בשבוע שעבר, אחרי חמש שנים, הסתיימה הקדנציה של אלישע שפיגלמן בתפקיד נציב קבילות הציבור ברשות השידור. על אף שמועד סיום כהונתו היה ידוע מראש, לא מונה לו מחליף טרם פרישתו ויציאתו לגמלאות. בתחילת החודש הקודם כתב ליו"ר הרשות, אמיר גילת, והציע לו להאריך בכמה שבועות את כהונתו כנציב בפועל, עד שימונה אדם אחר במקומו. "לא קיבלתי על כך תשובה", אומר שפיגלמן. "ב-31 בחודש הכל היה ארוז. הלכתי הביתה".

ועכשיו אין נציב?

"אין נציב".

לדברי שפיגלמן, התעלמות היו"ר מהצעתו להמשיך לאייש את התפקיד עד למינוי מחליף מאפיינת את היחס שקיבל מהנהלת רשות השידור בתקופה האחרונה. "היחס של ההנהלה הנוכחית לנציב הקבילות – כאילו הוא לא קיים", הוא אומר.

למה הכוונה?

"אני כותב ולא מגיבים. כשהייתי כותב למשה גביש [יו"ר רשות השידור הקודם], הייתי מקבל תגובות. כשהייתי כותב למוטי שקלאר [מנכ"ל רשות השידור הקודם], הייתי מקבל תגובות וגם הוראות. יוני [בן-מנחם, מנכ"ל הרשות הנוכחי] לא הזמין אותי פעם אחת לפגישה.

"מאז שיוני מונה, אמיר [גילת, היו"ר הנוכחי] מתעלם מההערות שלי. לפני כן הוא הגיב. משהו קרה עם המינוי של יוני וזליג [רבינוביץ', עוזרו הבכיר של המנכ"ל]. אני לא יודע מה, אבל מאז אני נדחקתי הצדה. פתאום הפסיקו להזמין אותי לישיבות של הוועד המנהל, למרות שבכללים שקבע הוועד המנהל כתוב שאני חייב להשתתף בכל ישיבות מליאה ובכל ישיבות ההנהלה".

אכן, ב"נוהל עבודת הנציב", שניסח הוועד המנהל של הרשות רק לפני שנים אחדות, נקבע כי "הנציב ישתתף בישיבות הוועד המנהל וועדות המליאה ויחווה את דעתו בנושאי אתיקה, שקיפות, פתיחות הרשות כלפי הציבור ובכל דבר ועניין הקשור לעבודתו. הנציב ישתתף בישיבות הנהלת הרשות ופורום החדשות שלה ויחווה דעתו כאמור לעיל".

אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור היוצא של רשות השידור

אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור היוצא של רשות השידור

שפיגלמן מדגיש כי חלק מהותי בתפקיד הנציב הוא להשמיע בפני הפורומים הבכירים את קולו של המאזין והצופה, במיוחד כדי שבדיון על אודות החלטה שתשפיע על הציבור לרעה (כמו סגירת קול-המוזיקה או הפסקת שידורי הרדיו בתדרי AM), יהיה מי שיחווה דעתו על התגובה הציבורית למהלך.

כשנכח לדעת שישיבות הנהלה מתקיימות בהעדרו, פנה שפיגלמן ליו"ר, הדגיש כי חובתו להשתתף בדיונים הללו, וביקש הסבר. היו"ר, אומר שפיגלמן, אמר לו שרצה לצמצם את פורום הוועד המנהל, וחזר להזמינו לתקופה קצרה. בהמשך שוב לא הוזמן לישיבות הוועד המנהל. בעקבות זאת פנה ליו"ר ועדת הביקורת, יעקב בורובסקי, וביקש את סיועו. רק לאחר פניית בורובסקי לגילת, מספר שפיגלמן, חזר להיות מוזמן לישיבות המליאה והוועד המנהל. אך שוב נתקל בקשיים. לפי תיאורו, יו"ר הרשות סירב להעניק לו את רשות הדיבור.

"בחודשים האחרונים, כשהיה דיון במליאה ואני הייתי מבקש לדבר, הוא [גילת] היה אומר לי, 'אל תדבר'", נזכר שפיגלמן וצוחק. "עד שהייתי מתפרץ. למה? אין לי מושג". שפיגלמן שותק לכמה שניות ואז מוסיף: "אבל אני – זו לא הבעיה של רשות השידור".

בעיני שפיגלמן, היחס ברשות אל הנציב אינו אלא סימפטום לבעיות עקרוניות יותר במוסד הזה. בכמה מהן נתקל בשנים האחרונות מתוקף תפקידו. ב-31 במאי, יומו האחרון בתפקיד, העביר ליו"ר הרשות עותק מהדו"ח האחרון שכתב, המסכם את עבודתו בשנים 2010–2011. ביתר דיוק, שפיגלמן העביר לגילת מכתב עם קישור לעותק אלקטרוני של הדו"ח.

"כפי שציינתי כבר", כתב הנציב ליו"ר, "מאחר ש'לא נמצא' תקציב של 4,000 שקל להדפסת הדו"ח של נציב הקבילות, בניגוד למקובל אצל כל המוסדות הציבוריים האחרים, הרי שהכנו גרסת אינטרנט של הדו"ח והיא הועלתה לאתר רשות השידור לדף של נציב הקבילות. אתה מוזמן לעיין בדו"ח ולהסיק את מסקנותיך ביחס לחשיבות האמיתית שיש לפניות הציבור".

הדו"ח עצמו כולל ביקורת על הרשות, בנוסח חריף שכמותו לא נראה בדו"חות קודמים. הביקורת נובעת לא רק מתלונות הציבור שהתקבלו בשנתיים האחרונות, אלא גם מיחס הנהלת הרשות לדו"ח הקודם ולנציב בכלל. בפרק ההמלצות, לדוגמה, כותב שפיגלמן: "למרות הנאמר בחוק רשות השידור, לא קיימה בזמנו מליאת הרשות דיון בדו"ח הקודם שהגשנו וכמובן שלא הוגש דו"ח של מנכ"ל הרשות בדבר יישום או דחייה של ההמלצות – ולכן המלצתנו הראשונה היא: מליאת רשות השידור, ועדות הביקורת וועדת האתיקה יקיימו דיון בדו"ח המוגש בזה".

למשמע השאלה איך ייתכן שעד היום, כשנה וחצי מאז הגשת הדו"ח הקודם, לא דנה בו הנהלת הרשות, שפיגלמן שותק. אחר-כך הוא מציין כי לפי הכללים, ועדת הביקורת, ועדת האתיקה והמליאה אמורים לדון בדו"ח. "היום קיבלתי סוף-סוף מכתב מהיו"ר", הוא מוסיף, "מכתב חם מאוד, על תרומתי ומפעל חיי. בין היתר הוא מזמין אותי לבוא למליאה לדווח על הדו"ח החדש ב-16 בחודש. אז אני אדווח. אבל שוב – אני מוזמן למליאה לפני שהוזמנתי לוועדת ביקורת ולפני שדנו בדו"ח".

טון הביקורת בדו"ח הנוכחי חריף ביותר.

"זה חמש שנים שאני צועק ואף אחד לא עושה כלום. אחרי חמש שנים נגמרת הסבלנות".

הפטנט הכי גדול של המאה ה-20

אלישע שפיגלמן, שיחגוג השבוע 68, החל את דרכו ברשות השידור בשנת 1970. ידידו איתן ליפשיץ, שהיה אז כתב כלכלי ב"הארץ", פגש אותו במקום עבודתו דאז – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – והציע לו לבוא לרדיו.

מאז כיהן שפיגלמן בשורה ארוכה של תפקידים. החל מכתב כללי, כתב כלכלי, מנהל מחלקת יומני החדשות, ראש הדסק הכלכלי בטלוויזיה, עורך ומגיש התוכנית "כלבוטק", עורך מהדורת החדשות "מבט" ועורך המגזין השבועי "יומן". למרות השנים הארוכות ומגוון התפקידים, נראה שלנצח ייזכר שפיגלמן בשל כתבה אחת ששודרה בשנת 1982, ובה נחשפו לראשונה צילומי המכשיר המהפכני שבאמצעותו תוכל נורה אחת להאיר את כל רמת-גן.

עד היום, כשהוא מדבר על השבועות הארוכים שבהם הכין את הכתבה, ניכרת ההתרגשות שאוחזת בו. הוא מספר בהתלהבות כיצד חתם על הסכם סודיות חריג שאסר עליו להזכיר את שם הממציא ונתן לשר הכלכלה דאז יעקב מרידור זכות וטו על מועד שידור הכתבה. כיצד בנסיעה הראשונה למעבדת הניסויים כיסו לו ולאנשי צוותו את הראש. כיצד הראה לו הממציא ("הבחור היה כנראה רמאי משהו מדהים", אומר שפיגלמן) טלקסים שלפיהם קיבל 5 מיליון דולר מבנק ברקליס בלונדון.

"הוא מכר לי סיפורים, ואני כמו כתב מתחיל – וכבר לא הייתי כתב מתחיל – שומע את כל הסיפורים האלה", אומר שפיגלמן, ומזכיר כי באותה תקופה לא היה בנמצא מנוע חיפוש מקוון כמו גוגל. במקום זאת הלך להתייעץ עם מומחים בתחום, שהביעו ספק גדול באשר להיתכנותה של ההמצאה, אך הוסיפו כי אם היא אמיתית, הרי שזה דבר מדהים.

"ברגע שחתן פרס ישראל אומר לך, 'אולי זה נכון', מה אומר עיתונאי תמים, או אפילו מתוחכם?", אומר שפיגלמן, "שיש לי סיפור אדיר ביד, שאני מלווה את הפטנט של המאה ה-20. זו היתה ההרגשה, שאני מנציח את היוולדותו של הפטנט הכי גדול של המאה ה-20 – פותרים את בעיית האנרגיה העולמית".

יומיים אחרי מות אמו, בעודו שרוי באבל, קיבל טלפון שבישר לו שעליו לשוב לירושלים להשלים את הכתבה. מרידור עמד לשאת בכנסת נאום על ההמצאה, ועל הכתבה להיות משודרת ב"יומן" הקרוב. העבודה על הכתבה הושלמה רק כשעה וחצי לאחר תום ה"יומן". בפרק הזמן שבין סיום היומן לשידורה הוקרנה הופעה של שלום חנוך, כאשר מדי כמה דקות הודיעה שקופית שהכתבה על ההמצאה תשודר בעוד זמן קצר.

כשחזר לחיפה להמשיך באבל קיבל טלפון מחברו הגיאולוג יוסי לנגוצקי, ששאל אותו אם במקרה שמו של הממציא הוא דני ברמן, כי אם כך הדבר, הרי שמדובר ברמאי. "אני אומר לו, 'יוסי, אני לא יכול להגיד כלום', ולבי נופל", משחזר שפיגלמן. הממציא, ברמן, היה כבר אז נוכל ותיק. "הביזיון הזה לא מפסיק לרדוף אותי עד היום", אומר שפיגלמן.

יחד עם זאת, שפיגלמן מדגיש כי למד לקח חשוב בנוגע לעבודה העיתונאית. את הלקח הזה השתדל ליישם גם בשנים האחרונות, כשמתח ביקורת על עיתונאים פעילים ברשות במסגרת תפקידו כנציב קבילות הציבור.

דו"ח הקבילות: המצב לא השתפר, רק הלך והחמיר

מומלץ לכל מי שהשידור הציבורי יקר ללבו לעיין בדו"ח של שפיגלמן. מי שאין סיפק בידו מוזמן לקרוא סקירה שלו בכתבה הנלווית לראיון זה. "שנים רבות חלפו מאז שלראשונה דובר על הצורך ברפורמה", כותב שפילגמן בפתח הדברים. "במהלך השנים האלה ננקטו צעדים חמורים ביותר של 'הרעבת רשות השידור' על-ידי קיצוץ תקציביה, כדי להכריח את העובדים וההנהלה להגיע להסכם. מי שסבל ביותר מתהליך ההרעבה היה בראש וראשונה הקהל העצום של לקוחות השידור הציבורי – הקהל האדיר של משלמי אגרה, שעם השנים קיבלו תמורה הולכת ופוחתת לאגרה ששילמו.

"ההיגיון הצרוף אומר שיחד עם ירידת הרייטינג היה מקום לצפות לירידה בקבילות הציבור, אך מתברר שלא כך קרה, ואנו עדים בשנים אלה לעלייה במספרי הקבילות, כאשר המקור הגדול ביותר לגידול הרצוף במספרי הקבילות מקורו בתחום תשלומי האגרה", כותב שפיגלמן בדו"ח.

בשנת 2011 נקבע שיא חדש במספר הקבילות – 2,638. 57% מתוכן עסקו באגרה. "בדו"חות 14+15 קבענו בצורה חד-משמעית שככל הנראה 100% מהקבילות שהגיעו לטיפולנו היו מוצדקות בכל הקשור לאי-יכולת ליצור קשר עם עובדי אגף הגבייה", כותב שפיגלמן.

כמה מהתלונות שהגיעו לשפיגלמן ונכללות בדו"ח חושפות את השלומיאליות וחוסר המקצועיות שהפכו למאפייני השידור הציבורי, עד כדי החשכת המסך למשך כחצי שעה בעת שידור בלי שמי מאנשי הערוץ הראשון ישים לכך לב. קובלנות אחרות מעלות סוגיות אתיות מעניינות, והדו"ח מצביע על עיתונאים שונים שננזפו בשנתיים האחרונות בגין אמירות פוגעניות וגידופים שנאמרו בשידור.

בתחום התוכן, מציין שפיגלמן בדו"ח, הנושאים שהניבו את המספר הרב ביותר של קבילות היו "חוסר איזון" ו"תרבות הדיבור" (נושא זה כולל גם את תת-הנושא "מינוחים"). שני הנושאים מעוררים מחלוקת, בעיקר בשל נטייתם של האוחזים במיקרופון להביע את דעתם האישית. "ההנהלה המקצועית של רשות השידור לא עסקה כלל בנושא זה", מציין שפיגלמן בדו"ח, "ומה שמדהים אף יותר: גם חברי מליאת הרשות ובהם חברי ועדת האתיקה לא הצליחו לגבש כללים ודרישות בנושא זה, עד לכתיבת שורות אלה (על-פי הצעת נציב הקבילות, קיימה ועדת האתיקה דיונים בנושא).

"חמש שנים דרשתי, בואו נקבע קריטריונים למינוי מגישים בתוכניות אקטואליה מזווית אישית", אומר שפיגלמן. "גם את זה לא עשו. כשכינסו את ועדת האתיקה החדשה אמרתי להם שזה הנושא הראשון שבו צריך לעסוק. הם קיימו על זה אינסוף דיונים, ועדיין לא הגיעו למסקנות".

אמיר גילת מציע להחליף את השם

"אני שמעתי במליאה ובוועד המנהל הרבה דיבורים על הצורך בקשר עם הציבור, על הצורך בשירות לקוחות", אומר שפיגלמן. "הדבר הכי קרוב לזה ברשות השידור זה נציב הקבילות. והנה מפחיתים את מעמדו, מחלישים אותו, לא מגיבים אליו. כוחו של הנציב זה רק שיתוף פעולה עם ההנהלה. אם ההנהלה לא רוצה – אין.

"אחד הדברים שקוממו אותי, אחד הפתרונות שהציע היו"ר הנוכחי זה להחליף את השם של אגף הגבייה לאגף שירות לקוחות. כתבתי לו, 'אדוני, זה גובל בהונאה, אסור לך לעשות את זה, הם לא שירות לקוחות'. הוא לא ענה לי. הוא חזר על ההצעה הזו שוב ושוב. בינתיים עוד לא החליפו את השם, אבל איפה שירות הלקוחות?

"לא ייתכן שאתה כל הזמן מפרסם את הסיסמה 'רשות השידור שלך ובשבילך', והאיש היחיד שקשור ללקוחות, מתייחסים אליו כאילו הוא איננו. לא ייתכן שכשמביאים לך את הקבילות של הציבור, אתה לא עונה עליהם. אתה אומר, 'שפיגלמן, תענה!'. שפיגלמן עונה. אבל גם כשאני כותב 'הקבילה מוצדקת' לא קורה כלום, ואף מנהל לא אומר לי, 'כן, אמרתי לו שיותר הוא לא יישב שם'. זה פשוט לא ייתכן. אנחנו באמת רשות שידור ציבורית, ואני מאמין בזה בכל לבי. אני רוצה לשרת את הציבור".

בתגובה לפנייה המפרטת את טענותיו הרבות של שפיגלמן כלפי הנהלת רשות השידור נמסר מהרשות כך: "היו"ר והמנכ"ל מאחלים לאלישע שפיגלמן הצלחה בהמשך דרכו".