נוסד ב-1910 בירושלים, החליף את השבועון ביידיש "אנפאנג" כבטאון תנועת "פועלי ציון" בארץ. העורכים המייסדים היו דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, יעקב זרובבל ורחל ינאית. בין הכותבים היה יוסף חיים ברנר. העיתון הודפס בדפוס שנשא את השם "אחדות" והוקם כקואופרטיב במיוחד לצורך הוצאת העיתון, במאי אותה שנה.

מתחת לשם העיתון בגיליון הראשון הודפסה הכותרת "עיתון לענייני הפועלים והמוני העם בארץ ישראל". העיתון דגל בערכי תנועת העבודה וקידם את אידיאל "העבודה העברית". עורכיו היו ראשי תנועת "פועלי ציון", היריבה לתנועת "הפועל הצעיר" שהוציאה עיתון בשם זה.

יחד עם "הפועל הצעיר" נאבק נגד עיתוניו של בן יהודה, "הצבי", "ההשקפה" ו"האור", שהיו היחידים עד אז שקהלם היה אנשי הישוב החדש, אולם קידמו רעיונות שלא עלו בקנה אחד עם אלו של אנשי תנועת העבודה, כמו למשל תמיכה בתכנית אוגנדה.

ביחס למפעלו העיקרי של בן יהודה- תחיית השפה העברית - היה ל"האחדות" ודומיו יחס סלקטיבי, הם אימצו חלקים מתורתו של בן יהודה, ודחו חלק מחידושיו.

נסגר ב-1915 על ידי השלטונות העותמאנים.

ביבליוגרפיה

"300 שנה לעיתונות היהודית בעולם, 1675-1975", קובץ מאמרים, ההסתדרות הציונית העולמית, משרד החוץ, הקונגרס היהודי העולמי, האיגוד העולמי של עיתונאים יהודים", ירושלים, 1975