איגוד מנהלי קרנות להשקעות בנאמנות עתר השבוע לבג"ץ בבקשה שיורה על ביטול תיקון 19 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, המחייב חברות המנהלות קרנות נאמנות לפרסם את כריכות התשקיפים שלהן בעיתונות המודפסת. בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין ד"ר ישראל (רלי) לשם ואדם שפירא ממשרד עורכי-הדין מיתר-ליקוורניק-גבע & לשם-ברנדויין, נטען כי התיקון לחוק מפלה לרעה את מנהלי הקרנות וכלל לא נועד להגן על ציבור המשקיעים, אלא לייצר מקור הכנסה לעיתונות המודפסת.
ח"כ שי חרמש בעת דיון בכנסת. 13.9.11 (צילום: דוד ועקנין)
לטענת יוזמי תיקון החוק, הוא בא לעולם במטרה לשמור על שקיפות מירבית כלפי ציבור המשקיעים הרחב. התיקון קבע כי יש להשיב לאחור את תנאי פרסום התשקיפים כך שמנהלי קרנות נאמנות חדשות המוצעות למכירה לציבור יחויבו לפרסם בעיתונות המודפסת פרטים רבים יותר מתוך התשקיף הרשמי. בפועל, המשמעות היא כי החוק יחייבם לרכוש מהעיתונים המודפסים מודעות גדולות פי 4–5 מכפי שרכשו. לפי העתירה לבג"ץ, עלות המודעות לאחר התיקון עומדת על 7–8 מיליון שקל בשנה.
לפני שבא לעולם תיקון 19 לחוק, התכונן שוק ההון לעבור למתכונת מצומצמת של פרסום פרטי תשקיפים בעיתונות המודפסת. בשל ההבנה כי פרסום בעיתון אינו אפקטיבי כבעבר, נקבע כי מנהלי הקרנות יפרסמו מודעה קטנה בעיתונות המודפסת ובה תיכלל הפניה לאתר מקוון שבו יפורסמו פרטים מלאים על הקרן. "האינטרס הרכושי של העיתונים היומיים הכתובים הינו השארת המצב הישן על כנו, באופן שמנהלי קרנות הנאמנות ייאלצו להמשיך ולפרסם בעיתונים מודעות גדולות. אין תמה אפוא כי בעלי אותם עיתונים עשו כל מאמץ להכשיל את השינוי", נכתב בעתירה.
לפי העותרת, זמן קצר לפני שנכנס לתוקפו השינוי שנועד לצמצם את גודל המודעות, ערך יו"ר רשות ניירות הערך דאז, זוהר גושן, שימוע לנציגי העיתונות המודפסת, לבקשתם. נציגי העיתונים, נטען בעתירה, טענו כי "עיתונות חזקה מסייעת להגנה על שוק ההון" וכי "החשיפה לאינטרנט בקרב קהילות של משקיעים כמו חרדים ותושבי הפריפריה היא מוגבלת, ולכן קהילות אלה לא ייחשפו למידע החיוני להן".
חברי מליאת רשות ניירות הערך דנו בטענות הללו ודחו אותן. בנוגע לטענה הראשונה אמר למשל חבר המליאה יהלי כהנוב: "זה נשמע קצת כמו תירוץ". העותרת מציינת כי העיתונות המודפסת ממילא מצמצמת בשנים האחרונות באופן משמעותי את המידע שהיא מספקת מיוזמתה לקוראים בכל הקשור לקרנות נאמנות.
הטענה השנייה, הנוגעת לחשיפה נמוכה של חרדים ותושבי פריפריה, נדחתה על-ידי חברי מליאת הרשות, לאחר שבדיקה שנערכה ברשות העלתה כי מדובר בטענה שגויה. יו"ר הרשות מצוטט כמי שאמר: "קשה לי לחשוב ש'דה-מרקר', למשל, זה עיתון נפוץ בפריפריה, או שהוא נפוץ אצל החרדים, רק כדוגמה".
העותרת מזכירה גם את תוצאות סקר TGI שעורכת חברת TNS טלגאל, שמהן עולה כי "רוב כמעט מוחלט מקרב המשקיעים בקרנות נאמנות נחשף לרשת האינטרנט, וכי שיעור החשיפה לאינטרנט בקרב קהל המשקיעים בקרנות נאמנות עולה בהרבה על שיעור החשיפה למודעות בעיתונות הכתובה העומדות בדרישות תיקון 19".
ניתוח ממצאי הסקר מעלה כי 91.9% מהמשקיעים בקרנות נאמנות הם בעלי חיבור לאינטרנט, ואילו מודעה שתפורסם בעיתונים "מעריב" ו"גלובס", בהתאם לדרישות הפרסום הקבועות בתיקון 19 לחוק, תזכה לשיעור חשיפה של כ-22.1% בלבד מקרב המשקיעים בקרנות נאמנות. מודעה שתפורסם בשני העיתונים הנפוצים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", תזכה בקרב המשקיעים לשיעור חשיפה של 62%, שאף הוא נמוך משמעותית ממודעה המתפרסמת באינטרנט.
ח"כ חרמש: יש עיתונות שמסתייעת בדרכים אחרות, והדברים ברורים וידועים
העותרת טוענת כי כבר בדיונים שקדמו להצעת החוק הועלתה הסברה כי מטרתו האמיתית של התיקון לחוק אינה שמירה על שקיפות, אלא סיוע כלכלי לעיתונות המודפסת. "הסוגיה הזאת מאוד טעונה. יש סביבה לא מעט כסף שעובר מהקרנות לעיתונים", אמר בישיבת רשות ניירות הערך יו"ר הרשות זוהר גושן. "יש לצמצם את הפרסום בעיתונים לאור העובדה שהעלות של הדבר הזה היא קטנה מהתועלת", אמר עו"ד שמשון אלבק, היועץ המשפטי של הרשות, בישיבת ועדת הכספים של הכנסת. עו"ד דניאל רימון, המשנה ליועץ המשפטי של הרשות, הסבירה כך: "הפרסום בעיתונים אינו נדרש מרגע שהדיווח האינטרנטי הופנם בציבור, והדיווח האינטרנטי קיים ביחס לחברות הציבוריות מאז 2003 וביחס לציבור מנהלי הקרנות מאז 2005".
פרופ' זוהר גושן, לשעבר ראש רשות ניירות ערך (צילום: דוד ועקנין)
העתירה מצטטת את דברי חבר ועדת הכספים, ח"כ שי חרמש מקדימה, שהצהיר בגלוי בישיבת הוועדה מיום 17.5.11 על המניע האמיתי לתיקון החוק: "אני לפחות רוצה לתת גילוי נאות כאן ולומר שאני לא מאמין שמי שלא יודע להשתמש באינטרנט משקיע בקרנות נאמנות על סמך תשקיף שהוא קורא בעיתון. [...] אני אומר שאם זה חלק מסיוע במערכת של עיתונות ציבורית רחבה, זה אולי נימוק שצריך להוביל את זה, אבל אני לא בטוח שהשקיפות באה דרך תשקיף בעיתון. אני לא מאמין שמישהו קונה קרנות נאמנות על סמך תשקיף בעיתון, ואם זה כך – זה נראה לי מאוד-מאוד מוזר.
"[...] אני אומר שוב שאני חושב שצריך לסייע לעיתונות הארצית, ויש עיתונות שמסתייעת בדרכים אחרות, והדברים ברורים וידועים. אם זאת תרומתנו הצנועה, דרך המערכת הזאת לתת סיוע בעניין הזה – ואני אומר בגילוי הכי נאות – בסדר. אני חתום על הצעת החוק ואני רוצה לומר גם מה המניע. המניע הוא לא גילוי נאות, המניע הוא לא שהכריכה הקדמית משכנעת אנשים להשקיע או לא להשקיע. עצם העובדה שיש כריכה פנימית כבר בעצם מגדיר את הצעת הכוונה. ניירות בקרנות נאמנות לא קונים דרך כריכה קדמית. אם יש כאן איזשהו סיוע עקיף כדי שתהיה עיתונות יותר רחבה, שלא תלויה רק בספונסרים גדולים, זאת תרומתי הצנועה לעניין, אבל את הגילוי הנאות היה נחוץ לומר כאן בצורה ישירה".
ח"כ רונית תירוש החרתה החזיקה אחרי ח"כ חרמש. "אני באמת חושבת שיש כאן – באופן מוסתר אולי, אבל צריך להעלות את זה על השולחן – ניסיון לעזור לעיתונות הכתובה", אמרה. "אני מאוד-מאוד-מאוד מצדדת בעיתונות הכתובה. אני לא מאלה שקוראות ספר באינטרנט. אני אומרת בגלוי שאם זה מסייע להם תקציבית וכספית להמשיך לממן הוצאת עיתונים – והרי לא רוצים לסמוך רק על עיתון שניתן חינם – אני חושבת שצריך לסייע גם בדרך הזאת וצריך לומר את זה באופן גלוי".
בהמשך התנער יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, מטענות אלו, אך נוסח הצעת החוק לא השתנה. עם תום הדיונים בוועדת הכספים הועברה הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, וביולי האחרון עברה ברוב של 11 תומכים ואפס מתנגדים.
"אכן, לעיתונות חזקה חלק חשוב בחברתנו", נכתב בעתירה, "והיא מסייעת בקיומו של רב-שיח דמוקרטי. יחד עם זאת, דבר חקיקה אשר נועד לפגוע בזכותו החוקתית של גורם עסקי אחד על מנת לסייע לאחר אינו ממלא תכלית ראויה, ואינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל. התפיסה שבבסיסו של תיקון 19 היא, בכל הכבוד הראוי, בעייתית. היא גורסת כי מקום בו המחוקק יחליט שהוא חפץ ביקרו של ענף מסוים, יהיה בכוחו לחוקק חוק אשר אין בו כל תועלת מעשית לציבור, ומטרתו היחידה היא ליטול מאחד ולתת לאחר. לתפיסה בעייתית זו מצטרף גם הניסיון להסתיר את התכלית האמיתית שבבסיסו של תיקון 19".
בג"ץ 8136/11