לא עניינם

"נתניהו הדיח בשיחת טלפון את המנכ"ל שנלחם על הוזלת הגלישה באינטרנט", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "שר התקשורת נתניהו מסמן טריטוריה בענף: פיטר את אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת. ברגר הוביל את המאבק של המשרד נגד בזק לקידום רפורמת הפס הרחב, שהרחבתה מוטלת כעת בספק", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת באזכור של סוגיה תקשורתית אחרת: "נתניהו נפגש עם לן בלווטניק, המתמודד על רכישת ערוץ 10".

"מפיטוריו של אבי ברגר אתמול נודף ריח רע מאוד", כותב אמיר טייג, עורך המדיה של "דה-מרקר", בטור פרשנות (שנראה שחלקים ממנו כבר פורסמו אתמול). "שנה וחצי נלחמו השר גלעד ארדן וברגר בבזק. לאחר דחייה של יותר מעשור, הצליחו השניים ליישם את הרפורמה המורכבת ביותר שנעשתה בשוק התקשורת הישראלי – הרפורמה שתחסל סופית את המונופול של בזק בתחום האינטרנט והטלפון. אך לצערם של השניים, הם לא הספיקו לסיימה כמו שצריך. האינטרנט נכנס לרפורמה, אך הטלפון נשאר בחוץ. עכשיו, כשברגר וארדן מצאו עצמם מורחקים ממשרד התקשורת, בזק תקבל כנראה את מבוקשה: מכונת המזומנים העיקרית שלה, קרי שירותי הטלפון הקוויים, כנראה תישאר מחוץ לרפורמה".

בהמשך הטור כותב טייג: "הבעלים של בזק הוא שאול אלוביץ', שרכש את החברה במינוף עצום וחייב שבזק תחלק דיבידנד ענק מדי שנה כדי לעמוד בחובו. חיסול פרת המזומנים של בזק היה מקרב את אלוביץ' לסף איבוד השליטה בבזק. אך אלוביץ' הוא גם בעלים של חברת yes ושל אתר החדשות 'וואלה' – דבר שהופך אותו לבעל ערך לא קטן עבור נתניהו. גופים אלה יכולים להעמיד במהירות רבה אלטרנטיבה תחרותית לחברת החדשות של ערוץ 2 ולערוץ 10, דבר שיחליש את שני הערוצים הסוררים. ערוץ חדשות של 'וואלה' שישודר ב-yes הוא שאיפה משותפת של אלוביץ' ונתניהו. 'וואלה' כבר נקט קו פוליטי פרו-נתניהו בבחירות האחרונות, כך שנתניהו יכול להרגיש נוח עם ערוץ חדשות מבית אלוביץ'. ייתכן מאוד שמפגש האינטרסים הזה עלה לברגר בתפקידו – ולנו צרכני התקשורת יעלה מאות שקלים מדי שנה".

סיפור מעניין מאת @nati_tucker שר התקשורת עובד שעות נוספות.חלק מהשעות הנוספות שלו במשרה התחילו עוד לפני שהוקמה הממשלה pic.twitter.com/dF9rBaGlah

— Tal Schneider (@talschneider) May 17, 2015

הדיווח על פיטורי הבזק של המנכ"ל הרפורמטור של משרד התקשורת על-ידי נתניהו והקשר האפשרי לאתר "וואלה" (שיותר משהצטיין בסיקור אוהד של ראש הממשלה, הפגין יחס מקבל לרעייתו) מופיע גם מחוץ ל"דה-מרקר". הוא מקבל מקום בולט על שער עיתון האב, "הארץ". הוא מופיע גם ב"מעריב". "אז למה פיטר בנימין נתניהו, ביומה הראשון של ממשלתו הרביעית, את מנכ"ל משרד התקשורת המוערך אבי ברגר בשיחת טלפון?", שואל בן כספית, ופוסל את האפשרות שמדובר פשוט בפינוי מקום לאיש שלומו (הליך שלדבריו היה אפשר לבצע בצורה מסודרת בתוך כמה שבועות). "אפשרות שנייה היא זו שפורסמה אתמול בכלכלונים: 'דיל' בין נתניהו לבין הבעלים של בזק, איש העסקים שאול אלוביץ'", כותב כספית.

בגליון "גלובס" אין ידיעה על הפיטורים, אולם מאחר שאתר העיתון מדווח על כך, סביר להניח שהסיבה היא הירידה המוקדמת לדפוס של עיתון הערב. ב"ידיעות אחרונות" הפיטורים מוזכרים בתיבה קטנה בעמ' 4. "במערכת הפוליטית אמרו שמדובר בנקמה של נתניהו בגלעד ארדן" ו"בכירים בליכוד טענו כי הרקע לפיטורים היה חוסר שביעות הרצון מתפקודו של ברגר" הן הרקע הלקוני היחיד שמספק איתמר אייכנר. ב"כלכליסט" אין אפילו את זה. ההתעלמות הזו היא המשך של הקו העקבי בקבוצת התקשורת של נוני מוזס, שלפיה אין לזרוק אבנים מתוך בית הזכוכית (קבוצת "בזק" עם "וואלה" היא המתחרה העיקרית – לצד mako – ב-ynet של קבוצת "ידיעות אחרונות"), וכנראה גם של הקו החדש והלא עקבי של מיתון הביקורת על נתניהו.

ההד המרוחק היחיד שאפשר למצוא ב"ידיעות" לאירוע הפיטורים והקשרים שמאחוריו הוא הידיעה הזוכה גם להפניית שער במוסף הכלכלי "ממון", על רפורמת ספקיות האינטרנט – שבזק, כאמור, היא הנפגעת העיקרית ממנה. "מנכ"ל משרד התקשורת היוצא, אבי ברגר, שפוטר אתמול על-ידי שר התקשורת בפועל, בנימין נתניהו, הודיע באחרונה כי המשרד יקנוס את בזק על השיבושים שגרמה בשלב הידני ועל הפרת הוראותיו בנוגע לרפורמה הקווית". כותרת הידיעה היא "זה הזמן להתמקח על האינטרנט שלכם".

אינואנדו נוסף מופיע כתמונה המלווה את הידיעה של אייכנר על הפיטורים בעמ' 4 של קונטרס החדשות: נראים בה ארדן לצד גדעון סער ונפתלי בנט – שלושה פוליטיקאים בכירים שרואים בעצמם מועמדים חלופיים לנתניהו ("שלושה מכאבי הראש הגדולים ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו התכנסו אמש לתמונה בכותל המערבי בתום חגיגות יום ירושלים", כותב עקיבא נוביק בכיתוב התמונה). אם כך – ממתקפה גלויה ובוטה עבר "ידיעות אחרונות" לרמיזות ולחשושים. כך או כך, מהקוראים נחסכת התמונה המלאה.

ומה ב"ישראל היום"? גם שם אין אלוביץ' ואין בזק. פיטוריו של ברגר מוזכרים רק בתוך ידיעה אחרת העוסקת בארדן – ידיעה לקונית ותמציתית של כמה עשרות מלים. הסיבה לפיטורים, נותנת הידיעה להבין, היא כי ברגר היה מינוי של ארדן. הכותרת הראשית מבשרת על "מסר מדיני תקיף" של נתניהו: "ירושלים – בירת העם היהודי בלבד".

החברה-לישראל

אחרי שמתחילת השבוע (ובימים שלפניו) מוביל "ידיעות אחרונות" את סיקור השביתה בדרום, לפעמים לבדו, מצטרפים אליו היום העיתונים האחרים (באיחור שהוא סימן נוסף לירידה בכוחו של "ידיעות אחרונות" כקובע סדר יום). הנתונים היבשים, מ"הארץ": "קרוב לאלף בני-אדם הפגינו אתמול בכניסה לדימונה במחאה על כוונת חברת כיל (כימיקלים-לישראל) לפטר מאות מעובדיה" וכדי למחות על "המחסור במקומות תעסוקה בנגב".

למחאת הדרומיים שני נמענים עיקריים: בנימין נתניהו ועידן עופר. מעניין להשוות בין הדיווחים על רקע זה. כך ב"הארץ" מצטטים את יו"ר ועד העובדים במפעלי ים-המלח, אדמונד לנקרי, שאמר: "אדוני ראש הממשלה, עידן עופר מבריח ידע, טכנולוגיה ומחלקות שלמות בזמן שמפטרים ישראלים. נכסי המדינה מוברחים ואתה שותק. אגיד זאת בשפה שלך: אוצרות הטבע נעים בכמויות אדירות לחו"ל כדי להעשיר את הכיס של עידן עופר. ים המלח בסכנה". ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הציטוט היחיד של המוחים הוא אנונימי וכוון, כך לפי מתי סיבר, אל ח"כ מהליכוד שנכח במחאה: "איפה ביבי? למה הוא לא בא לפה?".

השיפור לטובה שבכל זאת ניתן למצוא בסיקור של "ידיעות אחרונות", שממשיך להיטיב עם בעלי ההון שכוונות הפיטורים שלהם יצרו את הסכסוך מלכתחילה, הוא הורדת הרגל מדוושת התדמית של מסכנות ועוני מחפיר, שמודבקת ברגיל בעיתונות לעיירות הפיתוח הדרומיות. ב"ישראל היום" לא שמעו על הגילוי שלפיו המציאות מורכבת ומלווים את הסיקור בטור שכותרתו היא "לדימונה שלנו אין עתיד – רק הישרדות". הדיווח החדשותי עצמו, של גדי גולן וחזי שטרנליכט, הוא אנמי כרגיל. גם הם נזהרים מלהזכיר את שמו של עופר, ומספקים לקוראים ציטוט שהוא כתב חידה: "איש עסקים שיושב בלונדון ומנהל משם את המדינה". גולן ושטרנליכט מזכירים גם את הביקורת שנמתחה על נתניהו – אך במקום את קריאות הבוז מביאים את תגובתו של אותו ח"כ מהליכוד ("הליכוד וראש הממשלה לא יפקירו אתכם"). כותרות הדיווח, כמו גם הכותרת על השער, מבשרות שהמשבר לקראת סיום.

רק ב"הארץ" מבליטים קולות אחרים, המותחים ביקורת על אופייה של המחאה – וממילא של הסיקור בעיתונים כמו "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". "בדרום שבתו והפגינו נגד הפיטורים, אך הדור הצעיר מוביל קו משלו", נכתב בכותרת הידיעה של שירלי סיידלר. "צריך להבין: יש משבר, אבל אין קריסה. הופכים אותנו לקשי יום וזה לא נכון. אני לא אומר שהכל ורוד, אבל לא הכל שחור – וזה הבדל גדול", אומר לה יהודה בצלאל, "תושב וחבר מועצת העיר מטעם מפלגת הצעירים".

תקציב הביטחון

"השיטה מעודדת ניפוח תקציב הביטחון", נכתב בכותרת כתבה של שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". "בעקבות הראיון שערך 'כלכליסט' עם מפקד זרוע היבשה אלוף גיא צור לפני שבועיים, התחילו להגיע עדויות של קצינים המתארות כיצד באמת צה"ל מנהל את תקציבו. כל הקצינים האלה סירבו להיחשף בשמם", כותב אמסטרדמסקי בפתח הכתבה.

"בשבוע שעבר חשף 'כלכליסט' כי בפועל צה"ל פועל על בסיס תקציב ההתקשרויות, שמשמש לרכש ולפרויקטים ארוכי טווח. אנשי אגף התקציבים של משרד הביטחון קוראים לתקציב ההתקשרויות 'כסף של מונופול', כי הוא לא כסף אמיתי, אבל הוא שקובע. [...] כל חוליה בשרשרת מנפחת במשהו את העלות התקציבית שהיא מגישה לדרג שמעליה [...] לבסוף, הדרג הבכיר ביותר מנפח עוד קצת ומגיש למשרד האוצר, שבתורו מכווץ קצת חזרה. לשום גורם בשרשרת הזאת, כך על-פי עדויות הקצינים, אין יכולת לערוך בקרה אמיתית על עלות פרויקט.

"[...] לקציני התקציבים יש שורות במערכות הממוחשבות שנקראות 'כתובות תקציביות'. הם שואפים לכמה שפחות שורות, כדי שהגמישות בניהול הכסף כרצונם תגדל. בנוסף, הם יכולים גם להוציא תקציב משורה אחת למטרה אחרת. נקודת הבקרה המובנית היחידה מתרחשת באמצע השנה, כשמתחילים לבנות את תוכנית העבודה של השנה הבאה. ואולם גם אז, מספרים הקצינים, קשה לבדוק את נכונות המצגות העמוסות במספרים.

"[...] קציני התקציבים שייכים מקצועית לחיל היועכ"ל, אבל הם כפופים למפקדים ביחידות שבהן הם מוצבים משום שחוות דעתם מכתיבה את הקידומים האפשריים שלהם. כך, על-פי העדויות שלהם, אף שתפקידם הוא להיות שומרי סף, ועליהם לדווח ליועכ"ל על דרישות חריגות ושימוש חורג בתקציב, נאמנותם בפועל נתונה בראש ובראשונה למפקד היחידה.

"[...] הקצינים מספרים כי בשנים טובות מבחינה תקציבית היו, מלבד התקציב הרגיל, 'קופסאות' – שם קוד לתקציבים שמגיעים בעקבות החלטות ראש הממשלה עצמו בנוגע ליכולות צבאיות שצה"ל צריך לפתח ולשמר. [...] חלק מהקצינים מספרים כי עתות חירום בטחוניות מאפשרות התפרעות תקציבית. [...] על דבר אחד אין חולק – בשעת חירום נפתח במערכת הרכש קוד מיוחד לצורך המבצע הספציפי, והניהול התקציבי מבוצע בקובצי אקסל נפרדים. [...]  בעשור האחרון ניהל צה"ל שישה מבצעים ומלחמה אחת, כך שכנראה מדובר במקור תקציבי לכל דבר.

"[...] ב-2007, בעקבות מסקנות ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון, שכר צה"ל את חברת הייעוץ מקינזי כדי שתעזור לו לערוך תוכנית התייעלות. כל הקצינים ש'כלכליסט' שוחח עימם סיפרו כי העבודה הזאת למעשה עלתה יותר מ-150 מיליון שקל. הקצינים מספרים את הבדיחה הקבועה שלפיה אנשי מקינזי מצאו מחברת של קצין תקציבים המכילה תוכנית התייעלות מקיפה, והציגו את מסקנותיה כאילו היא שלהם. במלים אחרות – משרד הביטחון שילם למקינזי הרבה מאוד כסף בשביל שיגיד לו את מה שהוא כבר יודע".

ענייני תקשורת

לואו-טק. "גוגל נגד חברות השתלת הפרסומות הישראליות", נכתב בכותרתו הראשית של "כלכליסט". "מחקר של גוגל חושף שחברות ישראליות שולטות בשוק של השתלת פרסום באתרי אינטרנט. 7 מ-10 החברות בצמרת הטבלה הן ישראליות, ובהן סופרפיש של עדי פנחס, ג'וליוולט של יהודה זיסאפל וקרוסריידר של טדי שגיא. גוגל הסירה עד כה 192 תוספים ומונעת מהחברות המפיצות להשתמש במערכת הפרסום שלה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של אסף גלעד.

"גוגל פירסמה את המחקר לאחר שקיבלה לטענתה לא פחות מ-100 אלף תלונות על תוכנות השתלה ממשתמשי דפדפן הכרום מאז תחילת השנה – מספר גדול יותר ממספר התלונות על כל נושא אחר שהחברה מטפלת בו. כמות התלונות הזאת מייצגת ככל הנראה מיליונים של משתמשים שלא טרחו להתלונן", כותב גלעד. "'תוכנות של פרסומות בלתי רצויות אינן רק מעצבנות, הן גם יכולות לגרום נזק אבטחה חמור למשתמשים', מסבירים בגוגל".

הכתבה, גם אם היא נשענת על נתונים שסיפק בעל אינטרס מובהק, מעניינת במיוחד מאחר שהיא מפנה זרקור לרשת האפלה של אומת הסטרט-אפ. מעניין יהיה לקרוא כתבה שתמפה את שוק ההייטק הישראלי ותחשוף כמה אחוזים מתוכו סובבים סביב פורנוגרפיה, הימורים וגניבת דעת של הגולשים.

ענקיות האינטרנט. בתמצית המפנה לטור הפרשנות של גלעד מעמוד השער של העיתון נכתב, מתחת לכותרת "רק לגוגל מותר": "גוגל הפיצה את כרום באמצעות סרגלי כלים שהשתלטו על האקספלורר של מיקרוסופט. כעת היא נוקטת מדיניות הפוכה, כי אם יש דבר שמרתיח אותה אלה תוספי הזרקת הפרסומות שמשנים את כללי המשחק לפיהם היא עובדת". הביקורת הזו על ענקית האינטרנט הבינלאומית חריגה למדי בעיתונות הישראל. גם גוגל וגם פייסבוק זוכות בדרך כלל ליחסי-ציבור מצוינים בתקשורת – ובחינם – וזאת על אף שהן אחראיות במידה רבה לניתוץ המודל העסקי של העיתונות (כך למשל הכותרת "נחשפו נתוני אתר הווידיאו", המופיעה היום מעל ידיעה של אילן גטניו ב"ישראל היום", מקדמת כתבת תדמית ליוטיוב). מול הפעלתנות של מו"לים באירופה נגד המונופוליזם הדורסני של גוגל ופייסבוק, המו"לים הישראלים מתנהגים כעדר כבשים.

ארז טל מנחה את "האח הגדול" (צילום: יוסי זמיר)

אליטות. במדור הדעות של "הארץ" מציע קובי ניב קריאה דמוגרפית של המשתתפים בתוכנית הבידור הפופולרית "האח הגדול": "שלושת האשכנזים כולם מבוגרים, שלא לומר זקנים, מכל שאר המתחרים. [...] חמשת המזרחים, לעומת זאת, כולם צעירים, בשיא אונם ופריחתם. [...] שני ה'רוסים' גם הם צעירים [...] אבל יש להם עוד דבר, לבד מ'רוסיותם', המבדיל בינם לבין חברי יתר הקבוצות. שניהם נכנסו לבית האח הקדוש על תקן 'המיוחדים' [...].

"יש אפוא בבחירה הזאת – המודעת או הלא-מודעת, זה לא משנה – של קשת חלוקה דורית-עדתית ברורה ובוטה. האליטות האשכנזיות הישנות הן אכן פאסה, הן העבר העומד לסיים את חייו ותפקידו ולרדת מן הבמה ההיסטורית. ואילו ההווה והעתיד, גם אם באופק מסתמנת סטייה 'רוסית' קטנה וחיוורת, שייכים כל כולם למזרחים הצעירים והיפים. מישהו בקשת הבין כהלכה את התהליכים הדמוגרפיים העוברים על מדינת ישראל, הפנים היטב את תוצאות הבחירות, וכנראה גם קרא בעיון את סקרי הצפייה של 'האח הגדול'. וזאת הסיבה לכך שקשת מגישה לנו בעצם עכשיו ב'האח הגדול VIP 2015' את מופע הסיום של 'האשכנזים', הוצאתם הפומבית, המטפורית כמובן, להורג והדחתם מבמת ההיסטוריה לטובת 'המזרחים'".

משרד התרבות. לא רק כניסתו של נתניהו למשרד התקשורת מעוררת דיון בדבר חופש הביטוי, גם כניסתה של חברת-הכנסת ממפלגתו, מירי רגב, לתפקיד שרת התרבות והספורט. "השרה רגב: 'לא אתן יד לפגיעה בתדמית ישראל ובחיילים'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", השאובה באופן חריג מהמוסף "גלריה". "חלק מאנשי התרבות ששוחחו בימים האחרונים עם 'הארץ' הביעו תקווה שרגב לא תנקוט מעין שיטת 'מקל וגזר' ששימשה את קודמתה לימור לבנת, וכללה איום בשלילת התמיכה הממשלתית מתכנים הסותרים לכאורה את עמדתה האידיאולוגית של השרה", כותב יאיר אשכנזי בטור פרשנות.

"[...] יו"ר איגוד אמני ישראל, יענקל'ה מנדל, מתקשה להאמין שמדיניות כזו אכן תינקט במשרד התרבות. 'רק המעשים יקבעו פה, וכל ההצהרות והאמירות ממש לא מרגשות' [...] לדברי אורי לוי, ששימש ראש מדור תיאטרון במועצה לתרבות ואמנות בתקופת כהונתה של לבנת, 'עם כל ההתנפלויות שהיו על לבנת, היא לא התערבה אף פעם בתכנים. במדורים שבהם ישבתי אף פעם לא היה לחץ מבחוץ להחליט כך או אחרת על-ידיה. בשום מקרה לא היה לחץ'. יו"ר פורום מוסדות התרבות, איתמר גורביץ', אף הוא אינו צופה פגיעה כלשהי בחופש הביטוי שתיושם באמצעות שלילת התמיכה".

ח"כ מירי רגב, צילום מסך מתוך קמפיין "קודם כל ישראלי" של אתר "וואלה", יולי 2014

ערוץ 10. "ערוץ 10 עדיין לא התקדם עם תנאי הרשות השנייה לקבלת רישיון, והמשא-ומתן עם אביב גלעדי ולן בלווטניק מתעכב", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אופיר דור ב"כלכליסט". "פחות משבועיים לדדליין שקבעה הרשות השנייה להגשת הבקשה לרישיון של ערוץ 10, בערוץ לא החלו כלל לקדם את התהליכים המורכבים הדרושים לצורך כך, ביניהם פנייה לשר התקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בבקשה להישאר באפיק 10 בשלט ל-15 שנה נוספות והגשת בקשה להסדרת מבנה הבעלות והעברת 25% מהמניות המוחזקות בנאמנות לידי גורם כלשהו", כותב דור.

חופש הביטוי. במדור הדעות של "הארץ" כותב עודה בשאראת על סתימת פיות בשם האסלאם בערים הערביות בישראל. "בינתיים, ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה-המשותפת, מספר על חזון שנת 2025, שנה שבה ייפתר הסכסוך האקוטי בין שני העמים. אכן, כולנו תקווה שהבעיות בין שני העמים ייפתרו, אך מה על הבעיות בקרב העם האחד? האם בחזון 2025 יש מקום לבעיה הקטנטונת המכונה חופש הביטוי בקרב אותו עם? הרי חופש היצירה והביטוי איננו מותרות. זהו דבר שבנפש האדם – להיות עצמו. איזה מין חברה היא זו שבה אינך יכול להיות אתה עצמך גם בעיר מגוריך? שבה אתה מצווה לסגור את פיך ולא להביע את דעתך, לבל תעורר את כעס הממונים על המותר והאסור".

יהודה שרוני מדווח על קמפיין פרסומי של תדיראן מזגנים, "מעריב", 18.5.15

שרוני מזגנים. נמשך העיסוק הבלתי מוסבר של פרשן "מעריב" לענייני כלכלה יהודה שרוני בפרסום חברת תדיראן. נמשכת גם ההרשאה הלא מוסברת של עורכיו של שרוני ב"מעריב", המאפשרים לו להביא לדפוס את הפרסומים הללו. בחודש שעבר דיווח שרוני על קמפיין הפרסום של חברת יבוא מוצרי החשמל, והיום מספק שרוני דיווח נוסף לטובת קוראי "מעריב" המתעניינים בקמפיינים פרסומיים של חברות המשווקות מזגנים.

"העין השביעית". ב"דה-מרקר" מתפרסם מאמר של שמואל אבואב, מנכ"ל תנועת אור-ירוק, תחת הכותרת "הקרב הגדול של 'העין השביעית'". "בכל הכבוד והסימפטיה להישגי כתב-העת, מצוקת 'העין השביעית' אינה מצוקה פרטית של ארגון אחד – היא משקפת בעיה עמוקה, רחבה ומאיימת על החברה הישראלית, הרבה יותר מאשר אפשרות הפסקת פעילות 'העין השביעית'", כותב אבואב. "מצוקתה היא ביטוי לחולשתה החמורה של חוליה קריטית בשיטה הדמוקרטית, והיא מסוכנת לכולנו".