רשומון של אונס
נערה בת 15 נאנסה אתמול. "ידיעות אחרונות" מעניק למקרה את הסיקור הבולט ביותר מבין כל עיתוני הבוקר. בראש עמ' 4 מתפרסמת כותרת גדולה בגופן מדמם. האם קורבנות אונס נוגעים ללבם של עורכי "ידיעות אחרונות" יותר מאשר ללבם של עורכי עיתונים אחרים, או שהעיתון מזהה במעשה הפלילי פיתיון נוח ומנצלו לצרכיו?
"אילו היא רק היתה צורחת, מתנגדת או מנסה לברוח, זה יכול היה להיגמר לגמרי אחרת – אבל הנערה שנאנסה אתמול בבוקר ברחובות קפאה מרוב פחד ושתקה", כותב אלי סניור בפתח הדיווח על האונס. "מספיק שהיתה צורחת, וזה היה מציל אותה – אבל היא נבהלה וקפאה", מצוטט בהמשך הידיעה "גורם במחוז מרכז של המשטרה". "'ידיעות אחרונות', אלי סניור ומשטרת ישראל מאשימים הבוקר נערה בת 15 בכך שנאנסה", הגדיר זאת כתב "הארץ" ברק רביד.
"בקליפורניה עבר החוק המכונה 'כן זה כן': הוא מחייב אוניברסיטאות ומכללות לאמץ מדיניות של הסכמה מפורשת ליחסי מין", מעדכנת צפי סער את קוראי "הארץ". לפי החוק, "סקס אמור להיעשות רק כשכל הצדדים המעורבים בו מסכימים לכך. שתיקה, העדר התנגדות או הסכמה הניתנת בהשפעת אלכוהול או סמים אינם מעידים על הסכמה לפעילות מינית. [...] אנחנו אשכרה חיים בעולם שבו צריך להעביר חוק שאומר שסקס אמור להיעשות בהסכמה ובהכרה של משתתפיו".
כדוגמה למקרה שבו סקס מתבצע בלא הסכמה מלאה, מעשה שבעבר אולי לא היה מוגדר כאונס, מביאה סער את שאירע ללנה דנהם, יוצרת סדרת הטלוויזיה "בנות". "דנהם, שנאנסה בדייט, אינה זוכרת במפורש שאמרה לא", כותבת סער. "היא היתה שתויה והגבר שאיתו יצאה כפה עליה יחסי מין".
כתבת השער של "7 ימים" היא ראיון שערכה דנה ספקטור עם דנהם, "שיחת בנות גלויה", כפי שזה מוגדר בכותרת המשנה לכתבה. בין היתר משוחחת ספקטור עם דנהם על האונס שעברה. "היא מספרת איך היא הלכה למסיבה, עשתה כמה שורות קוקאין והשתכרה, כשנתקלה בטעות בבחור שהכירה בקולג'", כותבת ספקטור ומגדירה את המקרה "פשוט רשומון של אונס", וזאת על אף שהוא מתואר מנקודת מבט אחת בלבד, בלי הבדלי גרסאות: "לנה הכמעט מעולפת שוכבת על המיטה, הבחור עושה לה כל מיני דברים אגרסיביים שהיא לא רוצה, אבל לא מסוגלת לעצור". ספקטור אינה מוסיפה כי "אילו היא רק היתה צורחת, מתנגדת או מנסה לברוח, זה יכול היה להיגמר לגמרי אחרת".
את מדורה הקבוע של סער ב"הארץ" חותמת פינה בשם "גברים בשם אומרם". הפעם מצוטט שם עיתונאי "גלובס" מתי גולן, שכתב לאחרונה: "מאוד מטריד מה שקורה במשטרה. קצינים מוכשרים נושרים מהארגון בגלל מעשים הקשורים בסקס, אם במעשה או בדיבור. משהו נראה לי פה לא תקין, מוגזם. אנשים שהגיעו לעמדות בכירות בעבודה קשה ורבת-שנים – האם ראוי שיפסידו את כל עולמם המקצועי, וגם האישי, בגלל אקט מיני עם שוטרת, שכן או לא כפופה להם?".
"הרשה לי לנסח את השאלה במלים לא מכובסות", אומר נחום ברנע למפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. "האם נכון שבצמרת המשטרה כולם שוכבים עם כולן?". "אני חושב שהשאלה לגיטימית", משיב דנינו. "לא עשינו מחקרים השוואתיים עם ארגונים אחרים, אבל אני משוכנע שאצלנו יש רגישות גבוהה יותר לכל עבירה משמעתית או פלילית".
דנינו מסביר לברנע, במסגרת ראיון שתופס את כל הטור הקבוע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", כי הוא אחראי להקמת משרד לענייני נשים במשטרה, "מדור להטרדות מיניות" פנים-משטרתיות. מאז יש יותר תלונות בנושא, אומר המפכ"ל, "ואז מאשימים אותי שבתקופה שלי יש הטרדות מיניות. זה אבסורד".
ועוד קצת דנינו
"לפעמים אני לא מאמין למה שאני קורא עלי בכלי התקשורת. אין אדם במשטרה שנלחם בשחיתות כמוני. לטעון ההפך זה שקר, פשוט שקר", אומר המפכ"ל לברנע, ובהמשך מוסיף: "מה שמרחיב את הדעת הוא הדרך שבה אני מתקבל בציבור הרחב: האהדה; החיבוק; לפעמים אני נבוך. והדרך שבה מקבלים אותי השוטרים בשטח. כששואלים אותי למה לא זרקתי את המפתחות לאחר שלוש שנים, מה הייתי צריך שנה רביעית, אני אומר, בואו איתי לסיור בשטח ותבינו".
המפכ"ל, יוחנן דנינו. 16.1.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')
לפני כשנה קיבלו עמיתיו של ברנע, עמוס רגב ואיציק סבן, את הצעתו של דנינו ויצאו איתו לסיור. "במגע הבין-אישי, עם שוטרים וקצינים, ועם אזרחים מהשורה, אפשר להתרשם מהאווירה החדשה במשטרה", הם כתבו ב"ישראל היום". "זו לא העמדת-פנים, לא חנופה, לא ליקוק ל'בוס'. המפכ"ל מתקבל שם במאור פנים. שוטרים מהשורה וחיילי מג"ב בסדיר, ובעיקר – אזרחים – ניגשים אליו, לוחצים ידיים, משוחחים, מחייכים. לא נולדנו אתמול, וביקור בכיר אצל הכפופים לו הוא מראה מוכר היטב. במקרה הזה, אין כאן 'עבודה בעיניים': יחסי המפכ"ל והמשטרה הם יחסים של אהבה וכבוד הדדי. הוא אוהב את המשטרה ואת השוטרים; הם מחזירים לו באותו מטבע".
ברנע לא יצא לסיור עם דנינו, או לפחות לא כותב על כך. כשהוא פונה בשאלות על כשלונותיו של המפכ"ל משיב דנינו: "טעיתי כשיצאתי מהנחה שהמעשים ידברו בעד עצמם. אולי זה קורה במדינה שיש בה סיקור הוגן של המשטרה, אבל אצלנו הסיקור לא הוגן. אני אומר לך במה נכשלתי: נכשלתי בשיווק". "אתה, תהיתי, אתה, יוחנן דנינו, נכשל בשיווק?", כותב ברנע. "כן, אני", משיב המפכ"ל. "הדבר האחרון שעשיתי בתפקידי הוא יחסי-ציבור. ועוד טוענים נגדי שאני התעסקתי ביחסי-ציבור".
סימנייה
אחרי חודשים ארוכים שבהם ערך ראיונות עבור מוסף "הארץ" וכתב טורי פרשנות לקונטרס החדשות של העיתון, גידי וייץ מפרסם הבוקר תחקיר. במוקד: היחסים בין יו"ר מפלגת העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג לחבר המפלגה גידי סולימני.
העיקר הכוונה
"נמל תעופה בינ"ל יוקם ברמת-דוד", מכריזה הכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד הסטמפה "בשורה לצפון". שר התחבורה ישראל כ"ץ מצוטט בכותרת המשנה: "הקמת השדה תביא לפריחה כלכלית באזור". תצלום של כ"ץ, בפוזה מעוררת רושם ככל שניתן, מלווה את הידיעה המלאה מאת אילן גטניו, המתפרסמת בראש עמ' 5 של העיתון.
על הכוונה להקים נמל תעופה בינלאומי באזור רמת-דוד דיווח אודי עציון ב"ידיעות אחרונות" לפני שבועות אחדים. הכותרת הראשית ב"ישראל היום" מתעלמת מכך, כמובן, ומעדכנת כי כעת החליטה הממשלה סופית להקים את השדה במסגרת חוק התקציב. "הקמת השדה ברמת-דוד תציב לראשונה את הגליל על המפה", מצוטט בידיעה השר כ"ץ. "היא תביא פריחה ותעסוקה לאלפי עובדים בסביבה ותקדם את הכלכלה בכל הגליל, גם בבנייה עצמה וגם לאחר מכן. בכל מקום שמוקם שדה תעופה הוא מביא עימו פריחה כלכלית לכל האזור".
מתחת לידיעה על נמל התעופה מדווחים כתבי "ישראל היום" כי הממשלה אישרה את תקציב 2015 "בהתאם למתווה של שר האוצר יאיר לפיד". על מהות התקציב לא כותבים עיתונאי "ישראל היום" דבר, המשך ישיר לסיקור הכלכלי הלקוי שמציע העיתון הנפוץ בישראל לקוראיו. במקום זאת מסתפקים כתבי העיתון בציטוט גורמי אופוזיציה המבקרים את סדר העדיפויות הכלכלי של ממשלת ישראל. "נתניהו, שרי ישראל-ביתנו ושר הפנים גדעון סער התייצבו לצד לפיד", מצוין ב"ישראל היום". ב"מעריב" מגדירים זאת אחרת.
"בארבע עיניים: לפיד הזהיר מפני ההשלכות של קיצוץ רוחבי – ונתניהו התקפל", מדווחת הכותרת בראש הכפולה הפותחת של "מעריב". יהודה שרוני מדווח בפירוט על מהלך ההצבעה בממשלת ישראל על תקציב 2015. בעומק העיתון מביע הפרשן הכלכלי את דעתו על התקציב של לפיד: "להצהרות לפיד שמדובר בתקציב חברתי עדיין אין סימוכין [...] שר האוצר ניסה להמציא בתקציב 'מנועי צמיחה' מלאכותיים [...] את הקרדיט לירידה הצפויה במחירי החשמל בתחילת 2015 בזכות הגז הטבעי ניכס לפיד לעצמו [...] הורדת יוקר המחיה בתחום המזון אינה מציאותית בטווח הנראה לעין".
"אנחנו מנסים לשנות את המצב", מצוטט שר האוצר לפיד בכותרת הראשית של "מעריב". במקום להתראיין אצל שרוני, הלך לפיד לבן כספית. "הביקורת שהכי מדאיגה אותי, אמרתי אתמול ללפיד, היא סביב הטענה שאין בתקציב החדש מנועי צמיחה", כותב העיתונאי הבכיר ב"מעריב". "נו, באמת", משיב שר האוצר, ומספר כיצד ראשי התעשיינים הגיעו למשרדו השבוע כדי "להגיד תודה".
הפגנה נגד תקציב המדינה, 7.10.14 (צילום: יונתן זינדל)
"בתקציב הזה לא רק שיש מנועי צמיחה רבים ומגוונים, יש בו גם הקלה לאזרחים", אומר לו לפיד. "[...] ב-1 בינואר תהיה הוזלה משמעותית בת שתי ספרות של תעריפי החשמל, הציבור יפסיק לשלם אגרת טלוויזיה, דברים קורים". כספית מזכיר ללפיד את הביקורת הרבה בציבור על המצב הכלכלי, אולם מוצא גם סיבה להחמיא לשר האוצר.
"העובדה ששר האוצר העביר את חוק אפס אחוז מע"מ מהווה אמירה משמעותית, אולי אפילו היסטורית בתחום הזה", כותב כספית. "זוהי הפעם הראשונה שבה הממשלה מוכיחה שהיא מוכנה לשלם כסף, הרבה כסף, כדי שלצעיריה יהיה יותר טוב. נכון אפשר להתווכח על החוק הזה. רוב המומחים טוענים שהמטרה לא תושג. אבל אי-אפשר להתווכח על הכוונה. במקרה הזה, הכוונה חשובה לא פחות מהתוצאה. הכוונה מוכיחה שיש רצון. שמשהו קרה. שהם הבינו, שם למעלה, שככה אי-אפשר יותר. אז אם אפס אחוז מע"מ ייכשל, שיביאו משהו אחר".
"הקריירה הפוליטית של לפיד נראית כמו שנה וחצי של אפולוגטיות מתמשכת", כותב מתי טוכפלד ב"ישראל השבוע", המוסף הפוליטי של "ישראל היום". "הרבה כוונות טובות, לא הרבה הצלחות, וכמעט בלי מהמורה אחת שהצליח לפסוח עליה". לפי טוכפלד, "זהו תקציב רווי גזירות ומכות כואבות לאוכלוסיות רבות, כולל מעמד הביניים והשכבות החלשות. בניגוד לתקציב הקודם שלפיד העביר לפני שנה וחצי, שהעברתו לוותה בהאשמת הממשלה הקודמת בגירעון גדול ובבור תקציבי ענק, התקציב הפעם כולו שלו. תקציב לפיד. עתידו הפוליטי עשוי להיגזר מתוצאות תקציב זה".
ב"הארץ" מתאר יוסי ורטר את ישיבת הממשלה לאישור התקציב. "לפיד עצמו, סיפרו שרים שנכחו בישיבה, נראה רגוע ונינוח", הוא מציין. "להלן פסיכולוגיה בגרוש: הוא יודע שזהו התקציב האחרון שהוא מעביר. לג'וב הזה הוא לא יחזור. אחריו המבול".
עוד פרשנות פוליטית
גם נתניהו יודע היטב איך העסק עובד, ולמרות המלעיזים, עומד בלחצים. עקביותו בנושא הבנייה בירושלים איתנה – והוא ימשיך להביעה בחדרים סגורים ובפומבי כאחד" (שלמה צזנה, "ישראל היום", 10.10.14)
יחסי-ציבור
"אני לא מכירה ילדים רעבים", כותבת אמילי עמרוסי ב"ישראל היום", ומזכירה את ריבוי הטסים לחו"ל בתקופת החגים. עמרוסי משוחחת עם עו"ד גיל-עד חריש, מייסד ויו"ר עמותת לשובע, ושומעת ממנו כי אכן אין תופעה נרחבת של רעב בקרב ישראלים. "זה גימיק שקרי", הוא אומר, ומאשים עמותות חמדניות, פוליטיקאים וכלי תקשורת. "אין רעבים", מסכמת עמרוסי ופונה בשאלה: "מה לגבי עניים?". עו"ד חריש משיב כי "מחצית מהעניים בישראל הם עניים מדומים".
"זה לא מקרי", מוסיפה עמרוסי, "שהכותבים על הרעב הם תמיד משמאל. לא שמאל כלכלי דווקא, אלא מדיני. אלה שמשננים לנו בוקר וערב כמה רע פה, וכמה רע ימשיך להיות". לדברי עמרוסי, היא מכירה בני זוג שנולדו למשפחות בני העשירון התחתון וכיום משתייכים לעשירון העליון.
"איך הם עשו את זה?", היא שואלת, ומשיבה: "ביוזמה, בכישרון, באמונה בעצמם. הם לא חיכו ליד נעלמה שתציל אותם מהשלב הנמוך בסולם, אלא טיפסו עליו בחריצות. בחברה שבה אין רעבים מה שחשוב הוא רמת המוביליות החברתית – יכולת הפרט לשפר את חייו. בעשירונים התחתונים המוביליות בישראל גבוהה יותר מבאירופה: האדם בישראל שווה לפי כישוריו, לא לפי המקום שבו נולד; כמעט כל ההזדמנויות פתוחות לפניך. [...] כשם שארגוני 'זכויות אדם' מנגחים את ישראל מבחוץ ומנהלים נגדה מלחמה, כך עמותות המזון מנהלות מלחמה פנימית. לטובת יחסי-הציבור שלהן הן גורמות לאזרחי ישראל להאמין שהגיהנום הוא כאן. אבל ישראל היא אחד המקומות הטובים בעולם לחיות בו".
שר הרווחה מאיר כהן ואלי אלאלוף במסיבת עיתונאים לרגל תחילת יישום המלצות הוועדה למלחמה בעוני, 6.10.14 (צילום: מרים אלסטר)
"בתחילת השבוע, רגע לפני אישור תקציב 2015 בממשלה, ערך שר הרווחה מאיר כהן מסיבת עיתונאים בירושלים כדי לציין את התחלת יישום ההמלצות של הוועדה למלחמה בעוני", כותב אור קשתי ב"הארץ". "היה זה ניסיון לצבוע את התקציב בצבעים מעט חברתיים. דברי השבח של כהן ושל יו"ר הוועדה שישב לצדו, אלי אלאלוף, לא יכלו להסתיר את היישום החלקי והמקוטע של המלצות הוועדה. נדמה כי הפער הגדול ביותר נרשם בתחום הדיור".
לפי הדיווח של קשתי, במסגרת יישום המלצות הוועדה למלחמה בעוני הוחלט להקדיש 40 מיליון שקל להעלאת הסיוע בשכר דירה. "לא בטוח שיש סיבה לגאווה", מסייג קשתי. "על-פי חישוב שעשה ד"ר חיים פיאלקוף, היו"ר השותף השני בוועדת המשנה לענייני דיור, בהתחשב בכך שהסיוע ניתן לכ-140 אלף משפחות, מדובר בתוספת של 23.8 שקלים בחודש (286 שקלים בשנה). זה הסכום, זאת הבשורה".
"חיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי ואיש הקשר הקרוב ביותר של נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר בקונצרן, יזכה מהבעלים החדשים בקונצרן לבונוס של 381 אלף שקל", מדווח יהודה שרוני ב"מעריב".
ענייני תקשורת
דודי כספי מדווח ב"ישראל היום" שאילנה דיין וטמירה ירדני נכללו ברשימת "25 הנשים החזקות בטלוויזיה העולמית" לפי ה"הוליווד ריפורטר".
ליאורה גולדנברג-שטרן משוחחת ב"מעריב" עם בן-ציון סוקי, שהגיש תביעת עתק נגד "עובדה" ואילנה דיין. סוקי מכחיש באוזניה כי בכוונתו למשוך את התביעה.