תביעה נוספת של צ'רלטון נגד בעל עסק בגין הפרת זכויות יוצרים הסתיימה בהפסד. הפעם מדובר בהפסד כפול, לאחר שצ'רלטון הפסידה גם בערעור שהגישה לבית-המשפט המחוזי.

שי בן-תורה, בעל חנות לדברי מתיקה ותחנת טוטו בגבעת-אולגה, נתבע על-ידי צ'רלטון בסך 85 אלף שקל לאחר שלטענת חברת הטלוויזיה לשידורי ספורט, ב-2009 הוא הקרין בבית-העסק שלו משחק של הליגה האנגלית בלי להסדיר עימה את סוגיית התשלום.

באמצעות עו"ד דניאל דן-גור טען הנתבע כי הטלוויזיה היא לשימושו הפרטי בלבד, וכי אם יחויב בדין, האחריות נופלת על חברת הוט, שהכשילה אותו בכך שהתקינה את ערוצי צ'רלטון בעסק שלו. הוט, שמצאה את עצמה נתבעת כצד שלישי, כפרה באחריותה וטענה כי אנשיה הבהירו לנתבע מהו השימוש המותר לו בחבילה שרכש.

כמו בתביעות דומות אחרות שהגישה צ'רלטון לאחרונה, גם הפעם קבע בית-המשפט כי התובעת לא הוכיחה את בעלותה על זכויות השידור. "לכל אורך ההליך – בכתב התביעה, בראיותיה, בטיעוניה ובסיכומים – העלתה התובעת על נס את חשיבות זכות היוצרים ואת שפלות המפר אותה. טענה זו כבודה במקומה מונח [...] התובעת היא 'המוציא מחברו', עליה הנטל להוכיח את תביעתה על נדבכיה ויסודותיה ככל שהנתבע לא הודה בהם", כתבה שופטת השלום בחדרה, קרן אניספלד.

לוגו צ'רלטון

השופטת ציינה כי פרקליט צ'רלטון צירף להוכחת טיעוניו את החלטות המועצה לשידורי כבלים ולוויין, אלא שהחלטות אלה ניתנו ב-2007 ולא היו רלבנטיות למועד התביעה. צ'רלטון לא צירפה את ההסכם בינה לבין בעלי הזכויות בחו"ל, ולמעשה, קבעה השופטת, "התובעת השליכה את יהבה על עדותו הלקונית של אלכס ויינשטיין (מנהל מחלקת העסקים של צ'רלטון) בכל הקשור למעמדה כבעלת זכות יוצרים בשידור המופר [...]. הנדבך ההסכמי, קרי היותה של התובעת בעלת היתר או רישיון לשדר את המשחק, שניתן לה על-ידי בעל הזכויות במשחקי הליגה האנגלית ובשידורים שלהם, לא הוכח כהוא זה".

עוד קבעה השופטת כי גם טענות צ'רלטון לפעולות הפקה שביצעה בשידורי המשחק לא הוכחו, לא פורטו, "הועלו בעלמא" ולא הוצגו שום אסמכתאות על השקעה, ולו המינימלית. השופטת התייחסה גם לאיכותו הגרועה של הצילום שביצע חוקר מוסווה מטעם צ'רלטון, שתיעד את שידור המשחק בחנות של בן-תורה, וקבעה כי אי-אפשר היה להבחין באיזה משחק מדובר ואף לא אם זה שידור חי. גם בדו"ח שמילא החוקר לא צוין מי הקבוצות ששיחקו, והשופטת ציינה כי עדותו נמסרה "בשפה רפה ולא בוטחת".

בעקבות כך נדחתה תביעת צ'רלטון והיא חויבה לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 12 אלף שקל.

בצ'רלטון עירערו לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בא-כוחם, עו"ד דן וסטריך, ביקש לבטל את קביעות בית-משפט השלום בנוגע לנטל הראיה של זכויות היוצרים, וטען כי העובדה שלצ'רלטון יש שלושה ערוצי שידור שאושרו לאחר רגולציה שבמסגרתה הועברו האישורים המתאימים מדברת בעד עצמה.

את איכות הצילום הירודה מחנותו של הנתבע הסביר עו"ד וסטריך בכך שמטבע הדברים אי-אפשר היה לצלם בגלוי: "אם חוקר יבוא לפיצוצייה ויגיד שהוא בא לתעד, רוב הסיכויים שהוא לא ייצא משם".

עוד אמר כי להיתפס לבעיית דו"ח החוקר "זה בדיוק להיתפס לש"ג. לא רואים בסרט משחק כדורגל, רואים אנשים, אדם נכנס, היה שם וקנה. למה הדו"ח הזה כל-כך חשוב? הערוץ שלי גם אם זה משחק מלפני 4,000 שנה, אי-אפשר לשדר בערוץ שלי, כי אי-אפשר לעשות שידור פומבי בערוץ שלי". עם זאת, נציג צ'רלטון הסכים שהערעור יידחה רק בשל מחדלי החוקר, אבל ביקש לבטל את החלטת בית-משפט השלום באשר לזכויות היוצרים והצורך בהוכחתן.

בפסק הדין דחתה השופטת דיאנה סלע את הערעור, הן בגלל הראיות הלקויות שסיפק החוקר, והן מצד ההוכחות לזכויות היוצרים: "משלא הוקמה התשתית העובדתית הבסיסית עליה ניתן לבסס טענות ממין הפרת זכויות יוצרים, אין צורך אמיתי להידרש לטענות הנוספות שהעלו ב"כ הצדדים לעניין ראיות נוספות שהוגשו או לא הוגשו בבית-משפט קמא, וכן טענות משפטיות הצופות פני עתיד".

צ'רלטון חויבה לשלם לנתבע הוצאות נוספות בסך 6,000 שקל.

ע"ה 46215-09-14, בית-המשפט המחוזי בחיפה