נשים
"קורבנות עבירות המין במגזר החרדי נאבקות בקשר ההסתרה", נכתב בחותמת לבנה על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "את האנס של רחל והתוקף של חני שלחו לעיר אחרת. את חיה חיתנו עם ישראל, בתקווה ש'יעבור לה'. ולמנחם ההורים סירבו להאמין. בכל המקרים נאסר עליהם להתלונן במשטרה. בעקבות ביקורת חריפה שמתחה שופטת בית-המשפט העליון על קשר ההסתרה: קורבנות עבירות המין בחברה החרדית לא מוכנים להמשיך לשתוק", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של עקיבא נוביק ויהודה שוחט.
"הנערה שניצחה", נכתב בהפניה בתחתית שער "ידיעות אחרונות" לדברים של הנשיא לשעבר שמעון פרס על זוכת פרס נובל לשלום מלאלה יוסופזאי, ש"נאבקה בשלטון הטליבאן על זכותה ללמוד בבית-הספר, נורתה בראשה – אבל שרדה כנגד כל הסיכויים", לשון כותרת המשנה לדיווח על הזכייה מאת דניאל בטיני בעמ' 6. במדור הדעות כותבת גם סמדר פרי על הלוחמת לזכויות הנשים שזכתה בנובל.
הידיעה המקורית כפי שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", 10.10.14 (לחצו להגדלה)
בעמ' 10 מתפרסמת ידיעה של אלי סניור ולפיה יש "התפתחות בחקירת אונס הנערה בת ה-15". "האונס ברחובות: נעצר חשוד", נכתב בכותרת הידיעה. הפתיח לכתבה, כנהוג בעיתון, כתוב באותיות מודגשות ומנוסח כסיפור, באופן ציורי ועמוס שמות תואר: "האם המצוד הנרחב אחרי התוקף האכזרי מרחובות, שאנס בבוקר החג נערה בת 15 שרכבה על אופניה, נשא פרי? אמש עצרו בלשי המשטרה חשוד במעשה". קוראים חוזרים של העיתון יבחינו כי הניסוח סובל בכל זאת מאיפוק ועצירות מסוימים ולא אופייניים. הסיבה לכך מתפרסמת צמוד לידיעה, תחת הכותרת החד-משמעית "התנצלות":
ביום שישי פורסמה ב'ידיעות אחרונות' ידיעה נרחבת על האונס המחריד ברחובות. בשלב העריכה נעשה ניסיון לתאר את הסיטואציה הנוראית שאליה נקלעה הקורבן ואת הפחד מקפיא הדם שמנע ממנה לזעוק לעזרה. עם זאת, אנו מודעים לכך שהפתיח נוסח באופן שגוי והשתמעה ממנו נימת ביקורת כלפי הנאנסת. זהו ניסוח אומלל שמוטב היה לולא הודפס והופיע בעיתון. כמובן שאין לנו שמץ של ביקורת כלפי הנאנסת או נפגעות עבירות מין בכלל. מדובר בטעות עריכה שנעשתה ללא כל כוונת זדון, ואין לה שום קשר לכותב הידיעה אלי סניור, כתב הפלילים של העיתון. אנו מתנצלים בפני הנאנסת, משפחתה וכל מי שחש עצמו נפגע מהפרסום. נסיק את המסקנות ונעשה כל מאמץ כדי שטעות חמורה כזו לא תחזור על עצמה".
הודעת ההתנצלות שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", 12.10.14
רפי מן ("מחיר השכתוב") ויובל דרור ("כשהסגנון קם על יוצרו"), שכתבו שניהם על הפתיח האומלל ועל ההתנצלות, הדגישו כי בבסיס הניסוח הבעייתי נמצאת שיטה – שיטת העריכה של "ידיעות אחרונות" (ושל עיתונים אחרים, כפי שמפרט מן), המעבירה את מרכז הכובד של דיווחים חדשותיים לידיהם של העורכים ומציידת אותם בהוראות פעולה מוכתבות סנסציה וסחטנות רגשית. על הרקע הזה מהדהדת באופן נלעג ההצהרה בהתנצלות של "ידיעות אחרונות" כי מדובר ב"טעות" ועולה באופן דחוף השאלה מה מתכוונים לעשות בעיתון במסגרת הסקת המסקנות המובטחת.
ואחרי שכל זה נאמר, כדאי להדגיש עוד שני דברים, שהם דבר והיפוכו. ראשית, עצם ההתנצלות, עומקה והיקפה מעידים לא רק על חוש ההגינות של עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון, אלא גם על השינוי המבורך בנורמות הציבוריות (החילוניות לפחות) ביחס לעברייני מין ולקורבנות מין, עד כדי כך שעיתון יפרסם התנצלות ברורה בקול צלול ורם – וזאת ללא הליך משפטי ואיום כלכלי – על ניסוח קלוקל.
העניין השני הוא זה שבמהלך העיסוק הציבורי בפרשה כמעט נשכח, כפי שכתב אורן פרסיקו בסקירת העיתונות ביום שישי, עם פרסום הידיעה המקורית ב"ידיעות":
'אילו היא רק היתה צורחת, מתנגדת או מנסה לברוח, זה יכול היה להיגמר לגמרי אחרת – אבל הנערה שנאנסה אתמול בבוקר ברחובות קפאה מרוב פחד ושתקה', כותב אלי סניור בפתח הדיווח על האונס. 'מספיק שהיתה צורחת, וזה היה מציל אותה – אבל היא נבהלה וקפאה', מצוטט בהמשך הידיעה 'גורם במחוז מרכז של המשטרה'. ''ידיעות אחרונות', אלי סניור ומשטרת ישראל מאשימים הבוקר נערה בת 15 בכך שנאנסה', הגדיר זאת כתב 'הארץ' ברק רביד".
הנוסחים השונים של התנצלות "ידיעות אחרונות" בדף הפייסבוק של העיתון. ציוץ של נחמיה גרשוני
כלומר, לא רק העורך (או העורכת, כפי שציין נחמיה גרשוני שהובלט בנוסחי ההתנצלות המקוונת של "ידיעות") ב"ידיעות" התנסח בצורה שעוררה זעם ציבורי וגררה התנצלות מהדהדת, אלא גם ובאותה צורה הדובר המשטרתי שהעביר ל"ידיעות אחרונות", דרך הכתב הפלילי שלו, את הפרטים שמהם בנתה העורכת את הפתיח והידיעה כולה.
למרות זאת, בניגוד להתנהלות העיתון המעורב בפרשה, משטרת ישראל, עד כמה שידוע לי, לא פירסמה עדיין התנצלות על כך שמערך הדוברות שלה מתדרך כתבים בדבר אחריותם המובלעת של קורבנות אונס לתקיפה שעברו.
ערבים
"בעבר כבר היו ערבים-ישראלים שיצאו להילחם בזירות השונות, חלקם גם נהרגו בלחימה. האם התופעה מדאיגה? כן. האם היא רווחת בקרב ערביי ישראל? לא, וצריך לזכור זאת". כך נכתב בתמצית טור של ירון בלום שהעורכים קבעו במרכז עמוד השער של "מעריב". אם מדובר בתופעה לא רווחת, מדוע העורכים – אותם עורכים – בחרו להבליט את הדיווח (הלא בלעדי) על כך בכותרת הראשית ("ישראלי בשירות דאע"ש")?
"אל לנו לצבוע את ערביי ישראל בצבעים שחורים של דאע"ש, ממש לא", נכתב עוד באותה תמצית טור שהעורכים בחרו לצטט בשער. מדוע, אם כן, הם בוחרים לצבוע אותם בצבעים שחורים בראש העמוד, בכותרת הראשית, בתמונה הראשית (המציבה תמונה לוחמנית של ההרוג לצד חמושים המניפים את הדגל השחור של דאע"ש) ובכותרת המשנה המבליטה את הדיווח שלפיו "אחמד מוחמד חבשי (24), תושב אכסאל שבצפון, התנדב לכוחותיו של ארגון הטרור ונהרג בקרבות בעיראק"? אמנם המשך הכותרת כבר מכיל התנערות ("משפחתו מתנערת ממנו: 'אל תלכו בדרכו'"), ובכל זאת.
ב"ידיעות אחרונות" (אולי בשל המכה בכנף שקיבלו עורכיו בשל פתיח האונס ביום שישי?) לא קובעים בטור פרשנות כי אין להכתים ציבור שלם בשל הטרוריסט מאכסאל וגם לא מבליטים דיווחים באופן שעלול לעשות זאת בפועל. "הרוג ישראלי בשורות דאע"ש", נכתב בכותרת ידיעה המופיעה בעמ' 4 של העיתון ותופסת את חציו העליון – ללא הפניה מהשער. כותרת הגג מפרטת כי מדובר בערבי. כותרת המשנה מכילה את ההתנערות המשפחתית, התופסת כשליש מהידיעה של ישראל מושקוביץ וחסן שעלאן.
גם ב"הארץ", כמו ב"מעריב", מעלליו של ארגון הטרור האסלאמי תופסים את ראש סדר היום, אולם מדובר בסדר הפוך. המקרה הפרטי, הלא מייצג, נדחק להפניה זעירה מעמוד השער ("צעיר ישראלי שהצטרף לדאע"ש נהרג בעיראק"), ואת הכותרת הראשית תופס המבט הכללי: "דאע"ש מהדק את המצור בגבול הטורקי ומתקדם באזור בגדאד"; ובכותרת המשנה: "שליח האו"ם בסוריה: חשש לטבח אלפי בני-אדם בקובאני". הטבח המשוער או הצפוי בקובאני מוזכר גם בשער "מעריב", בתמצית טור נוספת, של יוסי מלמן. הוא מלין על שתיקת העולם ביחס למעשי ההרג של "הברברים מדאע"ש".
אסונות
דיווחים על מגדרים ומגזרים יכולים, אם כן, להיות נפיצים. לכן גם ב"ידיעות אחרונות" וגם ב"ישראל היום" בוחרים, בפעם המי יודע כמה, להקדיש את מיטב עמודיהם לאסון פרטי שפקד בני-אדם אנונימים במהלך היממה האחרונה שלפני צאת העיתון. "אסון בדרך הביתה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "המשפחה נהרסה", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". שתי הכותרות מלוות בתצלום האופייני של מכונית מעוכה. ב"ידיעות אחרונות" יש תרשים מאויר של התאונה, מפה ותמונות נוספות. ב"ישראל היום" אין. הדבר מעיד על חולשה עיתונאית נקודתית של החינמון דל המידע, ועל חולשת דעת כללית של מתחרהו שבתשלום, הטורד את עצמו ואת קוראיו בפרטים חסרי חשיבות. תוספת בלעדית נוספת של "ידיעות" יכולה לשמש הצדקה לדיווח עצמו, גם אם לא לבולטותו הזועקת: אודי עציון כותב: "כך תתחמקו מרכב עוקף".
גם ב"הארץ" מדווחים בהבלטה יחסית על אסון, אולם אין בוחרים בטרגדיה פרטית, אלא בהתפתחות בקנה-מידה עולמי. "יותר מ-4,000 מתים בהתפרצות אבולה", נכתב בכותרת על שער העיתון. "8,400 איש לקו בנגיף עד כה. אחרי ארה"ב, גם בריטניה מגבירה בידוק בשדות תעופה".
תקציב 2015
"הדילים הפוליטיים בתקציב יעלו עוד מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "בזאר טורקי בתקציב המדינה", מטיחה כותרת הגג. כותרת המשנה מפרטת את עיקרי הרפורטז'ה החרוצה של רוני זינגר: "סילבן שלום נלחם נגד סגירת המשרד לשיתוף פעולה אזורי. שרי הליכוד התקוטטו למי שייך הקרדיט על ביטול הקיצוץ בהטבות המס לפריפריה. גדעון סער ביטל את ייקור הדרכונים. אביגדור ליברמן התגאה בהישגים ישנים. נפתלי בנט, ששהה בחו"ל, השאיר את המלחמות הפוליטיות לניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת הכספים. כך אושר תקציב המדינה לשנת 2015 כשרק ארבעה שרים ורה"מ נוכחים בחדר".
"מנכ"לית האוצר בוועידת קרן המטבע: 'דרושות רפורמות כדי לטפל ביוקר המחיה וצמיחה במשק'", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בזכות האחריות שגילינו בעבר, בקרן המטבע מקבלים את האילוצים בתקציב 2015" ו"אין פתרונות קסם. בלי רפורמות בבנקים, בשוק העבודה ובתשתיות לא נוכל להוריד מחירים" הם הציטוטים של המנכ"לית, יעל אנדורן, שנבחרו לכותרת המשנה. "דה-מרקר" הוא עיתון שהקריאה התמידית לרפורמות במשק חקוקה על מצחו, וטבעי שהדברים של אנדורן יופיעו בראשו. אולם מתחת להם בעמוד השער מתייחס מוטי בסוק לדברים של דמות בכירה אחרת, הנגידה קרנית פלוג: "פלוג רמזה לשרים: רימו אתכם", נכתב בכותרת תמצית מאמרו.
"עוד לפני שהחלה ישיבת הממשלה המרתונית לאישור תקציב 2015, ביום שלישי האחרון, ידעו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד ושאר חברי הממשלה את האמת הפשוטה שהציבה בפניהם נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, במהלך הדיון – ובכל זאת הצביעו בעד התקציב בשעת לילה מאוחרת". אם הנגידה היתה אומרת לפני שבועיים את הדברים שאמרה לממשלה כעת, "היה מתפתח שיח ציבורי סביבם – וייתכן שלדבריה היתה השפעה", כותב בסוק. ומה אמרה פלוג? "בנק ישראל סבור שקיימת אי-ודאות לגבי המימוש של חלק מהצעדים שנועדו להבטיח את הגירעון המוצע".
גם ב"כלכליסט" מוקדשת הפרשנות לדיווח על ההצבעה על התקציב לדברים שאמרה פלוג. תחת הכותרת "תקציב לא אמין" נכתב בתמצית טורו של אמנון אטד על שער העיתון: "לב הבעיה של התקציב טמון בביקורת שהשמיעה נגידת בנק ישראל, שלפיה קיימת אי-ודאות לגבי מימוש חלק מהתוכניות שנועדו להבטיח את הגירעון. מדובר בחבילת צעדים בהיקף כולל של כ-5 מיליארד שקל, שבה ניתן למצוא, למשל, ניסיון לשלוח חברה מפסידה כמו הרכבת לגייס בהנפקת אג"ח מיליארד שקל כדי להקטין את תקציב משרד התחבורה. כשהתקציב עמוס תרגילים כדחיית תשלומים וטשטוש הגבולות בין מימון הגירעון לבין הקטנתו – אמינות היא בוודאי לא שם המשחק".
גליון "גלובס" אינו מחולק במוצאי-שבת. ב"ממון" לא נכתבה היום מלה על תקציב 2015.
יוקר המחיה
"פיקוח על מחירים לא תמיד מנצח את יוקר המחיה", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט". נורית קדוש, שדיווחה בשבוע שעבר על "התוכנית הסודית של יצרני המזון נגד מחאה", מסקרת היום בביקורתיות את התוכנית הלא-סודית של שר האוצר. "שר האוצר הכריז כי יכניס מוצרים נוספים לפיקוח כדי להביא לירידת מחירים, אבל החוק כולל שורת מגבלות על המוצרים שניתן לפקח עליהם, וגם אלה שכבר מפוקחים יקרים יותר מהמקבילים בחו"ל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה.
"הסחורות יקרות, הכשרות מכבידה והשוק קטן מדי. כך מוכרים לנו שהמחירים בישראל חייבים להיות גבוהים", נכתב בהפניה למאמר של איתן אבריאל על שער "דה-מרקר", לצד הפניות אחרות לכתבות בנושא יוקר המחיה בישראל. "זול בברלין: רשתות הדיסקאונט לימדו את הגרמנים לסרב למחירים גבוהים", נכתב בכותרת כתבה של דפנה מאור. "יקר בישראל: 'הצרכנים עברו לרשתות המוזלות, אך הן עדיין יקרות מאלה בחו"ל'", נכתב בכותרת כתבה של עדי דברת-מזריץ בעמוד הסמוך. כותרת המשנה, אחרי האזכור המחייב של הריכוזיות, מזכירה: "גם לצרכנים יש חלק ביוקר המזון: 'אי-אפשר להמשיך לקנות מוצרים יקרים ולצפות שהמחירים יירדו. הצרכן הישראלי בוכה וקונה'".
עדי דברת-מזריץ מתקשרת למנהלי חברות המזון. הכתבה ב"דה-מרקר"
בעמ' 10 של העיתון מתפרסמת כתבה נוספת של דברת-מזריץ, שניסתה לתקוף את הסוגיה מכיוון אחר, לאחוז את השור בקרניו ולקבל את האמת מפי הסוס, כלומר – לשאול את מנהלי החברות הקובעות את גובהו של יוקר המחיה מדוע כל-כך יקר כאן. התוצאות, הפרודיות כמתבקש, מודגשות במרכז העמוד לצד תצלומיהם של המנהלים. לכתבה נלווה ריח רע בשל העובדה, הלא מוסתרת, שהשיחות נערכו במהלך סוף-השבוע. יוקר המחיה יהיה איתנו גם במהלך השבוע, והיה ניתן לדחות כתבה כזו גם למחר בלי לוותר על האפקט. אם יאיר לפיד סופג ביקורת מוצדקת משום שהטריד לחינם עיתונאים במהלך יום המנוחה, גם עיתונאים צריכים שלא להטריד שלא לצורך את מסוקריהם במהלך השבת.
עניים
"חבר בוועדת אלאלוף: 'דו"ח העוני לא מיושם. זו עבודה בעיניים", נכתב בכותרת כתבה של ליאור דטל ב"דה-מרקר". "רק 13 מתוך עשרות ההמלצות למלחמה בעוני יתוקצבו ב-2015 – ורוב ההמלצות החשובות לדעת חברי הוועדה לא ייושמו", נכתב בכותרת המשנה.
קק"ל קיימת
בשבוע שעבר כתבתי כאן על האופן המתעתע שבו דיווחו העיתונים על מאבקי הכוחות בין משרד האוצר לקרן הקיימת לישראל בקשר להיקף הפיקוח הממשלתי על הארגון והעברות הכספים ממנו לאוצר המדינה. היום מדווחת רוני זינגר, שדיווחיה בשבוע שעבר היו מהיותר מדויקים, כי "נחתם ההסכם בין קק"ל לאוצר". "הסעיף הסופי במסמך שנחתם בין האוצר לקק"ל נוסח כך ששני הצדדים יוכלו להציג את ההסכם כהישג", היא כותבת. "לנציגי הקרן היה חשוב שהסעיף יבהיר כי מדובר ב'הסכמתה של קק"ל להעמיד מיליארד שקל', כך שלא ישתמע כאילו הוכרחה לעשות כן". ואכן, ההסכם אינו קובע כי ההעברה תתבצע גם בשנים הבאות. כותרת הידיעה הקצרה היא "הכוח נשאר בקק"ל".
דעה
"וינשטיין חייב ללכת", קובעת כותרת מאמרו של רביב דרוקר ב"הארץ". "לא פשוט לקרוא ליועץ משפטי לממשלה להתפטר. זה מרגיש קצת כמו אוהד כדורגל ממוצע, אבל 4.5 שנים של כהונה קטסטרופלית לא מותירות ברירה אחרת".
עוד דעה
מאמר המערכת של "הארץ" קורא לחדש את המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים.
ענייני תקשורת
"המועצה לשידורי כבלים נגד דרהי: הנפיק את פירמידת האחזקה ב-HOT ללא אישור", נכתב בכותרת דיווח של "ערן אזרן וסוכנויות הידיעות" ב"דה-מרקר". "המועצה טוענת כי HOT הפרה את תנאי הרישיון, מאחר שלא דיווחה על שינוי באחזקות של דרהי בחברת הכבלים כתוצאה מהנפקת אלטיס. דרהי מנהל מגעים לרכישת פורטוגל טלקום מ-Oi הברזילית ב-7 מיליארד יורו".
"בעקבות חשיפת 'ישראל היום'", שער "ישראל היום", 12.10.14
על שער "ישראל היום" מדווחים על חששות תושבי עמק יזרעאל מהכוונה להקים שם נמל תעופה ועל תגובת הממסד, כמובן – ועושים זאת תחת הכיתוב, שחור על רקע צהוב, "בעקבות חשיפת 'ישראל היום'". כפי שהזכיר כאן אורן פרסיקו ביום שישי האחרון, עת פירסם "ישראל היום" כותרת ראשית על הכוונה לבנות נמל תעופה בצפון – הידיעה על כך פורסמה כבר ב"ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים על-ידי אודי עציון.