הפטריוטים

היום הוא היום ה-50 למבצע הצבאי "צוק איתן" ברצועת עזה, מבשרים לקוראים עורכיהם של שני היומונים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". העדרם של אירועים בולטים ביממה ה-49 מאפשר לעיתונים לנטוש לרגע את המרדף אחר זנבו של סדר היום החדשותי, ולשוב להתחפר בעמדות הנוחות שלהם.

שני הטבלואידים, שניסו במהלך כל המבצע להחצין קו פטריוטי, תומך לחימה, הלכו והתבדלו זה מזה ככל שהתארכה המערכה: הפטריוטיזם של "ישראל היום", כרגיל בחינמון התעמולתי, התבטא בתמיכה רציפה ובלתי מסויגת במובילי המבצע – נתניהו, יעלון וגנץ; הפטריוטיזם של "ידיעות אחרונות", שסימן עצמו בשנים האחרונות כאופוזיציה פרסונלית לנתניהו, בא לידי ביטוי בהבלטת סבלם של תושבי עוטף עזה, החצנה של שכול והצפה של כשלים שהביאו למותם של חיילים.

היום ה-50 של מבצע "צוק איתן" מזמן לשני הדינוזאורים המודפסים הזדמנות נוספת לחדד את המסר ("ידיעות אחרונות"), או, למצער, לשפוך אותו על הקוראים כמו שהוא ולקוות לטוב ("ישראל היום").

"ישראל היום"

"גישושים והרבה אש", מודיעה הכותרת הראשית של "ישראל היום", שהיא תמהיל בין הניסיון להסביר את ממדי תוקפנותו של האויב הערבי ("מטחים כבדים לדרום, ירי למרכז. אמש: ירי מלבנון ליד קריית-שמונה") וכמיהתו המתמשכת להפסקת אש שתסיים את כתישתו ("הפלשתינים מאותתים: אנחנו מאוד רוצים").

זהותם הספציפית של קברניטי הכתישה מוצנעת. אתמול דווח במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 על תוצאותיו של סקר שמדד את שיעור התמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר כחודש וחצי של מבצע צבאי. על-פי הסקר, בתוך ארבעה ימים קרסה התמיכה בנתניהו מ-55% ל-38%, לאחר שבימים הראשונים למבצע אף זכה לתמיכה של כ-82%.

על רקע זה מובנת החלטתם של עורכי "ישראל היום" להצניע ככל הניתן את זיהויו של ראש הממשלה עם השתלשלות המבצע, שהתארכותו מעיבה על הטענות כי נחל הצלחה. בחינמון, המשמש שופר רשמי למחצה של נתניהו וככזה נהנה מגישה קרובה ורציפה לראש הממשלה, מדגישים היום בשער כי "ישראל הרשמית טרם הגיבה" (ליוזמה העדכנית לכינון הפסקת אש).

בכפולת העמודים הפותחת של "ישראל היום" (הכותרת: "גישושים"), המונח "ישראל הרשמית" מתחלף במונח "הדרג המדיני". הכתב החתום על הידיעה הראשית, דניאל סיריוטי, מוסר לקוראיו כי "בדרג המדיני המשיכו אתמול לשתוק בכל הנוגע למגעים", ללא אזכור שמות. אם פנה למישהו ב"דרג המדיני" לשם קבלת התייחסות וסורב, סיריוטי אינו חולק זאת עם קוראיו.

דן מרגלית (צילום: פלאש 90)

הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, מבקש מהקוראים להמתין עם "סיכום המערכה" עד לסיומה, כפי שמודגש בכותרת מאמר הפרשנות שלו, המתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת. הטור של מרגלית הוא המענה של "ישראל היום" לסקר של חדשות ערוץ 2. אף שתוצאותיו של הסקר אינן מפורטות ב"ישראל היום", מרגלית מוצא לנכון להסביר לקוראים כי לסקרי דעת קהל אין שום משמעות.

"אין שום משמעות ל-82 האחוזים אשר תמכו בנתניהו בהיפתח המערכה", הוא כותב. "כיצד לא? כל מלה שהוציא מפיו הידהדה מלב כלל הישראלים, וזה היה ברור. רק שבציבור הרחב לא שמעו מה נתניהו ויעלון וגנץ הבטיחו; לא הבחינו כי ניסו לעקוף את המלחמה וחתרו מראש למטרות מינימליות, ולפיכך האכזבה היתה בלתי נמנעת". נתניהו, יעלון וגנץ אכן קבעו מטרות מוגבלות, ובראשן השגת תקופה קצובה של שקט מעזה. אלא שכידוע, אפילו את המטרה המוגבלת הזאת לא הצליחו עד כה להשיג.

את הנתון הלא מחמיא בנוגע לתמיכה הציבורית בנתניהו מרגלית מחביא כמה פסקאות אחר-כך, במשפט "38 אחוזים לקראת סיומה כפי שהודיע אמש ערוץ 2". הקורא אמור להבין בכוחות עצמו כי הנתון מתאר את שיעור התמיכה בראש הממשלה.

הפרשן הצבאי של העיתון, יואב לימור, מספק לקוראים רשימה מעט יותר בהירה. תחת הכותרת "50 יום של כתישה, התשה וסימני שאלה", כותב לימור כי "למרות הכתישה הנמשכת של עזה, לא ברור איך תיראה ההסדרה בסופו [של המבצע] ומה מידת ההרתעה שהשיגה ישראל, ומה יהיו השלכותיו על האזור ועל הפוליטיקה הישראלית".

בניגוד למרגלית, הפרשן הצבאי אינו מבטל את קיומה של הביקורת. "50 ימים, נצח במונחים צבאיים, וישראל נחלקת לשני מחנות. אלה שסבורים שהמבצע הוא הצלחה מסחררת שהישגיו עתידים להתברר כשישקע האבק, ואלה שבטוחים שהוא היה פספוס מהדהד שעוד יעלה לישראל מחיר גבוה", כותב לימור, הנמנע מלזהות עצמו עם אחד מאותם מחנות. "עם המחנה הראשון נמנים מי שניהלו את המבצע – נתניהו יעלון וגנץ, וגם כל צמרת צה"ל וחלק מצמרת שב"כ; למחנה השני שייכים המתנגדים – ליברמן ובנט והאגף הנצי בליכוד, ומרבית הפרשנים שמחוץ למערכת".

זהו ביטוי מעניין שראוי להתעכב עליו, ואך מתאים שיתפרסם ב"ישראל היום"; האם פרשנים, כלומר עיתונאים, אינם מעצם הגדרתם "מחוץ למערכת"? ואם יש "פרשנים מחוץ למערכת", מיהם הפרשנים שבתוך המערכת?

"ידיעות אחרונות"

כל החצי העליון של שער "ידיעות אחרונות" מוקדש להבלטה של שכול. תמונה של הילד דניאל טרגרמן, שנהרג לפני ארבעה ימים מפיצוץ פגז מרגמה, נפרשת – ולא בפעם הראשונה – לצד הכותרת "הצילום האחרון: דניאל רגע לפני נפילת הפצמ"ר". מתחתיה מופיעה בגדול הכותרת הראשית של העיתון, "50 ימי לחימה", ולצדה סמליל: המלים "צוק איתן" על רקע חאקי ודגל ישראל מתנפנף. שני עמודי תווך מייצבים את הקונסטרוקציה הגרפית: משמאל, טור שכותרתו "הולך קשה" (יוסי יהושוע); מימין, טור שכותרתו "בסוף ננצח" (חנוך דאום).

כותרת בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות" בתום שבוע למבצע "צוק איתן", 14.7.14

התמונה המכאיבה, הדגל המתנפנף וחריקת השיניים של הטוראים משמשים מעטפת למסר מדכדך, הנמסר לקוראים בחלקה הראשון של כותרת המשנה: "זו היתה אמורה להיות מהלומה קצרה וכואבת לחמאס, שתביא תקופת שקט. אבל ישראל נגררה למלחמת התשה ארוכה שסופה ביום ה-50 אינו נראה: מתקפות הרקטות והפצמ"רים לא פסקו".

אולי מחשש שהמסר ייתפס כתבוסתנות, מיהרו עורכי עמוד השער של "ידיעות אחרונות" להוסיף גם את המשפט הבא, העשוי לרומם בחזרה את מצב רוחם של הקוראים: "אבל עזה הוכתה ביד ברזל, וההערכה היא שחמאס נפגע קשות". המונח "מלחמת התשה" ממשיך גם היום ללוות את הדיווחים, על גבי וינייטה קבועה.

"חשבנו שזה ייגמר מהר יותר. חשבנו שחמאס יראה את עזה שוקעת ויערוך חשבון נפש. חשבנו שזה יהיה עוד 'סבב'", כותב דאום, המתואר לעתים קרובות כמקורב למשפחת נתניהו. "יש לנו עם חזק, צבא חזק, כלכלה חזקה", הוא מסביר בהמשך, במעין פרפרזה על סלוגן ששימש בעבר את ראש הממשלה. "גם אם ירי הטילים יימשך עוד זמן מה, נחזיק מעמד", מבטיח דאום. המאמר כולו נכתב בלשון רבים. "בשונה מאויבינו, איננו חיים כדי להילחם. אנו נלחמים כדי לחיות", הוא קובע במשפט הסיום הביביסטי של תמצית הטור על השער.

"מנהיג חזק לעתיד ישראל". כרזת בחירות ישנה של בנימין נתניהו, מתוך התערוכה "פוסטר מורטם – כרזות בחירות במבחן הזמן" (צילום: רפי מן)

עמיתו יוסי יהושוע, שבמהלך המבצע הוביל קו ביקורתי כלפי קברניטי "צוק איתן", פסימי יותר, ומדגיש את הפגיעה בצד הישראלי. "50 ימים צה"ל הולם בעזה, 50 ימים ישראל סופגת פצמ"רים, רקטות, פצועים והרוגים – וחמאס לא מרים ידיים", נכתב במשפט הפותח את תמצית מאמרו. המשפט השני מוקדש לדברי ביקורת על המנהיגים. "הממשלה וצה"ל התחייבו שזו תהיה מערכה קצרה, שבסיומה לא יהיה ספק מיהו המנצח, אבל אחרי יותר מחודש וחצי, הסוף לא נראה באופק", כותב יהושוע.

דברי הביקורת של הכתב הצבאי נסמכים על שני אדנים שהלכו ואומצו על-ידי "ידיעות אחרונות" ככל שהתמשך המבצע: החיילים בשטח, והאזרחים שבקו האש. "איך קרה שישראל נגררה למלחמת התשה?", הוא כותב. "את רקיעות הרגליים של המח"טים המתוסכלים סביב הרצועה ניתן לשמוע עד הקריה בתל-אביב, ואת זעקת התושבים בקו האש אפשר לשמוע עד קריית הממשלה".

ואם הזעקה אינה חזקה דיה, "ידיעות אחרונות" מתגייס לספק לה תהודה. הוא עושה זאת על פני כל עמ' 8 של קונטרס החדשות, בידיעה על מחאה של אנשי חינוך בצפון הנגב ("במצב הנוכחי לא נבוא ללמד"), בסקירת רוחב של השיבושים הצפויים בפתיחת שנת הלימודים המתפרסמת בעמודים הבאים ("עדיין אין פתרונות מלאים ללמידה בצל הרקטות") ובטור של "אמא מודאגת מאשקלון" ("לא הצליחו להרגיע אותי").

כתבת השער של המוסף המגזיני היומי "24 שעות" מוקדשת למחאה מאורגנת מטעם התושבים. "הם לא מוכנים לשתוק יותר", נכתב בכותרת המשנה שעל השער. "מאז תחילת מבצע 'צוק איתן' קמו בדרום שורה של ארגוני מחאה. עכשיו הם מתאחדים לתנועה אחת בת מאות חברים, ודורשים: פתרון אמיתי ומוחלט לבעיית הטילים, לא עוד טפטופים בין סבב לסבב. ולא פחות חשוב: טיפול יסודי גם באפליה הכלכלית של האזור".

"הקמפיין הראשון של התנועה קורא לראש הממשלה להגיע להיפגש עם תושבי הדרום כדי לשתף אותם בתוכניות שלו ושל המדינה לגביהם", כותב יהודה שוחט בכתבה. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת היום ידיעה בולטת (מתן צורי וירון קלנר), המקדמת מסר דומה. "בן-גוריון ודיין הגיעו למרות הסכנה", אומר לכתבי העיתון יענק'לה כהן מקיבוץ נחל-עוז, ודבריו מצוטטים בכותרת.

כהן נכח בפגישה ההיא, שנערכה ב-1956. "גם אז נקלענו לתנאי אי-ודאות חמורים", הוא אומר ל"ידיעות אחרונות". "ההבדל הוא שהמנהיגות של אז הבינה שעל מנת לקיים את ההתיישבות על הגבול חייבים לחזק אותה ולשתף אותה במה שנוגע לעתידה". בפנייה ישירה לאדם המזוהה ב"ישראל היום" בכינוי "ישראל הרשמית" אומר הקיבוצניק: "אדוני ראש הממשלה, קח את שר הביטחון ובואו שניכם לנחל-עוז".

שאר העיתונים

"מטחים כבדים של פצמ"רים לעוטף עזה; 300 משפחות נוספות ביקשו להתפנות", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", המציבה את תוקפנותם של הפלסטינים מול מצוקתם של הישראלים. "12 פלסטינים נהרגו בתקיפות צה"ל, מספר הפצועים עלה ל-11 אלף", נכתב בכותרת המשנה.

ב"מקור ראשון" של שלדון אדלסון משמיטים מהמשוואה שבכותרת הראשית של "הארץ" את מצוקת התושבים, ומשבצים במקומה מידע הנסמך על "דיווחים": "ירי ללא הפסקה לעבר עוטף עזה, דיווחים על התקדמות להפסקת אש", נכתב בכותרת הראשית של היומון המגזרי (ידיעה נוספת על השער מוקדשת להורים ש"מתנגדים לפתיחת שנת הלימודים כסדרה"). ה"דיווחים" של "מקור ראשון" הם עובדה מוצהרת ב"מעריב", שכותרתו הראשית הבוקר היא "מצרים לוחצת לחודש של שקט".

מבין הכותרות השונות מצטיירת תפיסה משותפת: אין התפתחויות יוצאות דופן, ועוד מוקדם לסכם.

מלה מאמנון לורד

מאמר המערכת של "מקור ראשון" הוא היום כתב סניגוריה על ראש הממשלה בחתימת הפובליציסט אמנון לורד. "למרות הביקורות, נתניהו מנצח", נקבע בכותרת המאמר, שממנו מצטיירת דמותו של ראש הממשלה כיצור פרגמטי רב-כישרון הלומד את סביבתו ומסתגל אליה ככל שהתנאים משתנים. נתניהו, כך עולה מהמאמר, הוא פוליטיקאי מסוג חדש.

"כבר עכשיו אפשר לומר עליו כי הוא שונה ממנהיגי ישראל בעבר שהובילו את העם במלחמה", כותב עליו לורד. "הוא מסוגל לעבור מה שנקרא תהליך של למידה אסטרטגית; הוא מסוגל לעבור שינויים בתוכו, לשנות כיוון, לדבוק במטרה ולהמשיך בהתמדה. צר לי לבשר לרעשנים השוחרים את רעתו: נתניהו העביר את ישראל דרך משברים קשים בחודשיים האחרונים ועבר בעצמו משברים קשים. ייתכן שאף עבר את המשבר הקשה במערכה".

"רמת הניהוג המדיני" של נתניהו, כותב לורד, גבוהה מזו שהיתה לאריאל שרון, והוא עולה גם על שמעון פרס ועל יצחק רבין, שהוא "הדוגמה הקלאסית למנהיג לאומי שהעם אהב והיה מוכן להקריב למענו, אך הוא לא היה מסוגל כנראה ללמידה אסטרטגית", כהגדרתו.

דמותו של נתניהו רכון על גבי מפות, מאחוריו שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ, נדפסת היום ב"כלכליסט". "התוכנית היא שאין תוכנית", אומר ראש הממשלה לעמיתיו בקריקטורה היומית של יונתן וקסמן.

כסף

"מדינת ישראל תצטרך לעשות לעצמה חשבון מה קודם למה: איכות החיים – או החיים עצמם", כותב יוסי יהושוע במשפט הסיום של טורו, תחת הכותרת "לקחים". הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", שעוד לפני היציאה למבצע הצבאי ברצועת עזה היה מראשי המצדדים בהענקת תוספות תקציביות למערכת הביטחון, קושר בין הפגיעה בחיילים הישראלים למיגון חסר. את עלויות שיקום הצבא והעצמתו מעריך יהושוע ב"מיליארדי שקלים". "לנוכח התוצאות הלא מספקות והאיומים הגוברים, אין ברירה", הוא כותב.

כל העיתונים מדווחים הבוקר על הורדת ריבית בנק ישראל לשיעור של 0.25%, הנמוך ביותר מאז קום המדינה. "לבנק ישראל לא נותרו עוד כדורים במחסנית", כותב אמנון אטד בכפולה הפותחת של "כלכליסט". "בניגוד לבנק ישראל שמגיב מהר ובערנות להאטה – משרד האוצר מתנהל באדישות ולא נוקף אצבע", כותב מוטי בסוק בכפולה הפותחת של "דה-מרקר".

"ההכרעות שיקבל שר האוצר בזמן הקרוב הן קריטיות: האם יכביד על הציבור בטווח הקצר כדי להבטיח את איתנותה הכלכלית של ישראל לאורך זמן – או יתפתה לנקוט צעדים נוחים, כמו הגדלת יעד הגירעון, ויכניס את הכלכלה לסחרור", נכתב בכותרת המשנה לניתוח של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר".

המחלקה העל-טבעית

"נס בקניון", קובעת כותרת בולטת בשחור על גבי צהוב, הנדפסת במרכז עמוד השער של "ישראל היום". הרקע מורכב משני תצלומים גדולים, שבהם נראה חלל של קניון, ובתקרתו נעוצה רקטה. "זה יכול היה להיגמר אחרת", ציין עורך השערים של "ישראל היום", בהתבסס על דברים שמסרו עדי ראייה. בידיעה שממנה לקוח הציטוט אין זכר לנס. הסיבה להיעדר הנפגעים בתקרית, נכתב בה, היא המזל.

"נס בקניון". שער "ישראל היום", היום

ענייני תקשורת

חופש מחשבה. "מרצים באוניברסיטת תל-אביב: 'מנסים להטיל עלינו אלם'", מודיעה כותרתה של ידיעה חדשותית המתפרסמת ב"הארץ". הכתבת, ירדן סקופ, מדווחת לקוראים על כנס שנערך אתמול במוסד האקדמי תחת הכותרת "איך לחשוב על המלחמה".

"השיח הציבורי בכלי התקשורת היה אחיד ומונוטוני, והרגשנו שמשקרים לנו כל הזמן", אומר לסקופ פרופ' ישי רוזן-צבי, שגם סיפק את הציטוט בכותרת. "חייבים להתאמץ ולנקות את השטח מהדיבור האינסופי הבטחוניסטי והפטריוטי, לא רק כי הוא מוכר עד לזרא, אלא כי הוא נועד לסגור ולמנוע מחשבה", מצטטת סקופ דברים שאמר רוזן-צבי בכנס. "המחשבה היא הדבר הדחוף ביותר במלחמה הזאת והכי חסר. הרבה ממסדים פועלים לחסום אותו, למשל התקשורת".

פוליטיזציה. "רשת פוליטית: נשות סילבן שלום ויאיר לפיד בדרך להגיש תוכניות", מדווח ב"דה-מרקר" נתי טוקר, מעל תצלומיהן של הנשים, ג'ודי שלום-ניר-מוזס וליהיא לפיד. לצדם נדפס גם תצלום של ח"כ גילה גמליאל, שתופיע בסדרה על אמהוּת.

טוקר מציין כי "קשרים עם מקבלי ההחלטות" עשויים לסייע לבעל השליטה בחברת רשת, עידן עופר, בעסקיו השונים. "כיל שבשליטתו נמצאת כיום באיום בשל מסקנות ועדת ששינסקי 2, שלפיהן יגדל היקף התמלוגים המועברים למדינה", מציין כתב התקשורת של "דה-מרקר".

פרסום ושיווק. "הוכחנו שאפשר להביא כסף גם מהאינטרנט", אומר לטוקר אלון שטרוזמן, מנהל הזרוע הבינלאומית של זכיינית ערוץ 2 קשת. שטרוזמן מתראיין ל"דה-מרקר" על רקע סיום העונה של "Rising Star" ברשת ABC האמריקאית, שעשועון מוזיקלי של קשת שלא גרף את שיעורי הרייטינג המצופים ואף קוצץ בעודו משודר. "המודל הכלכלי של הכנסות מפרסום בהפסקת הפרסומות אמנם עדיין שולט, אבל גם הרשתות מבינות שהן צריכות למוצא מודלים חדשים", אומר המרואיין.

הזכות לפרטיות. מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש הבוקר ליוזמה של משרד התקשורת העלולה לפגוע בפרטיותם של הגולשים ברשת, בעקבות מידע שהתפרסם לראשונה שלשום באתר זה. "רק מדינה אחת בעולם המערבי, אוסטרליה, המאופיינת במדיניות מחמירה בכל הנוגע לצנזורה ולפעילות ברשת, מפעילה יוזמה דומה", נכתב במאמר.

בגליון "גלובס" מאמש הוצמד לכתבה בנושא (חן מענית) המונח "המעסיק הגדול", על משקל האח הגדול. בכפולה הפותחת של "24 שעות" (משה רונן) מתייחס ליוזמה אבנר פינצ'וק, מרכז תחום הגנת הפרטיות באגודה לזכויות האזרח, הקובע כי "הכללים החדשים מיותרים, לא יעילים, ויוצרים בעיות קשות של הגנה על הפרטיות".