רשות השידור תשלם 40 אלף שקל לקריין מנחם פרי, כך קבע בשבוע שעבר השופט דניאל גולדברג מבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים. פרי הגיש לפני כשלוש שנים תביעה בדרישה לתשלום של 50 אלף שקל בגין עבודתו כמנהל בפועל של מחלקת הקריינים בשנים 2005–2008.
מפסק הדין עולה כי בשנת 2004, עם פרישת מנהל מחלקת הקריינים מתפקידו, פנה אל פרי מנהל הרדיו דאז ומי שמכהן כמנכ"ל רשות השידור כיום, יוני בן-מנחם, וביקש ממנו למלא את התפקיד "באופן זמני". פרי הסכים, תוך הבנה שלא יתוגמל על עבודתו כמי שמונה באופן רשמי למנהל המחלקה.
במכתב מאותה תקופה הובהר כי פרי התבקש "ליטול אחריות על מחלקת הקריינים עד לפרסום מכרז לניהול המחלקה או עד שיוחלט אחרת", אך בכל התקופה שבה ניהל את המחלקה לא התקיים מכרז לתפקיד, בשל הצפי של המנהלים לשינויים ארגוניים ברשות. כמו כן, במשך כל התקופה המשיך פרי לשמש גם קריין, כאשר הוא מקבל תשלום עבור שעות נוספות, כמעין פיצוי לזמן שהקדיש לניהול המחלקה. למרות פניות חוזרות ונשנות של מנהל חטיבת הביצוע, מוטי אמיר, בבקשה לאשר לפרי תנאים של מנהל מחלקה, לא זכה פרי לתקן.
פרי טען, באמצעות עו"ד לואיז ספורטס, כי הוא זכאי לפיצוי שכן מונה למנהל המחלקה, או לפחות למנהל המחלקה בפועל, משום שהובטח לו על-ידי אמיר שיזכה לתנאים של מנהל מחלקה ומשום שרשות השידור נהגה בו בחוסר תום לב כאשר מצד אחד ביקשה ממנו לקחת על עצמו את האחריות שבניהול המחלקה, ומצד אחר סירבה לשלם לו את התמורה הראויה לעבודה.
"היה ברור לי שזה רק זמני", העיד פרי בפני בית-הדין בספטמבר האחרון. "[...] אם הייתי מקבל את התפקיד לשלושה-ארבעה חודשים והיה מתפרסם מכרז, לא הייתי בא ודורש [שכר] של שלושה-ארבעה החודשים האלו. לכן לא היה טעם לבקש לתגמל אותי כספית כשאני יודע שאין לי מינוי רשמי. חייבים להבין. אני במצב הזה בגלל מנהל הרדיו. הוא מציע לי את התפקיד, אני אומר, קודם כל אני אציל את המצב, לא היה מי שינהל את המחלקה. נכנסתי ועשיתי את העבודה הזו במקביל לעבודתי כקריין, וחשבתי שהדברים יסתדרו. הדברים התחילו להימרח ולא הסתדרו".
רשות השידור טענה, באמצעות עו"ד סיגל הורוביץ, כי לא ניתן היה למנות את פרי לתפקיד משום שאינו עומד בתנאי הסף, הדורשים תואר אקדמי. נוסף לכך טענה הרשות, בין היתר, כי פרי היה במעמד של מי ש"נטל אחריות" על המחלקה ולא של מי שניהל אותה בפועל.
השופט גולדברג דחה את הטענות של פרי בדבר מינויו למנהל או מנהל בפועל ובדבר הבטחה שניתנה לו לקבל את התנאים שלהם זכאי מנהל. יחד עם זאת קיבל השופט את טענתו לחוסר תום לבה של רשות השידור. "לדעתנו, רשות השידור נהגה בחוסר תום לב כלפי התובע בכך שהטילה עליו את המטלות של ניהול מחלקת הקריינים תוך הבטחה כי מדובר בתקופה זמנית עד לפרסום מכרז, אך בפועל לא יצאה למכרז תוך זמן סביר", כתב השופט גולדברג בשמו ובשם נציגי הציבור תמיר ברשד וציפי בר.
"התקופה שבה התובע ביצע בפועל את המטלות של מנהל מחלקה, בלי לקבל תמורה הראויה לכך, התארכה מעבר לתקופת ביניים סבירה", נכתב בהמשך. "אנו סבורים שיש במכלול התנהגותה של רשות השידור בעניין זה משום שימת מכשול בפני עיוור, במובן של ניצול חולשה של עובד באופן לא הוגן. עובד אשר מוצע לו לקבל עליו בפועל מטלות של מנהל מחלקה, גם אם מובהר לו שלא יתוגמל בהתאם להטבות להן זכאי מנהל מחלקה, עשוי להתפתות להיענות להצעה מתוך ציפייה שהיענות לבקשת המעביד תקנה לו יתרון בהתמודדות עתידית על תפקיד המנהל. ממכלול עדותו של התובע עולה כי הלך מחשבתו בעניין זה היה בהתאם לכך.
"[...] אנו סבורים שדברי הרמב"ם בהלכות שמירת הנפש י"ב, הלכה י"ד, שבהם ניתן פירוש למצוות 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', ממחישים את חוסר ההגינות והעדר תום הלב שבהתנהגות רשות השידור כלפי התובע. הרמב"ם כותב, 'וכן כל המכשיל עיוור והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עובר עבירה, שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות לבו, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר 'ולפני עיוור לא תיתן מכשול'.
"הנמשל הוא שרשות השידור 'השיאה לתובע עצה שאינה הוגנת' וניצלה את החולשה שגרמה 'תאוות לבו' של התובע להרשים את הממונים עליו ביכולותיו הניהוליות ובכך לזכות ביתרון בהתמודדות עתידית על ניהול המחלקה. כך גרמה רשות השידור לתובע להמשיך לבצע בפועל את המטלות של מנהל מחלקה בלי לקבל את התמורה הראויה לכך במשך תקופה ארוכה, ואילו רשות השידור קיבלה מהתובע עבודה שוות ערך לעבודת מנהל מחלקה בלי לשלם לו את התמורה הראויה לעבודה זו".
בשל כך נקבע כי רשות השידור תפצה את פרי, אך לא לפי הפרשי השכר שתבע, אלא פיצוי בשיעור של "אומדן הלוקח בחשבון את התקופה הארוכה שבה התובע מילא בפועל מטלות של מנהל מחלקת הקריינים בלי לקבל תמורה הראויה לכך, בשים לב לכך שאין מחלוקת שעבודת התובע היתה מוערכת". הסכום שנקבע, כאמור, הועמד על 40 אלף שקל, לא כולל שכר טרחת עורכי-דין בסך 5,000 שקל.
תע"א 1913-09