"בג"ץ פסל מתן הבטחת ההכנסה לאברכים", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל מתחת לקפל על שער "הארץ". "הרכב של שבעה שופטי בג"ץ קבע אתמול פה אחד כי החלטת הממשלה לתשלום הבטחת הכנסה לאברכים תבוטל מינואר 2015, בשל פגיעה בעיקרון השוויון", כותבת חובל. "השופט אליקים רובינשטיין הוא שכתב את פסק הדין, ואליו הצטרפו שאר השופטים, לרבות הנשיא אשר גרוניס". חובל מצטטת מפסק הדין את הטענה כי התשלום לאברכים "אינו תורם דבר להשתלבות המיוחלת בשוק העבודה" וכי "החלטת הממשלה במידה מסוימת מנציחה ומקבעת את הסתמכות האברכים על מקורות מימון מהקופה הציבורית ולא מיגיעה אישית".

גם ב"מעריב" וב"ישראל היום" מדווחים בתחתית עמוד השער על החלטת בג"ץ. "החרדים מבטיחים: 'נפעל בכל דרך אפשרית לביטול ההחלטה", נכתב בכותרת המשנה על שער "מעריב", המפרסם לצד הדיווח החדשותי (יובל בגנו) טור פרשנות של הכתב לענייני חרדים חיים גריידינגר, שכותרתו "המגזר החרדי נדחק להקצנה". "הכל מתחיל ונגמר בחוסר ההערכה לאלו ששוקדים על משנתם", הוא מלין. על שער "ישראל היום" מתוארת ההחלטה כ"דרמטית" ו"חרדים" כמי שקובעים שמדובר ב"הכרזת מלחמה". בפנים העיתון מתפרסמות שתי ידיעות אינפורמטיביות המורכבות, כנהוג בעיתון, מציטוטים והודעות לעיתונות. ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון" מוותרים על הפניה מהשער ומספקים דיווח חדשותי בלבד בעמודים הפנימיים. ב"ידיעות אחרונות" הידיעה (תלם יהב) קצרה במיוחד. ב"כלכליסט" מזכירים כי שמה המלא של הקצבה הוא "מלגות לימודים ועידוד השתלבות אברכי כוללים בתעסוקה".

חרדים הולכים במהלך צפירה לזכר חללי צה"ל, 15.4.13 (צילום: יונתן סינדל)

הדיווח המנומנם בעיתונות הכללית מתחלף בדמעות ותמרות עשן בעיתונות החרדית. החלטת בג"ץ היא הכותרת הראשית של "הפלס", "המודיע" ו"המבשר", כשמתחת לה ובפנים הגליונות מוגשים לקורא דיווחים חדשותיים וטורי פרשנות למכביר, הצבועים כולם בצבע אחד של נהי ופרנויה.

העורכים, הכתבים והפרשנים קובעים ללא עוררין כי הפסיקה נועדה לפגוע בציבור החרדי, לסכל את אורחות חייו ולפגוע בלימוד התורה. הם מתארים אותה כ"גזירה", "הצטרפות למקהלת השנאה", "שערורייה", "אכזריות מהולה באווילות ובבערות היסטורית", "גזר דין מוות", "קיא מאוס" וכיוצא באלה גידופים והגזמות המתחרים רק בציטוטים של חברי-הכנסת החרדים, המובאים בידיעות נפרדות.

ב"המבשר" גם מבליטים התקפה מכוערת על רובינשטיין בשל היותו אדם דתי ("חופש הכיפה"), ומגישים את הטקסט הפתטי ביותר – מאמר המערכת, שתחת הכותרת "גזל כבשת הרש" מנסה להתמודד עם המתח שבין עוצמת ההתקפה של העיתונים והפוליטיקאים החרדיים לבין הסכומים הנמוכים שבהם מדובר (כאלף שקל לחודש, הניתנים רק למשפחה שהכנסותיה אינן עולות על 1,200 שקל לחודש), ובין היומרה לזעוק בשמה של תורת ישראל להתבזות שבפשיטת יד שמקורה בפשיטת רגל מרצון.

"אלף השקלים המגישים למשפחה אינם מכסים כמעט כלום מההוצאות הגדולות שיש למשפחה החרדית", קובע הכותב האנונימי. "שכר הלימוד והוצאות המחיה גבוהים בהרבה. מדובר במשפחות במצב כלכלי נחות ביותר, והבג"ץ גוזל מהם את הלחם והחלב. זוהי התעמרות בקהל חסר ישע. אלא שאולי זוהי ההזדמנות לשנן לעצמנו כי לא מפיהם אנו חיים ולא מפיתם אנו מתכלכלים. לצד מחאת הבוז שצריכה להישמע נגד אלו שעיניהם צרה בלחם צר ומים לחץ של אברכים יקרים שבזכותם העולם קיים, עלינו להפנים כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. המדינה מתרחקת יותר ויותר מערכיה המוסריים והסוציאליים. היא הופכת ליותר ויותר קשוחה ואטומה, כנראה כדי שבמחנה פנימה נתחשל כאחד מול גזירות הדת", נחתם המאמר במסקנה שאינה כוללת רמז כלשהו לתחילתה של מחשבה בדבר התפרנסות.

שערי העיתונים החרדים "הפלס", "המודיע" ו"המבשר"

באופן מעניין, דווקא בעיתון הקנאים "הפלס" ניתן הדיווח המלא ביותר על פסק הדין, וטור הפרשנות של ישעיהו ויין מציע גם את הגישה הרדיקלית ביותר כלפי דרישת החוק לשוויון אזרחי. לפי ויין, החרדים אינם החלק שומר התורה והמצוות בתוך חברה יהודית שרוב בניה איבדו את דרך האמת, אלא מגזר שונה ומיוחד המופרש משאר העם למעין נזירות קדושה. דווקא גישה קיצונית זו יכולה להסביר מדוע בעיתון חוששים פחות מהבלטת הדרישה ל"השתלבות", משום שהם שוללים אותה ממילא מכל וכל.

ויין מדמה את החברה החרדית (ויש לשער שרק אלה מתוכה הנמנים עם המחנה הספציפי שאליו הוא משתייך) ל"שבט לוי", שבניו הופרשו והוקדשו לעבודת המקדש. השלב הבא בתפיסת עולם כזו, ככל שהמציאות הממשית תגדיל את הפער ממנה, יהיה להכתיר את "בני התורה" לא כיהודים המובחרים מבין אחיהם, אלא כיהודים האמיתיים מתוך "ישראל שבבשר" בלבד. תפיסת עולם כיתתית כזו יכולה להביא לפרישתם הסופית של פלגים חרדיים מההיסטוריה של עם ישראל, כפי שקרה עם הצדוקים, הנוצרים, הקראים ואחרים. לפחות מהאספקט של מאבק על קצבאות ותקציבים, זו אינה דרך מועילה כל-כך.

שער "דה מרקר", 26.5.14

בעוד שאת השפעותיה של הפנייה לשמים קשה לשפוט ולהעריך, להסתגרות העוינת של הציבוריות החרדית, לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיתוניה, יש כנראה תוצאות ממשיות. העיתון הכללי היחיד המעלה את החברה החרדית לכותרתו הראשית הוא "דה-מרקר", אולם שם אין עוסקים בפסיקת בג"ץ מאתמול. "חוזרים להסתגר: ירידה בגיוס חרדים לצה"ל ובהרשמה לאקדמיה", נכתב בה. "החקיקה בעניין השוויון בנטל לוותה בהרעה ביחס של החברה החרדית להשתלבות בשוק העבודה", נכתב בכותרת המשנה. "במועצה להשכלה גבוהה מגדירים את קצב ההרשמה של גברים חרדים ללימודים 'קטסטרופה'".

בטור הפרשנות מאשים בכך נתי טוקר את יאיר לפיד: "כניסת לפיד לפוליטיקה והשיח האלים שהוביל כלפי החברה החרדית, לצד התנהלות פוליטית מתריסה וחד-צדדית, הובילו לתוצאות הרסניות". זו עמדה המתייחסת אל החרדים כאל אסופת ילדים המופעלת באופן אוטומטי על-ידי עלבונות, ולא כאל ציבור מבוגר שחבריו ומנהיגיו מסוגלים לקבוע את התנהלותם באופן מושכל.

מתוך סקירת העיתונות היומית