"אנחנו עכשיו בתקופה של עליית הסנטימנט הלאומני והנטיות הפשיסטיות, וזה מדאיג", אמר הבוקר מו"ל "הארץ" עמוס שוקן במסגרת רב-שיח על חירויות וצנזורה עצמית בעיתונות. לדברי שוקן, אווירה ציבורית כזו מובילה לצנזורה עצמית גוברת של עיתונים ועיתונאים, הנמנעים מראש מלטפל בסוגיות רגישות. צנזורה זו, אמר, היא בעיניו "הסכנה הגדולה של החברה הישראלית".
במהלך הדיון, שהיה חלק מהפורום "דמוקרטיה ואתגרים חדשים" המתקיים בימים אלה בתל-אביב בחסות שגרירות צרפת בישראל ועיתון "הארץ", ניתן היה להיווכח בדוגמה למתח שעליו דיבר שוקן. קריאות מחאה רמות נשמעו מקרב הקהל שהתכנס במרכז סוזן דלל כשסוהיל כראם, מנהל רדיו א-שאמס, פתח בדבריו וגינה את ההשתלטות של כוחות צה"ל הלילה על משט הספינות שהיה בדרכו לעזה, השתלטות שעלתה במחיר של לפחות עשרה הרוגים מקרב אנשי הספינות.
"הצבא כמנגנון קשיח, אינטרסנטי וחד-כיווני צריך להיות מוצב הרחק מהתנגשות עם ערכי חופש הביטוי", אמר כראם, שלקול מחאות הקהל מחד, ומחיאות כפיים מאידך, התעקש למסור תנחומים למשפחות ההרוגים בספינות ולשאת דברים כלליים בגנות ההדרה השיטתית של אזרחי ישראל הערבים. לאחר שהתבקש להתייחס לפן התקשורתי שלשמו הוזמן לדיון, אמר כראם כי בתחנת הרדיו שבניהולו "משתדלים להיות מקצוענים. זה לא פשוט תחת האימה של מה שקורה משני הצדדים". לדבריו, בתחנה מקפידים לשדר למעלה מ-20% מהראיונות בשפה העברית, "וזה לא נעשה בצד השני", אמירה שאף היא הלהיטה את הקהל.
לדברי מו"ל "הארץ", עוינות ציבורית, הגוברת בתקופות של מתיחות ביטחונית, מביאה לצנזורה עצמית של העיתונות משום ש"אמצעי התקשורת לא רוצה להסתבך עם הקהל שלו". שוקן מסר עדות אישית על התגובות שמתקבלות לאחרונה ב"הארץ" כתוצאה מכך שהעיתון "מפרסם איך נראים החיים של הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי". שוקן הזכיר מכתבי מחאה וביטולי מנויים ותיאר כיצד "אתה מודיע לעיתון במייל עם מאה עותקים לכל החברים שלך שאתה מפסיק את המינוי כי אתה לא מסוגל לקרוא יותר את מה שכותב גדעון לוי או מה שכותבת עמירה הס, והעיתון צריך לשאול את עצמו אם הוא רוצה לקבל את המכתבים האלה ואת הפסקות המנוי האלה".
"אני חושב שזה לא מקרה וזה די לגנותה של החברה הישראלית שנושא כל-כך מרכזי בחייה כמו השכנות המיידית עם שלושה וחצי מיליון פלסטינים, נראה רק לשניים או שלושה עיתונאים נושא הכיסוי העיקרי ואולי הבלעדי שלהם. יש אלפי עיתונאים בישראל, לכאורה אפשר היה לצפות שקיומם של הפלסטינים סביבנו יהיה חשוב אולי כמו ספורט, אולי כמו סלבריטאים, אולי כמו קולנוע, ושיהיו שלושים, ארבעים, חמישים עיתונאים שיטפלו בזה ושיכתבו על זה. אבל יש רק שניים-שלושה עיתונאים, ואני כל פעם נדהם לראות כמה החברה הישראלית מתקשה לעכל את זה".
קריסטין אוקרנט, מנכ"ל גוף התקשורת הבינלאומי של ממשלת צרפת, התייחסה אף היא לפן התקשורתי של השתלטות כוחות צה"ל על משט הספינות וטענה כי בעידן הנוכחי, שבו ארגונים כמו טליבאן עושים שימוש בפייסבוק ובטוויטר, "לא ניתן להמשיך לחשוב שאנחנו חיים בעולם סגור". היא הזכירה כי סין ואיראן משקיעות מאמצים רבים בהפצת מסריהן בשלל שפות ברחבי העולם, וקראה גם לישראל לעשות כך. "אינכם מנותקים מן העולם", אמרה לקהל. "אינכם מנותקים מן האינטרנט. הביטו מה קרה בלילה שעבר. לא משנה שאתם תמשיכו לכבד את חוקי הצנזורה שלכם כלפי דעת הקהל שלכם, זה יפה מאוד, אבל אין פה יותר אטימות, אין פה יותר בידוד", אמרה ביחס להתנהלות כלי התקשורת הישראליים.
עיתונאי "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, שלקח אף הוא חלק בדיון, טען מנגד כי "הבעיה איננה בצנזורה שמונעת פרסום במה שקרה בלב ים. יש חוסר הבנה של הישראלים בכלל ושל הרשות המבצעת בפרט של האופן שבו ישראל מצטיירת בחוץ. הם לא מבינים עד כמה רע זה נראה, ועד כמה כל ניסיון למנוע את הפרסום בשיתוק של טלפונים לווייניים לא יביא לשום דבר. זה מצב של הפסד-הפסד. יש טענות למשרד החוץ שלא יודע לשווק אותנו. הבעיה היא לא בשיווק, הבעיה היא במוצר. הישראלים לא מבינים שאי-אפשר לשווק כיבוש, זה לעולם לא יצליח".
מרק סמו, עיתונאי ה"ליברסיון", דיבר על צנזורה עצמית בצרפת. "אני יכול לחשוב רק על מקרה אחד", הוא אמר, והזכיר את פרשת הילדה שנולדה לנשיא פרנסואה מיטראן מחוץ למסגרת הנישואים, פרשה שעליה לא דווח בעיתוני צרפת במשך שנים ארוכות למרות שהיתה ידועה בקרב העיתונאים. לדברי סמו, "היו האזנות לעשרות עיתונאים ואנשי ציבור מפני שארמון האליזה רצה לשמור את הסוד הזה, שנחשב לסוד מדיני".
שוקן: "התגייסות לטובת דנקנר"
במהלך הדיון התייחס שוקן לסוג נוסף של צנזורה עצמית, כזו הנובעת ממניעים כלכליים. "בשנה שעברה היה קרב בין בנק ישראל ובנק הפועלים", הזכיר. "המפקח על הבנקים בבנק ישראל החליט שהיו"ר של בנק הפועלים לא יכול להמשיך בתפקידו. המפקח על הבנקים הוא נציג הציבור, איש שתפקידו לדאוג ליציבות של המערכת הפיננסית בישראל, והנה כל העיתונים למעט 'הארץ' התייצבו לימין היו"ר שהמפקח רצה שיפרוש מתפקידו.
"היו מעורבים פה אינטרסים עסקיים מאוד רחבים, זה היו"ר של הבנק שנותן שליש מהאשראי של המשק הישראלי, בנק הפועלים. למה היתה התגייסות [תקשורתית] לטובת דני דנקנר? בגלל שאינטרסים עסקיים שרצו שימשיך לכהן הם גם המפרסמים הגדולים בעיתונות. הם בחשו, הם עשו את הלובי, והעיתונות נתנה את השירות".
"קורה עכשיו שידור חוזר של הדבר הזה", הוסיף שוקן. "בנק ישראל ואפילו ראש הממשלה התבטאו בכך שהריכוזיות העסקית במשק גדולה מדי, ולמעשה פוגעת בצמיחה, ושצריך לנקוט צעדים כדי לצמצם אותה. אני כבר רואה את ההתגייסות. ראיתי את סבר פלוצקר ב'ידיעות אחרונות', ראיתי ב'גלובס' ו'מעריב', ראיתי את ההתגייסות נגד העמדה הזו, כאילו אין בעיה בריכוזיות במשק הישראלי.
"הריכוזיות במשק בעייתית משום שהקבוצות הכלכליות הגדולות הן מוקדי השפעה עצומים, אפילו בדבר טריוויאלי כמו מינוי דירקטורים. מוקדי הכוח עוברים מהנציגים שאנחנו בחרנו לקבוצות ריכוז שמצליחות להשפיע על ההחלטות של המדינה בצורה דיספרופורציונית. זה עוד סוג של צנזורה שצריך להיות מאוד חרדים לגביו. אם הוא ישתלט על כל אמצעי התקשורת, המדינה והציבור יאבדו כוח מאוד משמעותי".