צופי הטלוויזיה התרגלו בשנים האחרונות לכך שכמעט בלתי אפשרי לקרוא בנחת (וגם לא בנחת) את הרשימה המתגלגלת על המסך, בסופה של תוכנית זו או אחרת, המלמדת מי האנשים שעמלו על המשדר. פעם, בימי שלטון היחיד של ערוץ 1, היה הקצב סביר ומי שהתעניין יכול היה להתוודע לשמות הצלם, התסריטאי ואנשי צוות ההפקה. כיום נדמה שדרוש סורק לייזר משוכלל כדי להספיק לקרוא את הקרדיטים.

המרוץ לפרסומות, תוך ניצול כל בדל שנייה של אוויר לעוד מלל על רקעם של הקרדיטים המתרוצצים במורד המסך, אינו ראוי. כל צופה בתוכנית טלוויזיה יודע מי הנחה ומי התארח. אולם ישנם גם צופים שרוצים לדעת מי צילם ומי ביים. לעתים הקרדיטים רצים מהר כל-כך שניתן לקרוא רק את השמות הפרטיים. מעניין אם יעקב אילון או יונית לוי היו מסכימים שרק החצי התחתון של ראשם ייראה על המסך. קשה להאמין. כך גם הצלם, המקליט, התאורן ועוזר ההפקה. כידוע, לכולם יש שם מלא. האם יעלה על הדעת למסור, למשל, ברדיו רק שמות פרטיים של טכנאים ועורכים? אז נכון, לפעמים אין זמן, ושדרן הרדיו מתיז את השמות במהירות ולעתים מחסיר הברה. אך אם כבר מחליטים הקברניטים של ערוצי הטלוויזיה להריץ את השמות במהירות, כזו שגם בוגרי קורס לקריאה מהירה אינם יכולים לה, מוטב לוותר על כך כליל. אין צורך לבזות את ה"פועלים השחורים". ועוד לא דיברנו על שמותיהן המתארכים של נשים נשואות בימינו, דוגמת זהבית ישראלוב-טומשבסקי.

לעתים השמות עוברים בתחתית התמונה תוך כדי דברת של הכוכבים ולעתים הפריים נחצה לשניים - מצד אחד שורקים השמות בקצב ובצד השני כבר מקפצים קדימונים או נראית הסצינה האחרונה של התוכנית הקודמת. ציניות, פרקטיות וכללים מסחריים מכתיבים את התחרות. הצרה היא שגודל ההפקות וריבוי האמצעים הטכניים מביא לכך שהרשימה הולכת מתארכת עד אין קץ: אנשי מחשב, תיאום מוניות, גרפיקה ממוחשבת וכיוצא בזה. ובמקביל משתולל הדחף לצאת לפרסומות. אז לפעמים משהים לחצי שנייה את הפריים על שם הבמאי בסוף שרשרת השמות. זה לא מספיק.

הקרדיטים הם, אולי, תמונת ראי של חיינו, הנראים לפעמים כמו קליפ לכל דבר ועניין, שמחבר בין קניות, טלפון, מחשב וטלוויזיה. אין פנאי לאתנחתא בסוף סדרה או תוכנית. קדימה לפרסומות ולעסקאות של ערוץ הקניות. כנראה שההנחה היא שמי שעמל במלאכה ממילא ממהר גם הוא.

סייעה בהכנת הטור: עורכת מגזין "על השולחן" לילך פלדמן.
כתיבה, הקלדה: החתום מטה. עריכה: העורך.

גיליון 45, יולי 2003