דרכי תעמולה
"מהיום: אסורה תעמולת בחירות בטלוויזיה וברדיו", מבשרת כותרת לידיעה קצרה המתפרסמת בעמ' 7 של "ישראל היום". גדעון אלון מדווח: "יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שופט בית-המשפט העליון סלים ג'ובראן, ייפגש היום בכנסת עם נציגי כלי התקשורת האלקטרוניים ויפציר בהם להקפיד על קיום החוק האוסר תעמולת בחירות ב-60 הימים שלפני הבחירות".
מקור האיסור בחוק ישן ובלתי רלבנטי למציאות התקשורתית של ימינו. חוק שאינו נאכף, חוק שהמועמדים לכנסת עוברים עליו תדיר, חוק שגם האחראים לקיומו קראו לבטלו. ובכל זאת, חוק. וב"ישראל היום", העיתון שהעיקרון השני שלו הוא "לתמוך בשלטון החוק", מזכירים לנו את קיומו. ודוק: החוק אינו אוסר על תעמולת בחירות בכלי התקשורת המודפסים, דוגמת "ישראל היום".
העיתונאי יואב יצחק, מו"ל ועורך ראשי של אתר האינטרנט News1, העלה אתמול את הסברה כי המיליארדר המממן את "ישראל היום", שלדון אדלסון, עשוי להעביר את תמיכתו מבנימין נתניהו למשה יעלון, אם וכאשר יגיע למסקנה כי נתניהו הפך מנכס לנטל. ב"ישראל היום", כך נראה, עדיין לא קיבלו הוראה להעביר את הדיווחים המגויסים עד כדי גיחוך מפוליטיקאי אל"ף לפוליטיקאי בי"ת. העיתון עודנו תומך לחלוטין בנתניהו.
"נתניהו 32%, הרצוג 21%", נכתב בכותרת העליונה בשער "ישראל היום" הבוקר. "סקר 'ישראל היום'–הגל-החדש מצביע על רוב ברור לטובת רה"מ בשאלה 'מי לדעתך מתאים בעת הזאת לעמוד בראש ממשלת ישראל'", נכתב בכותרת המשנה. אמנם אין בישראל בחירות ישירות, ולכן השאלה שהפנה "ישראל היום" לנסקרים מוטה באופן מהותי ונועדה לשרת את תעמולת הבחירות של נתניהו (מאמר דעה המתפרסם בכפולה הפותחת, מאת חיים שיין, נושא את הכותרת "מי יחזיק את ההגה מול הסערה במזה"ת?", המשך ישיר של הסרטונים שהפיץ לאחרונה נתניהו ברשתות החברתיות), אולם זכותו של כל עיתון לשאול את השאלות הנוחות לו ולפרסם את התוצאות המועדפות עליו. לכל היותר יאבד אמון הציבור בו. "מעריב" בודק בשבועות האחרונים איזה שיעור מהציבור "רוצה שבנימין נתניהו יכהן כראש הממשלה גם לאחר הבחירות הקרובות". איכשהו רק כשמצבו של נתניהו מידרדר, התוצאות זוכות להבלטה.
אולם ב"ישראל היום" אין מסתפקים בהעלאת שאלה מוטה. גם קהל הנשאלים מוטה. מתי טוכפלד ויעל ברנובסקי מדווחים בכפולה הפותחת כי "32% מהציבור חושבים כי נתניהו הוא המתאים ביותר לעמוד בעת הזו בראשות הממשלה לעומת 21% שחושבים כי הרצוג מתאים יותר", אבל מי שיעיין באותיות הקטנות שמתחת לטבלה המציגה את תוצאות הסקר יגלה כי גם הפעם בחן "ישראל היום" אך ורק את עמדת האוכלוסייה היהודית מגיל 18 ומעלה.
רשימת חד"ש שנבחרה אתמול. מימין: ח"כ דב חנין, עו"ד איימן עודה, ד"ר יוסף ג'בארין, הפעילה הפמיניסטית עאידה תומא סלימאן (צילום: מדף הפייסבוק של חד"ש)
גורם הגיל מקובל ומובן. רק בני 18 ומעלה יכולים להצביע לכנסת, ועל כן הם באופן רשמי "בעלי הדעה" בזירה הציבורית. אולם מדוע הסוקרים מתחשבים גם בגורם הדת/לאום? כחמישית מאזרחי ישראל אינם יהודים, ובכל זאת בני ה-18 ומעלה מקרב אוכלוסייה זו הם בעלי זכות בחירה לכנסת. בכך מתהדר גם ראש הממשלה נתניהו בכל פעם שטוענים כי המדינה מפלה לרעה את אזרחיה הלא-יהודים.
סיבה אפשרית אחת לסקר האפרטהייד, שמפריד בין האזרחים היהודים בעלי זכות הדעה לאזרחים הלא-יהודים, טמונה ברצון לקבל תשובה שתחמיא לבנימין נתניהו. אפשר לשער כי לו היו נסקרים גם אזרחים ערבים, מוסלמים ונוצרים, הפער בין נתניהו להרצוג היה מצטמצם. כיוון שאין זו הפעם הראשונה או השנייה ש"ישראל היום" מפרסם סקר אפרטהייד, כיוון שזהו העיתון המרכזי היחיד שמפרסם סקרים כאלה באופן קבוע לאורך כל השנה וכיוון שהעיתון מתעקש פעם אחר פעם להצניע את העובדה שהנסקרים הם יהודים בלבד ואף לדווח על תוצאות הסקר ככאלה המשקפות את עמדת "הציבור" (ולעתים אף את עמדת "הציבור הישראלי"), נראה כי הסיבה עמוקה יותר.
מעשה הנבלה העיתונאי שמבצע "ישראל היום" בפרסום סקרי אפרטהייד והצגת תוצאותיהם ככאלו המשקפות את עמדת הציבור כולו נועדו להפריד בתודעת קוראיו בין האזרחים היהודים של מדינת ישראל לכל היתר. זו חרפה מקצועית ומוסרית בכל ימות השנה, בימים של מערכת בחירות זו גם הטעיה בוטה.
המועמדים לכנסת, לפי "ישראל היום"
עיצוב תודעת הקוראים כך שידירו מעולמם את אזרחי ישראל שאינם יהודים מתבצע ב"ישראל היום" באופן יומיומי גם באמצעות מחלקת הגרפיקה של העיתון, שעיצבה את רצועת הדיוקנאות המעטרת את העמודים המוקדשים לסיקור המערכת הפוליטית. כפי שנכתב כאן בעבר, 11 דיוקנאות נכללים ברצועה הגרפית הזו, של הפוליטיקאים העומדים בראש רשימות שצפויות להיכנס לכנסת הבאה (וציפי לבני, שעדיין נכללת ברשימה, משום-מה, אף שכבר אינה עומדת בראש רשימה). כפי שניתן לראות, בין הפוליטיקאים גברים ונשים, חילונים ודתיים. המשותף לכולם: כולם יהודים. אתמול בחרו בחד"ש ובבל"ד את ראשי הרשימות שלהם, אבל דיוקנותיהם של איימן עודה וג'מאל זחאלקה אינם ניבטים מראשי עמודי "ישראל היום".
לשכת הפרסום הממשלתית ערכה בשנה האחרונה סקר שממנו עלה כי 28% מהערבים בישראל קוראים את "ישראל היום". לאורך כל ימות השנה, הקוראים הללו יכולים רק בקושי רב למצוא בעיתון דיווחים על החברה שבה הם חיים. כשהעיתון עורך סקרי דעת קהל, הוא אינו פונה אליהם ושואל את דעתם. בתקופת בחירות נשללת מהם גם האפשרות לראות את דיוקנאות ראשי המפלגות המייצגות אותם, שווים לצד שווים, בראש עמודי החדשות של "ישראל היום".
סיקור הקמפיינים
אתמול פירסם הליכוד סרטון שבו נראה בנימין נתניהו מנסה להשתלט על גן ילדים. הילדים שבסרטון גילמו את הפוליטיקאים המתחרים עימו, והוא היה בתפקיד "המבוגר האחראי".
בשערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מציינים כי השימוש שעשה הליכוד בילדים במסגרת תשדיר תעמולה לצורך קמפיין הבחירות שלו מנוגד לחוק. בשער "מעריב" נסמכים על עמדת המועצה לשלום הילד. בשער "ידיעות אחרונות" קובעים זאת כעובדה. הדיווח שבפנים העיתון זהיר יותר. "אם אכן עברו בליכוד על החוק", כותבים יובל קרני, תלם יהב ועקיבא נוביק, "הענישה עלולה להיות כבדה: דינו של מי שהפר את החוק עלול להיות עד חצי שנת מאסר וקנסות של עשרות אלפי שקלים".
ב"ישראל היום" מדווחים על הפרשה תחת הכותרת "ובינתיים מתחממת מלחמת הסרטונים". הביקורת על העבירה לכאורה על החוק קבורה עמוק בידיעה ומופיעה רק לאחר הגשת עמדת הליכוד לקורא, ולפיה "הסרטון אכן הופק על-ידי מטה המפלגה בייעוץ משפטי שכלל קבלת הסכמת ההורים, אולם לא אושר לשימוש ולא הופץ על-ידיהם ומדובר בתקלה". ב"ידיעות אחרונות" מצטטים "גורמים במטה הבחירות של העבודה", שטענו כי "מדובר בתגובה מגוחכת אשר ניתנה רק לאחר שמטה הבחירות של הליכוד הבין כי הסתבך עם החוק". ב"ישראל היום" אין ציטוט דומה.
הידיעה על סרטון הליכוד והשימוש בילדים, שעומדת במרכז עמ' 6 של העיתון, היא הידיעה הפוליטית המרכזית הבוקר ב"ידיעות אחרונות". הידיעה הפוליטית השנייה בחשיבותה הבוקר ב"ידיעות אחרונות", זו שעומדת במרכז עמ' 8 של העיתון, מוקדשת לקמפיין התעמולה של מפלגת ש"ס, בראשות המורשע בשחיתות וחביב "ידיעות אחרונות" אריה דרעי. כמו במערכות בחירות קודמות, התקשורת מסקרת את הקמפיינים יותר מאשר את המפלגות; מתמקדת בעבודת הדוברות ויחסי-הציבור של הפוליטיקאים יותר מאשר בעמדותיהם ובחזונם.
הכותרות הראשיות
כל עיתוני הבוקר מקדישים את כותרתם הראשית לבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שהודיע במהלך סוף-השבוע כי פתח בבדיקה ראשונית של השאלה אם ישראל ביצעה פשעי מלחמה בשטחים הפלסטיניים.
"קרב בהאג", נכתב בכותרת "ידיעות אחרונות". "נתניהו לקרי: עצרו את בדיקת בית-הדין בהאג על עזה והגדה", נכתב בכותרת "הארץ". "בישראל מאוחדים נגד בית-הדין הפלילי בהאג: 'שערורייה ואבסורד", נכתב בכותרת "מעריב". הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט: "ביה"ד בהאג הידרדר לאבסורד". הציטוט אינו מופיע בידיעה מאת שלמה צזנה, אולם בדיקה מעלה כי יצא מפיו של בנימין נתניהו.
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מגיב להחלטת בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לבדוק את מעשי ישראל בשטחים, 17.1.15 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
דן מרגלית, פרשן "ישראל היום", מגדיר את החלטת בית-הדין "הכרזת מלחמה מדינית". ב"מעריב" מדווח נועם אמיר כי הפרקליט הצבאי הראשי אלוף דני עפרוני אמר שלשום כי במבצע "צוק איתן" נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים "שאי-אפשר היה לזהותם". לדבריו, "מבחינת המשפט הבינלאומי, זה נחשב ל-2,000 אבידות של אזרחים, גם אם בפועל הם היו מחבלים, ובחמאס מנצלים זאת היטב".
ב"הארץ" מתפרסם טור פרשנות מאת אייל גרוס. "אין ספק שהחל מסוף-שבוע זה כללי המשחק השתנו", הוא כותב. "ישראלים ופלסטינים כאחד נמצאים עתה לראשונה תחת סמכות בית-דין בינלאומי פלילי". לדבריו, מי שמופתע מכך "טרם הפנים שהעמדה המשפטית הישראלית לגבי מגוון נושאים – החל ממדיניות התקיפה של צה"ל בעזה ועד ההתנחלויות – רחוקה בהיבטים רבים מרחק מזרח ממערב מהעמדות המשפטיות המקובלות בעולם".
במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שואלים את הציבור "האם ישראל צריכה לשתף פעולה עם החקירה בהאג". יגאל סרנה משיב בחיוב, בן-דרור ימיני בשלילה. לדעת ימיני, "כל שיתוף פעולה מצד ישראל רק יעניק תוקף למצג השווא של 'הדין הבינלאומי'".
עושים לביתם
שגיא כהן מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי עמוד הפייסבוק הפופולרי "סטטוסים מצייצים" הוסר מהרשת החברתית לאחר שנחשף כי כמה מהסטטוסים פורסמו בו תמורת תשלום. "שת"פ תוכן ופרסום פוסט בודד עולה למפרסם 7,500 שקל, בעוד חבילה שכוללת פרסום 10 סרטוני וידיאו עולה כ-84 אלף שקל", כותב כהן. "הבעיה: לגולשים אין דרך לדעת אילו סטטוסים שמתפרסמים בעמוד הם בגדר תוכן שיווקי. [...] פרסום תוכן שיווקי כזה מהווה הפרה בוטה של תנאי השימוש של פייסבוק".
קריאת דיווח ב"ידיעות אחרונות" על סנקציה שננקטת בגין פרסום סמוי משולה לקריאת טור ב"ישראל היום" המוקדש לביקורת על הטיה פוליטית בתקשורת. בשנים האחרונות גברו במידה משמעותית שיתופי הפעולה המסחריים של "ידיעות אחרונות" עם חברות פרטיות וגופים ממשלתיים. שיתופי פעולה אלה באים לידי ביטוי בעיתון באמצעות פרסום תכנים הנראים כמערכתיים, בעוד שבפועל הם פרסומיים. המוסף "ממון" עצמו משתף פעולה דרך קבע עם בנק הפועלים, ומעניק במסגרת שיתוף הפעולה הזה במה נרחבת למנהלי הבנק ולעובדיו.
הידיעה המרכזית בכפולת האמצע של המוסף "24 שעות" מוקדשת גם הבוקר לשיתוף פעולה מסחרי נוסף של העיתון ואתר ynet, הפעם עם חברת אוסם. באופן מוצהר, שיתוף הפעולה נועד לקדם את מוסד הארוחה המשפחתית. באופן עקיף, המיזם מקדם רכישת מוצרים של חברת המזון. אגב, בין התכנים במדור שבמוסף "24 שעות" אפשר למצוא הבוקר טור מאת הדיאטנית אורלי פיינה, מנהלת תחום התזונה בחברת אוסם, שמחמיאה למשפחה שבמוקד המדור על כך שהיא מקפידה לאכול ארוחה משפחתית כחמש פעמים בשבוע ("מספר הפעמים האידיאלי", לדבריה), וזאת על אף שהמשפחה עצמה טוענת כי היא אוכלת ארוחה משפחתית ארבע פעמים בשבוע.
בדיקה מקיפה שערכנו במשך חצי שנה, של היקף חדירת הפרסום הסמוי לאתרי החדשות המקוונים, תתפרסם היום בהרחבה באתר "העין השביעית". האתר שבלט מעל כולם ברמת ההתמסרות למסרים פרסומיים סמויים היה ynet.
בשולי החדשות
"הארץ" ממשיך להתעקש לדווח על מעשי הטבח והאלימות שמבצע ארגון בוקו-חראם בניגריה. הבוקר מדווח במדור חדשות החוץ של העיתון כי מאות נשים וילדים נחטפו לאחרונה על-ידי לוחמי הארגון וכי במדינות מערב אפריקה שוקלים להקים כוח צבאי למאבק בו.
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מתעקשים לדווח פעם נוספת על חוצנים. "בשורה משמחת לחובבי החלל", פותח ארז לין ידיעה קצרה בנושא, "מאגר ענק של עדויות, המפרטות כיצד התמודדו הרשויות בארה"ב עם דיווחים על עב"מים, יהיה מעתה זמין באופן אלקטרוני".
סמדר פרי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי רכבו של פרופ' מוחמד דג'אני מאוניברסיטת ביר-זית הוצת, ככל הנראה בעקבות יוזמתו להוביל את הסטודנטים שלו לביקור במחנות ההשמדה בפולין. "נראה שדג'אני הותש מהמאבקים ומהעדר הגיבוי מההנהגה הפלסטינית", כותבת פרי. "בימים הקרובים הוא יעזוב את ירושלים ויצטרף למכון מחקר בוושינגטון".
מוסף "מעריב" מקדיש גם הבוקר כתבת שער לנושאים שבדרך כלל נדחקים מתשומת הלב הציבורית בישראל. הפעם, כתבה מאת תמר דרסלר על עתירה משפטית שמבקשת לחייב את משרד הביטחון למסור מידע על ייצוא נשק מישראל לרואנדה לפני כ-20 שנה, זמן קצר לפני שנערך רצח עם של מאות אלפים עד מיליון בני-אדם במדינה.
בן כספית מדווח בשער "מעריב" כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם איל ההון רון לאודר לאחר נתק של שנתיים. לפי דיווחו, הפגישה התאפשרה משום שרעיית ראש הממשלה לא התלוותה לנתניהו בביקורו האחרון בפריז. לאודר, כך מדווח כספית, הגדיר את הפגישה "מוזרה".
ענייני תקשורת
עורך "הארץ" אלוף בן מדווח בשער העיתון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו התערב כדי לסכל דיון בעתירה שהוגשה במטרה לחשוף מידע על הליכי "בוררות הנפט" בין איראן לישראל.
רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי מפקד גלי-צה"ל ירון דקל החליט לשבץ מנחים חדשים לתוכנית "המלה האחרונה", וזאת משום שלדבריו, המגישים הנוכחיים (אברי גלעד וג'קי לוי, קובי אריאלי ועירית לינור) "בדרך כלל מסכימים זה עם זה", במקום להתווכח.
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת ידיעה לציטוט פוסט שפירסם יו"ר הבית-היהודי נפתלי בנט, ובו ביקר את העיתונאים נחום ברנע ואמנון אברמוביץ'.
בתחתית עמ' 27 של "ישראל היום" מתפרסמת "הבהרה" בזו הלשון: "בנק ישראל מבקש להבהיר, כי בניגוד לנאמר בכתבה שפורסמה ב'ישראל היום' ביום שישי האחרון, נגידת בנק ישראל לא פירסמה דבר בעניין החלטת הריבית של חודש פברואר". בגליון יום שישי דיווחו זאב קליין וחזי שטרנליכט כך: "נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הודיעה כי לא תוריד את הריבית לחודש פברואר, וכי היא תישאר ללא שינוי ברמה של .0.26%".
מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עינב שיף, ממשיך בעבודתו החשובה. הבוקר הוא מקדיש את טורו לתוכנית "מדברים על זה", בהנחיית נעמה חן ושי גולדן, שבה התארח שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים לשעבר, שהורשע באחרונה בשלוש עבירות של הפרת אמונים ("ניצול בוטה וחמור של כוח המשרה לטובת ניצול אינטרסים אישיים"). שיף מנצל את חופש הפעולה המרשים שניתן לו בעיתון חובב מושחתים וחשודים בשחיתות כמו "ידיעות אחרונות" כדי לבקר את תרומתם של גולדן וחן לניקוי דימויו הציבורי של לחיאני.