הבחירות

חמישה ימים לפני ה-17 במרץ 2015, יום הבחירות, מתיישרים ארבעת העיתונים המרכזיים בישראל מאחורי תשקיף פוליטי משותף: ראש הממשלה בנימין נתניהו עלול לספוג תבוסה. המסקנה, המבוססת על סקרים, הצהרות ותמרונים פוליטיים של המתמודדים השונים – ומן הסתם גם על משאלות לב ("הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב") או חרדה קיומית ("ישראל היום") – מוגשת לקוראיו של כל עיתון בצורה שונה, המותאמת לפרופיל המשוער של הקהל ולאופן שבו העיתונאים מעוניינים להשפיע עליו.

האינפורמטיבי המייחל

"סקר 'הארץ': המחנה-הציוני שומרת על פער מהליכוד", מבשרת הכותרת הראשית של היומון מבית קבוצת שוקן-נבזלין-דומונט-שאוברג. "חמישה ימים בלבד לפני פתיחת הקלפיות, הרשימה של הרצוג ולבני מובילה בשלושה מנדטים", נכתב בכותרת המשנה. האלמנט הוויזואלי הבולט ביותר בשער "הארץ" הוא גרף עטור דיוקנאות המסכם את תוצאות הסקר: 24 מנדטים למחנה-הציוני, 21 בלבד למפלגת השלטון וכן הלאה.

"אם המומנטום של המחנה-הציוני יימשך בימים הקרובים לתוך השבוע הבא, הגורלי והמכריע, והפער יגדל – הדבר ללא ספק ישפר את סיכוייו של הרצוג לזכות במנדט להקים את הממשלה הבאה", כותב יוסי ורטר בטור הפרשנות הנלווה לנתוני סקר דעת הקהל. עמוס בידרמן מספק המחשה מאוירת בקריקטורה היומית: ראשי הרשימות הם אצנים בתחרות אתלטיקה, ובה מוביל הצמד הרצוג-לבני; מאחוריהם נשרך נתניהו, עם הליכון, נתמך פיזית על-ידי פטרונו שלדון אדלסון.

אורי משגב, בטור המתפרסם במדור הדעות של העיתון, נחרץ יותר בתחזיותיו. משגב, המפרסם ב"הארץ" טור קבוע המוקדש לסקרי הבחירות, כותב כמי ששרוי באופוריה ומרשה לעצמו כבר להחמיא למועמד השנוא העומד (לדעתו) לפנות את הזירה לטובים וישרים ממנו. "ערב תבוסתו המסתמנת, בנימין נתניהו צודק אבל לא מדייק", כותב משגב. "מאז הקדים את הבחירות, על דעת עצמו ובלא סיבה נראית לעין, אכן נרקם מאמץ קולקטיבי להפלתו. לא מאמץ 'חובק עולם', כלשונו, כי אם חובק עולמות. חברו לו שורה ארוכה של גורמים פוליטיים, חוץ-פרלמנטריים, אזרחיים ותקשורתיים.

"השבח והברכה להם. אבל המלאכה לא נשלמה. יש משמעות דרמטית לעומק ההפסד שינחלו נתניהו ומפלגתו, וכאן יש תפקיד לכל אחד ואחת שהגאולה חשובה לו. התפקיד אינו מסתכם בהליכה לקלפי, גם לא ביחסי גומלין עם המקלדת. המשימה פשוטה: לתרום ככל הניתן להבטחת התבוסה ולהעמקתה", כותב משגב, ומאיץ בקוראיו לצאת מהבית, "לחפש בלא הרף מצביעים שאפשר לגייס לסיום שלטון נתניהו", ואז לשכנע אותם להצביע ליריבי ראש הממשלה".

"העלאת שיעור ההצבעה הכללי היא משימה ראויה לראובן ריבלין, או לזמרירים מתייפייפים של חברי-כנסת מכל גוני הקשת הפוליטית. מדובר בקונסנזוס חמים וריק מתוכן. אין בינו ובין ניצחון בבחירות דבר", פוסק משגב לקראת סוף הטור, רגע לפני שהוא שולח את הקוראים לרחובות עם ציטוט של י"ח ברנר ונסיגה אישית מערך דמוקרטי בסיסי: "מי שהצבעתו עלולה לפגוע במשימה, עדיף שלא יצביע".

הבוחש האלגנטי

עורכי העיתון הנמכר בישראל, "ידיעות אחרונות", מודעים למומנטום המיוחס לקמפיין להחלפת נתניהו, אך היום כבימים קודמים מעדיפים לא רק לשקף את הקמפיין, אלא גם לקחת בו חלק פעיל. בניגוד למשגב, ב"ידיעות אחרונות" דווקא נמצא מי שסבור שעידוד גורף של הציבור לצאת להצביע הוא מטרה אזרחית ראויה; באופן טבעי, כשקהל היעד המיידי של מסע העידוד הזה הוא קוראיו של העיתון שבו הוא מתפרסם – קבוצת אנשים שניתן לחקור ולפלח – אפשר להסיק גם אילו מפלגות בדיוק עשוי הקמפיין לחזק.

שער "ידיעות אחרונות" מהבוקר הוא מופת של עריכה רב-שכבתית מהסוג ששוכלל בעיתון לכדי אמנות. למביט מן הצד, זהו שער שוויוני לעילא: חלקו המערכתי חולק לכותרת ראשית קונסנזואלית ("חוצה ישראל") ולתריסר מלבנים שווים. ב-11 מהם שולבו תצלומים מתוך מאמצי גיוס הקולות של 11 המפלגות שלהן סיכוי לעבור את אחוז החסימה: ביבי בנתניה, בוז'י בבאר-שבע, בנט בחורפיש וכן הלאה. מלבן נוסף, על תקן תבלין, נושא את הכותרת "זעקת הגנרלים" ומפנה את הקוראים לסיכום דבריהם של "בכירי מערכת הביטחון לשעבר" הלוקחים חלק בקמפיין להחלפת השלטון ("נתניהו מסכן את בטחון המדינה").

גם אם שמים בצד את ההפניה לדברי הביקורת של הבטחוניסטים, זהו שער שלא היה עובר את הביקורת של עורך הטבלואיד המתחרה, עמוס רגב: ראש הממשלה בנימין נתניהו במשבצת שווה בגודלה לזו של לפיד? של דרעי? של זהבה גלאון?

"ידיעות אחרונות", שבמערכת הבחירות הזאת הטמיע בתוכו הטיה לעומתית בולטת שפגעה ביכולתו לשקף את המציאות לרוחבה וכהווייתה, הוא מוצר משופשף שבניגוד ל"ישראל היום", ניחן בעורכים היודעים להעביר מסר גם באמצעים עקיפים – ובמקרה זה, באמצעות גימוד כמעט אגבי של ראש הממשלה רגע וחצי לפני הבחירות, הכרעה עריכתית המסווה את המשמעות הגלומה בה באמצעות מראית עין של שוויון.

הילד הדחוי

ב"מעריב", עיתון משתקם המתאפיין בשלב זה של חייו בתת-עריכה ופובליציסטיקה רושפת, ממנפים הבוקר התפתחות צדדית של מערכת הבחירות שהייחוד בה הוא התגלגלותו של העיתון עצמו אל תוך קלחת הקמפיין. וכשהדבר מסייע בניגוח ראש הממשלה, מושא ביקורת ותיעוב מרכזי עבור הכותב המרכזי בעיתון זה וגם כמה אחרים, מה טוב.

"הספין של נתניהו", מכריזה הכותרת הראשית. "ראש הממשלה מגייס את 'מעריב-השבוע' בניסיון לבלום את הרצוג", מפרטת כותרת הגג. כותרת המשנה מבארת: לפני כחודש התראיין יצחק הרצוג לאתר האינטרנט של "מעריב", ואמר למראיין, בן כספית, כי אינו שולל על הסף את חברותו של ח"כ אחמד טיבי בוועדת החוץ והביטחון. "בניסיון למנוע את הסחף לרעתו, שיתף אתמול נתניהו את הסרטון וכתב: 'בוז'י כבר הצהיר שהוא לא שולל את מינויו של טיבי ליו"ר ועדת החוץ והביטחון'", נכתב בשער, מעל ההפניה לדיווחם של אריק בנדר ודנה סומברג.

"כשרה"מ משקר", חובטת כותרתה של הפניית השער למאמר מאת בן כספית. כותרתו של המאמר עצמו הופכת את מעשה השקר הנקודתי של נתניהו למאפיין קבוע. "נתניהו שקרן", נקבע בה ביובש. "לא קל להיות בנימין נתניהו בימים אלה. ימים די נוראים שמזכירים, בדמיון מדהים, את ימיו האחרונים בשלטון ב-1999", כותב כספית. "הוא יעשה הכל, נתניהו, כדי להמשיך לשבת בבלפור. הכל, כולל הכל. צריך לשקר? נשקר. לא שקר לבן, לא בלוף צדדי, לא 'אי-אמירת אמת'. שקר גס".

רוחות הניצחון המוקדמות מנשבות גם בהמשך הגיליון. "בליכוד חוששים מתבוסה ומתכוננים לקרבות ירושה", מדווח בהמשך הגיליון הכתב הפרלמנטרי אריק בנדר. "בליכוד מעריכים: במקרה של כישלון נתניהו עשוי לפרוש – ובכל מקרה התנועה תעבור טלטלה", נכתב בכותרת המשנה.

"האווירה בליכוד קשה. אמנם נותרו עוד כמה ימים לבחירות ואנחנו מקווים לתפנית של הרגע האחרון שתוציא את הליכודניקים האדישים אל הקלפיות, אבל התחושה היא של הפסד. השטח הליכודי בדיכאון, פעילים לא מתאמצים ונראה כי רבים מהם משלימים עם הפסד אפשרי", מצטט בנדר אדם המכונה "גורם בכיר בתנועה". "גרוע מזה", אומר לו אותו גורם, "לא אכפת להם שהליכוד יפסיד".

השופר הפלגמטי

ב"ישראל היום", החינמון שמשמש שופר של לשכת נתניהו, ממשיכים גם הבוקר בקמפיין ההתרעה שבו פצחו אתמול. "הליכוד בקרב בלימה", זועקת בשער הכותרת העליונה, שהמשכה הוא, כראוי לביביתון, ציטוט מפי ראש הממשלה: "סכנה שבוז'י וציפי יקימו ממשלה בגיבוי הערבים".

ציטוט עמום וחסר ערך חדשותי מפי נתניהו ("אי-אפשר לבסס ביטחון על אשליות") משמש כותרת ראשית, המפנה את הקוראים לכפולה הפותחת. גם אותה, באופן טבעי, מוביל ציטוט מפי נתניהו המוקדש לקידום המטרה הנקודתית שלו בחלק זה של מערכת הבחירות. "צריך לסגור את הפער", נכתב שם, לצד תצלום גדול מידות של ראש הממשלה נואם.

מהו אותו פער שראש הממשלה קורא לתומכיו לסגור? מי שינסה להשיב על השאלה הזאת כשבידו הגיליון הנוכחי של "ישראל היום" בלבד יצטרך לשלוף סמרטפון. בניגוד לאתמול, הבוקר נמנעים עורכי החינמון מלהזכיר לקוראיהם מה בדיוק היו תוצאותיהם של הסקרים האחרונים, שהתמונה העולה מהם דומה לזו שמופיעה בכותרת הראשית של "הארץ".

במקום נתונים מספקים הבוקר כתבי "ישראל היום" מתי טוכפלד, אפרת פורשר ונצחיה יעקב ציטוטים בלעדיים מפי ראש הממשלה, שהתפנה אתמול ל"שיחה עם 'ישראל היום'". "אנשי ימין חשבו בטעות שאני בכל מקרה אבחר, ולכן חשבו לתמוך במפלגות אחרות", אומר להם נתניהו. "אבל הפריבילגיה הזאת לא קיימת בבחירות הללו, והסכנה שציפי ובוז'י יעלו לשלטון בתמיכת יאיר לפיד והסיעה הערבית – מוחשית מתמיד".

לו היו טוכפלד, פורשר, יעקב ועורכיהם נאמנים באמת לערכים "ימניים" מהסוג שלטענת בכירי "ישראל היום" עומדים בבסיס הסיקור שהם מציעים לציבור, ייתכן שבשלב זה של ה"שיחה" היו מוצאים לנכון לשאול את ראש הממשלה אם לדעתו התנהלותו בתחומים שונים הזיקה למחנה הימין ולמפלגת הימין שהוא מוביל, או כיצד – לנוכח הירידה המתמשכת של הליכוד בסקרים – הוא מנסה לבצר את מעמדו באמצעות כינון בריתות עם מפלגות ימין אחרות. אלא שהדברים הללו אינם בראש מעייניהם של עורכי וכותבי "ישראל היום". מה שמעניין אותם הוא בראש וראשונה ההישגים הנקודתיים של קמפיין הבחירות של ראש הממשלה, וליתר דיוק סיוע בהעצמתם של אלו.

"הדרך היחידה להבטיח שתהיה ממשלה של המחנה הלאומי היא להצביע ליכוד. כחלון וליברמן לא התחייבו שימליצו עלי. יותר מזה, מספר שתיים של כחלון, יואב גלנט, אמר שיסגור עם בוז'י. מי שרוצה אותי ראש ממשלה צריך להצביע 'מחל'", מצטטים כתבי "ישראל היום" בפתח הידיעה הארוכה, שהמשכה מוקדש לציטוטים נוספים מפי נתניהו, הלקוחים מתוך נאום בחירות שנשא אתמול במלון פארק בנתניה.

טור הפרשנות הנלווה, מאת מתי טוכפלד, מגויס גם הוא למאמץ, וחושף כנראה מדוע החליטו העורכים לוותר הבוקר על פירוט תוצאות הסקרים האחרונים. "קשה לדעת איך תתקבל קריאתו של ראש הממשלה לליכודניקים לחזור הביתה. מצד אחד המצב בסקרים האחרונים עשוי להכניס אותם לייאוש ואדישות", כותב טוכפלד. "מנגד, היא יכולה להפיח בהם חיים חדשים. הקלפיות הרי טרם נפתחו. אחרי הכל, השגת יעד של שני מנדטים היא לא בשמים". מבוחרי הימין עצמם מבקש טוכפלד לחשוב טוב לפני שהם משלשלים את הפתק.

"בתוך כך", מסכמים כתבי "ישראל היום" בפסקה החותמת את הידיעה הראשית, "בליכוד החליטו לשנות את הסלוגן לימי הקמפיין האחרונים ל'זה הליכוד או השמאל', ולשים דגש על שותפות אפשרית בין הרצוג ולבני לרשימה-המשותפת". קורא שיחזיר מבט אל עבר עמוד השער, שאכן שם דגש על הפצת דבר התעמולה היומי, ילמד משהו על הפנמה וצייתנות.

החיים עצמם

כתבת השער של "כלכליסט", יומון הכלכלה מבית "ידיעות אחרונות", מוקדשת לתוצאותיו של סקר שבדק אילו סוגיות מעסיקות את הישראלים בבואם לקבוע למי לתת את קולם. התוצאות מעוררות עניין: בראש הדירוג שובצה סוגיית "יוקר המחיה" (67%), ולאחר מכן "תהליך השלום" (54%), "מחירי הדיור" (52%) ו"גובה המסים" (48%).

שני הנושאים הפחות מעניינים מבין השישה, הכרוכים זה בזה, עמדו במרכז קמפיין הבחירות שניהל ראש הממשלה, ובמידה מסוימת גם במרכז הקמפיין הנגדי להחלפתו: "הבידוד המדיני" (33%) ו"האיום האיראני" (32%). "החיים עצמם יקרים לנו", מוסרים העורכים לקוראיהם ולראש הממשלה בכותרת הפרויקט (אורי תובל).

עוד כותרת כלכלית

"לאחר שהוסתר במשך שבעה חודשים: דו"ח הביקורת על מערכת החינוך של ש"ס נחשף", מודיעה כותרתה של ידיעה מאת ליאור דטל ב"דה-מרקר". "לפי דו"ח ביקורת שהוכן במשרד האוצר, רשת מעיין-החינוך-התורני של ש"ס הפעילה בתי-ספר ללא רישיון ותיקצבה אותם שלא כדין, העבירה תשלומי שכר כפולים ופיקטיביים לכאורה ושילמה תשלומי פרישה לעובדים שעדיין מועסקים", מסכמת כותרת המשנה.

דטל מציין כי הדו"ח נחשף רק הודות לעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון. לטענתו, המסמך שנמסר בסופו של דבר אינו כולל את פרק ההמלצות והמסקנות, עקב חששם של גורמים במשרד האוצר ומשרד החינוך מפני תרחיש שבו הביקורת תופנה דווקא למשרדים הממשלתיים שהיו אמורים לפקח על פעילות הרשת. במשרד האוצר טוענים שלא כך, ומנמקים בטיעון מוזר: "לאור מורכבותו [של הדו"ח], לא נכלל בו פרק המלצות, מתוך כוונה שנציגי הממשלה הרלבנטיים יגבשו המלצות אלה".

תדמית (1)

"אתמול נאם נתניהו בכנס פעילים במלון פארק בנתניה. [...] בתחילת הכנס אמר נתניהו כי אין זה מקרי שהוא בחר להגיע למלון פארק, שנעשה בו פיגוע רצחני בליל הסדר ב-2002, שבו נרצחו 30 ישראלים. 'אנחנו זוכרים את הימים ההם ואנחנו נחושים להבטיח שהם לעולם לא יחזרו'" (מתי טוכפלד, אפרת פורשר ונצחיה יעקב, "ישראל היום").

"נתניהו נסע אתמול למלון פארק בנתניה. אי-אפשר לשכוח את הפיגוע המזוויע שאירע במקום בליל הסדר לפני 13 שנה. פיגוע שאחריו יצאה ישראל, בהנהגת אריאל שרון ושאול מופז, למבצע חומת-מגן. הבעיה של נתניהו היא שהוא שכח שאת רבי-המרצחים שאחראים לפיגוע הזה שיחרר מהכלא ראש הממשלה הישראלי שגם הוא עונה לאותו שם: בנימין נתניהו" (בן כספית, "מעריב").

תדמית (2)

כמו אתמול, גם היום ממשיכים כל העיתונים לסקר את המערכה המשפטית שמוביל מני נפתלי, לשעבר אב-הבית במעון ראש הממשלה, נגד בנימין נתניהו ונגד משרד ראש הממשלה. הדיווחים שפורסמו אתמול עסקו כולם בתצהירים שהגישה ההגנה, פרקליטות המדינה, שמהם הושמט תצהיר מטעם שרה נתניהו. כמעט בכל הדיווחים הובהר כי החלטתה של הפרקליטות להימנע מהגשת תצהירה של רעיית ראש הממשלה היא הפרה של הנחיה מפורשת של בית-המשפט.

האבחנה בדבר היעדרו של התצהיר לא היתה גילוי בלעדי של עיתונאי חוקר אמיץ וטרוט עיניים; שלשום, עם הגשת התצהירים, הסבירה הפרקליטות לבית-המשפט מדוע הוחלט לוותר על תצהיר של שרה נתניהו חרף ההנחיה המפורשת, וההסבר הופץ בתפוצה רחבה לכלי התקשורת. אף על פי כן, היה כלי תקשורת אחד שנמנע ביודעין מאזכור התמרון המשפטי השנוי במחלוקת שביצעו נציגי ראש הממשלה. כלי התקשורת הזה היה, כמובן, "ישראל היום", העיתון שעורכיו חותרים להשגת איזון תקשורתי ולכן משתדלים להעלים מעיני הקוראים מידע העלול להפר את האיזון העדין שבין תמיכה במדיניות נתניהו לבין קידום צרכיו התדמיתיים.

אתמול, הצורך הזה היה הסתרת המידע שממנו עולה כי לאשת ראש הממשלה יש דברים שברצונה להסתיר. הבוקר הצורך הנקודתי שמקדם "ישראל היום" הוא הסתרת הביקורת שמתחה אתמול השופטת, דיתה פרוז'ינין, על ההגנה.

בעיתונים שאינם שייכים לשלדון אדלסון מובהר הבוקר ובהבלטה כי בית-המשפט "נזף" בפרקליטות ("הארץ", "ידיעות אחרונות") או למצער "מתח ביקורת" ("מעריב"). ב"ישראל היום", לעומת זאת, מעלימים כמעט לגמרי את ביקורתה של השופטת ומסתפקים בהסבר המובלט בכותרת המשנה, ולפיו "נתניהו נדרשת להגיש תצהיר עד יום ראשון", כאילו לא נדרשה בכלל להגישו כבר לפני כמה ימים. ציטוט ישיר מתוך דבריה של השופטת מוכמן בפסקה האחרונה של הכתבה. כתבת המשפט עדנה אדטו נמנעת מלספק לקוראים את ההקשר או את ההסבר המתבקש בנוגע לחריפותו. בדומה לאתמול, גם היום נעדרת מהדיווח העובדה שהפרקליטות נמנעה מלהגיש את תצהירה של נתניהו במועד חרף בקשה מפורשת של בית-המשפט.

גמול ונקם

"בסופו של דבר, לאחר כל התמרונים, קרסה החומה שמערכת אכיפת החוק ביקשה להציב סביב שרה נתניהו, ובעיתוי הבעייתי ביותר לה ולבעלה: אידי מארס, יומיים לפני הבחירות", כותב ב"הארץ" אמיר אורן, במאמר פרשנות הנדפס מתחת לדיווח בעניין התביעה, בהתייחס למועד החדש שבו נדרשה הפרקליטות להגיש את התצהיר.

אורן מספק הסבר אפשרי להתנהלות של הפרקליטות (ושל "ישראל היום") בעניין המסמך החמקמק, שטיוטה לא חתומה שלו הגיעה לידי מני נפתלי ונמסרה אתמול לבית-המשפט. "אתמול ספגה הרשימה המשותפת של משפחת נתניהו ופרקליטות ירושלים מכה כפולה, בהוראת השופטת דיתה פרוז'ינין שתצהיר שרה יוגש עד יום ראשון ובפרסום טיוטת התצהיר", כותב אורן. "בטיוטת שרה מוצג התפקיד שמילא נפתלי כ'משרת אמון', בעוד שעמדת הפרקליטות מבוססת על שלילת טענה זו, לשעתה, לפני שהחלטת ממשלה שינתה אותה.

"שרה מכחישה כמעט הכל, אך מודה ש'הערתי לו/נזפתי בו' כאשר נפתלי, שממנו ציפתה להיות 'דייקן, התרשל בביצוע תפקידו וגרם לעיכובים מיותרים בלוחות הזמנים'. שרה של התצהיר מרשה לעצמה להתייחס 'לתביעה מכוח לשון הרע נגד בעלי' – מי שאל אותה? – ואומרת על נתניהו ש'דבריו נאמרו לאחר שהתובע פתח במסע פרסומים רחב כנגדנו'. כלומר, גמול ונקם, לא בדיוק קו הגנה של הפרקליטות".

פעם היינו עניים

"את תוכניתו החדשה של יהורם גאון כמעט הפסקתי לראות בתום 20 שניות, אחרי שהכריז כי החליט, לרגל הבחירות, לראיין את הפוליטיקאים הבכירים בלי מלה אחת על פוליטיקה", כותב רוגל אלפר בפתח טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"הארץ", המוקדש לראיון עם ח"כ אלי ישי ששודר בערוץ 20. "זו קונספציה כה תמימה ומכעיסה, שמביסה עצמה באורח כה מוחלט, עד כי שקלתי לחסוך לעצמי את הסבל הכרוך בצפייה בהוצאתה אל הפועל.

"אין דבר כזה ראיון לא פוליטי עם פוליטיקאי. כל מעמד עיתונאי עם פוליטיקאי הוא פוליטי במהותו. והפוליטיקאי תמיד יעשה ככל יכולתו כדי לרתום אותו לשירות האינטרסים הפוליטיים שלו – עיצוב תדמיתו באופן הרצוי לו ושכנוע הציבור לתת בו אמון. הראיון הפוליטי שמתחזה להיות אישי ונמנע במוצהר מלהתייחס לנושאים פוליטיים הוא היעיל מכל בשביל הפוליטיקאי. אין בו שאלות קשות. אבל אמרתי, ניתן צ'אנס", כותב אלפר.

"שאלתו הראשונה לישי היתה מה הביא אותו להיות שליח ציבור", הוא כותב בהמשך הטור. "ישי סיפר שכשהיה ילד בן עשר גר עם הוריו ואחיו ואחיותיו, עשר נפשות, בחדר אחד. אמא שלחה אותו למכולת לקנות אוכל בהקפה (בנקודה זו החלה מתנגנת ברקע נעימת קיטש חרישית. חשבתי אולי גאון יפצח תכף בשיר על ירושלים בלדינו, סתם כי נחה עליו הרוח. אך לא, היא נועדה לעודד אותנו להזיל דמעה לא פוליטית בשביל המנהיג של ברוך מרזל).

"אמר המכולתניק, תגיד לאמא שאין יותר בהקפה, נגמר הכסף. חזר ישי בן העשר הביתה. אמא בכתה. ישי הקטן בכה. ונשבע לעצמו שיום יבוא וכו'. קיטש ופשיזם. תמיד חברים טובים. יהורם גאון לא מבין, אבל זה היה הראיון הכי פוליטי של אלי ישי בכל מערכת הבחירות".

"אמי התאימה לי בגדים של אחותי הגדולה ותמיד חששתי שאנשים יזהו שאני לובש בגדים של בת, אבל אמא הבהירה לי: 'זה מה יש'", נכתב בראש המדור הקבוע "ד.נ.א" במוסף סוף-השבוע של "כלכליסט".

המרואיין השבוע הוא פרופ' מנואל טרכטנברג, המדורג במעלה רשימת המחנה-הציוני לכנסת וממותג כמועמד המפלגה לתפקיד שר האוצר. "גרנו בדירה 'בצד הלא נכון של השוק', קרוב לבית-זונות", אומר טרכטנברג למראיינת, דיאנה בחור-ניר. "חיינו בדוחק כלכלי, לא תמיד היה כסף לעפרונות לבית-הספר, ועד גיל עשר לא קנו לי צעצועים. עניין הצעצועים לא הפריע לי, אספתי צנצנות ובניתי מהן עולמות דמיוניים. [...] כיוון שאבי לא היה טוב בעבודות כפיים, מגיל שלוש בכל פעם שמשהו נשבר אבי העמיד אותי ליד מי שבא לתקן אותו ואמר: 'תעמוד לידו ותלמד. אי-אפשר לשלם לאיש מקצוע על כל דבר שמתקלקל בבית', ומאז פיתחתי יכולת לתקן כל דבר".

הפרכת המוסכמה הישראלית הלא-מדויקת שבימין לא יודעים לעשות סאטירה, ואילו בשמאל כן

להורדת הקובץ (PDF, 3MB)

סימניות עולמיות

שתי כתבות מעניינות על שתי מעצמות רודניות מתפרסמות היום ב"כלכליסט". האחת, הנדפסת במוסף "השוק" של העיתון, היא ראיון שערכה קרן צוריאל-הררי עם המשקיע הבינלאומי קרסון בלוק, המתפרסם תחת הכותרת "בעקבות התרמית הסינית" וכולל עדות על "ריקבון שמתחיל בצמרת, חברות שמשקרות בלי להניד עפעף וזיוף שיטתי של הנתונים הרשמיים", כמתומצת בכותרת המשנה. "היו בסין מאות מקרי הונאת משקיעים זרים, ואיש לא נענש. מבחינתם להונאה כזו אין חסרונות, רק יתרונות", אומר בלוק לצוריאל-הררי.

הכתבה השנייה, שגם עליה חתומה צוריאל-הררי, היא ראיון עם ביל בראודר – "נכדו של הקומוניסט הכי גדול באמריקה", ש"החליט להיות הקפיטליסט הכי גדול ברוסיה – והפך למשקיע הזר המוביל במדינה. אבל אז, הוא מספר ל'מוסף כלכליסט', המשטר גירש אותו, עינה למוות את עורך-הדין שלו וסימן אותו כיעד הבא לחיסול. עכשיו, מלונדון, הוא מפרסם רב-מכר שחושף את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כתאב כוח שמחסל את אויביו בלי להתלבט, פחדן שיוצא למלחמות כדי להעלים בעיות אחרות, וגם האיש העשיר בעולם, שמסתיר לא פחות מ-200 מיליארד דולר".

עוד סימנייה

"שיטת שמרון: כך בוטל פסק הדין המביך נגד יועצם המשפטי של בני הזוג נתניהו", קוראת כותרתה של כתבה רחבת יריעה מאת גור מגידו בגליון אמש של "גלובס". "האם עו"ד דוד שמרון מסלק מכשולים בדרך לקבלת הצעה למינויו לשר המשפטים בממשלת נתניהו הרביעית, אם תקום?", תוהה כותרת המשנה ("אין לי עניין לשמש כשר", מבהיר שמרון בתגובה שהעביר לעיתון).

ענייני תקשורת

ערוץ 2. "נתניהו נפגש עם ראשי חדשות 2 ורמז כי ההצעה לפירוק הערוץ עוד בתוקף", מדווח ב"דה-מרקר" נתי טוקר. על-פי דיווחו, אתמול קיים ראש הממשלה בלשכתו פגישה עם "כ-20 בכירים בחברת החדשות של ערוץ 2" והעביר להם מסר זה. "במהלך הפגישה שב ותקף נתניהו את מו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס, שלטענתו מנסה לפגוע בו באמצעות הכפשות", כתב טוקר בגרסה המקוונת של הידיעה. "דיון כזה בתקופת בחירות בין ראש הממשלה לבין אנשי חדשות 2 הוא בעייתי לכאורה, שכן עתידה של חברת החדשות של ערוץ 2 נתון בידי נתניהו".

הדלפה. "חקירת הדלפה מאיימת לחשוף פרטים על מבצע סייבר ישראלי-אמריקאי נגד איראן", נכתב בכותרתו של דיווח לא חתום המתפרסם ב"הארץ". "החוקרים בודקים אם גנרל לשעבר העביר ל'ניו-יורק טיימס' מידע מסווג. החקירה מתעכבת מחשש שמשפט יחייב חשיפת מידע ויעורר קשיים דיפלומטיים", נכתב בכותרת המשנה. "החוקרים הפדרליים חושדים כי הגנרל בדימוס ג'יימס קרטרייט הדליף לכתב ה'ניו-יורק טיימס' פרטים על מבצע מסווג ביותר לחבלה במתקני העשרת האורניום של איראן באמצעות וירוס סטוקסנט, שארה"ב וישראל אינן מכירות במעורבותן בו".

"ג'רוזלם פוסט". ב"מעריב" מדווח אבירם זינו על פרטיה של תביעת דיבה שהגיש העיתון-האח, "ג'רוזלם פוסט", נגד חברת ניתוח המידע המקוון Similarweb, בגין פרסום נתונים לא מחמיאים ולטענת התביעה גם לא נכונים. "תביעה בסך מיליון שקל על פרסום נתוני חשיפה מוטעים", מסכמת הכותרת. "העיתון טוען כי מידת הסטייה של נתונים שפירסמה החברה, לעומת נתוני האמת, היתה חריגה ובלתי סבירה", מוסבר בכותרת המשנה. לדיווח, שבאופן הגון כולל תגובה מפורטת מטעם הנתבעת, לא נלווה גילוי נאות שלפיו קבוצת "ג'רוזלם פוסט" היא למעשה הבעלים של "מעריב".

נסטלבאום נ' ויזנטל. ב"גלובס" מדווחת ספיר כלפון על דחיית בקשתו של משה נסטלבאום להמשיך בתביעתו נגד יונה ויזנטל, העורך הראשי של רשות השידור. הנימוק לדחייה טכני: השופט דוד מינץ קבע כי ככל שיש לנסטלבאום טענות נגד השעייתו, היה עליו להפנותן לגוף המעסיק אותו, כונס הנכסים הרשמי, ולא לעורך הראשי.

נכשל באנגלית. לפי כתבי "ישראל היום" מירי עדן ואלי לאון, כשתושבי ארצות-הברית מבקשים להשתמש במונח "משוּאה" (Beacon), הם למעשה אומרים "קותלי חזיר" (Bacon). אמריקאים, לך תבין.