בשבוע שעבר פירסם משרד המשפטים תזכיר חוק הקורא לבטל קרוב למחצית מתקנות ההגנה (שעת חירום) שתוקנו בזמן המנדט הבריטי, אומצו על-ידי מדינת ישראל ונותרו מאז בתוקף.

"במסגרת התיקון מוצע לבטל תקנות אשר אין בהן עוד צורך או שקיים להן תחליף בחקיקה הישראלית", מוסבר בהודעת משרד המשפטים, "תקנות שאין ראוי להשאירן בתוקפן נוכח טיב ההסדרים המעוגנים בהן שאינם ראויים במשטר דמוקרטי, וכן תקנות אשר נעשה בהן שימוש והן עדיין נדרשות כיום, אך קיימים בהצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011, הסדרים חדשים שנועדו להחליפן".

הנציב העליון הרברט סמואל (שני מימין) מגיע לוועידת קהיר, 1920 (צילום: ספריית הקונגרס, נחלת הכלל)

בין התקנות שקבע ממשל המנדט הבריטי גם כאלו הנוגעות להגבלת חופש הביטוי וחופש העיתונות. הצוות הבין-משרדי שעמל בחודשים האחרונים על הכנת תזכיר החוק (המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, נציגי פרקליטות המדינה, משרד הביטחון, צה"ל, משטרת ישראל, שב"כ והמועצה לביטחון לאומי) מציע לבטל כמה מן התקנות הללו ולהשאיר בתוקף תקנות אחרות. באף אחד מהמקרים לא מוצע לבטל תקנה הפוגעת בחופש הביטוי משום שטיב ההסדרים המעוגנים בה אינו ראוי במשטר דמוקרטי.

בתקנה 142 ("תעמולה") נקבע כי מי שמשתדל "להשפיע על דעת הקהל [...] באופן העלול להיות פוגע בשלומו של הציבור [...] יואשם בעבירה על התקנות האלה". תזכיר החוק מציע לבטל תקנה זו משום שיש לה "תחליפים מסוימים, הולמים ומידתיים יותר", בחוקי מדינת ישראל.

בתקנה 143 כלולים סעיפים הקובעים כי כל אדם אשר "הוא המו"ל, העורך או המדפיס של כל עיתון, חוברת או תעודה אחרת", המכילים איומים מסוגים שונים, ייאשם בעבירה על התקנות. תזכיר החוק מציע לבטל את התקנה משום שיש לה "תחליפים שונים בחקיקה הישראלית".

בתקנה 146 ("ידיעות כוזבות") נקבע כי כל אדם אשר "מוסר הרצאת-דברים כוזבת או תיאור כוזב [...] לשם תכלית הקשורה בתקנות האלה [...] יאשם בעבירה על התקנות האלה". תזכיר החוק מציע לבטל את התקנה משום שיש לה "תחליפים בחקיקה הישראלית".

לעומת זאת, יש תקנות הנוגעות לחופש הביטוי וחופש העיתונות שמוצע לשמור על תוקפן.

בתקנה 136 ("ידיעות בעלות ערך צבאי") נקבע כי כל אדם "שאינו חבר לחילות הממשלה או חבר לחיל המשטרה הפועלים בשעת מילוי תפקידם", ו"משיג, או רושם רשומה, או מודיע לכל אדם אחר, או מפרסם, או מחזיק בידו כל תעודה או כל רשומה אחרת שהיא" המכילות מידע על "מספרם, תיאורם, זיונם, ציודם, סידורם, תנועתם או מצבם של כל חיל מחילות הממשלה או שוטריה, או אוניותיה, כלי רכבם או אווירוניהם או פעולותיהם המתוכננות לעתיד, או שבוייהם או תחמושת המלחמה אשר להם או כל אמצעים להגנתו או לביצורו של כל מקום לשם הממשלה, או כל ידיעות אחרות שיש להן, או מיומר בהן שיש להן, ערך צבאי, יואשם בעבירה על התקנות האלה".

בתזכיר החוק מוצע שלא לבטל את התקנה, "אשר עדיין נעשה בה כיום שימוש". הצוות שעמל על תזכיר החוק מציין כי "לכאורה סעיף 113 לחוק העונשין מהווה תחליף לחלק ניכר מרכיבי עבירה זו, אולם דווקא העבירה בחוק העונשין היא חמורה יותר מתקנה 136, ולעתים נעשה שימוש דווקא בתקנה 136 מתקנות ההגנה כדי להקל עם הנאשם, כאשר נסיבות מעשהו אינן מצדיקות, לכאורה, העמדה לדין לפי הסעיף בחוק העונשין. בנוסף, קיים הבדל בין היקפן וטיבן של הידיעות בהן עוסקת תקנה 136, לעומת ה'ידיעות הסודיות' שהן עניינו של סעיף 113 לחוק העונשין, כך שבנסיבות מסוימות חלה תקנה 136 לגבי מקרים שאינם נכנסים בגדר סעיף 113 לחוק העונשין, ואשר לגביהן אין עדיין תחליף מספק בחקיקה הישראלית".

חלק שלם בתקנות שקבע ממשל המנדט הבריטי נופל תחת הכותרת "צנזורה". "מוצע שלא לבטל את מרבית התקנות בחלק זה", נכתב בתזכיר החוק, "שכן הוא מהווה את הבסיס החוקי לפעילותה של הצנזורה הצבאית, מוסד שבמציאות הבטחונית הישראלית הוא עדיין בעל חשיבות רבה, ואשר פעילותו טרם הוסדרה בחקיקה ישראלית חדשה".

בין התקנות שמוצע להשאיר על כנן: הרשות של הצנזור לאסור פרסומים שונים; לאסור החזקה בפרסומים שונים; לעיין בדברי דואר ולהחרימם; לבחון ולהחרים ציוד של נוסעים היוצאים מישראל או באים אליה (הן בחינת המיטלטלין והן בחינת גופו); ולבחון ולהחרים ציוד של כל אדם שבא במגע עם מי שעומד לעזוב את המדינה או שהגיע אליה.

כמו כן מוצע להשאיר על כנן את התקנות העקרוניות המחייבות הגשת חומר לצנזורה טרם פרסומו; המאפשרות לצנזור לדרוש ממפרסמים את החומר; האוסרות על פרסום דבר התערבותו של הצנזור בפרסומים; המאפשרות לצנזור להחרים מכונות דפוס או מכשירים אחרים שבאמצעותם פורסמו פרסומים; המאפשרות לצנזור לאסור על כל אדם את השימוש במכשירים אלה; המאפשרות לצנזור לאשר כניסה וחיפוש במקום שבו על-פי החשד מכינים פרסומים אסורים, "גם אם יש צורך בכך בכוח הזרוע"; המאפשרות לצנזור להחרים "כל פרסום בלתי מותר, וכל פרסום המכיל חומר שפרסומו פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הצבור או בסדר הציבורי או בדיכוים של התקוממות, מרד או מהומה", וכן כל מכשיר המשמש לפרסום פרסומים כאלה.

לעומת זאת, תזכיר החוק מציע לבטל שלוש תקנות בפרק הצנזורה:

תקנה 94 ("תעודות-היתר לעיתונים") מחייבת בעלי עיתון להשיג "תעודת-היתר חתומה בידי הממונה על המחוז של המחוז שבו נדפס או יידפס העתון". תקנה 95 ("הודעות רשמיות") מחייבת בעלי עיתונים לפרסם "הודעות רשמיות". תקנה 96 ("חומר מדיני") אוסרת על פרסום "שום הודעה, אילוסטרציה, כרזה, מודעה, כרוז, חוברת או תעודה אחרת בדומה לאלה (בין בצורת מאמר ובין בצורת ציון עובדות או באופן אחר), המכילים חומר שיש לו משמעות מדינית, אלא אם הושגה תחילה תעודת-היתר חתומה בידי הממונה על המחוז של המחוז שבו מתכוונים לבצע אותם הדפסה או פרסום".

בתזכיר החוק מוצע, כאמור, לבטל שלוש תקנות אלה בנימוק ש"לא נעשה כיום כל שימוש בהן".