הכותרת שלא היתה

ביום שישי התחוללה שריפה גדולה בבתי-הזיקוק בחיפה. החומר שנשרף היה חומר רעיל, העלול לגרום תופעות קשות (למשל: מוות). דבר השריפה, שנמשכה שעות ארוכות עד שכובתה, דווח באתרי החדשות בידיעות לא בולטות (שנראו כשאובות ממאמצי יחצנות של מערך הדוברות של מכבי-האש), והוא אינו מוזכר היום בעיתוני הדפוס (להוציא ידיעת כיתוב תמונה בעמ' 20 ב"דה-מרקר"), וזאת חרף העובדה שמדובר, על פניו, בחומר קלאסי לכותרות ראשיות בטבלואידים: אש משתוללת בלב מתחם עמוס בכמויות עצומות של חומרים דליקים ורעילים, בלבה של אוכלוסייה אזרחית צפופה. מדובר גם במתחם ידוע לשמצה, מושאה של מחלוקת ציבורית עמוקה; כל המרכיבים של דרמה רגשית ו"האסון שנמנע" ו"עד הפעם הבאה" וכו' וכו'.

מדוע נדחק הנושא מסדר היום? ברשתות החברתיות ניכרת נטייה, כרגיל, לתיאוריות קונספירציה, בנוסח ידה הארוכה של משפחת עופר, בעלת השליטה בבתי-הזיקוק ובכמה כלי תקשורת ועיתונאים. אמנם המציאות הישראלית, במיוחד בכל הקשור לתקשורת, הוכיחה כבר כי גם הקונספירציות המופרעות ביותר עלולות להתגלות כמציאות מרה וממשית עד מאוד, אך במקרה זה קשה לקבל את התיאוריה, משום שגם כלי תקשורת שאין להם זיקה ידועה למשפחה לא סיקרו את האירוע באופן בולט.

ההסבר המציאותי יותר, אחרי שנפסלה אופציית הצנזורה הצבאית (שלא היתה), היא כי מדובר אחרי הכל באסון שבאמת לא קרה, ועוד בסוף-השבוע, ועוד בחיפה. ובכל זאת.

ישראל בארה"ב

סוגיית גיוס החרדים היא נייר לקמוס המחדד את היכולת להבחין בקווי האופי של עיתוני ההמון הישראליים, מתוך השוואה בין אלה הכלליים לאלה החרדיים. לפי כל עיתון, מכל מגזר, מדובר בסוגיה שהיא בנשמת אפה של החברה הישראלית, אולם בעוד שהעיתונים הכלליים שכחו ממנה כליל לאחר שהסתערו עליה בכותרות ראשיות לפני שבוע ושבועיים, העיתונים החרדיים ממשיכים לדוש בה בראש סדר היום ובמלוא הגרון.

"המוני בית ישראל באמריקה, אנשים, נשים וטף, ישתתפו היום במנהטן בעצרת הזעקה נגד גזירת הגיוס בארץ ישראל", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". "רבבות אלפי ישראל בארה"ב יוצאים היום לרחובה של עיר במנהטן לעצרת תפילה ומחאה אדירה נגד הגיוס", נכתב בכותרת הראשית של "המבשר". הכותרת הראשית של הטבלואיד "הפלס" שמנה הרבה יותר ומכילה אותו מסר: "היהדות הנאמנה בארה"ב מתכנסת היום למפגן אדיר למען עולם התורה בארה"ק".

"אחינו בארה"ב: במדינת ישראל יש רדיפת הדת", נכתב בכותרת מאמר הפרשנות הנלווה לידיעה הראשית ב"המודיע". הידיעה והטור רוויים השמצות חריפות שעיתון כללי לא היה מעז להדפיס. מדינת ישראל רודפת, עושקת ומסיתה, מאשים "המודיע", היומון החרדי המאופק יחסית. ב"המבשר", גם הוא עיתון ברודשיט, נכתב בכותרת המשנה לראשית על "משנאי הדת הזוממים לעקור הכל".

בעיתונות הכללית, ככל שמצאתי, אין זכר לעצרת החרדית בניו-יורק, וגם לא עיסוק בולט בסוגיית הגיוס. זאת על אף שמצב גיוס החרדים לא השתנה כהוא זה מאז שהעיתונים הכלליים העלו אותו לראש סדר היום בעוצמות מוגברות. ההבדלים הללו מלמדים כי לעיתונות הכללית, המתגלגלת במדרון לקראת גלגול חוזר של העיתונות המגויסת של העשורים הראשונים למדינה, עדיין דרך ארוכה עד שתגיע למרגלות הגבעה, היכן שמתבוססים העיתונים החרדיים, שהתואר "עיתון" הוא שיתוף השם בלבד עבורם.

ההבדלים הללו מדגימים גם את האופן השטחי שבו העיתונות הכללית מטפל בנושאי ליבה של החברה והלאומיות הישראליות. אלה חוזרים לראש סדר יומה שוב ושוב, אולם כמעט תמיד בשל הנחתות חיצוניות ויחצניות, כמעט תמיד בהפתעה, וכמעט תמיד הם נעלמים כלעומת שבאו בלי שהבלחתם תותיר חותם משמעותי שיעצב את ההבלחה הבאה. מנגד, העיתונות החרדית מדגימה את היתרונות של התמדה ועקביות שבעיסוק אידיאולוגי בעיתונות – לו רק היה מדובר בעיתונות.

בינתיים, בכנסת

ואולם, לא יהיה נכון לומר שהעיתונות הכללית מתעלמת כליל מסוגיית גיוס החרדים. חוק הגיוס החדש מוזכר היום בסיקור חבילת החוקים שהקואליציה תנסה להעביר בכנסת בימים הקרובים. "האופוזיציה נכשלה: הכנסת תעלה את אחוז החסימה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ומתחת לה בכותרת המשנה: "החוק שצפוי לפגוע בסיעות קטנות יעלה השבוע לקריאה שנייה ושלישית, בחבילה אחת עם חוק הגיוס וחוק משאל העם. לבני מתנגדת לחוק, אך תיאלץ לתמוך בו".

יהונתן ליס מצטט את יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין מהליכוד, ש"מעריך שהחוקים יעברו בסופו של דבר" משום ש"אם לא נצליח להעביר אחד מתוך שלושת החוקים האלו, הדבר יביא להתפרקות מיידית של הקואליציה, אני חושב שאף שותפה לא רוצה במצב הזה".

ב"ידיעות אחרונות" נכתב בכותרת על השער על "השבוע הסוער של הח"כים": "מרתון הצבעות על חוקים מעוררי מחלוקת: הגיוס, המשילות ומשאל העם. האופוזיציה מתגייסת לקרב, בקואליציה נערכים, ובמליאה צפויים 3 לילות לבנים". "האופוזיציה תתקשה מאוד לבלום את מבול החקיקה, אבל תעשה הכל כדי להביך את הממשלה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של עקיבא נוביק.

תחת הכותרת בניחוח שנות ה-50 "קואליציה שכזו...", מתפרסם על שער "המודיע" טור ובו "כתבנו הפוליטי משרטט קווי מתאר לקואליציה שיכולה להתרסק מהר משחושבים". הפרשן, המכונה "מ. כרמלי", עוסק בספורט האהוב גם על הפרשנים הפוליטיים החילונים שמועמדם אינו נכלל בממשלה: פנטזיות על התמוטטות היריב המסוקר. "הדורסנות של הקואליציה והחלטתה להעביר את שלושת החוקים בזה אחר זה, תוך ניצול דרקוני של הכנסת להצר את רגליה של האופוזיציה, רק מראה כמה הקואליציה הזו רעועה; כמה האמון בין חבריה ומרכיביה בעייתי".

תיאטרון צה"ל

"כמה פעמים אפשר להראות שק מלט אפור עם הכתובת Made in Iran עד שהמוח מיטמטם?", פותח גדעון לוי את מאמרו במדור הדעות של "הארץ". הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת גם היום למבצע "חשיפה מלאה" ותפיסת אוניית הנשק האיראנית קלוז-סי. העילה: ספינות חיל הים, שמטעמים יחצניים כן או לא (תלוי את מי שואלים) נחשפו בלב ים, הגיעו אתמול לישראל. "חזרו הביתה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שעורכיו ויתרו על "כוחותינו", שנוכס על-ידי היריבים ב"ישראל היום" ("כוחותינו במיטבם", כותרת ראשית, 6.3.14).

שלושת העמודים הראשונים של הטבלואיד מוקדשים לסיקור המבצע, זאת אחרי שכבר הוקדשו לו דפים רבים בשבוע שעבר. גם היום מנסים ב"ידיעות אחרונות" לשלב בהתמסרות לחגיגה הדוברותית נימה ביקורתית. את סימה קדמון מחליף היום איתן הבר. "האם היה אפשר וצריך לשתוק בעקבות הפעולה בשבוע שעבר? כנראה שלא", נכתב בתמצית טור בחתימתו המתפרסמת בעמוד השער, "אבל הטיפוס על גבו של חיל הים בזכות פעולה אחת היה מוגזם: ראש הממשלה מתרברב היישר מארה"ב, שר הביטחון עם בשורה לעם ישראל, הרמטכ"ל בצילום מבור הפיקוד, מפקד חיל הים בכל הדרו, סגן מפקד חיל הים במלוא תפארתו, ראש אגף מודיעין מבהיר ומסביר. סליחה, נשאר עוד מישהו שלא ניצל את ההזדמנות?". הכותרת הסאטירית על השער היא "אנשי הדממה".

האם ב"ידיעות אחרונות" לא מוותרים על הנימה הביקורתית כדי לשמור על האיזון, כדי לעורר פרובוקציה או כדי לנגח את ראש הממשלה, שמיהר לגזור קופון יחצני מהמבצע? תהא הסיבה אשר תהא, נוספה לה כעת סיבה נוספת: מדובר בחזית נוספת מול "ישראל היום".

בטבלואיד החינמי מנצלים כמה משפטים הזויים ומקוממים שנכתבו בסוף טורו של יגאל סרנה – המשובץ לבדו בתפקיד הסמן השמאלי של "ידיעות" – כמצע לטור של אחד מפובליציסטני הבית, המגוחכון חיים שיין. הכותרת היא פרפרזה מגושמת על פראזה מפורסמת של אפרים קישון ("סליחה שהצלחנו"). מי יגול עפר מעיניך, קישון, שבמקום ממשיכים זכית לחקיינים, מיאיר לפיד ועד חיים שיין.

ב"ישראל היום" אין סמנים שמאליים, והגיליון מתמסר למטרתו העיקרית: רוממות שמו של הקיסר נתניהו. ראיון שהואיל הבוס להעניק לעיתון, הפעם בפנים גלויות, מופיע בכפולה הפותחת, וכולל מסגרת מיוחדת שבה מגונן עליו העיתון על נקודת התורפה הידועה ביותר שלו, האשמות כלפי התנהגותה הקפריזית של אשתו, שרה נתניהו. "גם לראש ממשלה מגיעה פרטיות", נכתב בכותרת המסגרת. על המלל חתום שלמה צזנה.

הכותרת הראשית נשאבת גם היא מדף המסרים של נתניהו. "כל שקרי איראן", נכתב בה. ההפניה היא לתחקיר עיתונאי אמיץ החושף כי איראן אינה דמוקרטיה מערבית מפותחת, אלא דיקטטורה מסוכנת. כותרת המשנה מסתיימת בשאלה: "אז למה בכל זאת יש עדיין מי שבא בטענות לצה"ל?", תוך חוסר הבנה מוחלט של העובדה שהתשובה נמצאת ממש מתחת לאף: הטענות כלפי צה"ל צצות גם אחרי מבצע מוצלח, עת צבא העם, שכל אזרחי ישראל מושקעים בו בצורה זו או אחרת, מנוצל על-ידי נבחרי ציבור ובטאונים מגויסים ליחסי-ציבור פלקטיים ומקוממים.

ענייני רשות השידור

"ההצלה היחידה לשידור הציבורי: לסגור את רשות השידור ולהקים חדשה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". הכפולה הפותחת מוקדשת לכתבה של נתי טוקר ואמיר טייג, המונים את "נקודות התורפה והסעיפים הרגישים ברפורמה, שסביבם יתנהל הדיון הפוליטי בחודשים הקרובים". הכתבה מעניינת ומחכימה, אך בשולי הדברים יש להעיר כי טוקר וטייג כותבים על "החיסכון הכספי הישיר שיחוו מרבית הצופים" בשל ביטול האגרה, בעוד שלמעשה אין מדובר כלל בחיסכון, אלא רק במראית עין של חיסכון. הרי גם את רשות השידור החדשה שארדן מתכנן להקים יהיה צריך לתקצב, והתקציב יבוא מכיסם של האזרחים גם אם יכונה בשם אחר או יילקח ממכסת המסים הכללית.

מימין: שר האוצר יאיר לפיד, איש הטלוויזיה רם לנדס ושר התקשורת גלעד ארדן במעמד מסירת המלצות ועדת לנדס, 6.3.14 (צילום: יוסי זליגר)

במסגרת נפרדת מצטט אמיר טייג דברים שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בראיון לאיילה חסון בערוץ 1, ששאלה אותו: "האם גם אתה, כמו יאיר לפיד, חותם על תעודת הפטירה של רשות השידור?". "לא", השיב נתניהו, "אני מחכה לדון עם השר ארדן על המסקנות או על ההמלצות, יותר נכון, של הוועדה שהוא הקים. אני אראה את זה ואתייחס לזה".

גם ב"ידיעות אחרונות" עוסקים ברשות השידור והמלצות ועדת לנדס לסוגרה. "האם ההמלצה לסגור את רשות השידור נכונה?" היא השאלה היומית במוסף היומי. התשובות, כרגיל, מתחלקות ל"כן" ו"לא".

ענייני "מעריב"

עוד ב"דה-מרקר", נתי טוקר מדווח כי "העיתון 'מעריב' לא הודפס והועמד למכירה". מאחר שהעובדים ב"מעריב" – אלו שנשארו – חוו מציאות דומה רק לפני כשנה וחצי, עת נוחי דנקנר נטש את העיתון, הם כעת לוחמניים הרבה יותר. עיתונאי "מעריב" החליטו שלא להשלים עם המסר המפתיע של המו"ל שלמה בן-צבי שלפיו העיתון לא ייצא כבר ביום ראשון הקרוב, כלומר היום, והתייצבו בכל זאת לעבודה. התוצר הוא קונטרס חדשות, ללא מוספים, שהתפרסם בגרסה דיגיטלית באתר העיתון. לרוע המזל, זה זמן שב"מעריב" מזניחים את הגרסה הדיגיטלית ולא מתקנים את הבאג שבעטיו לא ניתן לדפדף בקלות בדפי העיתון הדיגיטליים.

מו"ל "מעריב" ו"מקור ראשון" שלמה בן-צבי היום בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: הדס פרוש)

"בעוד מספר שעות יתקיים בבית-המשפט המחוזי בירושלים הדיון בבקשת הקפאת ההליכים שהגישה ההנהלה. לצערנו, דווקא בבוקר הדיון המכריע הזה עיתון 'מעריב' לא הודפס, לא חולק למנויים ולא הגיע לחנויות בשל החלטת ההנהלה מיום שישי שלא להוציאו", נכתב בהודעת ועד העיתונאים של "מעריב". "עם זאת, העיתון כן מופיע היום בגרסה מלאה בגיליון האלקטרוני באתר nrg, וזאת הודות ליוזמה שלנו, עיתונאי 'מעריב', שסירבנו להשתתף במחיקת העיתון מהזירה הציבורית.

"במהלך כל השבת עבדנו, הוועד ועיתונאי הדסק, על הפקת העיתון בניגוד להוראות ההנהלה, מתוך המחויבות שלנו לעיתון ולאתר. עם צאת השבת הגיעו עיתונאי הדסק בהתנדבות למערכת והשלימו את הפקת העיתון של היום – מהלך שזכה בסופו של דבר גם לברכת ההנהלה. אנחנו רוצים להודות לכל העיתונאים המסורים שעשו את העיתון של היום, והוכיחו שוב את מה שאנחנו טוענים לאורך כל הדרך: 'מעריב' זה לא רק לוגו – 'מעריב' זה אנחנו".

עוד נכתב בהודעת הוועד: "כמו כן, בעקבות מידע שהגיע אלינו בסוף-השבוע על הוראות שניתנו ליחידת המחשב להעביר את בסיס הנתונים של מנויי 'מעריב' לגורמים זרים, עוד עם צאת השבת הגישו עורכי-הדין הורנשטיין בקשה בהולה לבית-המשפט המחוזי כדי למנוע את הברחת המידע ממחשבי החברה. לבקשה זו הצטרפו הנאמנים שלמה נס וירון ארבל. אנחנו קוראים להנהלה ולעובדי המחשוב להימנע מלעשות צעדים בלתי הפיכים כל עוד לא התקבלה החלטה בבקשה".

"עיתונאי מעריב: 'בן צבי רימה את כולם לאורך כל הדרך'", הודעה בחשבון הטוויטר של אתר העיתון, 8.3.14

יחסם של עיתונאי "מעריב" למו"ל והעורך הראשי של העיתון בא לידי ביטוי גם בפרסומה של ידיעה באתר העיתון, nrg, שהעלתה טענות קשות כלפי בן-צבי, מטעם העובדים עצמם ומטעם נאמני העיתון (שמונו בעקבות כשלונו של דנקנר ושמהם רכש בן-צבי חלקים מ"מעריב").

כותרת העיתון היום היא "ארה"ב: אין צורך בהכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית", והיא חתומה על-ידי אסף גבור ואריאל כהנא, המתפקדים ככתבים של "מקור ראשון", עיתונו האחר של בן-צבי, שטרם ידוע אם גם הוא מצוי למעשה במצב של פשיטת רגל.

ענייני תקשורת

"הפלס" החרדי מאשים את העיתונות הכללית בצביעות, 9.3.14, עמ' 2

בטבלואיד החרדי הקנאי "הפלס" מתפרסמת בעמ' 2 ידיעה תחת הכותרת "עיתונאי 'הארץ' על הצביעות התקשורתית בקמפיין החילוני 'להציל את בית-שמש'". הכתב "א. בן מנחם" מצטט את כתב "הארץ" חיים לוינסון (חרדי בעברו), המותח ביקורת על הטיפול של העיתונות הכללית בבחירות בבית-שמש. העיתונאים ב"הפלס" לא מוצאים לנכון לציין כי לוינסון לא אמר את הדברים להם, אלא לתוכנית ברדיו גלי-ישראל (ופירסם אותם אחר-כך בפייסבוק שלו, משם מן הסתם הועתקו). העיתונאים ב"הפלס" גם לא חשים כמה מגוחכת היא ההאשמה שלהם את העיתונות הכללית ב"צביעות" בשל "קמפיין תקשורתי" שהיא מנהלת, כשמיד מעליה מתפרסמת ידיעה חדשותית לכאורה המגויסת כל כולה לקמפיין הבחירות של המועמד החרדי ("המסקנה: ניתן וחייבים להציל את בית-שמש!", מסתיימת כותרת המשנה).

ביום שישי כתב כאן איתמר ב"ז כי רשות המים לא מסרה לניר חסון מ"הארץ" תגובה על ידיעה שעסקה באפליה לכאורה של ערביי מזרח ירושלים. היום ב"הארץ" מתפרסם תיקון שלפיו כלל לא התבקשה תגובה מהרשות, והיא מופיעה בידיעת המשך.

לתשומת לבו של מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, שמבקר התקשורת אביב הורביץ ("מקו") עוסק לאחרונה באופן אינטנסיבי בתחביב עבר שלו, שעליו הביע חרטה: עדי גולד מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי אחרי שבית-המשפט העליון במסצ'וסטס קבע כי אין עבירה בצילום נשים מתחת לחצאית במרחב ציבורי, הסנאט חוקק חוק שאוסר זאת באופן מפורש.