זה זמן שמורגש חסרונן של תוכניות תחקיר בערוצי הטלוויזיה הישראליים. בשנים האחרונות נאלצו צופי הטלוויזיה בארץ להסתפק בכתבות התחקיר של רפי גינת ואמנון לוי, ששלחו תחקירניות כדי לפגוש במיני סוטים ורמאים. כתבות היומן של ערוצי הטלוויזיה, למרבה הצער, לא השלימו את החסר. ובכן, מה קרה לתחקיר הטלוויזיוני?

במשך שנים שודרה בערוץ הראשון התוכנית "מבט שני". עם עלייתו של ערוץ 2 התהדרו הזכייניות בתוכניות תחקיר משלהן: רון בן-ישי, מיכה לימור ואילנה דיין הבטיחו להציג בכל שבוע תחקירים עיתונאיים טלוויזיוניים. אך עד מהרה נשארה אילנה דיין לבדה עם התוכנית "עובדה" ששודרה במשך כשמונה שנים. נגד תוכניתה של דיין נטען פעמים רבות שיותר משהיא תוכנית תחקירים היא משמשת אכסניה לסרטי תעודה שאינם בהכרח תחקירים עיתונאיים. ב-1997 ניסה חיים יבין ליצור תוכנית תחקירים בערוץ 2, אך לבסוף חזר לערוץ הראשון להגשת "מבט". אחרי ירידתה של "מבט שני" ממסך ערוץ 1, נותר הערוץ הציבורי רק עם כתבות היומן השבועי המאפשרות תחקיר מעמיק יותר אך עושות זאת רק לעתים רחוקות. צופי הטלוויזיה הסתפקו, אם כן, בתחקיריהם של רפי גינת ואמנון לוי שהנושאים והדרך שבה טופלו לא הוסיפו כבוד למוסד התחקיר הטלוויזיוני.

האם אין מקום בערוצי השידור המרכזיים לתוכניות תחקיר? בישראל נהוג לחקות את הנעשה בטלוויזיה האמריקאית. שם דווקא משודרות תוכניות תחקיר בכל אחת מהרשתות המרכזיות ("60 דקות", "60 דקות 2", "דייטליין", "48", "20/20 שעות"). אלו מניבות רייטינג נאה ומשמשות מקור גאווה עיתונאי לרשתות המשדרות. העניין בתחקירים טלוויזיוניים אף עלה אחרי אירועי ה-11 בספטמבר. מדוע, אם כך, לא פרחו תוכניות התחקיר בישראל בשנים האחרונות? הסיבה אינה יכולה להיות מחסור בנושאים - הרי העיתונים מספקים מדי שבוע חשיפות ותחקירים. גם לא נכון יהיה להאשים כאן את השאיפה לרייטינג גבוה - הרי תחקירים מעוררים עניין גם כאשר אינם סנסציוניים וצהובים. אולי הסיבה היא שראשי ערוצי הטלוויזיה פשוט אינם רוצים להסתכן יותר מדי - ברשות-השידור מפחדים מהשר הממונה ובערוץ 2 דואגים לעתיד הזכיונות (או הרשיונות). ותחקירים, בדרך-כלל, אינם מסבים נחת לשלטון.

למרות הכל, יש סיבה לאופטימיות: ערוץ המסורת "תכלת" הודיע לאחרונה שבמרכז שידוריו יציב תוכנית תחקירים בהנחיית אורי אליצור. גם בערוץ הראשון הודיעו על תוכנית מעורפלת להחזיר את "מבט שני" - או בשמה הבריטי "פנורמה" - ללוח השידורים.

נותר רק לחכות ולראות אם ימומשו ההצהרות הללו בפועל וישיבו למסכינו מוצר עיתונאי וטלוויזיוני חשוב.

גיליון 41, נובמבר 2002