחקר באוניברסיטת תל-אביב ועוד כמה פרויקטים לטובת הקהילה, והיא גם האשה היחידה בישראל שמנהלת קבוצת כדורגל. רק בראייה ניאנדרטלית היא אשה קטנה שמבזבזת את "הכסף של בעלה". הפִּסקה הריחנית הזאת עברה מתחת לרדאר של מנפיקי ההתנצלות ב"מעריב" וגם של רוב הטוקבקיסטים.
ההבהרה של "מעריב" בדף הפייסבוק שלהם (צילום מסך)
יובל דרור כבר ניתח ב"העין השביעית" בהרחבה את הכשל המקצועי והערכי של עורכי עיתונים המאפשרים לטאלנטים שלהם לחצות גבולות מוסריים וסתם גבולות של טעם טוב לטובת עוד כמה הקלקות משתלמות. המקרה של "מעריב" לא שונה בהרבה, על אף שבמקרה הזה העורכים מיהרו להתנצל, ואילו ב"הארץ" מתחו את פוטנציאל השערורייה עד מעבר לכל קצה אפשרי. ועדיין, מקומם שדווקא דבריו של ברוש בנוגע לטיבם של תושבי באר-שבע, שהיו יכולים ליפול בקלות לאגף ההכללות המבודחות והלא מוצלחות, זכו למקהלת התפלצויות – ואילו דבריו על אשה אחת, ברקת, שרחוקים מלהצחיק ונראה שהם חפים מכל שמץ של אירוניה, עברו בשתיקה. הצל"ג, במקרה של "מעריב", מוענק בזה לא רק לעורכים הציניים, אלא גם לקהל הקוראים.
שום קשר לאינטלקט
רון קופמן מתגורר בבית זכוכית. מאחד כמוהו אפשר לצפות שלא ישליך אבנים החוצה. אבל הקוף לא התאפק. ביום שישי האחרון (18.3) הוא הגיב לציוץ של עיתונאי "כלכליסט" אוריאל דסקל, שכתב: "צ'מעו, ראיתי 'יציע העיתונות' מאמש. זה הכל חוץ מעיתונות. בושה על גבי בושה על גבי בושה. דוחה".
ועל כך הפציע אצלו קופמן, פאנליסט ותיק ב"יציע העיתונות", בציוץ תגובה: "בשם ההנהלה וצוות העובדים, אנחנו מתחננים שלא תצפה יותר. נראה שזה מעיק עליך ולא לרמתך הגבוהה מדי. מתנצלים שפגענו באינטלקט השופע ממך".
דסקל הגיב בדף הפייסבוק שלו, שם העלה סטטוס שסיפר על התקרית ופירט: "אין כאן קשר לאינטלקט ואני בטוח שרון קופמן, עיתונאי-על בעברו, אחד מגיבורי, מבין שזה לא קשור לאינטלקט. זה קשור ליושרה עיתונאית. משהו שב'יציע העיתונות' שכחו שהוא קיים בשם הרייטינג או מה שזה לא יהיה". הסטטוס הזה גרף, כצפוי, תגובות זעם רבות נגד התוכנית.
אוריאל דסקל ורון קופמן, טוויטר (צילום מסך)
מה שעיצבן את דסקל היה ראיון מלוקק לטעמו שנערך ב"יציע" עם אלי אוחנה, אחד הפאנליסטים, שהוא אחד המועמדים בימים אלה למשרת מאמן נבחרת ישראל. דבר נוסף שהרתיח אותו היה ההתייחסות בהמשך לסוגיית דורון אוסידון, יו"ר מכבי נתניה ("התעלמו לחלוטין מכל הסיפור הענק שהתרחש שם. נסיון השתלטות עוין על אימפריית כדורגל").
האמת היא שבשני המקרים התוכנית לא חרגה מגבולות או התנהלויות שלא נראו בעבר. אוחנה, עובד ההתאחדות לכדורגל זה שנים רבות (מאמן נבחרת הנוער), נוהג להגן על המעסיק שלו כשהוא מותקף בתוכנית. משה פרימו, אחד הפאנליסטים, הוא חבר של "דורון" אוסידון ומדברר אותו בהזדמנויות שונות, וכך היה גם בתוכנית האחרונה.
"יציע העיתונות" זכתה בצדק במיאוס ובאפתיות שהיא מעוררת. הכל ידוע, הכל נאמר, התוכנית משתרכת משבוע לשבוע, ולמי עוד אכפת מהידיים המזיעות של משתתפיה? הם ממשיכים לרחוץ זה את ידיו של זה ולכפכף ידיים עלומות של בעלי עניין במרחב הספורטיבי. כמו כל הרגל רע, ערימת הצידוקים רק הולכת ומתגבהת והמודעות העצמית נטחנה מזמן לאבק. דסקל האיר לרגע את הבעיה מחדש, וקופמן, בתגובה פבלובית צפויה, בעט בעוד שליח. ספרו לו שמדובר בגול עצמי עד מחר – הזחיחות תהיה תמיד מפלטו של הציניקן.
שום קשר לכדורגל
מה עושות מנצ'סטר סיטי ודינמו קייב בפריים-טיים בערוץ 2? שידור המשחק הזה ביום שלישי שעבר (15.3) בערוץ 2 במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות היה משונה, מוזר ומופרך. רק ברצלונה וריאל מדריד, ואולי גם מנצ'סטר יונייטד, יכולות לספק רייטינג סביר לערוץ מסחרי. נראה ש"רשת" קנו מראש שני משחקים מרבע הגמר ונפלו עם שיבוץ המשחקים. לדאבונם, ברצלונה מול ארסנל התקיים ביום רביעי, שבו משדרת הזכיינית "קשת" שאינה נוהגת להשקיע בתכני ספורט.
שידור משחק כדורגל בערוץ מסחרי הוא חגיגה תפלה לאוהדים. ערימת הפרסומות מונעת את המעטפת של דיון, פרשנות וכתבות לפני ואחרי המשחק, ובמיוחד את רגעי עליית הקבוצות לכר הדשא ואת הדקות שלאחר הסיום, עם פרצופי המנצחים והמפסידים.
מנצ'סטר סיטי מול דינמו קייב בערוץ 2 (צילום מסך)
ערוץ הספורט הרגיל את הצופים לאולפן ליגת האלופות שהוא חגיגה בפני עצמה. נכון, לפעמים הברברת עולה על גדותיה, המגיש מודי בר-און זחוח מדי והצופים נאלצים לעבור מופע פנומנלי נוסף מצד סוכן פרסום של ג'ילט, אבל לפחות העונה תיבלו שם את השידור בכתבות מגזין של הבמאי ארבל עשת, שהביא סיפורים מעולים ובלעדיים מדרום אמריקה – ראיונות עם אביו של קבאני, חלוץ פאריז סן ז'רמן, הסבא של מסי וביקור אצל קרלוס בילארדו, לשעבר מאמן נבחרת ארגנטינה.
בעוד שהמשחק ששודר שבוע קודם לכן בערוץ 2 בין ריאל מדריד לרומא הביא רייטינג של 19.9 אחוז (על-פי נתוני המדרוג), הניב המשחק בשבוע שעבר בין שתי הקבוצות מאנגליה ואוקראינה, שהעניין בהן בארץ הוא פחות מבינוני, שיא שלילי בערוץ 2 בשעות של 21:30 וצפונה - 6.7 אחוז בלבד. חתיכת כישלון, בנוסף לכך שהמשחק היה חלש והסתיים ב-0:0. מי שניצל את השיממון הזה היה בעיקר ערוץ 10.
בתקווה שזה ילמד לקח ערוצי ברודקאסט שמנסים לרכב באמצעות תכני כדורגל על הרייטינג שמביאים חובבי הספורט. עדיף ששידורי משחקים יישארו בערוצי הנישה. שם לפחות פועלים גם מתוך עניין ואהבה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il