האם כינוי נבחר ציבור בתואר "מושחת" למרות העדר הוכחות חותכות לכך הוא בבחינת הוצאת דיבה? שופט השלום באילת, יואל עדן, סבור שלא. השבוע הפך עדן החלטה של השופטת דפנה בלטמן-קדראי, שהרשיעה לפני ארבע שנים את אורן קדוש מאילת באשמת הוצאת לשון הרע.

סיפור המעשה: לפני חמש שנים הגישו אלי לנקרי, סגן ראש עיריית אילת, ובנו עידן, מאמן ושחקן בקבוצת הכדורסל העירונית, תביעה נגד קדוש. לטענתם, קדוש כתב בפורום באתר האינטרנט של תחנת הרדיו קול-הים-האדום כי עידן משתכר 100 אלף שקל בעשרה חודשים וכי "האיש מושחת כמו אבא שלו". ב-2007 פסקה השופטת בלטמן-קדראי כי מדובר בלשון הרע ופסקה כי קדוש ישלם 50 אלף שקל לכל אחד מהמתלוננים.

(צילום: ליזמארי באביק, רשיון cc)

קדוש עירער על ההחלטה, וטען כי התביעה היא חלק ממלחמה שמנהלים נגדו ראש העיר וסגנו, כיוון שבעבר שימש עוזרו של ראש העיר הקודם, רפי הוכמן. עוד טען כי הלשון החריפה שבה השתמש לגיטימית ומוגנת בגבולותיו של חופש הביטוי. הערעור, כאמור, התקבל.

קדוש דרש מעידן לנקרי להציג את תלושי השכר הרלבנטיים ואף בית-המשפט הורה על כך, אלא שלנקרי טען כי אינו מוצא אותם. בהחלטת הערעור הדגיש השופט עדן את התחמקותו של לנקרי מהגשת התלושים. לדבריו, ניתן לצפות ממי ששמו הטוב נפגע כי לא יתנגד להצגת שכרו, כדי שהעניין יתברר עד תום. כן נתן השופט משקל לעובדה שאלי לנקרי, אביו של המאמן-שחקן, אחראי על קביעת המסגרות הכספיות של עמותות הספורט בעיר, כולל של הפועל אילת, קבוצת הכדורסל של בנו ("התמונה שעולה בעייתית ומטרידה").

לגבי ההתבטאות החריפה של קדוש כתב השופט בהחלטתו: "השימוש במלה 'מושחת' אכן יש בו כדי להוות אמירה בעלת משמעות רבה לאדם לו היא מיוחסת, בפרט כאשר עסקינן באיש ציבור. יחד עם זאת, כאשר קיימת תשתית עובדתית המקימה סימני שאלה, יש לאפשר דיון ויש לאפשר הבעת דעה והעלאת טענות אשר יעלו על פני השטח את אותם נושאים ציבוריים המצריכים בירור.

"אין ללמוד מהדברים האמורים כי ניתן לטעון טענת 'שחיתות' ללא כל תשתית, ואין משמעות הדבר כי שמו הטוב של איש ציבור ניגף מפני צורך בדיון ציבורי בשאלות חשובות. צריכה להתקיים תשתית אשר יהיה בה כדי להגיע למסקנה כי מדובר בתום לב. מצב הדברים המתואר לעיל יש בו כדי להקים תשתית כאמור, המביאה לכך שהנתבע יחסה תחת הגנת תום הלב".

השופט גם הסביר מהי אותה הגנת תום לב: "יש לאפשר לאדם מן היישוב אשר נתקל בסיטואציה בה עולים סימני שאלה להביע את דעתו וביקורתו, גם אם נעשה במסגרתה שימוש בביטוי 'מושחת', ויש לאפשר לו לחסות תחת הגנת תום הלב. הגנת תום הלב אינה צריכה להוכחה כי היה אמת בפרסום. הגנה זו קמה גם כאשר נתבע איננו מצליח לעמוד בנטל להוכיח כי היה אמת בדבריו. הגנה זו קמה בשל הצורך לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי. קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה לאפשר להביע דעה על התנהגותם של אנשי ציבור, דבר המאפשר שיח ציבורי בעניינים שנויים במחלוקת, ביקורת ציבורית והתרעה מפני התנהלות אשר על פניה מעלה סימני שאלה".

בעקבות כך דחה השופט עדן את תביעת לשון הרע ופסק כי על התובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 שקל.

ת"א (אי') 1206-05‏