טילים
כל העיתונים מדווחים בכותרותיהם הראשיות על עסקה צפויה של מכירת טילים מרוסיה לאיראן. "רוסיה ביטלה את האיסור על מכירת טילי S-300 לאיראן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "השר יובל שטייניץ: המהלך הוא 'תוצאה ישירה' של הסכם המסגרת", נכתב בכותרת המשנה. "ראשת צוות המו"מ האמריקאי: ניתן להגיע להסכם גרעין עד 30 ביוני". על שער "ידיעות אחרונות" מכריזה כותרת הגג על "כיפת ברזל לגרעין האיראני".
מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום"
"מנקודת המבט הישראלית יש כאן התפתחות מטרידה", כותב עמוס הראל. "[...] תהיה זו קפיצה של ממש ביכולות ההגנה האווירית האיראניות, בפרט סביב אתרי הגרעין. תקיפה אווירית שלהם אמנם אינה נראית כעת כאפשרות ריאלית, אבל ישראל בוודאי אינה מעוניינת שאיראן תוסיף לשכבות ההגנה שלה בעומק (המתקנים התת-קרקעיים) ובזירה המדינית (ההסכם עם המעצמות) גם שיפור משמעותי במימד האווירי. כיוון שישראל צריכה להיערך גם לתרחיש שבו איראן מפרה את ההסכם ובעתיד מתברר כי הצליחה לפתח נשק גרעיני, זה בוודאי מכשול שיש להתחשב בו. ועם זאת, לא מכשול בלתי עביר".
ב"ידיעות אחרונות" השורה התחתונה של אלכס פישמן דומה: תקיפה באיראן ממילא אינה צפויה "בעתיד הנראה לעין", והמכשול שמציבות סוללות הטילים הוא טכני בסופו של דבר: "זה דורש זמן וכסף, אבל כל עוד מדובר בסוגיות מקצועיות שמהנדסים וטייסים אמורים לפתור, כנראה יימצאו פתרונות. הבעיות שלנו הן בתחום המנהיגותי". ב"ישראל היום", עיתונו של המנהיג הישראלי הנוכחי, הדיווח עצמו על עסקת הטילים הצפויה נדחק לתחתית הכפולה הפותחת שבמרכזה ידיעה על "הצבעה גורלית": "רגע האמת: ועדת החוץ של הסנאט תצביע היום על חוק שיחייב להביא לאישור הקונגרס כל הסכם גרעין עם טהרן. השאלה הגדולה: האם יושג רוב שיסכל וטו נשיאותי?".
זו, אם כן, תשובתו של נתניהו לבעיותינו בתחום המנהיגותי. פרשנים מחוץ ל"ישראל היום" כתבו בעבר כי גם התקדמות במאמצים לגייס רוב נגד ההסכם במוסדות החקיקה האמריקאיים תהיה לבסוף עקרה, כי אם יושג הסכם, הסנטורים לא יעזו בכל מקרה לסכלו ולהסתכן בתוצאות הבינלאומיות. נחכה ונראה.
למה לי פוליטיקה עכשיו
אתמול בחדשות ערוץ 1 דיווחה אילה חסון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר המחנה-הציוני יצחק הרצוג נפגשו. הכחשת שני האישים מגיעה רק לשער "הארץ" ("הרצוג ונתניהו מכחישים כי נפגשו בחשאי ודנו בהקמת ממשלת אחדות"). בכלל, המשא-ומתן הקואליציוני, שברגיל משמש חומר בעירה עיתונאי זול וזמין, לא נראה כמעניין כל-כך את העיתונים.
אולי זו עייפות של אחרי החג, אולי המיאוס מהסיקור הפוליטי אחרי הפיאסקו של עיתונות טרום-הבחירות, כך או אחרת, הדיווחים על הרכבת הקואליציה נדחקים לעמודים הפנימיים, וגם שם הם אינם תופסים נפח גדול במיוחד (ולא, ההסבר שלפיו הפרשנים והכתבים הפוליטיים פשוט אינם יודעים מה קורה בחדרי המשא-ומתן אינו יכול להתקבל – זה הרי לא מנע מהם לדווח לעייפה בעבר).
ובכל זאת: ב"מעריב" קובע אריק בנדר כי "כחלון בדרך לממשלה – יקבל שלושה תיקים"; "בליכוד ובכולנו דיווחו על התקדמות ניכרת במגעים". ב"ישראל היום": "התנאי של נתניהו למפלגות: הסכמה לרפורמות כלכליות" (ש"גובשו עם כחלון"). ב"ידיעות אחרונות": "משרד הפנים מתרחק מדרעי", "הליכוד וכולנו על סף חתימה". ועוד ב"הארץ": מאמר המערכת קורא למחנה-הציוני שלא להצטרף לקואליציה. "תנו לימין לשלוט" כותרתו.
ב"ישראל היום" הדיווח הפוליטי שכן מגיע לשער הוא על הכרזה של פוליטיקאי אמריקאי השייך למפלגה הנתמכת על-ידי בעלי העיתון: "רשמית: רוביו רץ לנשיאות". רוביו זוכה לדיווח גדול ומתחנף של בועז ביסמוט, כולל טור צד ובו תצלומי שערים של עיתונים אמריקאיים הלועגים לקלינטון (הוגן ומאוזן). ב"ידיעות אחרונות" – תמונת מראה. ההכרזה של רוביו חוסה בצלה של ידיעה ותצלום גדולים פי כמה העוסקים בקלינטון וממסגרים אותה באופן חיובי, כמובן.
ריגול
רק "הארץ" מבליט את הדיווח שלפיו "חייל מבת-עין נאשם בריגול חמור: הדליף בשיטתיות מידע סודי לפעילי ימין קיצוני". "ההחלטה של 'הארץ' לתת כותרת ראשית על החייל מבת-עין המואשם בריגול מסקרנת ונכונה. אם היה שמאלני, זאת היתה כותרת גם אצל האחרים", משבח לא אחר משלמה צזנה, הכתב המדיני של "ישראל היום", שההפניה לדיווח על המקרה מופיעה על שערו באותיות טל ומטר.
אנטישמיות
"הליגה נגד השמצה מציגה: כך נראית האנטישמיות בעולם", נכתב מעל ידיעה של יורי ילון בתחתית עמ' 9 של "ישראל היום", העוסקת בדו"ח הליגה לשנת 2014. האמת, אם פרצופה של האנטישמיות היה יכול להידחק לתוך ידיעה של 250 מלה, מצבנו היה טוב. גם כך בולט העדרם של נתונים שהליגה עצמה מדגישה בממצאיה; נתונים שנעדרים גם מהנוסח המורחב של הידיעה, המתפרסם באתר "ישראל היום".
לפי הדו"ח, חלה עלייה של 21% בסך התקריות האנטישמיות ברחבי ארה"ב בשנת 2014, ו"זוהי הפעם הראשונה שנרשמת עלייה ניכרת במספר התקריות, לאחר כמעט עשור של מגמת ירידה", אך "למרות הגידול במספר התקריות, הסך הכולל של המעשים האנטישמיים הוא עדיין מן הנמוכים שדווחו על-ידי הליגה נגד השמצה מאז החלה לקיים מעקב מתועד בשנת 1979". ב"ישראל היום" לא טורחים לציין זאת.
נתון מעניין נוסף שמדגישים באתר הליגה הוא כי העלייה במספר מקרי האנטישמיות, כפי שהם מגדירים אותם (כולל מתקפות האקרים, למשל), באה באופן מובהק על רקע מבצע "צוק איתן", שבו נהרגו בידי צה"ל נשים וילדים עזתים לא מעטים. "דו"ח הליגה נגד השמצה מצביע על גידול ניכר בתקריות האנטישמיות במהלך 50 ימי הלחימה בין החמאס וישראל. [...] במהלך ולאחר מבצע 'צוק איתן' הופיעה אנטישמיות בשולי הפעילות של התנועות האנטי-ישראליות. יהודים יחידים ומוסדותיהם הפכו יעדים לתקיפות מילוליות אנטישמיות ומעשי ונדליזם [...] על אף שהקהילה בארה"ב לא חוותה מתקפות דומות לאלו שאירעו מחוץ לארה"ב, בהחלט ניתן לומר שהלחימה בעזה השפיעה וגרמה לעלייה נקודתית בתקריות בארה"ב".
גם הממצא הזה נעלם או מוצנע בדיווח ב"ישראל היום".
המאגר הביומטרי
בחלק התחתון של שער "הארץ" מופיעה הכותרת "ארדן: אפעל לחייב כל אזרח להצטרף למאגר הביומטרי", אבל כיוון שהאותיות קטנות אפשר גם לקרוא בטעות: "איראן: נפעל לחייב כל אזרח להצטרף למאגר הביומטרי". מובן שגם מי שקורא כך בטעות מבין שהדבר אינו הגיוני. באיראן מן הסתם לא "פועלים לחייב", אלא פשוט מחייבים וזהו.
ובכל מקרה, כותב אילן ליאור ב"הארץ", "הדרך להשלמת המהלך עוד ארוכה".
מודעה אחת ליום
חברת הבנייה גינדי מפרסמת היום בעיתונים דירות למכירה בבניינים בתל-אביב. ההדמיה המלווה את המודעה, המבטיחה השקה של "הלב של תל-אביב", מעוצבת כך שתל-אביב עצמה נמחקת ממנה כליל, ופרופיל פרויקט הבנייה מידמה לזה המפורסם של מנהטן. האם המודעה של משרד הפרסום ראובני-פרידן משקפת את המבט הפרובינציאלי על תל-אביב – המזהה את הכרכים כולם עם בבואת הקיטש האוניברסלית שלהם? לא. המודעה של גינדי וראובני-פרידן משקפת את דעתם שלהם על תפיסת העולם של לקוחותיהם הפוטנציאליים.
מודעת פרסומת לפרויקט נדל"ן (וליתר דיוק: ליבה של מודעת פרסומת לפרויקט נדל"ן)
פרשת הרפז
אמיר אורן מדווח על שער "הארץ" כי ייסגר תיק החקירה נגד הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אביחי מנדלבליט במה שנודע כ"פרשת הרפז". מנדלבליט הוא כעת מזכיר הממשלה של נתניהו. "טרם נודעה עילת הסגירה", כותב אורן.
אסון מגזרי
רק בעיתונות החרדית מצאתי דיווחים על פטירתו של משגיח כשרות שנפצע בעת שבדק לפני הפסח מכונה להכנת מצות.
פינת הטוקבק
מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום"
עקרון החלוקה
רוגל אלפר מקדיש את טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"הארץ" לתוכנית הטלוויזיה האינפנטילית אך פופולרית "משחקי הכס", ומתיימר לפענח את מפתח החיסולים הממוקדים של גיבוריה.
"הסיפור במהותו איננו נסוב סביב השאלה איזה מבתי האצולה יצליח להביס את מתחריו ולשלוט בווסטרוז. זו התרמית הגדולה, והמוצלחת, של הסדרה", כותב אלפר. "ברגע שמבינים את זה מבינים שטייווין לאניסטר ונד סטארק [...] נמנו עם המחנה במעמד האצולה שמעוניין בשימור הסדר הקיים, שמושתת על מעמד מושחת של בתי אצולה עשירים השולטים בהמון עני ועשוק שמשמש בשר תותחים במלחמותיו. [...] ואילו הטובים הם גורמים מהפכניים במעמד האצולה ששואפים להשליט בווסטרוז סדר חדש, צודק, שוויוני ורחום יותר, שמטרתו לאפשר את שגשוג האדם הפשוט.
"[...] עקרון החלוקה הזה מסביר למשל את הרצח האכזרי של רוב סטארק בחתונת הדמים, שהדהים אותנו כצופים. לא ראינו את זה בא. אבל רוב סטארק רצה להיות מלך בגלל סכסוך עם בית לאניסטר. לא בשביל לשחרר את האדם הפשוט. הוא היה איש הסדר הישן. החורף שכל הזמן מגיע בסוף יגיע. האויב האמיתי של האנושות הוא המוות הזה, וההלכים הלבנים. וסטרוז חייבת להתייצב מולם מאוחדת, ולהילחם בתור חברה צודקת יותר למען עתיד כל אזרחיה. ואם התחזית הזאת נכונה, 'משחקי הכס' תפסיק להפתיע".
עושים לביתם
יהודה שרוני, דסק הכלכלה של "מעריב", חתום על שתי ידיעות פרסומיות, האחת למזגני תדיראן והשנייה לקמפיין של סוכנויות הביטוח. העיתון מן הסתם לא קיבל תשלום עבור הידיעות, המוצגות כעיתונאיות לכל דבר, וההפסד הוא לכן כפול, תוכני ומסחרי כאחד.
השיין היומי
חיים שיין, פרשן "ישראל היום" לענייני החברה הישראלית, מגיש לקוראיו עוד מאמר הנשען על כשל לוגי. תחת הכותרת "ענת וקסמן מוכיחה: השמאל הישראלי מנותק" מוצא לנכון שיין לנגח את ערוץ 2 בגין הבחירה לראיין "דוברים מסוגם של אמיר חצרוני וענת וקסמן", שהם לטענתו "דוברים המשתייכים לשולי השמאל, שמקבלים חשיפה כאילו מדובר בהוגי דעות, חדשנים אקדמיים או מומחים בעלי שם לביקורת חברתית".
בעוד שעצם קביעתו נכונה ונכוחה, הרי שאף שלדידו של שיין מדובר באנשי שוליים שלדעתם אין ערך, בהמשך המאמר הוא מוצא לנכון לקבוע כי דבריהם מוכיחים עד כמה השמאל הישראלי "מנותק, מתנשא וחי בתוך בועה מנופחת באוויר חם", שכמותם יש רבים ב"חוגי התרבות, האמנות והתקשורת".
ענייני תקשורת
תדמית (1). אבי בר-אלי כותב ב"דה-מרקר" על "חגיגת הפרסום של חברת החשמל". "תקציב הפרסום של חברת החשמל גדל במהלך השנתיים האחרונות בעשרות אחוזים, ובעוד שהשקעת החברה בפרסומים הנוגעים לבטיחות בחשמל פוחתת – הוצאותיה על פרסומים תדמיתיים שנועדו לשפר את מעמדה בעיני הציבור הכפילו עצמם פי 40", הוא כותב. "המונופול הממשלתי הודה כי הוא מממן תוכן שיווקי בטלוויזיה בטענה כי החברה עתידה לאבד את מעמדה המונופוליסטי, וכי עובדיה 'השקופים' נתקלים בכעס שאינו מוצדק. מנתונים שהעבירה חברת החשמל לתנועה לאיכות השלטון, בהמשך לבקשה שהפנתה התנועה לפי חוק חופש המידע, עולה כי חברת החשמל הוציאה ב-2014 סכום כולל של כ-16 מיליון שקל על פרסום".
תדמית (2). ההפניה לדיווח על ביקורם של הידוענים האמריקאים קים קרדשיאן וקניה וסט בישראל על שער "מעריב" קטנה באופן ניכר מזו המפנה לדיווח לקראת יום השואה. יחס דומה נמצא גם בין ההפניות לדיווחים באותם נושאים על שער "ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" וב"הארץ" לא מדווח על הביקור בשער העיתון.