הרשמה לניוזלטר

ישראל היום

חינמון יומי בבעלות איל ההון שלדון אדלסון. מאז צאתו לאור בשנת 2007 הפך לעיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים בישראל. מאופיין בקו פוליטי האוהד את בנימין נתניהו

נוסד ב-2007 על-ידי איש העסקים והנדבן האמריקאי שלדון אדלסון, לאחר ששיתוף פעולה בין אדלסון לשלמה בן-צבי בחינמון "ישראלי" עלה על שרטון. נמצא בבעלות חברת ניוזקו, שבשליטת אדלסון ורעייתו מרים.

הגיליון הראשון ראה אור ב-30 ביולי 2007, ומאותו יום הופצו גליונות "ישראל היום" חמישה ימים בשבוע ב-250 אלף עותקים. בהמשך דרכו הגיע מספר הגליונות המודפסים עד לשיא של למעלה מ-300 אלף עותקים ביום, לפני שהתייצב על 275 אלף עותקים ביום. בנובמבר 2009 יצא לראשונה באופן קבוע גם בימי שישי, ומאז מופץ מדי סוף-שבוע ב-350 אלף עותקים.

בשונה מחינמונים אחרים בארץ ובעולם, "ישראל היום" הופץ במשך כארבע שנים ישירות אל בתיהם של כ-100 אלף מנויים פרטיים, בלא תשלום נוסף. בשנת 2011 הכריז העיתון על גביית דמי תשלום מהמנויים הפרטיים והעמידם על שיעור נמוך ביחס לדמי המנוי שגובים עיתונים אחרים בישראל. נוסף על ההפצה עד לבית הלקוח, גליונות העיתון מחולקים בלא תשלום בתחנות תחבורה ציבורית, במרכזי קניות ובמוקדי חלוקה נוספים במרכזי ערים, ממטולה ועד דימונה (גליונות יום שישי מדרימים עד אילת).

סגנונו של העיתון מבדילו מחינמונים אחרים. הוא מודפס בפורמט טבלואיד, אך קונטרס יומי של "ישראל היום" עבה יחסית לחינמונים (48–64 עמודים) וכולל מאמרי דעה ופרשנות לצד דיווחים בשלל נושאים, מאקטואליה ועד לספורט ורכילות. העיתון ניחן בטון מתון ביחס לטבלואידים אחרים, ונמנע בדרך כלל מסנסציות. יחד עם זאת, העיתון מקפיד על פרסום ידיעות קצרות ותמציתיות, כמקובל בחינמונים. לעומת עיתונים בתשלום, "ישראל היום" מציע מוצר דל יחסית, חסר מדור מגזיני יומי ומדור כלכלי של ממש.

ההפצה הנרחבת והחינמית של העיתון סייעה לטיפוסו המהיר במדד שיעורי החשיפה של העיתונות הישראלית. בשנת 2010, שלוש שנים בלבד לאחר צאת גליון הבכורה, הגיע "ישראל היום" לשיעור החשיפה של "ידיעות אחרונות", כך לפי סקר TGI, המודד בין היתר שיעורי חשיפה לכלי תקשורת. שנה לאחר מכן, בפעם הראשונה לאחר עשרות שנות שליטה של "ידיעות אחרונות" בשוק העיתונות הישראלית, הפך "ישראל היום" לעיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים ביותר בימי חול. בימי שישי מחזיק העיתון במקום השני במדד שיעורי החשיפה, אחרי "ידיעות אחרונות".

מיום היווסדו עורך את "ישראל היום" העיתונאי עמוס רגב, ששימש קודם לכן, בין היתר, ראש דסק החדשות ב"ידיעות אחרונות" וסגן עורך ב"מעריב". בתחילת הדרך כיהן חמי שלו כמשנה לעורך. בשנת 2011 פרש שלו ואת מקומו תפס ברוך רון, לשעבר ראש מערכת החדשות ב"ישראל היום", המשמש כיום במקביל עורך המוסף המגזיני השבועי, "שישבת".

מנכ"לית העיתון היא ציפי קורן ובתואר מו"ל נושא אשר בהרב, שניהם מתוארים באתר העיתון כמנהלי הפעילות של אדלסון בישראל. בעבר שימש נתן אשל סמנכ"ל העיתון, לפני שעבר לתפקיד ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בין העיתונאים הבולטים בו נמנים דן מרגלית, המפרסם מאמר דעה כמעט מדי יום ומדור קבוע במוסף הפוליטי של יום שישי; מרדכי גילת, תחקירן "ידיעות אחרונות" שעבר ל"ישראל היום" בעקבות טענות להצרת צעדיו; רן רזניק, תחקירן בנושאי בריאות; בועז ביסמוט, עורך מדור חדשות החוץ ופרשן קבוע בעיתון; גונן גינת, עורך המוסף הפוליטי "ישראל השבוע"; ודרור אידר, פובליציסט ומבקר תקשורת.

לעיתון יצא שם של כלי תקשורת מוטה בכל הקשור לסיקור עניינים פוליטיים, ובעיקר בכל הנוגע לסיקור בנימין נתניהו ורעייתו שרה. מתנגדיו מכנים אותו "ביביתון" ורואים בו שופר תעמולתי המשרת את נתניהו. תומכיו רואים בו תרומה מכרעת לריבוי הדעות בשוק העיתונות הישראלית, המאופיין לדעתם בנטייה לבקר את נתניהו ואת תפיסת עולמו הימנית.

בתחילת שנותיו של העיתון, כשנתניהו עמד בראש האופוזיציה, תקף העיתון בלא לאות את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט וליווה מקרוב את מפלתו. מאז שנבחר נתניהו לראש ממשלה, העיתון מסקר אותו ואת ממשלתו בצורה אוהדת. ביחס לעיתונים אחרים בישראל, "ישראל היום" מצניע ביקורת שנמתחת על נתניהו ונוטה שלא להבליט אירועים שעלולים לגרום לו מבוכה. לעומת זאת, העיתון מדווח דרך קבע ובאופן בולט על הישגי ראש הממשלה.

הביקורת על העיתון נובעת בין היתר מהערכות בשוק שלפיהן "ישראל היום" מפסיד עשרות מיליוני שקלים מדי שנה. מבקריו רואים בו תרומה פוליטית רחבת היקף שהעניק אדלסון לנתניהו. עורכו הראשי ובעליו של "ישראל היום" התקיפו בעבר ישירות את "ידיעות אחרונות" ובעליו נוני מוזס, וטענו כי חשיבותו של "ישראל היום" היא, בין השאר, בשחרור שוק התקשורת הישראלית משליטתו של מוזס.

בכירי העיתון הצהירו כמה פעמים כי "ישראל היום" יצא לדרך עם תוכנית עסקית שאמורה להביא אותו לרווחיות על בסיסי הכנסות מפרסום מודעות, אך להערכת גורמים בשוק, העיתון סובל מהפסדים קבועים. שלמה בן-צבי, שותפו לשעבר של אדלסון בחינמון "ישראלי", הצהיר בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב כי המחלוקת בין השניים נתגלעה לאחר שהוברר לו כי אדלסון מעוניין בעיתון פוליטי מובהק, ולא במיזם עסקי רווחי. בן-צבי מעריך כי "ישראל היום" מפסיד 3 מיליון דולר בחודש. על-פי הערכות, חלק נכבד מתקציבו מוקדש לשירותי הדפסה והפצה שמספק לו עיתון "הארץ", באין ל"ישראל היום" בית-דפוס ומערך הפצה משלו.

השתלטותו הזריזה של "ישראל היום" על שוק העיתונות בישראל הביאה את מתנגדיו לקדם הצעות חוק שנועדו לבלום את צמיחתו. קבוצה של חברי-כנסת הגישה בשנת 2010 הצעה לתיקון פקודת העיתונות, המחייבת בעלי שליטה בעיתונים להיות תושבי המדינה. הצעה אחרת שהוגשה באותה שנה ביקשה להגביל את משך הזמן שבו ניתן לחלק חינם עיתון בתפוצה ארצית. הצעה שלישית ביקשה לאסור על מכירת מוצרים ב"תמחור טורפני". נכון להיום (ינואר 2012), אף אחת מהצעות אלו לא חוקקה.