במרכז

זה היום השלישי ברציפות שכותרותיהם הראשיות של העיתונים מוקדשות למבצע צבאי שנפתח לאחר היעלמותם של שלושה נערים ישראלים בגדה המערבית. בהעדר פרטים חדשים שניתן למסור על גורלם של השלושה, המסגור מתחיל להתפזר לאזורי הנוחות של העיתונים.

עורכי עמוד השער של "ידיעות אחרונות" העממי מבליטים שרירים בחאקי ("צה"ל: החמאס ישלם מחיר") ומזינים את הקוראים בקדימון אפרורי ("המבצע הצבאי מתרחב"), המסייע בהצנעת חוסר האונים של מערכת הביטחון. בשער "הארץ", הביקורתי כלפי ישראל ואמפתי כלפי השכנים העוינים, מבליטים העורכים סבל והתנגדות של פלסטינים ("הרוג פלסטיני ופצועים בעימותים בגדה") לצד אוזלת יד ישראלית ("נתניהו: איתור החטופים עלול לקחת זמן").

ב"ישראל היום", כנהוג, מדבררים מהלך הסברתי של ראש הממשלה ("נתניהו לאבו-מאזן: תתנתק מחמאס"), בתיבול מגננה יחצנית של משטרת ישראל ("קצין משטרה בכיר: בשיחת החטוף למוקד 100 לא נאמר 'חטפו אותנו'") ורוטב אמונה ("המשפחות: 'המשיכו להתפלל'").

ב"מקור ראשון", שנרכש באחרונה על-ידי פטרונו של נתניהו, איל הקזינו שלדון אדלסון, מעניקים לראש הממשלה את הכותרת הראשית בשער וכותרת נוספת, הגדולה ביותר בכפולה הפותחת, המוקדשת לניצולה של התקרית בזירה הדיפלומטית ("רה"מ נתניהו: 'מצפה שהקהילה הבינלאומית תגנה את המעשה הנפשע הזה'"). לידיעה מצורף תצלום מחמיא של נתניהו בארשת קשוחה, מעין תמונת המחשה לשאט הנפש שחש ראש ממשלת ישראל כלפי אותה קהילה. "מכה לחמאס. רה"מ נתניהו, אתמול", נכתב בכיתוב התמונה ("צילום: ???", נכתב מתחתיו).

"מקור ראשון", 17.6.14

ב"מעריב", מוצר ומותג עיתונאי שעדיין מגשש את דרכו בחיפוש אחר זהות תחת הבעלים החדשים (החמישי בתוך שלוש שנים), מבליטים מהלך של מערכת הביטחון: "מערכת הביטחון לוחצת על הדרג המדיני לנצל את המבצע הצבאי לאיתור החטופים כדי לרסק את תשתית חמאס ביהודה ושומרון", נכתב בכותרת המשנה בשער, המהדהדת מקרה חטיפה קודם של שלושה ישראלים שהוביל למבצע צבאי רחב היקף.

"המבצע יימשך ללא קשר לגורלם של החטופים, היות שהוא נתפס כאמור כהזדמנות לניקוי אורוות", מציין יוסי יהושוע במשפט החותם את הידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות".

תקציב הביטחון

"בחסות המתיחות הבטחונית: צה"ל מקבל תוספת של מיליארד שקל לתקציב", מודיעה הכותרת הראשית של "דה-מרקר", המבליטה מידע שביתר העיתונים נדחק לעמודים הפנימיים. שר הביטחון משה יעלון ושאר בכירי מערכת הביטחון, שבשבועות האחרונים ניהלו מערכה שתדלנית ותקשורתית שנועדה לשדרג את תקציביהם, הצליחו להשיג ממשרד האוצר תוספת תקציבית שתותנה בהקדמת פינוי החלק הצבאי של מתחם שדה-דב בתל-אביב.

"בהודעה משותפת למשרדי האוצר והביטחון נאמר כי הסיכום שהושג הוא נדבך מרכזי בתוכניות הממשלה וקבינט הדיור להורדת מחירי הדיור, תוך הגדלת היצע הדיור באזורי הביקוש", מציינים הכתבים מוטי בסוק, רז סמולסקי, גילי כהן וזוהר בלומנקרנץ.

"הסכום אינו תוספת לתקציב, אלא יועבר בתמורה להקדמת פינוי שדה התעופה והמחנה הצבאי", אומר לכתבי "דה-מרקר" גורם בטחוני אנונימי המצוטט באופן דומה גם בדיווחים המתפרסמים בעיתונים אחרים. חרף דבריו, בעיתונים (למעט "מקור ראשון", שבו הסיכום כלל אינו מוזכר) ממסגרים את ההכרעה שהתקבלה דווקא באמצעות המלה ששלל לשימוש.

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שהתמסר בנדיבות הגדולה ביותר למאמציה של מערכת הביטחון, קובעים יוסי יהושוע, גד ליאור ועופר פטרסבורג כי מדובר ב"תוספת תקציבית". גם האלוף במיל' אלי מרום, המספק לעיתון טור פרשנות, קובע כי מדובר ב"תוספת". ב"ישראל היום", הנוהג להעניק לשר יעלון סיקור מחבק, קובעים גם הכתבים שלמה צזנה, לילך שובל וזאב קליין כי מדובר ב"תוספת". יהודה שרוני ב"מעריב" וכתבי "כלכליסט" עמרי מילמן ועינת פז-פרנקל נוקבים במינוח "תוספת תקציב".

מי שיקרא הבוקר את הידיעות על הסיכום בין משרד האוצר למשרד הביטחון יתקשה למצוא בהן זכר למונח אחר, "הקיצוץ בתקציב הביטחון", שבו עשו שימוש נציגי צה"ל ומשרד הביטחון וכמה מהכתבים הצבאיים חרף חישובים שלפיהם תקציב הביטחון לשנים 2013 ו-2014 דווקא גדל.

ב"ידיעות אחרונות" מתייחסים היום לקיצוץ בעיקר בלשון עתיד. "ההסכמה לא שמה סוף למאבקי התקציב: משרד הביטחון עדיין מתנגד לקיצוץ שמבקש לבצע האוצר בתקציב הביטחון לשנת 2015", כותבים כתבי "ידיעות אחרונות", ומוסיפים: "ניתן להעריך כי פעולה צבאית נרחבת כעת תקטין את הסיכוי לקיצוץ דומה". לידיעה צורף תצלום של חיילי צה"ל מפטרלים בחברון, אתמול. "המאבק הבא: תקציב 2015", נכתב בכיתוב.

המאבק הבא

"עוד ב-2010 קיבל משרד הביטחון תוספת של חצי מיליארד שקל שמטרתה תכנון פינוי מחנות צה"ל ממרכז הארץ. רק על תכנון. וכך קרה גם בשנים שחלפו, ובחלק מן המקרים בסכומים גבוהים יותר", מזכיר ב"כלכליסט" עמרי מילמן, בטור פרשנות קצר הנלווה לדיווח החדשותי. "גם בהחלטה שהתקבלה אתמול על פינוי שדה-דב סוכם כי הצדדים עוד צריכים לדון במימון עלויות המעבר. המשמעות: תוספת שניתנה בעבר כלל לא תממן אותו", מוסיף מילמן בהמשך הפרשנות.

"בהודעת המשרדים נאמר כי מטרת ההעברה היא לאפשר למשרד הביטחון פעילות שוטפת ל-2014, כשברור כבר עכשיו שגם ההסכם הזה לא יאריך ימים", כותב עוד מילמן. "גם הפעם האוצר הודיע שסוכם שלא יהיו העברות נוספות השנה. משרד הביטחון הכחיש".

"ההסכם שחתמו אתמול משרדי האוצר והביטחון הוא אחד הציניים ביותר שנחתמו במדינה שיודעת בשנים האחרונות הרבה מאוד הסכמים ציניים", כותב מוטי בסוק בטור פרשנות המתפרסם ב"דה-מרקר" תחת הכותרת "המדינה משלמת מיליארד שקל על קרקע ששייכת לה".

"זה לא טריק ולא שטיק", שער "ישראל היום", 21.5.14

"מערכת הביטחון, בשל הגדלת תקציב הגמלאות לאנשי הקבע ביותר מ-2 מיליארד שקל ב-2014, דרשה בחודשים האחרונים בתוקף רב תוספת של 2 מיליארד שקל לתקציבה", כותב עוד בסוק. "שר האוצר ובכירי האוצר סירבו באופן נחרץ, ומערכת הביטחון הודיעה על השבתת אימונים באוויר, בים וביבשה. ספין שקוף שאף אחד מחוץ לקריה בתל-אביב לא לקח ברצינות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, זימן אליו את שרי הביטחון והאוצר, וביקש מהם שלא להמשיך לריב בתקשורת. ואכן, בשבועות האחרונים נפסקו חילופי ההאשמות בין יעלון לאוצר.

"אתמול התבררה הסיבה. משרד הביטחון כופף את האוצר. הלא המוחלט של לפיד הפך לכן רועם. תקציב הביטחון השנה יגדל, בינתיים, 'רק' במיליארד שקל, ו-2014 עדיין לא הסתיימה. לציבור, כדי שלא יכעס, אמרו, לא הגדלנו את תקציב הביטחון כי אנחנו הרי שומרים על עקרונות – אבל כן העברנו מיליארד שקל לביטחון, תמורת שדה-דב, שממילא היה צריך להתפנות מזמן, וממילא הקרקעות שלו שייכות למדינה". עמיתו של בסוק לעמוד, רותם שטרקמן, מספק ניתוח דומה בלשון בוטה יותר, תחת הכותרת "אז גנץ, בסוף זה כן היה 'טריק ושטיק'?".

מהנעשה בארץ

שריפה בצפון. שריפה ממושכת שפרצה לקראת סוף-השבוע שעבר סמוך לחיפה, שאת השלכותיה חשים תושבי האזור גם לאחר ההשתלטות החלקית על האש, זכתה לסיקור עיתונאי מצומצם בלבד. זו אינה הפעם הראשונה שבה כלי התקשורת מצניעים מקרה מסוג זה.

ב"מעריב" ממשיכים היום לעסוק בתקרית, תוך הדגשת עמדתם של פעילי סביבה מקומיים ("המפעלים במפרץ חיפה משקרים לגבי רמת הזיהום"). "ארבעה ימים אנחנו חיים בתוך ענן של פלסטיק שרוף", אומרת תושבת נשר המזוהה בשם אתי לכתב נועם אמיר. "אי-אפשר לנשום, אי-אפשר לפתוח חלונות, ופחד אימים להוציא את הילדים מהבתים".

כבאי מביט בלהבות. חיפה, 12.6.14 (צילום: שי לוי)

פרשת בן-אליעזר. "חשד: בן-אליעזר קיבל כסף על עסקאות נדל"ן נוספות", מודיעה כותרתה של ידיעה קצרה ב"כלכליסט". רוני זינגר, זוהר שחר לוי ותומר גנון מדווחים לקוראיהם כי אתמול נחקר ח"כ בנימין בן-אליעזר שוב, "בחשד לקבלת כ-5 מיליון שקל שלא כדין מאנשי עסקים". כתבי "כלכליסט" מציינים כי המשטרה בודקת עסקאות נדל"ן נוספות שביצעו הפוליטיקאי ובני משפחתו, מעבר לעסקת רכישת דירת הפאר ביפו העומדת במרכז החקירה.

"בביתו של בן-אליעזר האב נמצאת כספת, שלפי דיווחו, מכילה רק שעונים ותכשיטים. בשל חסינותו המשטרה לא ערכה בבית חיפוש עד כה, וממילא, לטענת גורמים במשטרה, החיפוש בביתו כבר אינו נחוץ", נכתב בהמשך הידיעה. "מקורביו של בן-אליעזר מסרו אתמול כי הם אינם מתייחסים לתוכן חקירותיו", צוין עוד.

פרטיות. "זהירות: המשטרה מחטטת לכם במחשב", מודיעה כותרתה של הידיעה המרכזית במדור המשפטי השבועי של "ידיעות אחרונות", המתפרסם במוסף "24 שעות". כתבת המשפט של היומון, טובה צימוקי, מעדכנת את הקוראים כי הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה בכנסת ביוזמת שרת המשפטים ציפי לבני עשויה לפגוע באופן קשה בזכות לפרטיות.

"בין החידושים בהצעת החוק גם מתן אפשרות למשטרה לערוך חיפוש סמוי בביתו ובמחשבו של אדם, לערוך חיפוש על גופו של אדם שאינו בגדר חשוד, לקבל צו שיפוטי שיחייב אדם למסור את הסיסמה למחשבו האישי ולבצע חיפוש על סמך חשד לכוונה לבצע פשע בעתיד", כותבת צימוקי.

"הצעת החוק מעוררת ביקורת משום שהיא מרחיבה מאוד את סמכויות החיפוש של המשטרה בהשוואה למצב הקיים כיום", נכתב בהמשך הידיעה. "כך, למשל, היא מאפשרת לבצע חיפוש סמוי בביתו או במחשבו של אדם על סמך חשד שהוא מתכנן לבצע עבירה בעתיד, ולא על סמך חשד שכבר עבר עבירה. בנוסף קובעת הצעת החוק אפשרות לכפות חיפוש במחשב על אנשים שבאופן רגיל נהנים מחיסיון, כמו ספקי שירות, שיצטרכו לחדור למחשבי לקוחותיהם במקרה של חשד לביצוע עבירה".

עושים לביתם

מאמרה של נווית זומר. "ממון", 15.6.14 (לחצו להגדלה)

בכל העיתונים הכלכליים מדווחים הבוקר (ובמקרה של "גלובס", אמש) על כנס שערך אתמול איגוד תעשיות המזון, גוף המאגד את יצרניות המזון הגדולות במשק תחת כנפי התאחדות-התעשיינים. רק עיתון אחד יכול להתגאות בכך שעיקרי המסמך שהפיץ האיגוד לרגל הכנס נחשפו בו כבר ביממה שלפני כן. אף על פי כן, עורכי אותו עיתון בחרו שלא לעשות זאת – ובצדק, מבחינתם.

"זה לא הקוטג'", נכתב שלשום בראש מאמר פרשנות של נווית זומר שפתח את "ממון", מוסף הכלכלה והצרכנות של "ידיעות אחרונות". מאמרה של זומר הוקדש לניגוח הטענה שלפיה יצרני המזון אחראים למחירים הגבוהים של המוצרים היוצאים ממפעליהם. טענה זאת, קבעה זומר, אינה נכונה בשום פנים ואופן – הגוף שבו יש לתלות את האשמה במחירים הגבוהים, גרסה כתבת הצרכנות, הוא מדינת ישראל.

"יש לקוות שהציבור הבין סוף-סוף שהמסים העקיפים שהמדינה מטילה עליו, בהם ארנונה, מסים על רכב פרטי ומיסוי כבד על דלק, הם המחסלים את חשבון העובר ושב שלו", כתבה זומר, שבימים אחרים חתומה ב"ממון" על מדור שיווקי מטעם הגוף המאגד את יצרני המזון.

"יצרני המזון מחפשים אשמים ביוקר המחיה, אבל לא מביטים במראה", נכתב בכותרת המרכזית במדור הפרסום והשיווק של "כלכליסט", היומון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות". "מנכ"ל קוקה-קולה ישראל איציק תמיר, המכהן גם כיו"ר איגוד המזון בהתאחדות-התעשיינים, יצא אתמול במתקפה על הממשלה, וטען כי גחמות רגולטוריות הן האחראיות להתייקרות מוצרי המזון בישראל", מדווחת נורית קדוש בפתח הידיעה.

"'תעשיית המזון נמצאת תחת מתקפת רגולציה חסרת תקדים', כתב תמיר בחוברת שהפיץ האיגוד. 'חדשות לבקרים מונחתות על ראשם של מפעלי המזון תקנות מכאן ומכאן. שינויים רגולטוריים בלתי פוסקים פוגעים באופן עמוק ביכולתם של התעשיינים להמשיך ולייצר. מעבר לכל, הרגולציה המוגברת באה לידי ביטוי במחיר המוצר לצרכן, מאחר שלשינויים התכופים בתקנות יש עלות משמעותית כבדה'", מוסיפה ומצטטת כתבת "כלכליסט".

"לא מדובר בשליפה מן המותן אלא בקמפיין מתוכנן ומתוזמר, שעליו הוחלט בפגישה שערכו יצרני המזון במשרדי קוקה-קולה לפני כחודשיים וחצי, במטרה להבליט את חלקה של המדינה בעליית מחירי המזון", כותבת קדוש בהמשך הסיקור.

בידיעה נלווית מתמקד כתב "כלכליסט" תומר גנון בסכנה שנשקפת לתחרות במשק מפגישות תיאום מהסוג הזה. על-פי גנון, הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה, "צפוי לאפשר למתחרים החברים באיגוד מקצועי לקיים פגישות תיאום במגוון נושאים שאינם נוגעים לתחרות, למשל ייצוג ענף מול רשויות. אלא שנסיון העבר מלמד שעצם האישור שניתן ליצרני מזון לקיים מפגש כזה הוא בעייתי. איגודי יצרנים ומשווקים אינם ארגוני עובדים שנפגשים לפגישות תיאום על שכר. אלה איגודים חזקים עם פוטנציאל עצום לפגיעה בתחרות".

ב"ממון", שם מדווחת על הכנס נווית זומר, החוברת של מנכ"ל קוקה-קולה אינה מוזכרת, אף שהיא מהדהדת בדרך פלא את עמדותיה האישיות של הכתבת כפי שמצאה לנכון לחלוק אותן עם קוראיה יומיים קודם לכן. במקום חוברת, יש ב"ממון" כותרת המורכבת מציטוט שתכליתו ניגוח נסיונותיה של הממשלה להיטיב עם הציבור באמצעות הגברת הפיקוח על מחירי המזון ("חוק המזון הוא משאית של ביורוקרטיה"), בתוספת משפט המחץ של המנכ"ל, הגורס שהממשלה אחראית ל"מתקפת רגולציה".

הדובר המצוטט בכותרת, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר דרור שטרום, מספק דעה נוספת, אולם זו מוצנעת לקראת סוף הידיעה. אולי משיקולים תמימים, ואולי משום שהוא גורס ש"בשנים האחרונות דווקא היתה בתחום המזון העלאת מחירים עודפת בהשוואה לעולם" (בניסוחה של כתבת "ממון").

מי שרצה לקבל מושג נוסף על ההשפעה השלילית הישירה של קמפיינים סמויים שמקיימים גופים עסקיים גדולים ובעלי הון על חשבון האינטרס הציבורי יכול גם היום לסור לקיוסק ולרכוש בכסף מלא עותק של "ידיעות אחרונות".

אזור חיוג אסוציאטיבי

"אחרי 20 שנה שכפינו את עצמנו דרך פרסומות, בעיקר בטלוויזיה, לציבור נמאס. אנחנו לא יכולים לכפות יותר על אנשים לצפות בפרסומת ולהיחשף למותג. השלב הבא באבולוציה היה חייב להגיע, והוא לוקח את המותג לאזור חיוג אסוציאטיבי ורגשי – לא באנר שמייצר אנטגוניזם, משהו עדין יותר, מוגש בטעם שגורם לציבור לקשר את המותג שלך עם משהו אלגנטי יותר. זאת סיטואציה שבה כולם מנצחים, כשהיחידים שלא מרוצים מזה הם אנחנו הפרסומאים, שלא מרוויחים מזה" (הדר גולדמן, פרסומאי, בראיון לגילי איזיקוביץ, "גלריה").

בשוליים

את הכותרת הראשית של "ישראל היום", המוקדשת כפי שהוזכר לעיל למאמץ הסברתי של ראש הממשלה נתניהו לנוכח מבצע איתור הנערים הנעדרים, משלים מאמר דעה מאת גונן גינת. המאמר, המתפרסם במדור הדעות של החינמון, מוקדש לגינוי "ידיעות אחרונות" על התמסרות חלקית בלבד למאמץ הלאומי. לטענת גינת, בעיתון המתחרה "מוחקים את הגב' נתניהו".

שרה נתניהו בהתנחלות טלמון, מחוץ לביתו של אחד הנערים הנעדרים, 16.6.14 (צילום: יוסי זליגר)

"בימים האחרונים באו רבים לבתי משפחות החטופים כדי לעודד ולחזק ולחבק", כותב גינת. "שרים ואנשי ציבור, וסתם עם ישראל. ובאה גם רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. כלי התקשורת דיווחו גם על ביקורה. ערוצי הטלוויזיה שידרו, וכך גם תחנות הרדיו. גם הכתב של 'ידיעות אחרונות' דיווח, מן הסתם, וצלמי העיתון צילמו. זה תפקידם. אלא שבממלכת נוני מוזס החליטו להפעיל שיקול דעת כמקובל שם, והחליטו למחוק אותה. שום מלה".

"ידיעות אחרונות", 16.6.14

גינת אינו רק נטפל לזוטות. הוא גם טועה. אתמול אוזכר אחד מביקוריה של שרה נתניהו בידיעה מאת מאיר תורג'מן, שפורסמה בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

שמועות אכזריות. "ושוב: שמועות אכזריות", נכתב בכותרת לידיעה מאת עקיבא נוביק, המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" באמתלה של ביקורת על הפצת מידע לא מאומת על גורלם של הנערים הנעדרים. הכותרת המוסרנית היא רק כיסוי: בצד הידיעה מופיע צילום מסך של שמועת האיוב במלואה, וחלקים ממנה מובאים שוב בדיווח. נראה שב"ידיעות אחרונות" דווקא רצו מאוד להפיץ שמועה אכזרית, וכדי להכשירה עטפו אותה בצקצוקים.

גם אצל המתחרים מזכירים הבוקר את השמועות, אך אף עיתון מלבד "ידיעות אחרונות" אינו מדגיש באופן זה את תוכן השמועה, או מקדיש כוחות רטוריים יוצאי דופן לניאוץ מפיציה. במקום זה, מובלטת טענת דובר צה"ל שלפיה מדובר במידע שקרי.

חברת החשמל. ב"דה-מרקר" מביא אבי בר-אלי מידע מפורט על עלות המאמצים השיווקיים של חברת החשמל, מונופול הגובה מחירים מעוררי מחלוקת מקהל צרכנים שבוי, ואף על-פי כן (ואולי בגלל זה) משקיע כספים רבים בשיווק עצמי.

"מונופול החשמל הקפיץ ב-50% את הוצאות הפרסום ב-2013, על רקע דיוני הרפורמה", נכתב בכותרת המשנה. לפי בר-אלי, מנתונים שהעבירה חברת החשמל לתנועה לחופש המידע ולארגון אמון-הציבור, הסכום הכולל שהוציאה על פרסום בכלי תקשורת עמד ב-2013 על 18.25 מיליון שקל. בידיעה נלווית מדווח בר-אלי כי יועץ התקשורת רונן צור צפוי לזכות במכרז לייצוג חברת החשמל.

לא צמחוני. "אז מה אם הוא צמחוני", קוראת כותרתו של מאמר דעה מאת ורדית שלפי, המתפרסם בעמוד המאמרים האחורי של "הארץ". הכותבת, "טבעונית אדוקה", טוענת כי דעותיו המדיניות של הנשיא המיועד, ראובן ריבלין, מאפילות על דבקותו בתזונה צמחונית.

"בריאל-פוליטיק, לו ניתנה לי הבחירה בין מנהיג צמחוני, איש ארץ ישראל השלמה, לבין אוכל בשר, איש מחנה השלום, הייתי בוחרת בשני ללא היסוס", כותבת שלפי, בלי לדעת שהמשוואה שלה קורסת במבחן העובדות. ריבלין, כך התגלה בראיון עימו שפורסם ביום שישי האחרון ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", אינו צמחוני על-פי ההגדרה המקובלת של המושג, שכן הוא נוהג לאכול דגים.

כספית ומשגב. במדור הדעות של "מעריב" מקדיש בן כספית מאמר חריג בגודלו (במושגי המדור) לעמית מעיתון מתחרה. "אורי משגב הוא עיתונאי מבריק, מקורי, מעורר השראה", כותב כספית בפתח המאמר, שהמשכו מוקדש לפולמוס שיש לו עם משגב. לטענת כספית, מלחמת לבנון השנייה לא היתה מלחמת שולל, ונתניהו הביע הסכמה לחתום ("בהסתייגות") על נייר הבנות, שמחמוד עבאס דחה.

השידור הציבורי. נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על המהלך להקמת רשות שידור חדשה, בדגש על צמצום השפעתם של הפוליטיקאים על התכנים, בין השאר בהתבסס על חוות דעת שגיבשה ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל "העין השביעית").

"ישראל היום", מודעה עצמית. 17.6.14

המודל של "ישראל היום". גם היום מתפרסמת ב"ישראל היום" מודעה המזמינה את הקוראים להיכנס לאתר החינמון, להירשם בו כקוראים קבועים ולסייע בהפצת תכניו. בעיתון, שעורכיו וכתביו הבכירים טוענים כי הוא מתנהל על-פי "מודל עסקי", מציעים לגולשים פרסים עבור שיתוף התכנים ברשתות החברתיות. במודעה לא נמסר איזו תמורה מעביר העיתון לגורמים המשתפים מטעמו תכנים מכוח הסכמים מסחריים.