הזירה המדינית

"אובמה: הסכם שלום ישראלי-פלסטיני אינו אפשרי בשנה הקרובה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", המבוססת על דברים שאמר נשיא ארצות-הברית בראיון במהלך סוף-השבוע. על אף שכל העיתונים מצאו לנכון לתמצת עבור קוראיהם את ההתבטאות הפסימית של ברק אובמה, "הארץ" הוא העיתון היחיד המעניק לה את הכותרת הראשית. "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב" נמנעים מלשבץ בשעריהם הפניה כלשהי לדיווחיהם בנושא.

"לצערי, בשנים האחרונות הפוליטיקה של הפחד היתה חזקה יותר מהפוליטיקה של התקווה", מצטט כתב "הארץ" ברק רביד את אובמה. "דבריו של הנשיא האמריקאי אינם ביטוי להחלטה על מדיניות חדשה כלפי תהליך השלום, אלא תיאור של המציאות", מציין רביד בהמשך הידיעה. "עדיין נמשך תהליך ההערכה מחדש של המדיניות האמריקאית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שעליו הכריז הנשיא אובמה בעקבות דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בזמן מערכת הבחירות נגד הקמת מדינה פלסטינית", הוא כותב.

בטור פרשנות נלווה מביע חמי שלו פקפוק בנתניהו ובמאמצי ההסברה שלו. "רעמי הצחוק שפרצו במליאת הכנסת ביום חמישי שעבר כשבנימין נתניהו הכריז שממשלתו החדשה 'תחתור לשלום' הפכו בתוך שעות לאייטם ויראלי במדיה החברתית והידהדו ברחבי העולם כולו", הוא כותב. "אפילו נתניהו יתקשה לשמור על ארשת רצינית כשינסה לשכנע, אם ינסה, שהקואליציה הימנית והצרה שהקים תקדם הסכם על הקמת מדינה פלסטינית. 'האפשרות הזאת נראית רחוקה עכשיו', אמר הנשיא אובמה, באנדרסטייטמנט היסטרי".

בעיתון החצר של נתניהו, "ישראל היום", לא חוסכים מהקוראים את ההערכה המלומדת של אובמה, ואף מדגישים אותה בכותרת בולטת בעמ' 9. עורכי החינמון של שלדון ומרים אדלסון נוהגים באופן קבוע להצניע מידע ביקורתי מפי מתנגדיו של נתניהו באמצעות הבלטה חסרת פרופורציות של תגובתו של ראש הממשלה לביקורת. ההחלטה להבליט את דבריו של אובמה מעידה אולי כי בסביבתו של נתניהו לא מתביישים במיתוגו כאיש שלא יתפשר מול הפלסטינים, וכפועל יוצא גם לא יחתום עימם על הסכם שלום.

"ידיעות אחרונות", עמ' 14, 17.5.15 (לחצו להגדלה)

לצד קביעתו של הנשיא האמריקאי כי בממשלת נתניהו החדשה יושבים "אנשים שלא מאמינים ברעיון שתי המדינות" (מהקוראים נחסך הסבר שלפיו מדובר, בין היתר, בנתניהו), מבליטים עורכי "ישראל היום" גם אמירה שממנה משתמע כי אובמה אינו מעוניין להתערב בענייניה הפנימיים של המדינה. אף שנתניהו אינו מוזכר בידיעה בשמו או בתפקידו, לוגו בולט הנדפס בפינת העמוד נושא דיוקן עז מבע של ראש הממשלה ומזכיר לקוראים את ההקשר: "ממשלת נתניהו הרביעית – המו"מ המדיני".

ב"ידיעות אחרונות", בהתאם למגמת הרכנת הראש שהחלה לאחר הבחירות האחרונות, שתוצאותיהן הסבו מורת רוח רבה לעורכים ולפרשנים הבכירים, נמנעים היום מלהשתמש בציטוטיו של הנשיא האמריקאי לשם ניגוח נתניהו. למעשה המלה "נתניהו" נעדרת כליל מהידיעה הקצרה של אורלי אזולאי בנושא, כאילו זו התפרסמה ב"ישראל היום" ולא בעיתון שעד לאחרונה תקף, ניאץ ולעג לנתניהו בכל דרך אפשרית.

אומנות שזירת המטפורות

"אדוני האפיפיור, הקמת מדינה פלשתינית על הרי השומרון בלבה של ארץ-ישראל ההיסטורית היא המשך הניסיון לצלוב את העם היהודי" (דרור אידר, "ישראל היום").

פוליטיקה

גלעד ארדן (צילום: תומר נויברג)

כל העיתונים מקדישים הבוקר חלק ניכר מעמודיהם הפוליטיים לסיקור ספיח מרכזי של הקמת ממשלת נתניהו הרביעית: הודעתו של השר לשעבר גלעד ארדן כי אין בכוונתו לקבל את התפקיד שייעד לו נתניהו בממשלה החדשה, וכי במצב זה יעדיף להישאר ללא תפקיד ממשלתי כלשהו.

ב"ידיעות אחרונות", שבשנים האחרונות סיפק לארדן סיקור נוח וגם קיבל ממשרד שבראשו עמד תקציב נדיב לקמפיין תוכן שיווקי בשיתוף עם המערכת העיתונאית, המתח בין נתניהו לשר הפנים היוצא מובלט בעמ' 4, שכותרת הגג שלו מזמינה את המעיינים לקרוא על "הפיצוץ הגדול בין נתניהו לזוכה הגדול בפריימריז".

מסגור הידיעה מבליט את אופייה המשברי של הסיטואציה. "נתניהו וארדן לא שוחחו מאז חמישי בלילה, והנתק נמשך אף שרה"מ קרא לו לחזור בו ולהצטרף לממשלה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של יובל קרני ומאיר תורג'מן. בתוככי הדיווח מובהר כי "גם לא נקבעה ביניהם פגישה בינתיים". "המשבר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למס' 2 בליכוד גלעד ארדן המשיך להעסיק את מפלגת השלטון בסוף-השבוע", נכתב בפתיח. "חוץ או בחוץ", חורזת הכותרת, המבליטה את דרישתו של ארדן לקבל לידיו את תיק החוץ.

ב"מעריב", שם המסגור דומה לזה של "ידיעות אחרונות", מצטטים דנה סומברג ואריק בנדר "גורמים בליכוד" הטוענים כי "המקרה של ארדן מצער, ומראה כי מי שיושב מימינו ומשמאלו של נתניהו הם אנשים שסוחטים אותו. אלה האנשים שלוחשים על אוזנו, ומי שמתגייס לכל משימה, כמו ארדן, ובוחרי הליכוד רואים בו האיש האהוב, דווקא נשאר בחוץ. זה מראה על אינטרסים זרים שמעורבים. כנראה שבסביבת ראש הממשלה פועלים אנשים שלא רוצים את ארדן בסביבה".

סומברג ובנדר, שכמו כתבי "ידיעות אחרונות" מגדירים את מצב היחסים בין נתניהו לארדן כ"נתק", קובעים גם כי ארדן "חש פגוע", ונוקבים גם במונחים "שבר", "זעם", "עלבונות" ו"פצעי המשא-ומתן המדממים". מבחינת יוסי ורטר ב"הארץ", ארדן נפל קורבן לתמרון ציני של ראש הממשלה. "זו נאמנות וזה שכרה", מתמצתת הכותרת.

ב"ישראל היום" המונחים "משבר", "נתק", "שבר", "פיצוץ" וכיוצא באלו אינם מוזכרים. הכותרת בשער ובידיעה עצמה מפייסת, ומבליטה את המסר שמן הסתם ביקשו להפיץ בסביבתו של ראש הממשלה: "בליכוד מקווים שתימצא הדרך לכניסת ארדן לממשלה".

צבא וביטחון

א. מפלה שספג אויב משותף מעבר לגבול מאפשרת ל"ידיעות אחרונות" ול"ישראל היום" לאוורר את בנק הדימויים ההוליוודיים שלהם. שלשום בלילה תקף כוח קומנדו אמריקאי מעוז של ארגון דאע"ש בסוריה, וחיסל (בין היתר) את אחד מבכירי ארגון הטרור האסלאמי.

ב"ישראל היום" מעניקים לעוז הרוח האמריקאי את הכותרת הראשית ("כוח דלתא נגד דעא"ש") ואת כפולת העמודים הפותחת. "לאחר קרב יריות, כמו בסרטים, הכוחות המיוחדים חיסלו את 'שר הנפט' של דאע"ש, לפחות תריסר משומריו, ושבו את אשתו – ששימשה מגן אנושי", נכתב בשער החינמון. "שפחתם היזידית שוחררה", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "כוח דלתא פשט עם שחר".

ב. ב"הארץ" מדווח אמיר אורן כי הממשלה צפויה לאשר את מינויו של זאב שניר לתפקיד ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. "שניר יחליף בתפקידו את ראש הוועדה בשמונה השנים האחרונות, תת-אלוף במיל' ד"ר שאול חורב", כותב אורן. "על שניר יהיה לנווט את הוועדה לאנרגיה אטומית בתקופה סבוכה של אילוצים חיצוניים ופנימיים – דרישת מדינות ערב לפירוז גרעיני של המזרח התיכון, וערעור צה"ל על נתח התקציב השנתי המוענק למערך האמצעים המיוחדים והמתחרה בנתח הצבאי של תקציב הביטחון".

ג. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים שני עמודים ו-19 טורים קצרים למשימות העומדות בפני ארסנל השרים של הממשלה החדשה. "השרים, לטיפולכם", נכתב בכותרת. לצד נפקדותו של משרד החוץ, שעוד לא ברור מי יעמוד בראשו, בולטים בהעדרם שני שרים: שר הביטחון והשר המופקד על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית. נראה שב"ידיעות אחרונות" לא חשו נוח להציע להם מה לעשות.

"ידיעות אחרונות" וסיקור מחאת עובדי כיל

גם היום מוקדשת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" לאירוע מחאה של תושבי הדרום, חלק ממאבקם של עובדי חברת כיל (כימיקלים-לישראל) לשמירה על מקום עבודתם. כפולת העמודים הפותחת של העיתון כוללת דיווח כללי על שביתה הצפויה היום בדימונה, בערד ובירוחם; מעליו נדפסים שני טורים של נערות מהדרום המשמשים מאיצי לחלוחית-עין. הכותרת הראשית של העיתון לקוחה מאחת העדויות הללו: "אבא יושב בבית כבר שלושה חודשים. להורים אין כסף. אחותי ואני נתנו להם את החסכונות שלנו, אני לא רואה את העתיד שלי בדימונה".

שער "ידיעות אחרונות" (פרט), 13.5.15

בעיתון של ארנון מוזס מפגינים דבקות במטרה לא רק בהתגייסות לקידום המחאה, אלא גם בכללי הזהירות הנלווים לעשייה העיתונאית הזאת. גם היום לא מוזכרים בדיווח החדשותי של "ידיעות אחרונות" שמו של מנכ"ל החברה סטפן בורגס, שמו של היו"ר ניר גלעד ושמו של בעל השליטה, עידן עופר. שלושת המנהלים הבכירים ועמיתיהם מתוארים בדיווח של מתי סיבר כ"הנהלת כיל".

ההימנעות מנקיבה בשמותיהם של בכירי החברה אינה רק מסייעת לשמירת תדמיתם של האישים רבי-הכוח, היא גם פוגעת ברוחב הסיקור שמספק "ידיעות אחרונות" לקוראיו. בתחתית כפולת העמודים הפותחת של העיתון נדפסת ידיעה קצרה על "הרקע לשביתה", ובה מציין הכתב מתי סיבר כי העובדים מוחים על מהלך פיטורים רחב היקף שבכוונת ההנהלה להוציא אל הפועל, כחלק מ"תוכנית התייעלות במפעלים שהפכו בשנים האחרונות לגרעוניים".

סיבר ועורכיו אינם מוצאים לנכון לעדכן את קוראיהם בפיסת מידע פיקנטית: ביום שישי דיווחה התקשורת הכלכלית כי חרף הטענות לקשיים עסקיים, חברת כיל הקצתה לאחרונה ליו"ר גלעד ולמנכ"ל בורגס אופציות ומניות בשווי של כ-2.2 מיליון דולר.

דבר נוסף שנחסך הבוקר מהקוראים הוא שעוד קודם לכן דווח כי הרווח הנקי של כיל ברבעון הראשון של 2015 הסתכם ב-193 מיליון דולר. דיווח זה התפרסם גם ב"ממון", המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", אם כי תחת כותרת המאשימה את העובדים בקיזוז 164 מיליון דולר מהכנסות החברה. "שביתת עובדי כיל במפעלי ים-המלח ובמפעל החברה בנאות-חובב גרעה 76 מיליון דולר מרווחי החברה", ציין הכתב, רועי ברגמן, בפתיח הידיעה ההיא.

"האיום זה עידן". הפגנה של עובדי כיל מחוץ למשרד ראש הממשלה, 11.3.15 (צילום: יונתן זינדל)

המגמות הסותרות בדיווחי "ידיעות אחרונות" על כיל – תמיכה בעובדים בעמודי החדשות אל מול הבלטת הפגיעה בתזרים הכספים של החברה בעמודי הכלכלה ‒ נראות אולי כמלמדות על פלורליזם במערכת העיתון, אך למעשה מדובר בשני צדדים של אותו מטבע.

בעמודי החדשות נוטלים העורכים את המחאה העממית, מפשיטים אותה מהדרישות הכלכליות ומהטיעונים הביורוקרטיים של מוביליה ומותירים אותה כמעט עירומה, כשלגופה הרדיד הדק של המצוקה האנושית. בעיניים הצהובות של "ידיעות אחרונות", מחאה חברתית מסתכמת בזעם כללי, חשבון בנק ריק ובטן מקרקרת.

בעמודי הכלכלה, המשמשים באופן מסורתי לקידום ענייניהם של בעלי הון, מרדדים גם כן את הסיטואציה: מגלחים ממנה את הפן האנושי ומגישים אותה לקוראים כשהיא מעוצבת על-פי הנארטיב העסקי שבראשו הכנסות, רווחים וטובת התאגיד. לא פלא שבדיווח ב"ממון" דווקא אוזכר שוב ושוב שמו של המנכ"ל בורגס, שקיבל בו בימה להשמעת טענותיו. לא פלא שמול דבריו לא הוצבה ולו טענה אחת של נציג מטעם העובדים השובתים.

התוכן אולי שונה, אבל אופן הטיפול במידע דומה: בשני המקרים, העורכים לקחו סיפור מורכב ושיטחו אותו. בדרך הם השמיטו פרטים, איתרגו בעלי כוח והיטו את התוכן בצורה הפוגמת בקוהרנטיות וברוחב היריעה של הדיווח. כך נחסכה מקוראי "ידיעות אחרונות" הזדמנות להיחשף לתמונת המצב בדרום במלוא מורכבותה. אם הם קוראים קבועים – הם ודאי כבר רגילים.

לוינגר

בכל שערי העיתונים מדווח על מותו של הרב משה לוינגר, ממייסדי תנועת גוש-אמונים. בכל העיתונים מוזכרת תקרית הירי שבה הביא למותו של פלסטיני, ושבעקבותיה ישב בכלא במשך כמה חודשים; בכל העיתונים למעט "הארץ" נדפס לצד הדיווח על מותו גם טור הספד.

"גוש-אמונים איבד בזמן קצר ארבעה אישים חשובים שהיו מזוהים איתו", כותבת ב"ישראל היום" אמילי עמרוסי, בטור הספד שכותרתו היא "חלוץ לפני המחנה". "חנן פורת, אורי אורבך, אורי אליצור וכעת הרב לוינגר. אחד האבות המייסדים. מכל אלו, לוינגר היה פחות 'פוטוגני'. הוא לא היה כריזמטי כשחקן קולנוע, לא רומנטיקן ולא סטיריקן, אבל היתה בו אמת סוחפת שהדביקה המוני צעירים".

"כמו שהיה כל חייו, הרב לוינגר פעל מאחורי הקלעים, וכך גם בשנים האחרונות. הוא הקים תנועה של צעירים בני 20‒25 בשם נחלה, ולצדו תלמידתו הנאמנה דניאלה וייס", כותבת ב"מעריב" שרה ב"ק, בטור שכותרתו היא "ישר, צנוע ופעיל עד ימיו האחרונים". "לא רבים יודעים, אבל את הפגנת הימין הגדולה בכיכר רבין שלושה ימים לפני הבחירות, זו שהיתה נקודת המפנה במערכת הבחירות האחרונה, יזם הרב לוינגר".

ב"ידיעות אחרונות" מספיד את לוינגר אליקים העצני. "סמל למסירות נפש", נכתב בכותרת. "בדור של נהנתנות, עכשוויזם ואנוכיות הוא סימל מסירות נפש. צדיק היה, שלא רצה בעבור עצמו כלום, כל כולו מסור אך ורק למטרה אחת: החזרת הזכות היהודית והכבוד היהודי לעיר האבות", כותב העצני, ובהמשך גם משווה את לוינגר לבן-גוריון.

אל מול רצף הקינות והגעגועים הפתאומיים ראוי להזכיר כי בשנותיו האחרונות היה היחס ללוינגר שונה בתכלית. "שני עשורים אחרי שהגיע לוינגר, חמוש במקרר ובבני משפחתו, למלון פארק בחברון, בליל הסדר הראשון שלאחר הכיבוש, הוא נותר 'מנהיג ללא עם'", כתבו עליו ב-2004 עקיבא אלדר ועדית זרטל בספרם "אדוני הארץ". "מפאת כבודו וזכויות העבר שלו הוסיף לוינגר לקבל משכורת וחדר קטן מהגוש, אך תומכיו שוב לא היו אלא קומץ כהניסטים. גם בבטאון המתנחלים 'נקודה' נכתב כי 'האיש הפך בעיני רוב הציבור לקוריוז, לאיש שוליים. תמהוני התועה בשדות הבור הנצחיים'".

הרב משה לוינגר. חברון, 2013 (צילום: מרים אלסטר)

מדד הילרי

"אנשי מעמד הביניים? הזוג קלינטון הרוויח יותר מ-25 מיליון דולרים מהרצאות", עוקצת כותרת ב"ישראל היום", שעורכיו ובעליו שוטמים את הילרי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית הבולטת במירוץ לנשיאות ארצות-הברית ומי שתעמוד מול המועמד הרפובליקאי שימומן בין השאר על-ידי שלדון אדלסון. "אף שהיה ידוע כי בני הזוג קלינטון בעלי ממון רב, הקלות שבה הרוויחו אותו עלולה ליצור נטל על הקמפיין של קלינטון", מצוין בידיעה.

"נתונים אלו נחשפו אתמול כאשר בני הזוג מסרו דיווח על הכנסותיהם לוועדת הבחירות לנשיאות, כנדרש על-פי חוק", מובהר בידיעה המקבילה המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות", שבשבועות האחרונים מציג תמונת מראה של הדיווחים על קלינטון ב"ישראל היום". "הרפובליקאים יהפכו את הנתונים האלה לאמצעי ניגוח בהילרי קלינטון, שכן הקמפיין שלה לנשיאות מבוסס על שאיפתה להיות 'לוחמת למעמד הביניים', ובעבר הצהירה כי תפעל למען צמצום הפער בין עניים לעשירים", מציינת הכתבת, אורלי אזולאי.

ענייני תקשורת

נתניהו יאסדר. ב"דה-מרקר" ממשיכים לדוש במשמעויות האפשריות של כהונתו של נתניהו בתפקיד שר התקשורת, מעל מקורבו ודוברו לשעבר אופיר אקוניס, שיכהן כשר בלי תיק. "לא מספיק לנתניהו להציב במשרד התקשורת שר מקורב", כותב עורך מדור התקשורת אמיר טייג. "הוא רוצה להיות מעורב בניהול המיקרו של הענף המורכב הזה. הוא רוצה לחתום בעצמו על כל כלל חדש של הרשות השנייה, על כל תקנה שיקבע המשרד, על כל רישיון חדש שיעניק למפעיל או לערוץ ועל כל יוזמת חקיקה שתצא מהמשרד".

"אז מה צפוי לנו בקדנציה הקרובה?", מוסיף טייג בהמשך. "אם יש דבר אחד שאחראי יותר מכל על העיוותים הרבים בשוק התקשורת, זוהי העובדה שהמשרד המיותר הזה נותר כלי פוליטי בידי ראשי ממשלה לדורותיהם ולא נהפך לרשות מקצועית כבר לפני 20 שנה. עכשיו, הכלי הפוליטי נהפך לדחפור. כל החלטה, כל תקנה, כל חקיקה וכל רפורמה תימדד בהתאם לצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה".

בנימין נתניהו ויצחק הרצוג ב"פגוש את העיתונות", ערוץ 2, 14.3.15 (צילום מסך)

טור נוסף מאת טייג, "הקשר המוזר בין נתניהו לטלפון הקווי" כותרתו, מספק ספקולציה על קשר אפשרי בין ראש הממשלה לבעל השליטה בחברת בזק, בחברת הלוויין yes ובאתר "וואלה", שאול אלוביץ'. "נתניהו ואלוביץ' יכולים לסגור דיל: הראשון יגביל את הרפורמה בתקשורת הקווית ולא יפגע בפרת המזומנים של אלוביץ', והשני יקים באמצעות 'וואלה' ערוץ תקשורת מפרגן", מוסבר בציטוט מובלט מתוך המאמר. "תרחיש דמיוני? לא כאשר ראש הממשלה הוא גם שר התקשורת", חותם טייג.

ערוץ 10. "מפחדים משר התקשורת החדש? ערוץ 10 ביטל שידור ראיון עם מני נפתלי", נכתב בכותרתה של ידיעה קצרה ב"דה-מרקר". הכתב, נתי טוקר, מציין כי "ממשפחת נתניהו" נמסר שראש הממשלה או רעייתו אינם מעורבים בהחלטה. במדור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" נדרש עינב שיף לתוכנית שבמסגרתה הופק הראיון, שמנחה שי שטרן. "אפשר לחשוב אילו יצירות מופת מככבות ב'שי בשידור' בדרך כלל", כותב שיף.

שמועות. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על הפרכת השמועות בנוגע לאשפוזו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה. "כל השמועות עלי אינן נכונות", מצטט רועי קייס את נסראללה, בלי לציין כי המידע השגוי על מצבו הרפואי של הטרוריסט הלבנוני המפורסם הופץ בין היתר ב"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר. המידע המפוקפק הולבן באמצעות ההסבר כי מדובר, בינתיים, רק בשמועות המבוססות על דיווחים בכלי תקשורת שוליים מהעולם הערבי.

אנטישמיות והסברה. "פורום מטעם משרד החוץ יפעל למחיקת אתרים אנטישמיים", מדווח ב"ישראל היום" שלמה צזנה. הטקסט ההסברתי של צזנה רצוף הגזמות. לטענת צזנה, "הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות" הוא גוף ובו 1,000 מומחים; בפועל, אין מדובר במומחים היושבים על המדוכה, אלא במספרם המדווח של המוזמנים לכנס שנערך בשבוע שעבר בירושלים – מראש ממשלת ישראל, דרך שר החינוך של בולגריה ועד השחקן האמריקאי אדוארד ג'יימס אולמוס, הזכור בין היתר מתפקידו כמפקד צי ספינות החלל מ"בטלסטאר גלקטיקה".

עוד עולה מדיווחו של צזנה כי משרד החוץ הישראלי יקים יחידות מיוחדות ב"כל מדינה", ואלו יעסקו ב"אכיפת חקיקה" נגד אתרי שנאה. מקריאה בין השורות, ובדיווחים אחרים, עולה תמונה אפורה הרבה יותר: משרד החוץ ישתמש בכלים דיפלומטיים ומשפטיים כדי לפנות לגופים פרטיים וממשלתיים שונים ברחבי העולם, ויבקש מהם להסיר מהרשת פרסומים בעייתיים. הדבר, כך נראה, יתאפשר רק לאחר שתגובש "עמדה אחידה וגלובלית של תעשיית האינטרנט להגדרת המונחים שיח שטנה ואנטישמיות". כלומר, לא בעתיד הנראה לעין.