"רך;-)", צייץ ינון מגל בהסכמה "שובבית" בהיותו העורך הראשי של אתר "וואלה", בתגובה לשאלה אם פורנו הפך סופית לקטגוריה לגיטימית באתרי חדשות המיינסטרים. מדבריה של העיתונאית רחלי רוטנר, שעבדה לצדו, נראה שמגל אכן בחר לראות בנשים בעיקר אובייקטים פורנוגרפיים ותו לא.

"את צריכה להתלבש יותר סקסי לתוכניות שלך, שתיראי יותר כמו ספרנית מסרט פורנו", היא מספרת שהציע, והתוודה שבזמן עבודתה תחתיו התבונן בה בעיקר כ"ציצי ותחת". כביכול נשים הן בסך-הכל איברים לסיפוק חרמנותו הזכרית של מגל, ולכן לגיטימי לגמרי, מבחינתו, גם לחפון איברים אלה ולהציע בהקשרם הצעות מגונות למיניהן, כפי שסיפרה עיתונאית אחרת שעבדה תחתיו.

בעוד שהדיון הציבורי מתמקד כעת בכהונתו של מגל כחבר-כנסת מטעם הבית-היהודי, חשוב לבחון גם את היותו עד לא מזמן העורך של אתר חדשות מרכזי. העובדה שאנשי תקשורת הנושאים בעמדות בכירות ומשפיעות מתגלים כמטרידנים מיניים עם תפיסות סקסיסטיות ופוגעניות כלפי נשים היא עובדה מטרידה ובעייתית בפני עצמה.

עמנואל רוזן (צילום: נתי שוחט)

תפיסות דכאניות, פוגעניות ומחפיצות של איש תקשורת בעל השפעה עלולות לזהם את במת התקשורת שבה הוא פועל, יוצר ומשפיע.

כך למשל עמנואל רוזן, עוד לפני שהתגלה כמטרידן סדרתי, בחר להציג בתוכניתו "נדבר על זה בבית" נשים שעוסקות בזנות כמי שרוצות להיטיב את מצבן הכלכלי ובוחרות בחירה מושכלת, כביכול, למכור את גופן. תוכניתו יצאה כנגד הטענה שהזנות משפילה ומדכאת נשים, והציגה תמונה מעוותת ושקרית של עולם הזנות, שבפועל, חיות בו נשים שהן פעמים רבות קורבנות של התעללות מינית בעברן, נסחרות כחפצים, מנוצלות ומעונות ללא יכולת להגן על עצמן ולשנות את מצבן.

בדומה לעמנואל רוזן, נראה שעמדותיו ותפיסותיו המעוותות של ינון מגל כלפי נשים וכלפי גופן השפיעו בהיותו העורך של האתר "וואלה" על אופי האתר, ויצרו בו במה שבה "ציצי ותחת" של נשים הפכו ל"קישוט" לגיטימי לאתר החדשות.

אנשי תקשורת ועיתונאים אינם נבחרי ציבור אמנם, אך השפעתם על סדר היום הציבורי, על האווירה הציבורית ועל תפיסות רווחות בציבור היא קריטית. מן הראוי כי מקרה ינון מגל יעורר ויעודד בדק בית בזירה התקשורתית, כך שהמחזיקים בעמדות והתנהגויות המבזות ומחפיצות נשים ינופו לפני שיספיקו לבזות ולזהם זירה זו.