העברית חולה, חולה מאוד. שתי קבוצות של רופאים עומדות משני צדי מיטתה ומתווכחות. הטהרנים אומרים: כאשר לשון שמית כמו העברית מאבדת בתוך זמן קצר הרבה מלים וביטויים לטובת האנגלית האמריקאית, מדובר בסימפטום מדאיג. הדיאגנוזה שלנו: העברית הופכת משפה שמית עתיקה, שהוחייתה בדיבור לפני מאה שנה, לז'רגון.

היא יורדת ממעמדה, הדקדוק שלה נעלם בהדרגה, וגם מי שיודע אותו לא רואה חובה לעצמו להשתמש בו או אפילו מתבייש להשתמש בו. מנהיגי הציבור אינם מדברים עברית בחוץ-לארץ ומשתמשים רק באנגלית. יש היום בעולם אנשים לא מעטים החושבים שאנגלית היא שפתם של הישראלים. גם כאן, בישראל, דיבר הנשיא אל האפיפיור בנדיקטוס ה-XVI באנגלית ולא בשפה המקורית של ספר הספרים, המוכר לאפיפיור היטב בגרסתו הלטינית.

הפרוגנוזה שלנו היא: בלי טיפול, בתסריט של המשך תהליכים קיימים, תגיע העברית למצב שבו נמצאת כעת היידיש; היא לא תהיה השפה הייצוגית המכובדת של הישראלים. הם ידברו אותה רק בינם לבין עצמם ולא בנוכחות מי שאינם יהודים, וידברו אותה בלי שום תחושה של מחויבות לתקן לשוני, לצורה מחייבת ולסגנון. הטיפול המומלץ: טיפוח הלשון, השקעה בלימודה בבתי-הספר, ביקורת ציבורית על פוליטיקאים ואנשי תקשורת עילגים ואכיפת החוק האוסר שלטים של בתי-עסק הכתובים רק באנגלית.

על טענות אלו עונים המתירנים: העברית הישראלית היא בסדר גמור, היא התבגרה ועכשיו היא יכולה ללכת על רגליה באופן חופשי, בלי הקביים של מורים טרחניים לדקדוק ובלי הקפדה על כל זרבובית של קומקום. שלב החייאת הלשון נגמר, ועכשיו היא פשוט שפה חיה. תנו לעברית לחיות בשקט ותפסיקו לומר כל הזמן: "אין אומרים כך, אומרים כך". מספיק עם משטרת הלשון שלכם, מספיק עם מכבסות המלים. הדובר הילידי אינו יכול לטעות. כל מה שהוא אומר הוא עברית ישראלית, והאקדמיה ללשון העברית ממילא מכשירה הכל בסופו של דבר. אגב, האם המלה אקדמיה עצמה מופיעה בתנ"ך?

חדירת מלים אנגליות-אמריקאיות היא חלק מהגלובליזציה ואין מה לעשות. הגרמנים אומרים היום sorry ולא bitte um Verzeihung, הרוסית פחות סלאבית מאי-פעם, הצרפתית הרבה פחות רומאנית משהיתה וכך גם האיטלקית והספרדית. יותר בני-אדם מדברים היום עברית מאשר אי-פעם במהלך אלפיים השנה האחרונות, והמספר רק הולך וגדל. העברית אינה צריכה לטיפול שאתם, הטהרנים, ממליצים עליו. תנו ל"חולה" לקום מן המיטה ולצאת לרחוב, תפסיקו להאכיל אותה בתרופות והתעסקו לכם להנאתכם בחקר הפיוט או העברית הקראית.

בשלב זה היה יכול להיות נוח מאוד לכתוב את המשפט הכל-כך שימושי: האמת נמצאת באיזה שהוא מקום באמצע. אז זהו, שהיא לא. העברית מוצפת בעת האחרונה מלים וביטויים זרים במספר כה רב, שקיומה כשפה בעלת תקן וכללי דיבור עומד בסכנה. ההצפה נעשית דרך שלושה צינורות: שאילת מלים, תרגומי שאילה ופגיעה באותיות העבריות. הנה כמה דוגמאות בעניין האותיות:

IDesign העניקה לנו לכבוד יום העצמאות תשס"ט הנחה גדולה על כל רהיט שני במבצע SUMMER שלה ונתנה לנו הזדמנות לציין את תקומתנו בקניית כיסא נדנדה זוגיCedar או שולחן אוכל עגול + הארכהIron Wood או ספת מרבpatio ; סופר-פארם הזמינה אותנו לחגוג את החיים הטובים ב-Good Life Sale חגיגי ולקנות בהזדמנות פריכיות אורז Life או מצנם קופץ Kennedy; קריסטל outlet יוצא בפסח בסיסמה המתוחכמת "מעבדות לחנות!" ומזמין אותנו לקנות לזכר שחרורנו הלאומי מוצרי Tadiran אוAEG (עם קמץ מתחת ל-A, סגול מתחת ל-E וצירה מתחת לG-, שיא של ערבוב וולגרי).

מי מאיתנו שעבר בחג ב"קניון M הדרך" (לשעבר הפנקייק של כפר ויתקין) היה יכול להתרשם בגדול מן התופעה הגראפית-לשונית המכוערת הזאת: חברה ישראלית גדולה שבחרה לעצמה שם עברי נאה, בזק, לקחה לה כסמל גראפי דווקא אות B כחולה ענקית המתנוססת על כל תיבת מיתוג בכל רחוב. זהו אותו סוג של טמטום שבגללו התנוסס שנים רבות השם ה"לועזי" המטופש NATBAG על כביש מס' 1 בדרך לנמל התעופה. חלפו ימי יצהר, עסיס, מיץ-פז, תסס, יכין, עשות, היוצק, קצף ובתי-הקפה שלג-הלבנון, חרמון, ואביב (במרכז רמת-גן), וכל הכבוד לטעמון, שאותו החזיק בגבורה שנים ארוכות אדון קופ ברחוב המלך ג'ורג' החמישי בירושלים.

אשר לשאילת מלים: כל מי שמאזין לרדיו בשעות הבוקר ושומע פרשנים פוליטיים, סופג מנה גדושה של "נתניהו צריך לעשות דליט על הכל, לעשות ריסטרט ולקחת החלטות חדשות", או "תפסיק להסתכל על הטקסט ותתחיל להסתכל על הסבטקסט". בידי מאות דוגמאות, שמהן אביא כאן רק שלוש: אג'נדה (אהרן ברק על פרופ' רות גביזון: "יש לה אג'נדה". מונח טעון. לו אמר שיש לה סדר יום היינו מבינים שהיא סתם אשה מסודרת). אודישן (אודישונים), אקשן.

והנה, מתחום תרגומי השאילה, רק דוגמאות אחדות: "זה לא עושה שכל", "זה עושה את כל ההבדל", "תראה אם זה מרגיש לך בסדר", "ברצלונה חייבת לנצח את המשחק", "לוקח את בעיטת העונשין","לוקחת את ההובלה", "יש לו את זה", "איבדתי אותך, תגיד את זה שוב פעם", "בסופו של יום", "כתף קרה", "ישראל גוררת את רגליה", "זה לא מחזיק מים", "אהיה שם בשבילך" ו"דם רע".

דוחה? מעצבן? אני מתעצבן עוד יותר מן המלה "אנד" שנמצאת בתוך שמו של משרד הפרסום אדלר חומסקי אנד ורשבסקי. זה כבר באמת חולני.

עמוס גורן הוא סופר ועיתונאי ירושלמי