אתחיל הפעם בגילוי נאות, נחוץ ומתבקש להמשכם של הדברים. אני בעל מניות מיעוט ב"מעריב", ומעת לעת מתגלעות מחלוקות ביני ובין נציגי בעלת השליטה בחברת מעריב-החזקות וחברי הדירקטוריון שלה, כפי שדווח בעבר במקומות שונים. אני גם מנוי על עיתון "הארץ", שאותו אני קורא בקביעות משום שאני רואה בו עיתון בעל סטנדרטים עיתונאיים ראויים, בדרך כלל. על רקע זה נתפס בעיני הדיווח שנדפס בשער "הארץ" ביום רביעי כמיותר ונמהר.
שער "הארץ", 18.1.12
במסגרת הדיווח סיפר הכתב יניב קובוביץ' כי עומר דנקנר, בנו של בעל השליטה באי.די.בי נוחי דנקנר ואחד מהדירקטורים במעריב-החזקות, נחקר באזהרה בחשד שהימר באתר הימורים לא חוקי שהפעיל, על-פי החשד, ארגונו של עמיר מולנר. דיווחים והתייחסויות שונות לאורך היום לפרשה ולפרסום התמקדו בהתנהלות המשטרה, שבחרה לחקור ואולי אף להבליט את דנקנר בהודעות על הפרשה. תופעות כאלה אינן חדשות בהתנהלות המשטרה, הרוצה לעתים לפלפל את פעולותיה בקצת צהבהבות ברנז'אית ובלא קשר אמיתי לחשודים המרכזיים או לחומרת העבירות שבהן הם נאשמים.
לא רק "הארץ" דיווח על הפרשה. ynet עשה זאת יומיים קודם, וכך גם nrg של "מעריב". שם היו הדיווחים יבשים יותר וצהובים פחות, ודנקנר נעדר מהם (אולי גם במקרה זה מסיבות מסוימות). האם העובדה ש"הארץ" התמהמה יומיים בדיווח מלמדת שבתחילה לא ראה בו סיפור מהותי או משמעותי, ורק כשגילה את ההקשר הדנקנרי החליט שהוא שווה שער?
בין אם היה זה מישהו במשטרה שהרים ל"הארץ" להנחתה ובין אם עבודה עיתונאית עצמאית וחרוצה הביאה לגילוי המרשים הזה, הרי שההקשר שסיפק העיתון למקרה מעורר אי-נוחות רבה.
גם אם יש עניין עיתונאי ועניין לציבור בפרסום וגם אם לציבור יש עניין בפרסום שמו של דנקנר בהקשר זה (על אף שספק אם הוא כבר דמות ציבורית בפני עצמו) – הרי שקשה להצדיק את שיבוץ הידיעה בשער העיתון. כבר ראינו פרשות פשע חמורות מאלה שלא זכו לכבוד הזה. הקושי מתחדד כשמביאים בחשבון את סוג העבירה (הימור באתר אינטרנט לא חוקי, ולא הפעלה שלו) ואת זהות הנחקר (אחד המהמרים המזדמנים ולא אחד המפעילים של האתר).
מעבר לכך, ראוי להתעכב על תוכן הדיווח והמוקד העובדתי שבו. תיאור חסר פניות של ההתרחשות אינו מעמיד את עומר דנקנר במוקדה. הוא אחד מרבים שעשו לכאורה פעולות שחוקיותן מוטלת בספק באתר הזה, אך ללא ספק אינו השחקן המרכזי או העבריין המשמעותי בפרשה.
כך גם באשר לפרטי הרקע על אודות דנקנר שפורסמו בדיווח העיתונאי. מדוע עובדת היותו של דנקנר-הבן דירקטור ב"מעריב" ובנו של נוחי דנקנר רלבנטית לדיווח יותר מאשר ציון כתובתו או מוצאו העדתי? מדוע הוא נבדל מחשודים אחרים שנחקרו בפרשה ושמם לא פורסם בשער העיתון?
התנהלות "הארץ" במקרה זה מעוררת תחושה לא נוחה בדבר הקשרים אחרים ושיקולים זרים המניעים את עורכיו בהצגת ידיעות וכתבות. התנהלות כזו אינה מוסיפה כבוד מקצועי לעיתון הנוהג כך.