כ-90 עיתונאים התכנסו אתמול, בוקר יום שישי, באולם קטן בקומה השנייה של בית ציוני אמריקה, לכנס הפעילים הראשון של "ארגון העיתונאים בישראל". "זהו רגע היסטורי", הכריזה עינת פישביין, אחת ממובילות ההתארגנות, בפתח הכינוס. היא לא אמרה זאת בפתוס, על אף שהצדק עימה: כשלראשונה זה עשרות שנים מתארגנים עיתונאים משלל כלי תקשורת, כתובה ומשודרת, לאיגוד חדש, זהו אכן "רגע היסטורי". כשאחת ממובילות המהלך היא עובדת שכירה ב"ידיעות אחרונות", הרגע ההיסטורי נטען משמעות יתרה.
כנס הפעילים הראשון של ארגון העיתונאים בישראל. מימין: יאיר טרצ'יצקי, עינת פישביין, דרור פויר וחיים הר-זהב. 13.1.12 (צילום: "העין השביעית")
הפחד הוא האויב הגדול ביותר של כל התארגנות עובדים בתחילת דרכה, ובמיוחד התארגנות של עובדים חסרי זכויות בשוק מתכווץ כמו זה של העיתונאים בישראל. פישביין חוותה זאת בשבועות האחרונים, כאשר פנתה לעמיתיה לעיתון בניסיון לשכנע אותם לחתום על טופס החברות. לדבריה, רבים חוששים להצטרף פן תתנקם בהם ההנהלה. התגברות על פחד זה היא המבחן הראשון של התארגנות העיתונאים החדשה, עוד לפני המאבק במוסד הבעייתי של הפרילנסריות וקביעת תנאי סף להעסקת עיתונאים.
לצד פישביין ישבו על במת האולם דרור פויר, עיתונאי "גלובס"; יאיר טרצ'יצקי, ממקימי ועד העיתונאים ב"הארץ" והחטיבה הצעירה באגודת העיתונאים של תל-אביב; וחיים הר-זהב, עורך מהדורת החדשות המקומיות של הוט. שלושתם ידעו עד כמה עמוק החשש בקרב העיתונאים בישראל. "יש פחד תהומי לכל מי שנמצא פה, כולל לעבדכם הנאמן", הודה הר-זהב. "הפחד הוא מהרגע שבו יוצאים מהארון ואומרים, 'כן, אני מזדהה עם ארגון העיתונאים, אני חבר בארגון העיתונאים, אני פעיל בארגון העיתונאים'".
"30 שנה של אגרוף ברזל עשו את שלהן", הודה פויר. כולם הסכימו כי רק הצטרפות מסיבית של עיתונאים רבים תוכל לנצח את הפחד מפני ההתארגנות. פישביין סיפרה כי יש אפשרות להצטרף לארגון באופן חסוי; שם העיתונאי לא יועבר לאיש עד לרגע שבו ייאסף בכלי התקשורת שאליו הוא משתייך השליש הדרוש להכרזה על הקמת ועד. עו"ד אמיר בשה, ממשרד בני כהן ושות', הדגיש עד כמה חוקי העבודה בישראל מגינים על עובד מתארגן. "יש פה כמעט 90 עיתונאים", אמר הר-זהב. "אם כל אחד יצרף חמישה אנשים לארגון – שינינו את העולם".
איך משנים את העולם, התעניינו כמה מהנוכחים באולם, ועו"ד בשה ניסה להסביר. "למעסיקים שלכם יש תנאי העסקה של גן עדן", אמר לעיתונאים שמולו. פרילנסרים נמצאים במצב גרוע יותר מעובדי קבלן, אמר, ובעיתונות יש יותר פרילנסרים מאשר בכל מקצוע אחר. הסכם קיבוצי יכול להבטיח תנאים סוציאליים ופיצויים במקרה של פיטורים. התארגנות של עיתונאים שכירים רבים תיתן את הכוח להילחם גם על זכויותיהם של העצמאים.
טרצ'יצקי, שבימים אלה עובד בעצמו כפרילנסר, פרט למען עמיתיו העצמאים את ההבטחה הכללית לפרוטות: תשלום מינימום למלה בכל פרסום של טקסט עיתונאי; מועד תשלום מוסכם של שוטף פלוס שלושים לכל היותר; מועד תשלום המחושב מתאריך מסירת הכתבה ולא מתאריך פרסומה; התחייבות לשלם גם עבור כתבות שהוזמנו אך לא פורסמו; והשוואה של תנאי עיתונאים עצמאים לתנאי השכירים שעובדים כתף אל כתף לצדם.
הרבה יומרה יש למובילי ההתארגנות החדשה, אך לראשונה זה זמן רב נדמה שיש גם יותר משמץ של סיכוי לממשה. הם מבקשים לצרף אליהם את כל עיתונאי ישראל, וכבר יזמו מפגשים עם עיתונאים מכלי תקשורת מקומיים מחוץ למרכז הארץ, ועם עיתונאים בכלי תקשורת הפונים לציבור הדתי ולציבור הערבי.
"למה לא להצטרף לאגודת העיתונאים הקיימת?", שאל אחד הנוכחים, וטרצ'יצקי חייך. הוא סיפר על חוויותיו המרות בניסיון לשנות את אופיה של האגודה מבפנים. "ביזבזתי על זה ארבע שנים", הפטיר. יואב ריבק, שותפו לדרך באגודת העיתונאים, סיפר כי בשיחה שקיים באחרונה עם חבר הנהלה באגודה העלה את האפשרות להקים סיירת שכל מטרתה תהיה הקמת ועדים בכלי תקשורת ועידוד ההתארגנות. לדברי ריבק, חבר ההנהלה פסל את הרעיון על הסף בטענה שהאגודה אינה אל-קעידה ואין מקום להקמת תאים רדומים בעיתונים. "זו הגישה שלהם", הסביר ריבק. שי ניב, כתב "גלובס" לענייני תעסוקה, ציין כי מעסיקים בכלי התקשורת מפנים אל האגודה עיתונאים המבקשים להתארגן, וזהו הסימן הטוב ביותר להתרחק ממנה ככל שאפשר.
מדוע להצטרף לארגון שבראשו עומד עופר עיני? תהה עיתונאי "ידיעות אחרונות" יהודה נוריאל. הארגון החדש, השיבו מובילי המהלך, יהיה גוף עצמאי בתוך ההסתדרות שייהנה ממידה חריגה של חופש, יתנהל באופן דמוקרטי לחלוטין, לא יהיה חייב כמעט דבר להסתדרות ויוכל לפרוש ממנה בכל שלב באופן מיידי.
"יש עיקר ויש טפל", אמר פויר. לדעתו, העיקר הוא ההתארגנות והטפל הוא תחת איזו כנף היא חוסה. שוב ושוב חזרו המארגנים על הביטוי "חומה סינית" כדי לתאר את ההפרדה בין ההסתדרות לארגון החדש. "עוד לא ראינו אבן", אמר נוריאל. "אנחנו בונים אותה עכשיו", השיבה פישביין והסבירה כי בימים אלה עובד צוות על ניסוח התקנון לארגון. "בוא תבנה אותה איתנו", הציעה לנוריאל.
"הארגון כבר קיים, חי ובועט", הדגיש בשה. כבר כעת מוצעים לחבריו סיוע משפטי וייעוץ פנסיוני. בשה ביקש מהנוכחים לדווח לו או לאחרים בארגון על כל איום, "במישרין או ברמיזה", שמתקבל מצד הנהלות כלי התקשורת כלפי עובדים המעוניינים להתארגן. "חשוב מאוד לא לפחד מהמעסיקים", הדגיש. "אתם צריכים לזכור שלהתארגן זה לא פשע – זו זכות".
במפגש נטלו חלק עיתונאים שהסכימו לא רק להזדהות עם המאבק, אלא גם לקחת בו חלק. ביציאה קיבל כל אחד חמישה טופסי הרשמה במטרה להחתים עליהם חמישה מחבריו למקצוע (אפשר להירשם גם באתר הארגון). ביום שישי הבא, בשעה 10:30 בבוקר, באולם הקולנוע לב 1 בדיזנגוף סנטר, אמור להתקיים כנס היסוד של ארגון העיתונאים בישראל. באולם המיועד מחכים 462 מושבים ריקים. אם בשבוע הבא הם יתמלאו, יידעו המארגנים כי הצליחו להבקיע את חומת הפחד הראשונה.