ביום שבו עצרו כוחות הביטחון את הפעיל הערבי-ישראלי אמיר מח'ול, התפרסמה באתר "יופוסט" ידיעה תחת הכותרת "בלעדי: השב"כ ממשיך להעלים אזרחים ישראלים". רחביה ברמן, עורך האתר, מסר בידיעה את עיקרי המידע שהיו ידועים באותה עת על המעצר, ציטט מדברי אשתו של מח'ול וסיים בנזיפה לכוחות הביטחון על שאינם מוכנים להודות במעשה ולפרסם את נסיבותיו.
מכל הפרטים שנדרש לבדוק לפני פרסום הידיעה, רק באשר לאחד יכול היה ברמן להיות בטוח במאה אחוז: הדיווח שלו אכן היה בלעדי. אף כלי תקשורת אחר בשפה העברית לא פירסם את המידע, לא לפני ברמן ולא מיד אחרי הפרסום שלו, כיוון שעל הפרשה הוטל צו איסור פרסום גורף.
רחביה ברמן, עורך האתר "יופוסט" (צילום: "העין השביעית")
הצו לא הפריע לברמן להמשיך לכתוב על אודות המעצר בימים שלאחר הפרסום הראשוני, ועוד בטרם הוסר הצו הספיק לדווח על התפתחויות נוספות בפרשה, ובין היתר חשף מיהו "הסוכן הזר" שעימו נפגש מח'ול. זו לא היתה הפעם הראשונה שברמן התנהל באופן כזה. כמה שבועות קודם לכן פירסם ב"יופוסט" פרטים מפורטים על מעצר ענת קם, בטרם הוסר צו איסור הפרסום בעניינה.
"אנחנו לא כל-כך מאמינים בצווי פרסום", אומר ברמן ל"עין השביעית". לדבריו, פרט לאנשי מחוז תל-אביב במשטרת ישראל, ממילא אין גוף רשמי שטורח לשלוח לו צווי איסור פרסום. בלי שקיבל ייעוץ משפטי מקצועי הגיע למסקנה שהוא אינו מחויב למלא אחר צווי איסור פרסום אם הם אינם נמסרים לו כראוי.
אבל גם אם היו זורמים לאתר "יופוסט" כל צווי איסור הפרסום שיוצאים במדינת ישראל, ברמן שומר לעצמו את הזכות להחליט על דעת עצמו אילו מהם לכבד ומאילו להתעלם. "אני לא מחפש לקיים את צווי איסור הפרסום", מסביר ברמן, "אני עיתונאי ומחפש לפרסם. אני אאחז בכל נימוק ובכל סיכוי ובכל תירוץ כדי למצוא את עצמי לא תחת צו האיסור".
יחד עם זאת, ברמן מסייג ואומר כי במקרים מסוימים הוא מוצא לנכון לכבד צווים שמגיעים לידיו, בעיקר במקרים שנוגעים לבני נוער או לעבירות מין. "אנחנו חושבים שבכל מקרה ומקרה עיתונאי צריך להחליט לגופו של עניין אם הוא מקבל את הצו או לא", אומר ברמן. "רשויות האכיפה ידן קלה על העט והרשות השופטת לבושתה משתפת עם זה פעולה, זו בעיה שלהם. אבל אני לא מפר צווים כי זה מדגדג לי. כל עוד אני לא רואה פגיעה נוראית בהגנה בהליך המשפטי, אני אתן להם את שלהם".
ובמקרים של עבירות ביטחון?
"אני נותן הרבה פחות קרדיט. אין לי הרבה אמון ברשויות הביטחון, אני חושב שהן עושות שימוש נפשע בצווי איסור פרסום ובצנזורה במטרה למנוע מהאזרחים מידע שהם ראויים לדעת אותו, שהם צריכים לדעת אותו כדי להשתתף בהליך הדמוקרטי. אני חושב שהם עושים שימוש בכלים האלה כדי להטיל אימה על נאשמים. אנחנו חושבים שבכל מקרה ומקרה עיתונאי צריך להחליט לגופו של עניין אם הוא מקבל את הצו או לא".
אם כל עיתונאי יחליט על דעת עצמו מה מותר לו לפרסם, ישרור תוהו ובוהו.
"תראה, עכשיו עצרתי באור אדום. קיבלתי החלטה לא לעבור על החוק. אני יכול להעלות על דעתי מקרים שאני אראה אור אדום ואני אחליט להמשיך לנסוע, לא בגלל שלא הספקתי לעצור, אלא בגלל שהחלטתי שאני חייב לנסוע. אם יש לי מישהו שצריך להגיע לבית-חולים או אלף ואחת סיבות. באופן דומה, כל עיתונאי בכל רגע נתון עושה את ההחלטה שלו".
האתר "יופוסט" הוא גלגולו העכשווי של "סקופ", אתר שנוסד בתחילת שנת 2006 והציע מודל של עיתונות אזרחית (או "עיתונות אזרחים", Citizen Journalism): כל אדם מן השורה מוזמן להעלות בו ידיעות חדשותיות על כמעט כל נושא שעולה על דעתו. למרות התקווה שנתלתה באתר עם הקמתו, ואף שזכה ליחס אוהד מהאקדמיה, הוא נותר הבטחה שבעיקרה אינה ממומשת: האתר לא הצליח להפוך לבמת אקטואליה פופולרית ולא לשחזר את ההצלחה של האתר הקוריאני שבהשראתו נוסד. אך דומה כי דווקא העמדה הזו מאפשרת לו, תחת עריכתו של ברמן, להתעלם מההגבלות שמדינת ישראל מטילה על חופש המידע, בלי לעורר את תשומת לבם של הגורמים האמונים על אכיפת החוק.
לדברי ברמן, בעבר, כשלאתר עוד קראו "סקופ", דווקא פנו אליו מהצנזורה בדרישה תקיפה להסיר במהירות ידיעה שפירסם בנוגע לכוונה של כוחות צה"ל לפלוש לעזה. מאז, כנראה, ירד האתר אל מתחת לרדאר של הרשויות. איש לא פנה אליו לאחר שפירסם את הפרטים על מעצר אמיר מח'ול וענת קם בדרישה להוריד את הפרסומים. גם השב"כ מעולם לא זימן אותו לשיחה. "כנראה שאנחנו לא נספרים אצלם", הוא אומר. "מצד אחד זה נוח, מצד שני זה קצת מעליב שלא סופרים אותך, מה שיכול להיות טעות מצדם. בכל זאת את האייטמים על ענת קם ואמיר מח'ול קראו עשרות אלפי אנשים כל אחד".
מדוע לא לפעול בפרוצדורה הרשמית להסרת צווי איסור פרסום?
"יש פרוצדורה, אבל היא לוקחת הרבה מאוד זמן, שהוא בעצמו מהווה פגיעה. צריך להבין, הצווים האלה הם כלי מלחמה נגד אזרחי ישראל, לא נגד אף אחד אחר. האויב פה הוא אני ואתה. כשאוסרים עלינו לדעת שאמיר מח'ול נעצר, כל אחד אחר יודע את זה. כל חיזבאללה יודעת את זה ורק אנחנו לא, וזה פסול. נגד זה אני אלחם".