מחירי הדיור
"רק 2,765 דירות שווקו מתחילת שנת 2014", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". זהו "קצב אטי פי 4 מהרצוי בשיווק קרקעות לבניית יחידות דיור", נכתב בכותרת הגג. "הריאה הירוקה ברחובות בסכנה, והיא לא לבד", נכתב בכותרת כתבה של כתב איכות הסביבה של "הארץ", צפריר רינת. "השינוי בתוכנית המתאר הארצית לפיתוח, שנועד להגדיל את בניית הדירות בשולי הערים, מאיים על מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו בהן. רחובות כמקרה מבחן", נכתב בכותרת המשנה. הכתבה עצמה זוכה לחצי עמוד ומתפרסמת בעמ' 9.
כל הכותרות הראשיות עוסקות בישיבת קבינט הדיור היום. המידע העולה לראש סדר היום הוא זה שלפיו ההצבעה תהיה לא רק על התוכנית של לפיד ("0% מע"מ"), אלא גם על תוכנית נתניהו ("מחיר מטרה"). "נתניהו לחץ, ותוכנית הדיור תכלול פיקוח על מחירים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אנשי לפיד התנגדו, אך לבסוף הוחלט שקבינט הדיור יצביע היום גם על הצעתו לפטור ממע"מ על דירה ראשונה – וגם על יוזמת 'מחיר המטרה' של ראש הממשלה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של מוטי בסוק ונמרוד בוסו.
שר האוצר יאיר לפיד, 17.2.14 (צילום: פלאש 90)
הבדל מרכזי בין התוכניות: זו של לפיד מפלה חרדים וערבים, זו של נתניהו לא ("נתניהו יודע היטב שממשלתו בגדה בציבור שהיה נאמן לו ביותר. בקבינט הדיור המתכנס היום תהיה נקודת ציון נוספת", נכתב בכותרת המשנה לטור פרשנות של ישראל קצובר בשער "המודיע").
ב"ידיעות אחרונות", העיתון שחשף בשבוע שעבר את התוכנית של לפיד, כוללים גם היום טור פרשנות של סבר פלוצקר בחזית הסיקור. פלוצקר לא אהד את התוכנית של לפיד ואינו אוהד גם את זו של נתניהו, אך הביקורת על לפיד היתה מצועפת ערפילים והוגשה על-ידי העורכים דווקא כדבר שבח. לא כך היום. "בלוף מחיר המטרה" היא הכותרת החד-משמעית, המפנה מהשער לטור של פלוצקר ב"ממון". על שער "ממון" הכותרת היא "למה מחיר מטרה לא ישיג את המטרה".
הטור עצמו פסקני והחלטי כמו כותרותיו ומסתיים כך: "ב-5 השנים שחלפו נוסו דרכים להשפיע על מחירי הדירות באמצעות מכרזים. כולן כשלו. לפיד רוצה לנסות משהו אחר. תפסלו את הצעתו או תנו לו לנסות, אבל אל תביאו פטנטים שלא עובדים" (אגב, ב"ממון" תיקנו היום את חישוב מחירי הדירות המוטעה שלהם מן השבוע שעבר, אז הגדילו את ההנחה שתעניק תוכנית לפיד לקונים, והסבירו שביטול המע"מ יעניק הנחה של 15.25% ולא של 18%).
ב"ישראל היום", לעומת זאת, הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט כותב בכפולה הפותחת באופן קריר על שתי התוכניות, אך בהמשך מפרט את חסרונותיה של תוכנית לפיד ואת יתרונותיה של תוכנית נתניהו. הכותרת עצמה ראויה להיכנס לפנתיאון הכותרות של "ישראל היום": "כך או אחרת, הפעם (כנראה) הדירות יוזלו".
במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר התומך בתוכנית לפיד להורדת המע"מ על דירות (חדשות לזוגות צעירים): אבירמה גולן קוראת ללפיד להוציא לפועל את תוכניתו וקובעת כי "זהו, אפוא, מבחנו של לפיד".
יוקר המחיה
"גם הילדים של ימינו לא פראיירים, וסביר להניח שלא יסתפקו בליצן ופיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ", קובעת רעות ברנע בכתבת שער אחורי ב"כלכליסט", המונה מיני ימי-הולדת ממוסחרים.
פרשת השבוע
"היועמ"ש בודק תלונה נגד שר בכיר בגין עבירות מין לפני יותר מעשור", נכתב בכותרת על שער "הארץ". כותרות דומות מופיעות גם על שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". על אף שהשר נחשב באופן מסורתי הן ליריב נחוש של נתניהו והן למקורב ל"ידיעות אחרונות", דווקא ב"ידיעות" הכותרת בולטת יותר. הדיווח ב"הארץ", אגב, הוא הצנוע ביותר: הידיעה הקצרה על השער ותו לא.
כל העיתונים מייחסים את חשיפת הבדיקה של היועץ המשפטי לכתבת הפלילים של רשת ב', עדי מאירי. באופן מעניין, כל העיתונים שומרים על חסיונו של השר, הגם שאין צו איסור פרסום או הוראה משפטית אחרת שתעצור את פרסום השם המפורש – כפי שעשה למשל יואב יצחק באתרו, News1. במערכות העיתונים מסבירים את העיכוב בחשש מתביעת דיבה של השר. יש מי שטוענים ששוביניזם והגמוניה גברית הם המכתיבים התנהלות עיתונאית כזו כל אימת שמדובר בדיווח על חשד בעבירות מין, וזאת בשל הדעה הקדומה נגד אמינותן של מתלוננות.
בעולם התורה
"כ"'ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: לומדי התורה הם חיל ד'; איננו זקוקים למדינה ולשלטון. בני התורה ושומרי מצוותיה הם התמצית של עם ישראל", נכתב בשער היומון הקנאי החרדי "הפלס" בכותרת גדולה (ובשער "הפלס", כל הכותרות הן גדולות). "מחר: המונים יקבלו את פניו של אסיר עולם התורה בצאתו מהמאסר בכלא 6. המעמד יתקיים ברחוב מלכי-ישראל בירושלים, בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א", נכתב בכותרת גדולה אחרת בשער העיתון.
בשערי היומונים החרדיים "המבשר" ו"המודיע" לא נכתב על דבריו של הרב מבעלזא או על חגיגה לכבודו של סרבן השירות. אין ברשותי עותק של "יתד נאמן".
השד
"השד העדתי עדיין כאן, אבל האם הוא מתכנן מהפך?", שואלת כותרת המשנה לראשית על שער "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "מחקר חדש שבדק ילדים להורים מעורבים, שאחד מהם אשכנזי והשני מזרחי, מעלה תוצאות מפתיעות", ממשיכה הכותרת. "מרבית הצעירים מעדיפים את הזהות המזרחית ומתכחשים לחצי האשכנזי שלהם. למה? כנראה שהיום יותר קול להיות מזרחי".
ציטוט לדוגמה מהכתבה: "אשכנזי? אני לא מרגיש כזה. מבחינתי עדה זה בעיקר עניין של משפחה. ומבחינתי אין לי קשר וזיקה ממש לתרבות האשכנזית. אין לי משם כלום, כלום. אבא שלי לא הביא אשכנזיות הביתה. רק מרוקאיות קיבלתי. אוכל, זה מתבטא בשורה התחתונה באוכל. המון אוכל (צוחק)".
הכתבה נסמכת על דוקטורט של החוקרת טליה שגיב, שריאיינה 70 ישראלים "ממוצא מעורב" ומרואיינת כעת בעצמה על-ידי אלעד זרט. המחקר (כפי שהוא נשקף מהכתבה) והכתבה עצמה הם שכפול מודע לעצמו של נקודות עיוורון. מדוע עיוורון? משום שהכתבה – ולפי הכתבה, גם המחקר – מתארים תופעה של וולגריזציה אצל בני נוער וצעירים, הנרתעים מלהיות מזוהים עם אינטלקט או מתינות, אך מציגים אותה כמעט כהישג.
משום שהכתבה נאחזת בסטריאוטיפים עממיים, מאמצת אותם כעובדות ולמעשה חוגגת אותם (באופן אירוני, הכניעה המתמסרת הזו לתפיסת העולם הילדותית יכולה להיתפס כ"אשכנזית" מאוד לפי אותם סטריאוטיפים). משום שהמיצוב ההפוך למציאות שיוצרת הכתבה – בתמצית: בור וכוחני זה צעיר ומגניב – מעמיק את חוסר השוויון באופן הערמומי ביותר: הוא משכנע את המעמד הנמוך כי טוב לו שם למטה.
ומדוע מודע לעצמו? הנה כך מסתיים טורה של מרב בטיטו המצורף לכתבה, ובו היא מהגגת על אודות הזהות האתנית של בנותיה: "המבחן האמיתי יגיע כשהן יתחילו לשלוח קורות חיים למקומות עבודה בלי לוותר על השם". ברוכים הבאים לעולם המבוגרים.
השלום
"הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, הנתון תחת לחצים כבדים, פנימיים וחיצוניים, בכל הנוגע להמשך התהליך המדיני, יקרא למנהיגי מדינות ערב לאמץ שוב את יוזמת השלום הערבית ולקרוא לקהילה הבינלאומית לראות ביוזמה את המתווה הטוב ביותר לסיום הסכסוך", כותב ג'קי חורי בפתח ידיעה בעמ' 4 ב"הארץ".
"מסתמן: שחרור המחבלים לא יתבצע בהתאם לסיכומים", נטען בכותרת הראשית של "מקור ראשון". כותרת המשנה מציעה את התיאוריה שבבסיס הקביעה: "ההתחייבות בפני הפלסטינים בנוגע לשחרור האסירים מחייבת קיום ישיבת ממשלה בעניין במוצאי-שבת, אולם זו לא נקבעה. לארה"ב הובהר על-ידי ישראל: 12 המחבלים הערבים הישראלים ישוחררו רק בתמורה לשחרור ג'ונתן פולארד".
הפגנה נגד שחרור מחבלים מול בית ראש הממשלה בירושלים, 23.3.14
"האם ישראל צריכה לשחרר את האסירים הפלסטינים?" היא השאלה היומית במוסף היומי של "ידיעות". "ממשלת ישראל חייבת להתייצב בפני הציבור שלה ולומר לו בלב שלם שעשתה הכל, באמת הכל, כדי להגיע להסכם", כותב יקיר אלקריב, האחראי היום על טור ה"כן". את התשובה הטקטית הזו הוא מכנה "עמדה מוסרית". "מדינה שמתייחסת ברצינות למערכת המשפט שלה לא יכולה לפתוח שוב ושוב את שערי הכלא שלה דווקא בפני בכירי האסירים" היא העמדה הקלושה שמציע חגי סגל, האחראי על טור ה"לא". סיבה נוספת היא "שום שלום לא יצמח מיוזמת קרי".
ב"הארץ" מתפרסם מאמר של המו"ל עמוס שוקן, היוצא נגד הפובליציסט הבכיר של העיתון, ארי שביט: "'כן, אבל...' היא דרך אדיבה יותר לומר לא, וכך צריך להבין את דבריו של ארי שביט ('הדיו הסמוי מהעין', 'הארץ', 20.3.14), התומך, כביכול, בפתרון שתי המדינות, אבל תוקף את המתנגדים לדרישת בנימין נתניהו ממחמוד עבאס להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. כדי שנדע היכן בדיוק שביט עצמו עומד, הוא גם תוקף את מחנה השלום, אלא שהתקפותיו נשענות על עמדות שהוא ממציא למתנגדיו". שוקן ממשיך וחובט בשביט, ואף מאשים אותו ב"הוצאת דיבה על מחנה השלום".
ארי שביט מנציח את הכיבוש . חובתי לשעמם אתכם עם עוד מאמר על הבלוף הכי מוצלח שביבי המציא וארי שביט מקדם. http://t.co/5aoDMClinI
— Amos Schocken (@AmosSchocken1) March 24, 2014
בחשבון הטוויטר שלו שוקן בוטה עוד יותר: "ארי שביט מנציח את הכיבוש. חובתי לשעמם אתכם עם עוד מאמר על הבלוף הכי מוצלח שביבי המציא וארי שביט מקדם". "מר שוקן", נכתב באחת התגובות לציוץ, "הבלוף הוא ארי שביט עצמו ומי שמקדם אותו הוא אתה עצמך. מי נותן למגוחך הזה במה, סבתא שלי?". וכרגיל, אי-אפשר שלא לציין כי בישראל מדובר באירוע נדיר, שלא לומר יחיד במינו: מו"ל שמבטא את דעותיו בפומבי, שאינו כופה אותן על העיתונאים שהוא מעסיק, שיש לו חשבון טוויטר.
פרשת הרפז
גידי וייץ כותב במדור הדעות של "הארץ" כי שמעון פרס תמך ("בחש כהרגלו") ברמטכ"ל גבי אשכנזי "תמיכה גלויה ורועשת" כמו גם "בעלטה ומאחורי הקלעים" במלחמתו באהוד ברק, כדי לחבור אליו עם פרישתו הצפויה מכס הנשיא להקמת "מפלגת מרכז אחראית בהשראתו, בראשות אשכנזי".
שרה
"ללא ספק הרגע החזק ביותר בהופעה שלו היה כשדיבר על אשתו", כותב מורן שריר בטור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על הופעתו של ראש הממשלה אתמול בתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "מצב האומה". "'מציירים אותה כנטל. היא לא נטל, היא מקור הכוח שלי, היא האשה שאני אוהב'. זה היה רגע מביך בעוצמה הרגשית שלו, רגע רומנטי וג'נטלמני שהיה בו יותר תנופה מאשר בכל הקומדיה של המשדר הזה. זה הזכיר את הצהרת האהבה (המטורללת) של טום קרוז לקייתי הולמס כשקפץ על הספה של אופרה וינפרי וצעק, 'אני מאוהב!'. אפשר להיות ציניים (במקרה של הנתניהואים גם מומלץ), אבל זה היה הרגע הטום קרוזי של נתניהו – רגע קצת מטורלל, קצת פומבי מדי, טיפה לא במקום, אבל בסופו של דבר זה היה רגע שבו גבר קם להגן על אשתו שנכתשת ללא יכולת להגיב".
"הייתי חוטף כדור בשבילם" היא כותרת הידיעה היומית ב"ידיעות אחרונות" על "פרשת אב הבית" מני נפתלי, שכמו אנשי משק בית אחרים לפניו, יוצא נגד בני הזוג נתניהו, מגיש תביעה משפטית ומספק מבט על התנהלותה המטרידה של שרה נתניהו. "העובד שתובע את משרד ראש הממשלה על השפלות לכאורה מצד שרה נתניהו טוען: 'כואב לי כשאומרים שאני רוצה להכפיש'. אמש פורסם כי עובד נוסף שוקל לתבוע את בני הזוג נתניהו. משרד רה"מ: 'רכילות מגמתית'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של איתמר אייכנר.
"אין לי שום טענות כלפי רה"מ ורעייתו", מצטטים בכותרת על שער "ישראל היום" את "ר', אב הבית שהחליף את אב הבית מני נפתלי". "לא פוטר, ולא כועס", נכתב בכותרת הגג. "קודם נטען כי הוא פוטר ועזב בזעם", נכתב בכותרת המשנה הגמלונית כנהוג. אמנם, ב"ידיעות" נכתב כי העובד הנוסף שלכאורה עומד לתבוע את בני הזוג – ושנחשף בערוץ 10 – הוא בכלל ג', לא ר'.
הטפל והתפל
בעמ' 24 של העיתון מדווח דודי גולדמן כי לפני שנים לא נמצא תקן בישראל "למדען ישראלי בשם נחום זוננברג", שסיים את לימודי הפוסט-דוקטורט שלו בארצות-הברית ו"עכשיו הוא חוזר לביקור בישראל כדי לקבל את פרס וולף היוקרתי לרפואה". זוננברג חוקר מחלות חשוכות מרפא ומנסה למצוא להן מזור. הכותרת של "ידיעות אחרונות" היא "כך פיספסנו פרס".
"רק שלא תבוטל ההופעה המתוכננת בארץ" (כיתוב לתצלום של הזמר מיק ג'אגר ובת-זוגו, המלווה כתבה ב"ידיעות אחרונות" על אודות התאבדותה של האחרונה).
ענייני תקשורת
כדאי לקרוא את מאמרו של יאיר כספי ב"הארץ", "הרוצח כגיבור תרבות", העוסק בכת המאמינים בחפותו של הרוצח רומן זדורוב (עוזי בנזימן כתב על כך כאן באתר בחודש שעבר).
הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת להודעת שר החינוך שי פירון כי יבטל את תוכנית קיצור החופש הגדול של קודמו, השר גדעון סער. "בעקבות הארכת החופש הגדול, אנשי חינוך מאשימים: יש יותר מדי שינויים ורפורמות, וזה לא בריא למערכת", נכתב בכותרת הגג. מסר חשוב לזוכרו בפעם הבאה שב"ידיעות אחרונות" יכריזו בחגיגיות נטולת מידה והקשר על עוד שינוי מהפכני מבית-היוצר של אחד מפוליטיקאי הבית.