ב-7 בינואר 2015 נכנסה חוליה חמושה למערכת השבועון הסאטירי "שרלי הבדו" בפריז וירתה בחברי המערכת, במה שהתברר מאוחר יותר כנקמה על שלל התכנים הביקורתיים והמגחיכים על האסלאם שפורסמו בעיתון. עמוס בידרמן, קריקטוריסט "הארץ", שוחח עם מנחי תוכנית הרדיו "קול העין" של "העין השביעית" וקול-הקמפוס לרגל יום השנה למתקפת הטרור.

"לפני שנה, אחרי שההמולה סביב הטבח והתקיפות שנלוו לו קצת ירדה, תהיתי איך דבר כזה לא קרה בישראל, והגעתי למסקנה המדכדכת שבישראל אין סאטירה שמגיעה לרמת הגרוטסקיות של 'שרלי הבדו'", פתח המנחה איתמר ב"ז. "לא יציירו כאן את חור התחת של ראש הממשלה, או את נביאי הדת משתגלים, לא יצחקו על אמונות רוחניות של נבחרי ציבור, מגוחכות ככל שיהיו. למה לדעתך זה ככה?".

"בניגוד אליך, אותי זה בכלל לא מדכדך", השיב בידרמן. "אני אתוודה: למרות שריאיינו אותי הרבה לפני שנה, אחרי המקרה של 'שרלי הבדו' – אז לא אמרתי את זה כי זה היה קרוב מדי – אבל עכשיו אני אגיד לך: אני לא אוהב את המגזין הזה. אני לא אוהב את סוג ההומור הזה. אני לא מבין צרפתית, אני לא יכול להיכנס לטקסטים שלהם, אבל מה שקשור לציורים שלהם ולטעם שלהם בהומור – זה ממש לא הטעם שלי, אני חושב שזה מגזין סר טעם".

"שרלי הבדו", שער גליון השנה לטבח. הכיתוב: "הרוצח עדיין שם בחוץ" (לחצו להגדלה)

אתה חושב שיש מקום לסאטירה מהסוג הזה?

"שמע, יש מקום לכל דבר – הם עושים את זה – ויש לזה קהל, במיוחד בצרפת. הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך הוא מה דעתי ומה טעמי האישי. לצייר את בן דמותו של מוחמד עירום כורע על ארבע ואיבר המין שלו משתלשל שם מאחורה, לצייר את זה בצורה כל-כך מבזה, אותי זה לא קונה, זה לא מצחיק אותי, אני לא אוהב את ההומור הזה – בקריקטורות שלי אני מתייחס לדברים אקטואליים, דברים שקרו. אני לא מתנפל על נביאים או אלים של היוונים, או של המוסלמים, או של הנוצרים, ומצייר אותם בצורה מבזה".

זה נכון שאם נשרטט סקאלה של חריפות, "שרלי הבדו" יהיו איפשהו בקצה השמאלי והלאה – אבל אם אני לוקח את הסקאלה הזאת ומחיל אותה על עולם הסאטירה הישראלי, אתה בכל זאת נמצא גם כן בקצה היחסית קיצוני. האיורים שלך הרבה פעמים מגחיכים אנשים חשובים ומפורסמים, ולא רק באמצעות דברים שקרו – גם באמצעות סיטואציות אבסורדיות מומצאות.

"אני ממש לא מסכים איתך. הקריקטורה היומית שלי ב-99.9% מתייחסת לאירועים שקרו, להצהרות של מנהיגים, וברור שאני מצייר אותם במצבים מגחיכים, כי הסאטירה מטיבה מגזימה דברים מגוחכים שקורים בשטח".

כשאתה לוקח את שרי הממשלה ומצייר אותם משתעשעים בבריכה, זו סיטואציה אבסורדית שלא קשורה למציאות.

"נכון. אבל אני לא חושב שיש בזה דבר מבזה, לא ציירתי אותם עירומים – כמו שאתה אומר, לא ציירתי את חור התחת שלהם ‒ אני ממש לא מצייר בסגנון הזה, זה לא מצחיק אותי, וכמו שאמרתי, אני לא אוהב את הסגנון הזה. למרות שאני אתיאיסט בדיוק כמוהם, אני מבין מאיפה זה בא – זה בא מהתרבות הצרפתית, שהיא תרבות של אתיאיזם סופר-קיצוני להכעיס.

"אני מזדהה לחלוטין עם ההשקפה הזאת, אני אתיאיסט הארדקור כמובן. ועדיין, גם כשאני מצייר רבנים, או דברים שקורים בציבור הדתי, אצל הימין הקיצוני, או אצל המתנחלים – אני מתייחס לדברים שהם עושים, אני לא אנסה לצייר את הקדוש-ברוך-הוא עירום על ארבע וכו'".

עמוס בידרמן, טוויטר, 17.12.15

בזמן האחרון באמת פעילי רשת ימניים סימנו אותך כמטרה, הם טוענים שאחת הקריקטורות האחרונות שלך היא קריקטורה מסיתה – קריקטורה שנראים בה פעילי ימין ישראלים בדמות מחבלים מדאע"ש. אתה מבין את ההשוואה בין קריקטורה כזאת לפרסומים מסיתים מהסוג של "סרטון השתולים"? הם טענו שכמו שהסרטון הוא הסתה, אז גם הקריקטורה שלך היא הסתה.

"אתה מבין כמה מטומטמת הטענה הזאת? הפעילים האלה איימו על החיים של נשיא המדינה, ממש בצורה שבה מאיימים בדאע"ש כדי להפחיד את הציבור, כדי שאנשים לא יגידו את דעתם. הימין בעצמו עשה סרט של דאע"ש בבחירות, 'בוז'י וציפי יביאו את דאע"ש'. אחרי שהם עושים סרט כזה, מתחילים ליילל שמישהו צייר קריקטורה של דאע"ש?".

וכמובן, המסגרת של קריקטורה פוליטית לא דומה למסגרת של סרטון תעמולה אינפורמטיבי כביכול.

"בוודאי, אין שום קשר. סאטירה, מטיבה, טיפה מגזימה אירועים. אז אנחנו קצת מגזימים את הימין הקיצוני – אבל בהתחשב בפשעים שהם עושים, ובפשעים שקרו, ובקהל שלהם – שמגן על הרוצחים שיוצאים מתוכם ושורפים משפחות שלמות – אז הקריקטורות האלה הן גם לא עד כדי כך מוגזמות. כי מי עוד שורף אנשים במזרח התיכון, חוץ מהימין הקיצוני אצלנו ודאע"ש אצל המוסלמים?".

יכול להיות שהדבר הזה הוא חלק מתהליך שקרה בחברה הישראלית, שנעשתה בשנים האחרונות רגישה מדי? שיותר מדי פוליטיקלי-קורקט הורג את הסאטירה, או את היכולת שלה להיצרך כסאטירה?

"אין ספק שיותר מדי פוליטיקלי-קורקט הורג ‒ לא רק סאטירה. אני לא יודע אם קראת את המאמר המבריק שפירסם אצלנו גדי טאוב במוסף 'הארץ', על כך שהפוליטיקלי-קורקט – מילא שהוא הורג את ההומור, ההומור זה דבר קטן. הבעיה היא שהפוליטיקלי-קורקט הורג את האקדמיה, כך שבמקום להגיד את האמת, האקדמיה משקרת".

טאוב התייחס לאקדמיה, אבל באותה מידה הוא היה יכול להגיד את זה על העיתונות.

"בוודאי. הפוליטיקלי-קורקט זה רעה חולה, כל אמצעי התקשורת לוקים בדבר הזה, ובשביל זה באמת יש סאטירה, שמעזה 'לחטוא' בעניין הזה של הפוליטיקלי-קורקט".

אתה מקבל תלונות מאנשים שאתה מצייר באופן גרוטסקי מדי, או בסיטואציות שמבחינתם מביכות אותם?

"על סיטואציות מביכות לא. התלונה העיקרית שאני מקבל היא מהמגזר הדתי – למה אני מצייר אותם עם כיפה, פאות, זקן ואף ארוך. חלק מהתלונה הזאת הוא פשוט מטומטם לחלוטין, כיוון שאני לא מצייר אותם עם אף ארוך. עשיתי קריקטורה לפני יומיים, של מפכ"ל המשטרה, וציירתי אותו חובש כיפה. קיבלתי טענות ‒ למה ציירתי אותו חובש כיפה. זה מזכיר את הטענות שהיו כשרק נבחר אובמה – למה אנחנו מציירים אותו כשחור".

מגמת ההיעלבויות האלו חורגת מהתחום הסאטירי. גם בסיקור עיתונאי יש ביקורת מתמדת על העלבה או הגחכה – לפני שנה למשל, סביב ההודעה על הקדמת הבחירות, הדפיסו ב"ידיעות אחרונות" כמה תצלומים מאוד לא מחמיאים של נתניהו, למשל תצלום שבו הוא נראה עצוב בצורה מאוד קיצונית. הצילומים האלה הפכו ויראליים, אבל ההדפסה שלהם בעיתון רב-תפוצה נתפסה כמכה מתחת לחגורה. אתה חושב שיש ערך עיתונאי או תרבותי בפרסום של תצלומים מגוחכים של פוליטיקאים?

"אני לא נבהל, זה חלק מתנאי המשחק. אורי אבנרי המציא את הדבר הזה עוד ב'העולם הזה'. ב'ישראל היום', מצד שני, שמים צילומים של ביבי מהבר-מצווה, כמה שהוא צעיר ויפה. אתה כמובן רואה ש'ידיעות אחרונות' מתייחס לביבי באופן אחד, ו'ישראל היום' באופן אחר. אבל אני שוב אומר לך, הטענה העיקרית שאני מקבל היא מדתיים, שאו שהם מתביישים בדתיותם – למה אני מצייר אותם עם פאות – או שהם נטפלים לנושא האף".

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, 2.12.14 (צילום: אמיל סלמן)

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".