מי שרוצים ללמוד פרק על הקשר שבין עיתונאים לדוברים, או לפחות הדגמה של הסכנה בשימוש בכפתור "העבר" בתוכנת הדואר האלקטרוני, יכולים להעיף מבט בהודעה שקיבלו כתבים רבים אמש (4.4.09).

בשעה 19:51 שלח דוד רטנר, דובר בית-החולים רמב"ם, מייל דחוף לכתבים. ההודעה כללה תגובה למעצרה של עובדת בית-החולים אשר על-פי החשד ביצעה האזנה בלתי חוקית לממונה עליה. שורת הנושא של הודעת המייל היתה מעניינת לפחות כמו ההודעה עצמה. היא כללה משפט אחד: "FW: דחוף ביותר: רזניק עלה על הסיפור. רוצה להוציא הודעה מקדימה".

תרגום לעברית: רזניק הוא כמובן רן רזניק, כתב הבריאות ותחקירן עיתון "הארץ", שחשף אינספור כשלים במערכת הבריאות ואף זכה בשל כך בפרסים יוקרתיים. רטנר הוא דוד רטנר, מי שעד למינויו לדובר רמב"ם לפני שלוש שנים היה כתב "הארץ" (גילוי נאות: וגם היה בעבר עמית של הח"מ במקומון החיפאי "כלבו"). כאשר רטנר גילה כי רזניק גילה את הסיפור, הוא השתמש בטריק הידוע והדליף את הידיעה לכתבים, כביכול בצורה של תגובה לגיטימית על האירוע. אלא שדובר רמב"ם בהווה שימש עד לפני שלוש שנים גם יו"ר אגודת העיתונאים בחיפה, ולכן הוא יודע היטב כי גם אם מדובר במעשה כשר, הרי שהוא מסריח למדי.

רטנר לכאורה הרוויח; רזניק איבד את הבלעדיות על הסיפור, שיכוסה עכשיו בכלי התקשורת האחרים (שימהרו לפרסם אותו לפני המתחרים) מנקודת המבט של בית-החולים. אבל רק לכאורה: כאשר רזניק גילה שהסיפור הודלף, הוא מיהר להעלות את הידיעה לרשת. כך הופיעה הידיעה באתר "הארץ" בשעה 20:22, ב-nrg בשעה 22:45, וב-Ynet בשעה 23:41.

גם אם הסיפור המסוים הזה היה מסתיים אחרת, והדובר היה משיג את מטרתו, הוא עדיין היה מפסיד, משום שכשדובר מדליף סקופים של כתבים למתחרים שלהם, הוא כורת את הענף שעליו הוא יושב: הוא לא מותיר לכתבים ברירה אלא לבקש תגובה זמן קצר מאוד לפני הפרסום, כדי שלדובר לא יהיה די זמן להדליף את הסיפור. עכשיו מעניין יהיה לראות אם ומתי יתלונן דובר בית-החולים רמב"ם שהכתבים בכלל ורזניק בפרט אינם מותירים לו די זמן כדי לבדוק ולהגיב לפני פרסום ידיעה בלעדית.

דוד רטנר מוסר בתגובה כי האשם הוא ב"חוש ההומור הלא מוצלח" שלו, וכי הכותרת "רזניק עלה על הסיפור וכו'" היתה הערה הומוריסטית שנועדה לכתב אחד בלבד, ונשלחה בטעות לכלל הכתבים. "לצערי ניתן להבין את זה כאילו ניסיתי לפוצץ ל'הארץ' את הסיפור", כותב רטנר, "אך לא כך הדבר – לי עדיף שיקראו סיפור כזה בדף 6 ב'הארץ' מאשר בעמוד ראשי ב-Ynet, כך שבאמת לא היה לי אינטרס להוציא לכולם, אבל זה הרי היה אירוע שהיה בבית-משפט, זמין לכל, כך שברור שהוא צריך לצאת לתקשורת ביוזמת בית-החולים, לפני שמישהו יעשה לו פרשנות מוטעית. הסיכום עם עוה"ד של הנחקרת היה שנחכה מיום רביעי עד מוצ"ש. ההודעה לעיתונות היתה מוכנה כבר ביום רביעי בלילה, ולולא בקשת עוה"ד ולולא האירוע הקשה שעבר עלי ביום חמישי (ושעליו כולם יכולים לקרוא בבלוג שלי), הידיעה היתה מככבת בעיתונות ביום שישי בבוקר".