עובדה מס' 1: ביום שאחרי הניסיון הכושל לחסל את עבד-אלעזיז רנתיסי דיווחו כותרות העיתונים על כך שבוש זועם על שרון, שקונדוליסה רייס נזפה בווייסגלס, שהחמאס מאיים בנקמות איומות. כל ילד יודע שמדובר במתכון בטוח לירידות שערים חדות בשוק ההון. אלא שברחוב אחד-העם הגיבה הבורסה של תל-אביב דווקא בעליות.

עובדה מס' 2: במהדורת החדשות של ערוץ 2 ביום ההתנקשות, הפתיע אהוד יערי כשאמר שלמרות הכל ועל אף הכל, אנחנו על סף הפסקת אש.

היש קשר בין שתי העובדות? לעולם לא נדע. מעט יומרני להניח שאהוד יערי מכתיב את הלך-הרוח בשוק ההון, אבל תהרגו אותי, אני כשלעצמי לא מצאתי שום הסבר אחר.

ימים יגידו אם יערי צדק בהערכתו או לא (סטטיסטית, הוא בדרך-כלל צודק, ובאחוזים מרשימים), אבל לא זה מה שבאנו להגיד פה. מה שדי ודאי הוא שיערי - גם ללא כל קשר לדוגמה האחרונה - הוא איש הטלוויזיה האמין והמשכנע ביותר בישראל. עזבו את יכולת הביטוי שלו, שעליה אין עוררין, ונסו את התרגיל הבא: כשיערי מדבר, השקיטו את הווליום ורק הביטו בו. שימו לב להופעה הטלוויזיונית ולשפת הגוף. האיש כוכב. אהוד יערי הוא פשוט איש הטלוויזיה המוצלח ביותר בישראל.

אבל גם זה לא מה שבאנו להגיד פה. מה שאנחנו רוצים להגיד הוא שהואיל ויערי הוא איש הטלוויזיה המוצלח ביותר, הוא צריך להיות מגיש המהדורה.

במבט ראשון, ההצעה שלנו נראית קצת מוזרה: "הוא פרשן כל-כך טוב, למה לבזבז אותו על קריאת טקסטים מהפרומפמטר? את זה כמעט כל אחד יכול לעשות". או, זו הנקודה בדיוק. בארצות-הברית, מדינה עם תרבות טלוויזיה מעט יותר מפותחת משלנו, החליטו שאת החדשות צריך להגיש - להגיש, לא להיות הפרשן לענייני ערבים או מה - האיש הכי מבריק שלהם. קוראים לזה שם Anchorman. בעברית, אגב, אין בכלל מונח מקביל, ולא במקרה. כל התפיסה פה מוטעית: כאן יש "מגיש", והדרישות ממנו הן, פחות או יותר, שיידע לקרוא, שיעבור מסך, ושלא יטעה בעברית.

קשה להפריז בחשיבות האנקורמן. הרי בסופו של דבר, החדשות הן אותן חדשות בכל ערוץ. מחקרים מעמיקים בארה"ב הוכיחו כי מה שגורם לציבור להעדיף מהדורה של רשת אחת על השנייה - יותר מאיכות הכתבות, יותר מהסט, יותר אפילו מלוח השידורים היומי - הוא האנקורמן. מתוקף כך דן ראתר, טום ברוקאו ופיטר ג’נינגס הם האנשים החשובים ביותר ברשתות שבהן הם עובדים. הם נהנים גם מסמכויות עריכה רחבות, ועושים הרבה מאוד כסף (בממוצע כ-8 מיליון דולר לשנה).

מהו אנקורמן מוצלח, אתם שואלים? התשובה של מנהל תחנת שידור תהיה: "מי שהציבור יעדיף לשמוע את החדשות ממנו".

ההגדרה האמורפית הזו מורכבת משלל תכונות: הוא צריך להיות אמין הוא צריך להיות קצת שחקן (ולא להיתפס אף פעם עם המבט המזוגג של השפן-שנלכד-בפנסי-המכונית, כפי שקורה לא פעם למגישים אצלנו) הוא צריך להיות קצת קופירייטר (וכשיורדים מכתבה לאולפן לסכם אותה בשלוש מלים קליטות) הוא צריך להיות כריזמטי, וכריזמה נגזרת מדעתנות ורצוי, כמובן, שיהיה משכיל מאוד (וכך יוכל לנהל שיחות מעניינות עם אורחיו/פרשניו). יערי, כבר אמרנו?

בחברת החדשות הבינו חלק מהעניין, כלומר שיערי הוא נכס על המסך, ובעת מלחמת המפרץ הרחיבו את תפקידו. אבל עד להפיכתו לאנקורמן יש עוד כברת דרך ללכת. הדבר היחיד שהוטמע פה בינתיים הוא שהמגישים צריכים לעשות הרבה כסף.

גיליון 45, יולי 2003