בית-משפט השלום בחיפה דחה את תביעת חברת צ'רלטון לקבל פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים ממסעדה חיפאית בגין שידור בלתי מותר לכאורה של משחק כדורגל מטורניר יורו 2012. בית-המשפט מתח ביקורת על החברה ועל התנהלותה, קבע כי החברה לא הוכיחה כלל כי הזכויות לשידורי הטורניר שייכות לה וחייב אותה בהוצאות.

אף שהחודש חלפו חמש שנים מאז נערך טורניר הכודרגל יורו 2012, רק כעת הגיעה לסיומה תביעה שהגישה חברת צ'רלטון נגד חברת פאב מסעדה כאמל בע"מ, המפעילה מסעדה על חוף הים של חיפה. תביעה זו היא אחת מיני עשרות שהגישה חברת צ'רלטון נגד בעלי עסקים קטנים שלטענתה הפרו את זכויותיה והקרינו ללקוחותיהם משחקים משידורי טורניר יורו 2012 ואירועי ספורט בינלאומיים אחרים שזכויות השידור שלהם, לדברי החברה, שייכות לה.

לפי כתב התביעה של חברת צ'רלטון, שהוגש באמצעות עו"ד דן וסטריך ממשרד כצנלסון-להב, ביוני 2012 נודע לחברה כי במסעדת כאמל השוכנת בחוף דדו בחיפה מקרינים את משחקי היורו ללא רשות. חוקר פרטי שנשלח מטעם החברה ביקר במסעדה ותיעד שידור של משחק. "ביקור אקראי זה מלמד שכל משחקי היורו שודרו בבית-העסק", טענה החברה. לדברי צ'רלטון, כיוון שהיא מפיקה את שידורי יורו 2012, והיא בעלת הזכויות הבלעדיות, ההקרנה הבלתי מאושרת פגעה בזכויותיה והיא ראויה לפיצוי. צ'רלטון דרשה ממסעדת כאמל 85 אלף שקל.

אף שבעבר הפסידה צ'רלטון בכמה וכמה תביעות נגד בעלי עסקים קטנים, במקרים רבים הנתבעים אינם טורחים למצות את ההליך המשפטי מול התאגיד ומעדיפים לסיימו בפשרה ופיצוי מופחת לצ'רלטון, בסך כ-15 אלף שקל. במסעדת כאמל החליטו ללכת עד הסוף ולתת לתביעה להתברר בבית-המשפט. בעלי המסעדה לא נרתעו מהאיומים של צ'רלטון, ובסופו של דבר סיימו את ההליך כשידם על העליונה.

בכתב ההגנה שהגישה מסעדת "כאמל", באמצעות עו"ד חנה גרופר-שגיא, נטען ראשית לכל כי חברת צ'רלטון לא צירפה לתביעתה כל מסמך המוכיח כי זכויות השידור של הטורניר אכן שייכות לה. בכתב ההגנה הודגש כי בפסיקות קודמות נקבע שלצורך הוכחת זכאות להגשת תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים היה על צ'רלטון להציג הסכם רישיון תקף מ-UEFA (איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות) ואישור של מועצת הכבלים לזכאות השידור הבלעדית בישראל. התעלמות מפסיקות קודמות בתביעות דומות שהגישה החברה, נטען בכתב ההגנה, מעידה על חוסר תום לב של צ'רלטון בהגשת התביעה הנוכחית.

בנוסף נטען כי אין כל עילת תביעה בקשר לשידור המשחק לבאי המסעדה כיוון שהסרטון שצילם החוקר הפרטי, שארך 44 שניות בלבד, תיעד שידור של המשחק ששודר בערוץ 9, שממילא העביר את המשחק בחינם לכל צופיו. מכל מקום, כך נטען, במסעדה נאסר על צפייה בשידורי ספורט, אך הטבח העביר את הטלוויזיה לערוץ 9 כדי לצפות במשחק וכשמנהלת המשמרת העירה לו הוחלף הערוץ.

לוגו צ'רלטון

השופטת נסרין עדוי-ח'דר מבית-משפט השלום בחיפה קיבלה את טענות מסעדת כאמל ודחתה את תביעת חברת צ'רלטון. ראשית נדחתה הטענה כי לחברה זכויות היוצרים בשידורי משחקי יורו 2012 בישראל. "התובעת לא הציגה ולו ראיה אחת שממנה ניתן להסיק כי הפקותיה הן יצירה דרמטית, והיא אף לא טענה דבר בעניין זה, היא לא טרחה להסביר מהו רכיב המקוריות בהפקותיה, היא לא פירטה כיצד השקיעה משאבים רבים בהפקה, היא לא הציגה כל ראיה שממנה ניתן ללמוד על השקעתה הכספית בהפקה", פסקה השופטת עדוי-ח'דר, והוסיפה שדי בכך כדי לדחות את התביעה.

עם זאת, ציינה השופטת, גם לו היתה מוכיחה החברה כי השידור הוא בבחינת יצירה דרמטית כפי שזו מוגדרת בחוק זכויות היוצרים – לא היה מקום לקבל את התביעה. בסרטון שצילם החוקר הפרטי מטעמה, כתבה השופטת, "לא מצאתי דבר שיוכיח את טענת התובעת להפרת זכוית יוצרים". כל שניתן ללמוד ממנו הוא שלמשך מספר שניות מסך הטלוויזיה במסעדה הקרין משחק כדורגל בערוץ 9.

"אף לו אניח כי הפקות התובעת הן יצירות דרמטיות, וכי השידור היה שידור מפר", הוסיפה השופטת עדוי-ח'דר, "בכל מקרה, דין התביעה להידחות, משום שהתובעת לא הוכיחה כי רכשה מאת בעלת הזכויות את זכות השידור הבלעדית בישראל של הצילום החי של משחקי יורו 2012".

תחילה, כתבה השופטת, טענה צ'רלטון כי זכות היוצרים שייכת לה מכוח הפקת השידור ולא בשל הסכם או רישיון. לאחר שהוגש הסרטון שצילם החוקר מטעמה, וממנו עלה כי השידור במסעדה לא כלל כל דברי פרשנות, דיווח מהאולפן וכדומה, אלא רק שידור של המשחק עצמו, שינתה צ'רלטון את גרסתה וטענה כי רכשה את זכויות השידור כדין.

לתצהיר שהגיש מטעם צ'רלטון אלכס וינשטיין, מנהל מחלקת עסקים בחברה, צורפו רק 8 עמודים מתוך 79 עמודי ההסכם שבין צ'רלטון ל-UEFA, וזאת בטענה כי ההסכם המלא מהווה סוד מסחרי. עם זאת, במהלך חקירת וינשטיין בבית-המשפט הוגש ההסכם המלא, אם כי רק בגרסתו המקורית באנגלית ולא בידי מי שחתום עליו בשם צ'רלטון, המנכ"ל אדר זהבי.

"התובעת לא נתנה כל הסבר להתנהלותה זו, ומדוע זנחה את טענותיה לחיסיון וסוד מסחרי בשלב מאוחר יותר, ואף הציגה את ההסכם במלואו", ציינה השופטת בפסק הדין, והוסיפה כי ההסכם לא הוגש כדין ובניגוד להוראות פקודת הראיות. ההסכם הוגש בלי שיובהר היכן נערך ונחתם, בלי תרגום מאנגלית ואישור נוטריוני. בצ'רלטון, ציינה השופטת, ידעו שעליהם להגיש את ההסכם המלא מתורגם ומאושר בידי נוטריון, שכן כך נקבע בתביעה אחרת שהגישו, שם ביקשה החברה להימנע מלתרגם את ההסכם בטענה כי עלות התרגום (כ-9,000 שקל) מכבידה עליה.

בעדותו של מנהל מחלקת העסקים, אלכס וינשטיין, שוב נטען כי צ'רלטון רכשה את זכות השידור הבלעדית בישראל למשחקי יורו 2012, אולם לדברי השופטת "עדותו של וינשטיין היתה כללית, תשובותיו בנושאים מהותיים היו חסרות ומתחמקות". לפי השופטת, "התנהלותה של התובעת בכל הנוגע להצגת ההסכם, כפי שהובא לעיל, יש בה טעם לפגם".

בשל כל זאת דחתה השופטת עדוי-ח'דר את תביעת צ'רלטון וחייבה את החברה בתשלום 10,000 שקל למסעדת כאמל בגין הוצאות המשפט, לא לפני שהעירה כך: "משחקי אליפות אירופה בכדורגל הוכרו כאירועים בעלי חשיבות ועניין ציבורי רב, וכי יש לאפשר לכל הציבור לצפות בחלקם, ללא תשלום. בעניין צפיית אירועי ספורט בתשלום, ניתנו מספר רב של החלטות המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין [...] מעבר לכך שהתובעת לא הוכיחה כי ניתן לה היתר מאת המועצה לשידורי כבלים ולוויין לגבות תשלום עבור משחקים ששודרו בערוץ בסיסי, סבורני כי האינטרס הציבורי (שפורט בהרחבה בהחלטות המועצה) מחייב שלא להכיר בתביעות המוגשות ללא כל תשתית ראייתית, שיש בהן כדי לכרסם בזכותם הבסיסית של כלל אזרחי המדינה לצפות באירועי ספורט עולמיים".

34731-12-14

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 923KB)