שבעים פנים ל"ח'ייבר"

הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות לנעשה במדינות ערב השכנות, בעיקר מצרים, שם אמורות להתקיים מחר בחירות היסטוריות, לראשונה מאז נפילת משטרו של חוסני מובארכ. את הכותרות הראשיות ניתן לחלק לשניים: "הארץ" ו"מעריב" מפרסמים כותרות אינפורמטיביות ("האחים-המוסלמים: אנחנו בדרך לניצחון היסטורי בבחירות מחר" ו"חשש: אלימות תביא לביטול יום הבחירות", בהתאמה), ואילו ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" בחרו העורכים בכותרות ראשיות שנועדו, לפני הכל, לזרוע פחד.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם הציטוט "תל-אביב, הגיע יום הדין" ככותרת ראשית. לא ברור מיהו הדובר, אך בכותרת המשנה מוזכר "אחד הנואמים" בקהיר, שאמר: "נהרוג את כל היהודים". ברקע הכותרת הראשית תצלום של אשה ערבייה מחזיקה שלט "המוות לישראל", בעברית בגופן מסולסל לתפארת. ב"ישראל היום" מסכמת כותרת המשנה לראשית את המצב במזרח התיכון כך: "מטהרן עד קזבלנקה, האביב הערבי הופך לחורף אסלאמי. מצרים: יממה לפני הבחירות לפרלמנט, ההמונים רוצים את אל-בראדעי. מרוקו: ניצחון למפלגה האסלאמית המתונה. סוריה: החבל מתהדק סביב אסד; הליגה-הערבית גיבשה סנקציות חריפות. איראן: בכירים מזהירים שיתקפו את ישראל – וגם את מתקן נאט"ו בטורקיה".

"תנועות המחאה קראו לעצרת של מיליון איש, אך בפועל הגיעו עד הערב כ-200 אלף. עם זאת, האווירה בכיכר היתה מרוממת", מדווח ב"הארץ" אנשיל פפר, הנמצא זה כמה ימים בקהיר. בעוד האווירה בכיכר מרוממת, מדווח פפר על המתרחש גם באוניברסיטת אל-אזהאר, מעוז תנועת האחים-המוסלמים, שמחרימה את ההפגנות מחשש שהבחירות יתבטלו ונצחונה יידחה. שם, באוניברסיטה, "מטיף אחרי מטיף נאם לפני ואחרי התפילות, והאשים את ישראל בפגיעה בקודשי האסלאם ואת היהודים המטמאים את אדמת פלסטין".

ניכר בדיווחו של פפר כי הוא מבקש לקעקע את הרושם כאילו כל המוני מצרים להוטים להרוג יהודים בכלל וישראלים בפרט. "בשלב מסוים החלו ההמונים בקריאות 'ח'ייבר יא יאהוד'", הוא כותב, "אבל בין המתפללים ניכרו פרשנויות נוספות". פפר מצטט את עבד חאלד, רואה-חשבון, שאמר: "אנחנו מתחייבים כאן להילחם ביהודים עד טיפת דמנו האחרונה", ומנגד מצטט את שאריך תלאת, פעיל בתנועת האחים-המוסלמים, שאמר: "אנחנו לא מחפשים מלחמה עם ישראל. אם ישראל תכבד את זכויות הפלסטינים, אפשר לשמור על הסכם השלום. כשאנחנו צועקים ח'ייבר אנחנו לא קוראים להרוג יהודים, אנחנו רק רוצים להזכיר להם שהסכמים צריך לכבד". על עצמו פפר אינו כותב כלל.

"כיכר הפחד" היא הכותרת לדיווח של אלדד בק, שליח "ידיעות אחרונות" ואתר ynet לקהיר, שנפתח בתיאור חוויותיו האישיות. שני בריונים במעילי עור התנפלו עליו כשהגיע לכיכר תחריר, האשימו אותו בהחזקת סמים וביקשו שוחד ("הם דחפו אותי בכוח. ניצלתי שבריר שנייה של חוסר תשומת לב מצדם, נמלטתי בריצה וקפצתי למונית הראשונה שראיתי"). לפי בק, "כיכר התקווה הפכה לכיכר הפחד". גם הוא מדווח מכנס התמיכה בתנועת האחים-המוסלמים ומצטט את הקריאות להרג יהודים. את דיווחו מלווה תצלום מפחיד של מצרי עירום למחצה, שטוף אמונה יוקדת, מניף ידיו לצדדים ופוער את פיו (כדאי לקרוא את דיווחו של בק בנוסח המתפרסם באתר ynet, שם הוא מעט ארוך ומעמיק יותר).

"ישראל היום" שלח בשבוע שעבר עיתונאי לקהיר, כפי שניתן היה ללמוד מהתצלומים הרבים שעיטרו את דיווחיו בעיתון. הבוקר אין תצלום חדש של בועז ביסמוט בבירת מצרים. נראה שעורך חדשות החוץ ב"ישראל היום" החליט לא להישאר בעיר כדי לדווח על הבחירות ההיסטוריות של המדינה השכנה החשובה ביותר של ישראל. על הדיווח הקצר הבוקר שמוקדש לנעשה בקהיר חתום דניאל סיריוטי (תחת הכותרת הלא משעשעת "כשהכיכר אומרת לא"). בטור פרשנות נלווה בוחן ביסמוט את ההתפתחויות במצרים על רקע המצב במזרח התיכון כולו. "דומה כי האסלאם הפוליטי תופס תאוצה לא רק במצרים, אלא בעולם הערבי בכלל", הוא כותב, ומסכם בתחזית עגומה למדי: "ההיסטוריה מלמדת שכאשר הסהר עולה, בדרך כלל מטיל אורו צללים של חניתות וחרבות שלופות".

סגירת מעגל

"הנהגים שחולפים על פני כיכר תחריר בקהיר מקללים את המפגינים", נכתב בפתח כתבה [AP] המתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר" ומוקדשת למחיר שמשלמת "הכלכלה המצרית" על המהומות. "יש בקופה מספיק כסף כדי לשרוד עד סוף השנה, אך לא הרבה מעבר לכך", מצוטט ניל שרינג, כלכלן שווקים מתעוררים ראשי בקפיטל-אקונומיקס.

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת למשבר כלכלי גדול עוד יותר – של גוש היורו ("אם אירופה לא תפעל במהירות, גוש היורו יתפרק בתוך שבועות"). הכפולה הפותחת ב"ממון" מוקדשת גם היא למשבר באירופה. כותרת המוסף מהדהדת את הכותרת המאיימת של "ישראל היום" – "חורף אירופי". סבר פלוצקר דווקא משתדל, כהרגלו, להישאר אופטימי וכותב על הפתרון למשבר. "התרופה למגפת האי-אמון [של 'המשקיעים' ו'השווקים'] היא רק אחת: התערבות מסיבית של הבנק המרכזי". יחד עם זאת, נראה שאפילו פלוצקר אכול ספקות באשר ליכולת של מנהיגי אירופה להוציא את הפתרון אל הפועל.

בכל העיתונים מדווח על "יום שישי השחור", מיזם המכירות המסורתי של חנויות בארה"ב לרגל חג ההודיה. ציפי שמילוביץ מדווחת בהרחבה למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על מכירות החיסול במדינה. "ההערכות הן כי 150 מיליון אמריקאים הסתובבו בבתי הכלבו הענקיים במהלך סוף-השבוע, משתתפים בקרנבל קפיטליזם שנע בין מדהים למזעזע, עם נגיעות של דילים שבאמת אי-אפשר לעמוד בפיתוי שלהם".

שמילוביץ פותחת בתיאור כמה אירועים חריגים, שהפכו אף הם למסורת ביום הקניות. קונה ליד סן-פרנסיסקו נורה ונפצע קשה משום שלא הסכים לתת לשודד את שקית הקניות שלו, אשה בת 55 נורתה ברגלה מחוץ לקניון בדרום קרוליינה במהלך שוד אחר, סב בן 54 הוכה בפניקס לעיני נכדו על-ידי שוטרים שחשדו כי הוא גנב, אשה בפרבר עשיר של לוס-אנג'לס ריססה גז מדמיע כדי לפלס את דרכה בין המוני הקונים אל עבר משחק וידיאו שבו חפצה. ב"מעריב" מדווח צח יוקד על אירוע אחר, שהתרחש בניו-יורק: מאות קונים לא הצליחו להתאפק עד לשעת פתיחת חנות ובאחת לפנות בוקר "פרצו את דלתות החנות בכוח והתנפלו על המדפים המלאים".

הכותרת שבחרו ב"ישראל היום" לדיווח על אירועי "יום שישי השחור" מנוסחת בהתאם לעקרון האיזון המקודש של העיתון וקוראת: "הסייל הגדול: פצועים, בהלה – ולקוחות מרוצים", אף על פי שבדיווח מאת יוני הרש אין זכר ללקוחות מרוצים, רק לטירוף שהעביר את הצרכנים על דעתם.

"אל תתגמלו את ה-1%, חנויות ענק תאגידיות כמו מייסי'ס, שהרווחים שלהן תורמים ל-1% בזמן שהן משלמות כמעט כלום לעובדיהן, ה-99%", מצוטט ב"דה-מרקר" פעיל במחאה החברתית האמריקאית, שנכנס בסוף-השבוע לחנות מייסי'ס בסקרמנטו ופנה לקהל הקונים. "מה יש לכם בשקית שחשוב יותר מהחינוך שלי?", נכתב על שלט שנשא ג'ייקוב המילטון בן תשע, מפגין נוסף נגד פסטיבל הקניות.

בדיווח מתורגם מ"הגרדיאן" כותבת נעמי וולף על "האמת המזעזעת על דיכוי המחאה בארה"ב". וולף פותחת בתיאור האלימות הקשה שהופנתה בשבוע האחרון כלפי מפגינים, עיתונאים, ואף שופט בית-המשפט העליון שהשתתף בהפגנה של המחאה החברתית. "מדוע שוגרו גייסות כה מסיביים נגד המחאה הלא חמושה והלא ממוקדת דיה של העם?", תוהה וולף, ומשיבה: דרישות המפגינים מאיימות לחשוף את השחיתות שהפכה לשיטה בקרב חברי הקונגרס האמריקאי.

המפגינים דורשים, בין היתר, "לחוקק חוק שיסתום פרצה שמאפשרת לחברי הקונגרס לחוקק חוקים שמשפיעים על תאגידים שבהם הם משקיעים בעצמם". לפי וולף, "אם הספרים ייפתחו, הם יחשפו שחיתות בהיקף הראוי לוול-סטריט". לדבריה, "כשמחברים בין הנקודות, מבינים שמה שקרה השבוע הוא הקרב הראשון במלחמת אזרחים; מלחמת אזרחים שבה, לעת עתה, רק צד אחד בחר באלימות. זהו קרב שבו חברי הקונגרס, בשיתוף פעולה עם נשיא ארה"ב, יצאו בדיכוי אלים ומאורגן של האנשים שאותם הם אמורים לייצג.

"[...] למרבה הצער, בשבוע האחרון האמריקאים התקרבו להיות אחיהם ואחיותיהם של המפגינים בכיכר תחריר. כמו שם, גם המנהיגים שלנו, שרואים בשקיפות ורפורמה איום על עושרם האישי, מכריזים מלחמה עלינו".

חדשות חוץ

בשבועות האחרונים ניכר שיפור במדור חדשות החוץ של "מעריב". הבוקר עוסקת הידיעה המרכזית במדור [גבי גולדמן] באירוע שהיה אתמול בפקיסטן – 28 חיילים פקיסטנים נהרגו ו-11 נפצעו ממתקפה של כוחות נאט"ו. "עד השעות הקטנות של הלילה עדיין לא היה ברור מה גרם למסוקים ולמטוסי הקרב של נאט"ו לתקוף שני מוצבים פקיסטניים בגבול עם אפגניסטן", כותבת גולדמן.

עוד במדור: ידיעת תצלום על בהלת המכירות בארה"ב; ניסן צור מדווח על התפתחויות ברוסיה לקראת הבחירות לפרלמנט, שיתקיימו בשבוע הבא. על-פי הדיווח, מפלגתו של ולדימיר פוטין נחלשת וזוכה בסקרים "רק ל-53 אחוז מקולות המצביעים, פחות משני שלישים – כמות הקולות הדרושה לה על מנת לבצע שינויים בחוקה ללא צורך בתמיכתן של מפלגות אחרות בפרלמנט"; וגדעון קוץ מדווח על "קשר בין לשכת סרקוזי לבין תקרית נסיון האונס ששמה קץ למירוץ לנשיאות" של דומיניק שטראוס-קאהן. על-פי הדיווח, שמסתמך על פרסום של העיתונאי האמריקאי אדוארד ג'יי אפשטיין, הטלפון הסלולרי של שטראוס-קאהן נעלם ביום האירוע, תכתובת מיילים ששלח הגיעה למטה מפלגתו של סרקוזי, ומצלמות הביטחון במלון שבו אירע כביכול נסיון האונס תיעדו ריקוד שמחה של מהנדס המלון ואחראי הביטחון.

במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, ידיעה אחת בלבד [ליאור זילברשטיין], על תגליותיו של העיתונאי אפשטיין בנוגע לפרשת שטראוס-קאהן. על 28 החיילים הפקיסטנים שנהרגו מירי כוחות נאט"ו לא נכתבה מלה. במדור חדשות החוץ של "הארץ" שתי ידיעות, על שטראוס-קאהן ועל בהלת הקניות בארה"ב. אין ידיעה על התקרית בפקיסטן.

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" שלל ידיעות. המדור נפתח בידיעה על בהלת הקניות בארה"ב, ומסתיים בידיעה על התקרית בפקיסטן שבה נהרגו 28 חיילים. עוד לפני כן מתפרסמת ידיעה על אירוע אחר בפקיסטן, אשה שעל-פי החשד "רצחה את בעלה, ביתרה את גופתו והחלה לבשל את חלקיה בניסיון להיפטר מהראיות". הידיעה, מאת אלי לאון, נפתחת בשאלה: "אמא, מה אוכלים היום?". ידיעה זו, ולא הידיעה על הרג 28 החיילים הפקיסטנים, נכללה בניוזלטר היומי של העיתון.

לאשה

בתחתית עמ' 18 של "מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה מזוויעה תחת הכותרת "האקנה של הקרייריסטיות". אלכס דורון מדווח כך: "נשים המקדישות את זמנן לטיפוח קריירה אישית נאלצות לעתים להתמודד עם שורה של לחצים ובעיות נפשיות. אולם לאחרונה התברר כי חלקן מתמודדות עם בעיה גופנית נוספת: פצעים שדומים לאקנה ומופיעים על עור הפנים". דורון מסתמך בדיווחו על תוצאות מחקר שנערך בבית-החולים האוניברסיטאי בעיר נאנט שבצרפת, ולפיו "התופעה נפוצה בקרב הנשים 'המצליחניות במיוחד'".

"רופאי העור", כותב דורון, "העריכו כי אחת הסיבות המרכזיות להופעת הפצעים היא העובדה שנשים עובדות מצויות כיום תחת לחצים נפשיים רבים, זאת בניגוד לעבר. אורח חיים שחותר להצלחה בתחומי העשייה גורם מועקה לגוף ומשחרר מבלוטות יותרת הכליה כמויות גדולות של הורמוני מין גבריים. הורמונים אלה מגבירים את יצירת השומן על פני העור. עם זאת, סוג זה של אקנה שונה מהפצעים המופיעים בגיל ההתבגרות. הפצעים המופיעים אצל הנשים הקרייריסטיות דומים יותר לציסטות, והופעתם אינה סדירה". וכך זה ממשיך.

ברור, בנות? הקרייריזם, מבחינה ביולוגית טהורה, הוא עניין גברי במהותו. לכן עדיף שתוותרו על הלחצים החריפים שנלווים לקריירה אישית. זה רק גורם לכן סבל. מצבכן יוטב אם תחזרו לימים הנינוחים שבהן הייתן צריכות לדאוג רק לניקיון, בישול, גידול ילדים, תחזוקה ביתית ושירותי מין.

שלא יהיו אי-הבנות, אין מקום להטיל ספק בתוצאות מחקרם של הרופאים הצרפתים. הוא בוודאי התבצע בהתאם לכל הכללים המקובלים. אך מחקרים יש מכל הסוגים והמינים, ובתחום מחקר שכזה לבטח ניתן למצוא גם כאלה שמלמדים על הנזק שנגרם לנשים (לא רק בתחום החשוב של עור הפנים) שהחליטו לוותר על שאיפות לפתח קריירה. השאלה שמוצבת בפני עורכי עיתונים היא אילו מחקרים לפרסם, וכיצד.

זוטות

על פני כל עמ' 8 של "ידיעות אחרונות" מדווחים טובה צימוקי וצביקה ברוט על האפשרות שמקצוע המלצרות יצורף לרשימת העבודות המועדפות של המשתחררים משירות בצה"ל.

ב"ישראל היום" מדווח דני ברנר על צעירה המכונה ט', שעזבה את משפחתה בטורקיה כדי להתגייס לצה"ל.

בחלק ב' של "הארץ" כותבת עמירה הס על הרס מבנים בלתי חוקיים, בשבוע שעבר, בשטחים הכבושים.

ענייני תקשורת

בשער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הפניה לראיון עם העיתונאית הצרפתייה קרולין סינז, שנאנסה בכיכר תחריר. "בזמן שריאיינתי, הקיפו אותי נערים והתחילו לגעת בי", היא מספרת לליאור זילברשטיין. "צעקתי, אבל הם המשיכו. הם צעקו 'אמריקאית, אמריקאית'. קרעו את בגדי ותלשו את התחתונים מגופי. [...] אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך. חצי שעה, אולי 45 דקות. נחנקתי, חשבתי שאמות. הם התנהגו כמו חיות. אני זוכרת שבין הגברים היתה גם אשה אחת שניסתה לתלוש את שיערי".

זילברשטיין מוסיפה כי מונה אל-תחאווי, עיתונאית אמריקאית ממוצא מצרי, העידה ששוטרים שברו את שתי ידיה ותקפו אותה מינית. התקיפות הללו הובילו את הארגון עיתונאים ללא גבולות לצאת בקריאה חריגה לכלי התקשורת בעולם לקחת בחשבון כי שלומן של עיתונאיות בכיכר תחריר בסכנה גדולה יותר מאשר שלומם של עיתונאים במקום.

ב"דה-מרקר" מדווח אריק פאנר מ"הניו-יורק טיימס" על השפעת "האביב הערבי" על שוק ערוצי החדשות הטלוויזיוניים בערבית. שני ערוצים חדשים אמורים לעלות בקרוב ולספק חדשות בערבית 24 שעות ביממה. "אל-ערב" הסעודי יפעל בשיתוף בלומברג, ואילו חברת סקיי הבריטית מתכוונת לעלות את סקיי-ערבייה, בשיתוף אבו-דאבי.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי הערוץ הייעודי בערבית בישראל עתיד לשדר מהדורת חדשות יומית החל בימיו הראשונים. "אנחנו נתמקד בתכנים מקומיים. זה יהיה הבידול שלנו", אומר לו מנכ"ל הערוץ ג'וזף אטרש. "הצופה הערבי יכול כיום לצפות ב-700 ערוצים מהעולם הערבי, אבל אין לו ערוץ שמביא לו את האירועים המקומיים שמעניינים אותו".

במדור הדעות של "הארץ" כותב שלומי ברזל על הנתק שנוצר בין עיתונאים בישראל לקהלם. "פישלנו. לא בגלל שהיינו חלק מקונספירציה כזאת או אחרת, אלא בעיקר כי שכחנו שהם קהל היעד האמיתי שלנו, הם קבוצת ההתייחסות המשמעותית ביותר שלנו, ולא הקולגות", הוא כותב. "[...] הטרגדיה היא באובדן חוש הריח, אולי התכונה הבסיסית והנחוצה ביותר לכל עיתונאי. התבשמנו בריחות של עצמנו, בהומוגניות הדעות של מי שהיו סביבנו, ולא הבחנו בזרמים עמוקים, אחרים, מקופחים בחברה. היצמדות למחאה חברתית אחת, כמו זאת של דפני ליף וחבריה, אינה פיצוי הולם להחמצות גדולות, אלא נשק אפקטיבי בידי המבקרים, ששואלים בצדק: למה זו ולא אחרות? למה עכשיו ולא אז?".