נוהל פיגוע
"הרצח במוזיאון היהודי בבריסל: צירוף מקרים או חיסול חשבונות?", שואלת הכותרת הראשית היום באתר "הארץ". "ייתכן שקטל הישראלים שעבדו בגופים ממלכתיים לא היה פשע שנאה, אלא התנקשות מכוונת. ההשערה מתחזקת לנוכח סרטון שבו מצטייר הרוצח כמקצוען", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לטקסט של אמיר אורן. בעיתוני היום, שהודפסו אתמול, אין כמעט מקום לתהיות כאלו, והרציחות מוצגות לקורא כפיגוע לאומני ואנטישמי.
"בלי היסוס, בלי חרטה: כך פעל המחבל שירה למוות ב-4 בני-אדם בפתח המוזיאון היהודי. בהרוגים: עמנואל ומרים ריוה, תיירים מישראל. רה"מ: באירופה ממהרים לגנות בנייה בירושלים, אבל לא רצח יהודים", נכתב בכותרת המשנה לראשית ("בדם קר") של "ישראל היום". "תקרית כזו היתה רק עניין של זמן" היא כותרת טורו של היהודי הבלגי שמצאו ב"ישראל היום". בועז ביסמוט, העיתונאי והוגה הדעות החמוש במצלמה, חתום על מסמך נוקב על פני חצי עמוד תחת הכותרת "אירופה, הגיע הזמן שתתעוררי" והלוגו "יהודים על הכוונת".
ביסמוט אינו מחכה לסופה של החקירה, או לתחילתה, וקובע כי את הרצח ביצע טרוריסט מוסלמי שניזון מהטפה שמאלנית נגד ישראל. כיצד הדברים מתיישבים? אם שאלתם את עצמכם שאלה כזו, נראה שגם בכם דבק חיידק האנטישמיות. ב"ידיעות אחרונות", שם מעניקים מעט מקום לפקפוק בעקבות התכנון הקפדני של הרצח והעובדה כי הנרצחת היתה שייכת לשירותים החשאיים של ישראל, נדפס טור של נח קליגר, החוזר על טענות דומות לאלו של ביסמוט: "אין אנטי-ציונות ואין אנטי-ישראליות. יש רק אנטישמיות", הוא קובע – ומחבר בין ביקורת על ישראל משמאל לטרור מימין.
"המאבק באנטישמיות: מלחמה יומיומית", נכתב בכותרת מאמר במדור הדעות של "ישראל היום". הכותב, דביר כהנא, מוצג כמנכ"ל משרד ירושלים והתפוצות וקורא ליהודים קוראי "ישראל היום" לשמור על "עקרונות החירות המחשבתית".
אז מה הוא הצהיר?
"האפיפיור בישראל: פאר, הדר - והצהרות מדיניות", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום".
"פרנסיסקוס: פתרון שתי המדינות חייב להפוך למציאות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".
אז במי הוא תומך?
"יש לנו נבחרת" היא הכותרת בה בחרו עורכי "ישראל היום" לידיעה על השלמת איסוף החתימות הנדרשות להתמודדות על כס הנשיאות, על-ידי המועמדים שאינם חברי כנסת דן שכטמן ודליה דורנר.
בערות היסטורית
"בג"ץ פסל מתן הבטחת ההכנסה לאברכים", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל מתחת לקפל על שער "הארץ". "הרכב של שבעה שופטי בג"ץ קבע אתמול פה אחד כי החלטת הממשלה לתשלום הבטחת הכנסה לאברכים תבוטל מינואר 2015, בשל פגיעה בעיקרון השוויון", כותבת חובל. "השופט אליקים רובינשטיין הוא שכתב את פסק הדין, ואליו הצטרפו שאר השופטים, לרבות הנשיא אשר גרוניס". חובל מצטטת מפסק הדין את הטענה כי התשלום לאברכים "אינו תורם דבר להשתלבות המיוחלת בשוק העבודה" וכי "החלטת הממשלה במידה מסוימת מנציחה ומקבעת את הסתמכות האברכים על מקורות מימון מהקופה הציבורית ולא מיגיעה אישית".
גם ב"מעריב" וב"ישראל היום" מדווחים בתחתית עמוד השער על החלטת בג"ץ. "החרדים מבטיחים: 'נפעל בכל דרך אפשרית לביטול ההחלטה", נכתב בכותרת המשנה על שער "מעריב", המפרסם לצד הדיווח החדשותי (יובל בגנו) טור פרשנות של הכתב לענייני חרדים חיים גריידינגר, שכותרתו "המגזר החרדי נדחק להקצנה". "הכל מתחיל ונגמר בחוסר ההערכה לאלו ששוקדים על משנתם", הוא מלין. על שער "ישראל היום" מתוארת ההחלטה כ"דרמטית" ו"חרדים" כמי שקובעים שמדובר ב"הכרזת מלחמה". בפנים העיתון מתפרסמות שתי ידיעות אינפורמטיביות המורכבות, כנהוג בעיתון, מציטוטים והודעות לעיתונות. ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון" מוותרים על הפניה מהשער ומספקים דיווח חדשותי בלבד בעמודים הפנימיים. ב"ידיעות אחרונות" הידיעה (תלם יהב) קצרה במיוחד. ב"כלכליסט" מזכירים כי שמה המלא של הקצבה הוא "מלגות לימודים ועידוד השתלבות אברכי כוללים בתעסוקה".
חרדים הולכים במהלך צפירה לזכר חללי צה"ל, 15.4.13 (צילום: יונתן זינדל)
הדיווח המנומנם בעיתונות הכללית מתחלף בדמעות ותמרות עשן בעיתונות החרדית. החלטת בג"ץ היא הכותרת הראשית של "הפלס", "המודיע" ו"המבשר", כשמתחת לה ובפנים הגליונות מוגשים לקורא דיווחים חדשותיים וטורי פרשנות למכביר, הצבועים כולם בצבע אחד של נהי ופרנויה.
העורכים, הכתבים והפרשנים קובעים ללא עוררין כי הפסיקה נועדה לפגוע בציבור החרדי, לסכל את אורחות חייו ולפגוע בלימוד התורה. הם מתארים אותה כ"גזירה", "הצטרפות למקהלת השנאה", "שערורייה", "אכזריות מהולה באווילות ובבערות היסטורית", "גזר דין מוות", "קיא מאוס" וכיוצא באלה גידופים והגזמות המתחרים רק בציטוטים של חברי-הכנסת החרדים, המובאים בידיעות נפרדות.
ב"המבשר" גם מבליטים התקפה מכוערת על רובינשטיין בשל היותו אדם דתי ("חופש הכיפה"), ומגישים את הטקסט הפתטי ביותר – מאמר המערכת, שתחת הכותרת "גזל כבשת הרש" מנסה להתמודד עם המתח שבין עוצמת ההתקפה של העיתונים והפוליטיקאים החרדיים לבין הסכומים הנמוכים שבהם מדובר (כאלף שקל לחודש, הניתנים רק למשפחה שהכנסותיה אינן עולות על 1,200 שקל לחודש), ובין היומרה לזעוק בשמה של תורת ישראל להתבזות שבפשיטת יד שמקורה בפשיטת רגל מרצון.
"אלף השקלים המגישים למשפחה אינם מכסים כמעט כלום מההוצאות הגדולות שיש למשפחה החרדית", קובע הכותב האנונימי. "שכר הלימוד והוצאות המחיה גבוהים בהרבה. מדובר במשפחות במצב כלכלי נחות ביותר, והבג"ץ גוזל מהם את הלחם והחלב. זוהי התעמרות בקהל חסר ישע. אלא שאולי זוהי ההזדמנות לשנן לעצמנו כי לא מפיהם אנו חיים ולא מפיתם אנו מתכלכלים. לצד מחאת הבוז שצריכה להישמע נגד אלו שעיניהם צרה בלחם צר ומים לחץ של אברכים יקרים שבזכותם העולם קיים, עלינו להפנים כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. המדינה מתרחקת יותר ויותר מערכיה המוסריים והסוציאליים. היא הופכת ליותר ויותר קשוחה ואטומה, כנראה כדי שבמחנה פנימה נתחשל כאחד מול גזירות הדת", נחתם המאמר במסקנה שאינה כוללת רמז כלשהו לתחילתה של מחשבה בדבר התפרנסות.
באופן מעניין, דווקא בעיתון הקנאים "הפלס" ניתן הדיווח המלא ביותר על פסק הדין, וטור הפרשנות של ישעיהו ויין מציע גם את הגישה הרדיקלית ביותר כלפי דרישת החוק לשוויון אזרחי. לפי ויין, החרדים אינם החלק שומר התורה והמצוות בתוך חברה יהודית שרוב בניה איבדו את דרך האמת, אלא מגזר שונה ומיוחד המופרש משאר העם למעין נזירות קדושה. דווקא גישה קיצונית זו יכולה להסביר מדוע בעיתון חוששים פחות מהבלטת הדרישה ל"השתלבות", משום שהם שוללים אותה ממילא מכל וכל.
ויין מדמה את החברה החרדית (ויש לשער שרק אלה מתוכה הנמנים עם המחנה הספציפי שאליו הוא משתייך) ל"שבט לוי", שבניו הופרשו והוקדשו לעבודת המקדש. השלב הבא בתפיסת עולם כזו, ככל שהמציאות הממשית תגדיל את הפער ממנה, יהיה להכתיר את "בני התורה" לא כיהודים המובחרים מבין אחיהם, אלא כיהודים האמיתיים מתוך "ישראל שבבשר" בלבד. תפיסת עולם כיתתית כזו יכולה להביא לפרישתם הסופית של פלגים חרדיים מההיסטוריה של עם ישראל, כפי שקרה עם הצדוקים, הנוצרים, הקראים ואחרים. לפחות מהאספקט של מאבק על קצבאות ותקציבים, זו אינה דרך מועילה כל-כך.
בעוד שאת השפעותיה של הפנייה לשמים קשה לשפוט ולהעריך, להסתגרות העוינת של הציבוריות החרדית, לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיתוניה, יש כנראה תוצאות ממשיות. העיתון הכללי היחיד המעלה את החברה החרדית לכותרתו הראשית הוא "דה-מרקר", אולם שם אין עוסקים בפסיקת בג"ץ מאתמול. "חוזרים להסתגר: ירידה בגיוס חרדים לצה"ל ובהרשמה לאקדמיה", נכתב בה. "החקיקה בעניין השוויון בנטל לוותה בהרעה ביחס של החברה החרדית להשתלבות בשוק העבודה", נכתב בכותרת המשנה. "במועצה להשכלה גבוהה מגדירים את קצב ההרשמה של גברים חרדים ללימודים 'קטסטרופה'".
בטור הפרשנות מאשים בכך נתי טוקר את יאיר לפיד: "כניסת לפיד לפוליטיקה והשיח האלים שהוביל כלפי החברה החרדית, לצד התנהלות פוליטית מתריסה וחד-צדדית, הובילו לתוצאות הרסניות". זו עמדה המתייחסת אל החרדים כאל אסופת ילדים המופעלת באופן אוטומטי על-ידי עלבונות, ולא כאל ציבור מבוגר שחבריו ומנהיגיו מסוגלים לקבוע את התנהלותם באופן מושכל.
רגולציה
"כיל מנצלת את כוחה כמונופול והרגולטור שותק", נכתב בכותרת כתבה של תומר גנון ב"כלכליסט". "מפעלי ים-המלח מקבוצת כיל גובה תעריף מופרז במיוחד על אשלג – משאב טבע שניתן לה בזיכיון מהמדינה – בניגוד להנחיית רשות ההגבלים, אבל הממונה דייוויד גילה לא עושה דבר כדי לעצור אותה. ואיך כל זה קשור למחירי הירקות, שזינקו בשנים האחרונות", נכתב בכותרת המשנה.
בטור פרשנות כותב גנון: "הרגולטור כנראה התעייף, אחרת קשה להסביר את ההתנהלות הרפה, האטית ובעיקר הלא ממצה של הרשות מול כוחות חזקים בשוק כמו כיל, תנובה וחברות הגז – וכל זאת בשעה שעובדי הרשות משקיעים מאמצים במרדף אחרי קרטלים לכאורה של מכבסות וקבלני גיזום. [...] הליך בוררות בין מפעלי ים-המלח לחיפה-כימיקלים, שנחשף בימים אלה, מנפק ראיות להתנהלות כוחנית של כיל, שבאה לידי ביטוי במחירים לכאורה מופרזים שהיא גובה, שבסוף משפיעים על הסלט של כולנו, כי מחיר האשלג מגולם במחירי הפירות והירקות. החוק קובע שכל מה שהרשות זקוקה לו כדי להגיע לבית-עסק ולאסוף מסמכים זאת ראשית ראיה, אפילו לא חשד סביר לביצוע עבירה כמו המשטרה. ומה עושה הרשות? בינתיים כלום. מחכה.
"אם בוררות האשלג היא עניין טרי, אז חקירת הרשות נגד תנובה כבר החמיצה. כמעט שנתיים חוקרת הרשות חשד שלפיו תנובה הפרה את צו הספקים, שאוסר עליה להתערב בנעשה ברשתות השיווק. [...] גילה הגדיר בעבר את החקירה כ'תנובה הגדולה' וככזאת שמעלה חשד לפגיעה ממשית בתחרות. אם היא גדולה וחשובה, מה לוקח כל-כך הרבה זמן?".
בעולם
"המיליארדר הפרו-מערבי פטרו פורונשקו ניצח בבחירות באוקראינה", נכתב בכותרת דיווח של אנשיל פפר בשער "הארץ".
במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" עוסקים בדמותו של מנהיג עבר דרום-אמריקאי. "קומוניסט סגפן שחי בחסכנות מופלגת? הו, לא", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של דניאל בטיני. "יאכטות מפוארות, אי קריבי עם בריכת צבים ודולפינים, מכרה זהב והון עתק – מתברר שהרודן הקובני פידל קסטרו היה לא פחות מאוליגרך, שנהנה מחיי מותרות בעוד ארצו מתרסקת כלכלית. ספר חדש שיצא עכשיו לאור מעורר סערה עולמית וחושף את הכסף הגדול שצבר קסטרו, ואת התרמית מאחורי התדמית הצנועה".
מגדר
"אותו תפקיד, חצי שכר", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "מחקר חדש של משרד הכלכלה חושף אפליה קשה כלפי נשים בשוק העבודה בארץ. אפילו בטורקיה ובמקסיקו המצב טוב יותר", נכתב בכותרת המשנה. תלם יהב מגיש טקסט קצר על ממצאי המחקר (רוב העמוד תפוס על-ידי כותרת בפונט ענק ואינפוגרפיקה מרווחת), אך חרף העובדה שמדובר במחקר של משרד ממשלתי, הוא אינו עוסק בשאלה האופרטיבית – מה מתכוונים לעשות במשרד כדי לטפל במציאות שחשפו.
"אמנם רבות מתוכניות האקטואליה בערוץ 2 ו-10 מוגשות על-ידי נשים, אך הדיון המקצועי בפאנלים ובין המומחים נותר בעיקרו בידי גברים", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "מחקר של הרשות השנייה קובע כי 'אולפן שישי' של ערוץ 2 הוא המוטה ביותר". לפי טוקר, הדו"ח קובע כי "ברוב מדינות אירופה יש חקיקה שנוגעת להבטחת שוויון ואיסור אפליה על רקע מגדרי, ובחלק מהמדינות יש חובה לשלב נשים במעגל קבלת ההחלטות בגוף השידור. ואולם, בכל הנוגע להופעת נשים בשידורים, אין מדובר בחוקים ברורים, אלא ברגולציה עצמית או באמנות שגיבשו גופי השידור עצמם".
מוכרים קונים
"הסינים מאיימים: בלי אישור מהאוצר תוך יומיים, עסקת כלל-ביטוח תתפוצץ", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" לצד תמונתה של דורית סלינגר: "בעוד יומיים תידרש קבוצת המשקיעים הסינית בראשות לי הייפנג להפקיד בנאמנות סכום של 150 מיליון שקל לאי.די.בי, שלא יוחזרו לה גם אם עסקת כלל-ביטוח תתפוצץ", נכתב בכותרת המשנה, "אלא שהממונה על שוק ההון והביטוח דורית סלינגר עדיין לא אישרה את העסקה. בתנאים הללו מאיימים הסינים לשבור את הכלים ולא לרכוש את כלל-ביטוח לפי שווי של 4.8 מיליארד שקל".
כותרת המשנה מסתיימת בשאלה: "איומי סרק או חשש אמיתי?". הכתב החתום על הידיעה, גולן חזני, אינו מנסה לספק לה תשובה.
"סטימצקי עשויה להימכר בתוך כשבועיים תמורת כ-50 מיליון שקל", נכתב בכותרת דיווח של עדי דברת-מזריץ ב"דה-מרקר". "הרוכשות הפוטנציאליות, כתר וקרביץ, קיבלו ארכה לביצוע בדיקת הניאותות עד שיקבלו את אישור הממונה על ההגבלים. הרוכשים לא צפויים לקחת על עצמם את חובותיה הגדולים של הרשת, בהם החוב לדויטשה בנק".
מדף תחתון
"רוצים לשלם פחות? קנו מהיצרן הקטן", נכתב בכותרת מאמר במדור הדעות של "דה-מרקר", שעליו חתום יצרן קטן: אשר יניב, הבעלים של חברת מיצי הפירות פריניב. "יצרנים קטנים צריכים פשוט להעז להתחרות בתאגידי הענק, ולא לפחד מהגודל, מהקשרים או מהכסף שיש להם. צריך לתת שירות טוב יותר, לא לעשוק את הצרכנים ולהסתפק במועט – הן ברווח והן ברמת החיים. פשוט לא להיות חמדנים", הוא כותב.
יניב מקבל מהעיתון במה מערכתית למאמר שהוא פרסומת לכל דבר – הכל בשם אידיאל המחיר הנמוך: "הרשו לעצמכם לנסות מוצרים חדשים ולגוון את הקנייה שלכם בסופרמרקט. בכל פעם שאתם עושים זאת, עוד יצרן כמונו מקבל עידוד לספק לכם מוצרים טובים, אמינים, והכי חשוב – במחיר הוגן". אלא שבעוד שמחיר הוגן הוא בהחלט חשוב, הוא לא הכי חשוב: בפברואר השנה דיווחה נורית קדוש ב"כלכליסט" כי נגד יניב והחברה שבבעלותו ובבעלות אחיו הוגש כתב אישום בשל שימוש בחומר שימור אסור לשימוש. נראה שהנטייה הפנאטית שמפעפעת ב"דה-מרקר" ואיפשרה לבעל אינטרס מסחרי לזכות בשטח פרסום מערכתי ריפתה גם את ידי העורכים מלבדוק את טיבו של הפובליציסט החדש שלהם.
אמנם, ייתכן, כמובן, שב"דה-מרקר" מאמינים כי כל אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו.
הבטחה למחיר נמוך מסדרת לחברה מסחרית נוספת פרסומת מערכתית ב"דה-מרקר": "קרולינה למקה – הגולן טלקום של המשקפיים", נכתב בכותרת טקסט קצר המתפרסם כליווי לכתבה של רותי לוי על "פערים של מאות אחוזים במחיר משקפי שמש אופטיים". "קרולינה למקה היא הילד הסורר שמאיים על שוק המשקפיים", כותבת לוי (או כך ניתן להניח, מאחר שהטקסט אינו חתום), ורני רהב, היחצן של תאגיד החברות המחזיק במותג משקפי השמש, יכול לרשום לעצמו הישג יפה בעיתון שהקדיש לו לא מזמן תשומת לב שלילית ביותר.
הקמפיין של "ישראל היום"
גם היום נמשך הקמפיין של "ישראל היום" נגד החוק להגבלת הפצתו בחינם. הקלף ששולפים היום בחינמון: טקסט של דרור אידר, מי שסבור שלא זכה לקתדרה פובליציסטית בעיתונות הישראלית טרום "ישראל היום" משום שהוא ימני.
ענייני תקשורת
אופיר דור כותב ב"כלכליסט" על "הפילוג החרדי שמפחיד את מכבי וכללית". "מאבק יצרי בין תומכי העיתון החרדי המוביל 'יתד נאמן' לבין תומכי העיתון המתחרה 'הפלס' הוביל לאחרונה לנטישה של תומכי 'הפלס' את קופות-החולים מכבי וכללית, מכיוון שהן לא מפרסמות בו", נכתב בכותרת המשנה.
במוסף "ממון" ממשיך הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר את התמודדותו עם הפערים ההולכים ומעמיקים בין עמדותיו – גמישות ככל שיהיו – לבין המציאות. פלוצקר מתייחס היום, באיחור לעומת עמיתיו בעיתונים הכלכליים ועל פני עמוד שלם, להשגות על עבודתו של הכלכלן הכוכב תומס פיקטי. פלוצקר מתפאר בכך שריאיין את פיקטי לפני כמה שנים ("בלעדית"), מספר לקוראי "ממון" כי מחקריו של פיקטי עוסקים באי-השוויון ההולך ומעמיק בעולם, וכותב כי "ההמלצות של פרופ' פיקטי לא עוררו שום עניין בדעת הקהל בארץ, שעסקה בסוגיית יוקר המחיה והריכוזיות".
כיצד הדיון בשוויון שונה מהדיון בריכוזיות וביוקר המחיה? רק בכך שפלוצקר נאלץ להתכחש לזה האחרון משום שהוא מתנהל בעיתונות הכלכלית החופשית. פלוצקר, לא מיותר אף פעם להזכיר, הוא מי שבחודשים האחרונים חזר שוב ושוב על הקביעה שלפיה אין במדינת ישראל בעיית פערים ומצבו של מעמד הביניים רק הולך ומשתפר.